המאה ה-20

  ערך מורחב – דמוגרפיה של העולם

כבר עם כניסת המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית העולם 1.65 מיליארד נפש, יותר מאשר בכל תקופה קודמת בתולדות האנושות. אך שיעור הריבוי הטבעי המשיך לנסוק במהירות, ובשנות ה-60 של המאה הגיע לשיא כל הזמנים של 2.1% בשנה. ריבוי מהיר זה היה בעיקר תוצאת ההפחתה של עשרות אחוזים בתמותת תינוקות וילדים^[2], בזכות השיפור בתזונה, ברפואה ובמניעת מחלות זיהומיות. מאז ירד הריבוי הטבעי לכ-1.2% לשנה בסוף המאה, בעיקר כתוצאה מירידת שיעור הפריון מממוצע של 5 ילדים לאישה באמצע המאה ל-2.7 ילדים לאישה בסופה^[3]. בסיומה של המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית העולם למעלה משישה מיליארד נפש, והוא ממשיכה לגדול בקצב מתון יותר במאה ה-21^[1]. בראשית המאה ה-20, מוקדי הריבוי המהירים ביותר היו בעיקר באירופה ובצפון אמריקה, אך במהלך המאה הם עברו לדרום ומזרח אסיה, ולקראת סופה לאפריקה שמדרום לסהרה.

במקביל עלתה תוחלת החיים במהלך המאה בעשרות שנים^[4], עלייה המשקפת בעיקר את הירידה הדרסטית בתמותת תינוקות, ובמידה מועטה יותר את שיפור הרפואה והתזונה בגילאים מבוגרים יותר.

 

לאחר מלחמת העולם השנייה, נסוגו (או גורשו) מדינות אירופה ששלטו בשאר חלקי העולם מרוב מושבותיהן, ובמיוחד האימפריה הבריטית שהייתה הגדולה שבהן, דבר שהביא לסיום האימפריאליזם והקולוניאליזם. במקום האימפריות האירופיות, קמו מדינות חדשות רבות ברחבי העולם, ובהן בין היתר מדינת ישראל.

 

שתי מלחמות העולם התרחשו במאה ה-20: מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) ומלחמת העולם השנייה (1939–1945). במלחמות אלו נהרגו עשרות מיליוני אזרחים וחיילים, נשפכו נהרות של דם, הוגדרו מחדש בכוח הזרוע מדינות, גבולותיהן, ושיטת הממשל בהן, במיוחד ביבשת אירופה שהייתה המקור והבמה הראשית למאבקים אלו אולם גם בכל שאר העולם. במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה השואה.

עם זאת, קטלנותה של המאה ה-20 במונחי מספרים מוחלטים נבעה במידה רבה מאוכלוסיית עולם שהייתה גדולה פי כמה וכמה מאשר בכל המאות שקדמו לה. במונחי אחוז האבדות מתוך אוכלוסיית העולם היו לאורך ההיסטוריה מאות מלחמות קטלניות במידה דומה, ואולי אף קטלניות יותר. יתר-על-כן, במחציתה השנייה של המאה ה-20 פסקו כמעט לחלוטין מלחמות בין מעצמות, ומלחמות בין מדינות כלשהן, ובעיקר בין מדינות דמוקרטיות ומפותחות, פחתו מאוד^[5].

 

במישור החברתי-כלכלי הייתה המאה ה-20 במה למאבקים בקנה מידה עולמי בין האידאולוגיות המודרניות העיקריות: הליברליזם (האידאולוגיה השלטת בתחילת המאה ובסופה) הטוטליטריזם היפני, הפשיסטי והנאצי והטוטליטריזם הקומוניסטי, מאבקים המאפיינים את רובה של המאה.

ציונים עיקריים למאבק זה:

• הקמת ברית המועצות (1922) – ניסיון היסטורי לכונן משטר קומוניסטי.
• הקמת רפובליקת ויימאר והדמוקרטיות החדשות במזרח אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה והתפרקותן על רקע מלחמת העולם השנייה.
• הכרזת הרייך השלישי בגרמניה הנאצית (1933), עליית המיליטריזם היפני, עליית הפשיזם באיטליה ושאר המשטרים הטוטליטריים, ונפילתם בסוף מלחמת העולם השנייה.
• עליית כוחה היחסי של ארצות הברית והתבצרות מעמדה כמעצמה מספר אחת בעולם, במקום האימפריה הבריטית הדומיננטית מן המאה ה-19^[6]. ארצות הברית ניסתה למצב את עצמה בהדרגה כמנהיגת "העולם החופשי", וכסמל לדמוקרטיה ליברלית.
• השתלטות סין העממית על סין והקמת הדמוקרטיות העממיות במזרח אירופה כחלק מהגוש הקומוניסטי.
• המלחמה הקרה בין הגוש הקומוניסטי בהנהגת ברית המועצות לבין המדינות הדמוקרטיות בהנהגת ארצות הברית והקמת גוש המדינות הבלתי-מזדהות.
• הגל השני והשלישי של הדמוקרטיזציה ודעיכתם – מדינות רבות ברחבי העולם, חלקן מדינות צעירות שרק קיבלו עצמאות, עוברות בין ניסיונות למשטרים דמוקרטים לבין הפיכות דיקטטוריות^[7].
• עליית כוחו של האסלאם הקיצוני, כולל עליית האייתולות וח'ומייני באיראן בשנת 1979 וארגון הטרור אל-קאעידה.
• התפרקות ברית המועצות, שהובילתה להתפרקות הגוש הקומוניסטי ולהתקרבות של חלק מחברותיו למערב. נפילת הגוש הקומוניסטי מחזקת גל עולמי של דמוקרטיזציה וגורמת למדינות רבות באמריקה הלטינית, אסיה ומקומות נוספים לפתח מאפיינים שונים של דמוקרטיות ליברליות^[7].

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקם חבר הלאומים במטרה לשמור על שלום העולם. ארגון זה הוחלף בארגון האומות המאוחדות לאחר מלחמת העולם השנייה, בה הוכיח את אי-יעילותו. אלו הארגונים הראשונים לאגד את רובה המוחלט של אוכלוסיית העולם. כמו כן בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם האיחוד האירופי שמהווה עד היום מסגרת מחייבת ודמוקרטית שמאחדת כמעט ממחצית ממדינות אירופה תחת פרלמנט וממשלה משותפים.

  ערך מורחב – פוסטמודרניזם

לקראת סוף המאה, עם קריסתה של הגרסה המזרח אירופית לקומוניזם והופעתם של תהליכי הגלובליזציה המהירה עברו המאבקים להיות יותר בין תרבויות ופחות בין אידאולוגיות. תהליך זה הוביל לעידן המכונה "העידן הפוסט מודרני", ולצידו תפיסת עולם חדשה – הפוסטמודרניזם. בבסיס הגישה, שלה ביטויים רבים ורחבים בפילוסופיה, בחברה ובתרבות, עומד הערעור על קיומן של ודאות אפיסטמולוגית ומשמעות, תוך ספקנות כלפי האידאולוגיות והמטא־נרטיבים המודרניים. כלומר, הפוסטמודרניים נוטים בדרך כלל להביע ספקנות לגבי הסברים כוללניים ומוחלטים אשר מתיימרים להיות תקפים לכלל הקבוצות האנושיות, התרבויות, המסורות והמוצאים השונים – ומתארים את האמת כיחסית. על פי הפוסטמודרניזם, אין אפשרות גישה ל"מציאות בלתי אמצעית" או לידע רציונלי ואובייקטיבי משום שכל הפרשנויות מותנות בפרספקטיבה ממנה הן יוצאות, המחשבה שישנן עובדות אובייקטיביות נחשבת כריאליזם נאיבי.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 בוצעו מספר ניסיונות לעגן באופן אוניברסלי את זכויות האדם – אלו הוכרו קודם לכן במדינות מסוימות אולם התייחסו בדרך כלל לחלקים מהאוכלוסייה, למשל, רק לבני דת, גזע, מגדר או מעמד חברתי מסוימים. הרעיון זכה להכרה בין-לאומית בשנת 1948 כאשר אושרה באו"ם ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. המהלך הפך את נושא זכויות האדם מעניינה הפרטי והלאומי של המדינה שנוגע לשיקול דעתה, לנושא בעל לגיטימציה להתערבות בין-לאומית^[8].

ההשפעה של ההכרזה הייתה משמעותית, ועקרונות מההכרזה שולבו עד סוף המאה בחוקות של מרבית מדינות העולם. המגמה העולמית הפכה לכזו ששוללת באופן כללי את הלגיטימציה של פגיעה באוכלוסיות מוחלשות, ומכירה בזכויות אדם שונות, אם כי נותרו הבדלים רבים בין מדינות שונות בעולם. במהלך המאה קמו ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים אשר מפעילות לחצים על מדינות העולם לפעול בהתאם להכרזת האו"ם ולכבד את זכויות האדם^[8].

  ערך מורחב – זכויות האישה

מעמד האישה עבר תמורות משמעותיות לאורך המאה, שהחלה בהמשך המגמה מסוף המאה הקודם של התחזקות התנועה הפמיניסטית. פעילותן של התנועות הפמיניסטיות במאה ה-20 מחולקת בדרך כלל ל-3 גלים עיקריים^[9].

הגל הראשון, שהחל במאה ה-19, התמקד בזכות הצבעה לנשים^[9]. טרם תחילת המאה ה-20, ניו זילנד הייתה המדינה היחידה בעולם שהעניקה זכות הצבעה באופן שוויוני לגברים ונשים גם יחד. בתחילת המאה ה-20 הצטרפו מספר מדינות מעטות, כאשר המפנה הגדול החל מימי מלחמת העולם הראשונה. עד סוף המאה עמד מספר המדינות שהכירו בזכות הצבעה לנשים למעלה מ-100 מדינות.

הגל השני החל בשנות ה-60, כחלק מעוררות אקטיביסטית רחבה יותר שעסקה בזכויות אזרח, והוא התמקד בשוויון בפני החוק בין גברים לנשים. בעוד הגל הראשון התקיים בעיקר במערב, הגל השני של הפמיניזם היה גלובלי יותר באופיו^[9].

הגל השלישי שהחל בשנות ה-90 עסק במגוון נושאים, כמו מיניות וזהות נשית, גבולות הלגיטימציה החברתית ועוד^[9].

גלים אלו, לצד פיתוחים מדעיים וטכנולוגים מקבילים, יצרו שינויים גדולים במבנה החברה. כך למשל, מחקר של אוניברסיטת הרווארד הראה על קשר בין המצאת הגלולה למניעת היריון, וזמינותה בקרב נשים צעירות בחברות שונות, לדחיית גיל הנישואין, תופעה שבתורה אפשרה להתפתח יותר מבחינת הכשרה מקצועית^[10], והזדמנות זו התרגמה בתורה לירידה בקצב הריבוי הטבעי והגברת שיעור התעסוקה של הנשים, אם כי התהליך האחרון צבר תאוצה בעיקר במערב. כך למשל, על פי מחקר של אוניברסיטת מונטריאול, שיעור התעסוקה של נשים נשואות עמד בשנת 1900 על 5%, ואילו בשנת 1980 על 51%, כחלק ממגמה הדרגתית. המחקר הצביע על תרומה אפשרית שנתנו לכך המצאות חשמליות למשק הבית כמו מכונת הכביסה והמיקרוגל, שהפחיתו, על פי המחקר, את משך הזמן הממוצע שאישה משקיעה בעבודות משק הבית מ-58 שעות שבועיות בשנת 1900 ל-18 שעות שבועיות בשנת 1975^[11][12].

במהלך המאה ה-20 חלו שינויים רבים במבנה הכלכלה העולמית.

• לאחר שבמאה הקודמת השטרלינג הבריטי היה המטבע החזק בעולם, והכלכלה הבריטית הייתה החשובה בעולם, בתחילת המאה ה־20 השתנה מאזן הכוחות, ובמהלך המאה ה־20 הפכה בהדרגה ארצות הברית לכלכלה העולמית הדומיננטית, בין היתר בזכות אופי השווקים הצעירים שלה שהיטיבו להתמודד עם השינויים בטכנולוגיה ובחברה. הדולר הפך למטבע החשוב בכלכלה העולמית^[13].
• נבנתה תעלת פנמה שמקשרת בין האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי.
• עלייתו ונפילתו של הגוש הקומוניסטי הביאה ליצירתה של כלכלה שיתופית רחבה שהייתה תקפה לגבי אוכלוסייה גדולה במיוחד.
• מאבקי עובדים רבים הביאו לשינויים במבנה הכלכלי של מדינות רבות, ולהקמתה של הסוציאל-דמוקרטיה.
• תחילת המאה ה־20 הייתה רצופה משברים כלכליים, בשיאם השפל הגדול. באמצע המאה ה־20 נבנו בהדרגה מספר מוסדות בין-לאומיים – דוגמת קרן המטבע הבין-לאומית, הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי – במטרה לשמור על היציבות הכלכלית העולמית ולהפחית את עוצמתם ותדירותם של המשברים^[13].
• מדינות רבות עברו, בייחוד בהשפעת ארצות הברית, לכלכלה קפיטליסטית לאחר מלחמת העולם השנייה, ורבות מהן עברו תהליכי הפרטה ממושכים. במסגרת המעבר נוצרו מודלים שמגדירים ומודדים את הצמיחה העולמית, היא מידת העלייה בתמ"ג לנפש, שהפכה למושג מפתח בקביעת מדיניות כלכלית. במאה זו ארצות הברית הצטיינה באופן בולט בהשגת צמיחה, והייתה המעצמה הכלכלית הבולטת ביותר^[14].
• על פי ההערכות המקובלות בכלכלה, השיעור העולמי של העוני המוחלט (שמוגדר כהשתכרות של פחות מ-2 דולר ביום במונחים ריאלים, כלומר בשכלול כוח קנייה בקיזוז אינפלציה) ירד לאורך המאה מסביבות ה-70% מהאוכלוסייה העולמית, לסביבות 33%. השיפור המשמעותי ביותר במאה זו נעשה במדינות יבשת אסיה, ומרבית העוני המוחלט בסוף המאה נותר ביבשת אפריקה^[14].
• התפתחו תאגידי ענק בין-לאומיים בבעלות פרטית וציבורית.
• התפתחויות טכנולוגיות מהירות בתחומים חדשניים רבים, יצרו מצב בו מדינות, אפילו כאלו שמפגרות מבחינה כלכלית, עשויות ליצור פריצת דרך מהירה ולהגיע לחזית העולמית בתחום מסוים. הדוגמה הבולטת של מגמה זו היא תעשיית הרכב היפנית במחצית השנייה של המאה^[15].

ולקראת סוף המאה:

• הוקם האיחוד האירופי.
• זוהתה והוגדרה הגלובליזציה ככוח חזק ומאיץ בכלכלה העולמית. יש המכנים את העולם כ"כפר גלובלי".

במחצית הראשונה של המאה, אפריקה, שנשלטה בידי אימפריות קולוניאליסטיות, טיפחה כלכלות מקומיות שתמכו בייצוא נרחב של משאבים, אולם התמקדות מהירה ואינטנסיבית במשאב מסוים הביאה לשינויים סביבתיים. השנהב, שהיה משאב הייצוא העיקרי מהיבשת במאה ה־19, ירד מגדולתו במאה ה־20 בעקבות הכחדה של רוב אוכלוסיית הפילים המקומית. את מקומו תפס בתחילת המאה הגומי, אולם בהדרגה תעשיית הגומי המקומית יצרה הרס רב של משאבי טבע חסרי תחליף, לצד שינויי הגירה מהירים – לצורך הקמת תעשיות הגומי באזורים הרלוונטיים – שהפרו איזונים אקולוגיים. שילוב נסיבות אלו גרם בתורו לתופעות נוספות, כמו התגברות בצורת בחלק מהאזורים^[16].

מבחינה טכנולוגית, התפתחה האנושות במהירות לאורך המאה. תגליות ופיתוחים טכנולוגים הגדירו מחדש פעם אחר פעם את הדינמיקות בין מעצמות ומדינות בעולם, השפיעו על אורך החיים בהיבטים רבים, ושינו תפישות רבות.

המצאות מסוימות לאורך המאה, כמו אמצעי תקשורת שונים, האיצו את קצב המצאתן של תגליות נוספות מאחר שהגבירו את יכולתם של חוקרים ממקומות שונים לשתף פעולה, ובעולם המדע והטכנולוגיה נפוצו בהדרגה כנסים ושיתופי פעולה של צוותים בין-לאומיים, ורבים מההישגים המשמעותיים לאורך המאה התגלו בעבודת צוות, זאת בניגוד למאות הקודמות בהן הישגים רבים שויכו בדרך כלל לעבודתו של אדם אחד. בד בבד עם עליית יעילות הצוותים, התחזקה מגמת ההתמחות, בה חוקר הופך למומחה בתחום ספציפי מאוד^[17].

חלק מהתפתחות המחקר לאורך המאה נבעה גם מהתפתחות תחום החינוך במדינות רבות, שהובילה לתופעות שונות כמו עלייה בשיעור האוריינות או אפקט פלין, והגבירה בפועל את כמות החוקרים ברחבי העולם.

המאה ה-20 שינתה את פני הרפואה, והתפתחות הרפואה השפיעה רבות על הדמוגרפיה האנושית, אורח החיים ואספקטים נוספים^[17].

סדרה של פריצות דרך ברפואה במחצית המאה הקודמת, גרמה לכך שבמהלך המאה התפתחו במדינות רבות שירותי בריאות לאומיים ששמו דגש לא רק על טיפול במחלות, אלא גם על מניעתן מראש^[17].

במחצית הראשונה של המאה הושגו ציוני דרך בולטים באנדוקרינולוגיה, תזונה ותחומים נוספים. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, תובנות שמקורן בתחום הביולוגיה של התא שינו את עולם המושגים הבסיסי בהתייחסות לתהליך המחלה. תגליות חדשות בביוכימיה ופיזיולוגיה פרצו את הדרך לבדיקות אבחון מדויקות יותר וטיפולים יעילים יותר – ביניהן טכניקות חלוציות לקטילת חיידקים ביעילות, והתקדמות בהנדסה ביו-רפואית אפשרה לרופאים ולמנתחים לחקור את התפקודים של הגוף באמצעות טכניקות הדמיה לא פולשניות כמו אולטרה סאונד או טומוגרפיה ממוחשבת (CT). לאורך המאה סווגו כמות אדירה, ביחס למאות הקודמות, של אורגניזמים פתוגניים^[17].

בשל קצב התגליות המהיר במאה ה-20, עם כל התפתחות מדעית חדשה, הפכו פרקטיקות רפואיות שהיו מקובלות רק כמה שנים קודם לכן למיושנות^[17].

  ערך מורחב – המרוץ לחלל

בעיצומה של המלחמה הקרה, התחרו ביניהן ארצות הברית ברית המועצות על יוקרה בין-לאומית, ובין היתר התחרו מי תהייה המעצמה הראשונה שתגיע להישגים גדולים יותר בשינוע חלליות ואנשים אל מחוץ לאטמוספירת כדור הארץ. מאבק זה בין המעצמות עודד את שני הצדדים להשקיע משאבים רבים בפיתוח טכנולוגיות בתחום החלל, ולהגיע במהירות להישגים רבים.

במסגרת המרוץ לחלל שוגר הלוויין הראשון בעולם, ספוטניק 1, ב־4 באוקטובר 1957 (מהלך שמסמל את פתיחת המרוץ); שוגרו לראשונה חלליות וגשושיות אל מחוץ לכדור הארץ, ביניהן גשושיות שהגיעו אל כוכבי לכת אחרים ושידרו חזרה מידע לכדור הארץ ; פותחו המצאות כמו מעבורת החלל שמקלה על המסע לחלל וחזרה ; ונשלחה לחלל אפולו 11 שהנחיתה לראשונה בני אדם על הירח והחזירה אותם בבטחה.

  ערך מורחב – מהפכת המידע

בסוף המאה, ובמיוחד החל משנות ה-80 של המאה התגבר הייצור ההמוני והשימוש הנרחב במעגלי לוגיקה דיגיטלית והטכנולוגיות הנגזרות ממנה.

מסוף שנות ה-70 יוצרו מחשבים אישיים, ובשנות ה-80 הטלפונים הסלולריים הראשונים שווקו לקהל הרחב. עד סוף המאה, עברו המצאות אלו שכלולים רבים בקצב גבוה והפכו לנפוצים במדינות המתועשות.

בשנת 1992 הושק ה-World Wide Web ועד 1996 האינטרנט הפך למיינסטרים כאשר באותה העת בתי עסק רבים ברחבי העולם החלו לראשונה להקים אתרי בית משלהם. עד שנת 1999 כמעט בכל מדינה בעולם היה חיבור לאינטרנט.

המצאות אלו הגבירו את זמינותו של מידע והשפיעו על כל האספקטים של החברה – כלכלה, מדע, חינוך, בריאות, ממשל, אורח חיים ועוד^[18].

 

 

 

• תורת היחסות (אלברט איינשטיין, 1905, 1915)
• מכניקת הקוונטים – ורנר הייזנברג, ארווין שרדינגר ואחרים.
• גילוי מבנה האטום (1912)
• פענוח מבנה ה-DNA (ג'יימס ווטסון, פרנסיס קריק ורוזלינד פרנקלין, 1953).
• מיקרוסקופ אלקטרונים (ארנסט רוסקה, 1931)
• פצצת ביקוע גרעיני (רוברט אופנהיימר, 1945)
• פצצת מימן (אדוארד טלר, 1952)
• כור גרעיני
• צוללת גרעינית (היימן ריקובר, 1958)
• מטוס (האחים רייט, 1903)
• מטוס סילון (אנרי קואנדה, 1910)
• טנק
• האניגמה – מכונת ההצפנה הראשונה (ארתור שרביוס, 1918)
• טיל שיוט V-1 (רוברט לוסר ופריץ גוסלו, 12 ביוני 1944)
• טיל בליסטי V-2 (ורנר פון בראון, 1942)
• טיל בליסטי בין-יבשתי (סרגיי קורולב)
• חללית ולוויין (הספוטניק הרוסית, 1957)
• מכ"ם (רוברט ווטסון-וואט הבריטי, מלחמת העולם השנייה)
• סונר (לואיס ריצ'רדסון הבריטי, 1912. אלכסנדר בהם הגרמני, 1913. רג'ינלד פסנדון הקנדי, 1912)
• רכבת ריחוף מגנטי (1984)
• מחשב (ג'ון אטנסוף וקליפורד ברי, 1938; קונרד צוסה הגרמני – Z3‏, 1941; ג'ון פרספר אקרט וג'ון וו. מוקלי – אניאק, 1946; אדמונד ברקלי, 1950).
• טרנזיסטור (ויליאם שוקלי, ג'ון ברדין ווולטר בראטיין, 1947).
• זירוגרפיה (1937) ומכונת צילום (1947) – צ'סטר קרלסון
• טפטפת (שמחה בלאס וישעיהו בלאס, 1959–1964)
• טומוגרפיה ממוחשבת
• דימות תהודה מגנטית
• קוצב לב
• מדפסת לייזר (גרי סטארקוות'ר, מחברת זירוקס פארק, 1969)
• טלוויזיה – (בוריס רוזינג, ולדימיר זבוריקין, 1910), (ג'ון לוגי ביירד, 1924)
• וידאו טייפ
• DVD
• סיב אופטי (1970)
• טלפון סלולרי (מרטין קופר, 1973)
• מסך מגע
• דיסק און קי (דב מורן, 1999)
• הדפסה תלת-ממדית

ההמצאות הרבות לאורך המאה, בעיקר בתחום התקשורת, שינו ללא היכר את הדרך לייצר ולצרוך תרבות. פיתוחים טכנולוגיים בתחום הקולנוע, הטלוויזיה והרדיו בעשורים הראשונים של המאה הפכו את שלושת המדיות האלו לדומיננטיות מאוד מבחינה תרבותית, והגדילו את ההשפעה של בירות תרבות עולמיות, דוגמת הוליווד, על תרבותן של מדינות רבות שכעת נחשפו לתרבותן באופן זמין וקבוע מאי פעם. תופעה זו גרמה לכך שמהפכות תרבותיות וחברתיות שהתרחשו בארצות הברית למשל, חלחלו במהירות למדינות רבות שהושפעו ממנה – מגמה שהתחזקה במחצית השנייה של המאה עם התפתחות הקולנוע והטלוויזיה.

השכלולים הטכנולוגיים ביכולת לשמור מידע הביאו למהפכות נוספות עם תפוצתם של מכשירים דוגמת תקליטים, תקליטורים, קלטות וידאו ובסוף המאה אף המחשבים ורשת האינטרנט, שהגבירו את יכולתם של ההמונים לצרוך תרבות בביתם. גם יכולות הפצתן של סחורות התקדמו במהלך המאה, הגבירו את זמינותם של תחומים תרבותיים נוספים, והובילו להיווצרותן של נישות דוגמת הספרות הזולה, או להופעתם של טרנדים פופולארים שונים, כמו מותגי משחק לילדים כמו יו-יו או גיים בוי, שהתאפשרו על רקע העלייה ברמת החיים.

פיתוחים טכנולוגים אפשרו גם את יצירתם של כלי נגינה חדשים, דוגמת הגיטרה החשמלית או הסינתיסייזר, ואלו השפיעו על הסגנונות המוזיקליים שהתחלפו במהירות לאורך המאה. אופנות שמתחלפות במהירות היו תופעה רווחת גם בתחומים רבים נוספים, למשל אופנה או אדריכלות, ששיקפו את ההשפעות התרבותיות העדכניות.

בסוף המאה תפוצתם העולה של המחשב והאינטרנט גרמו ליצירתם של מדיומי תרבות ובידור חדשים דוגמת משחקי מחשב ומשחקי וידאו.

בספורט התגבשו לאורך המאה התאגדויות ספורט בתחומים רבים שיצרו תחרויות בין-לאומיות בענפי ספורט רבים, מגמה שהחלה ממש בסוף המאה הקודמת עם האולימפיאדה, וצברה תאוצה לאורך המאה.

עלייתם של סוגים חדשניים של משטרים טוטאליטאריים השפיעו גם הן על התפתחות התרבות והאמנות. גרמניה, רוסיה וסין של תחילת המאה, למשל, נהנו מפריחה אמנותית והאמנים המקומיים בלטו במספר פריצות דרך. כאשר המפלגה הנאצית התבססה בשלטון הגרמני, הם רתמו את האמנות והתרבות המקומית לצורכי התעמולה של המפלגה^[19]. עם התרחשות המהפכות הקומוניסטיות ברוסיה ובסין בהמשך, ובמיוחד בתקופת המלחמה הקרה, נדחו ההשפעות המערביות שהתכתבו עם היצירה המקומית קודם לכן, נרתמו אמנים ויוצרים לקידום ערכי הממשל, ונענשו כאלו שיצאו נגד ערכים אלו^[20][21]. מסך הברזל שחצה את אירופה מספר עשורים היה גם חומה תרבותית, שצמצום את חדירתה והשפעתה של התרבות מערבית למזרח אירופה.

למרות זאת, באזורים אחרים ברחבי העולם השפעתה של התרבות המערבית הייתה דומיננטית מאוד. באזורים שונים כאשר למדו כיצד לתכנן יצירה, למשל באדריכלות, למדו למעשה את השיטות המערביות לעשות זאת, וכך גם אם התאפיינה האמנות במוטיבים מקומיים, בבסיסה נשענה על מורשת מערבית מובהקת^[22].

• העלמות מאביניון
• גרניקה
• דיפטיכון מרילין
• הנשיקה
• אמריקן גותיק
• התמדתו של הזיכרון
• ציור מספר 5, 1948
• עירום יורד במדרגות

• צורות מיוחדות של התמשכות בחלל
• גלגל אופניים
• אוויר

• Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band
• Pet Sounds
• Like a Rolling Stone
• (I Can't Get No) Satisfaction
• Imagine

• הזר
• בעקבות הזמן האבוד
• המשפט
• ענבי זעם
• שר הטבעות
• אל תיגע בזמיר
• התפסן בשדה השיפון
• מילכוד 22

• מלכודת העכברים
• מסע ארוך אל תוך הלילה
• מי מפחד מווירג'יניה וולף?
• מותו של סוכן

• האזרח קיין
• חוקי המשחק
• חלף עם הרוח
• מלחמת הכוכבים
• שיר אשיר בגשם
• סיינפלד
• לוסי אהובתי

• בניין אמפייר סטייט
• בית האופרה של סידני
• הבית על האשד
• מגדל סי אן
• גשר שער הזהב

• לאס וגאס (1905)
• תל אביב (1909)
• ניו דלהי (1912)
• קנברה (1913)
• ברזיליה (1960)
• אבוג'ה (שנות ה-80)

מדענים בולטים:^[23]

• אלברט איינשטיין (1879–1955), פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, אבי תורת היחסות הפרטית ותורת היחסות הכללית, מגדולי המדענים בכל הזמנים.
• סטיבן הוקינג (1942–2018), אסטרופיזיקאי בריטי שניסה לגבש תאוריה מאוחדת גדולה וסבל מ־ALS.
• מקס פלאנק (1858–1947), מגלה תאוריית הקוואנטים.
• נילס בוהר (1885–1962), זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1922 על גילוי מבנה האטומים.
• אנריקו פרמי (1901–1954), פיזיקאי מחלוצי חקר האטום ותגובת השרשרת הגרעינית שהובילה ליצור פצצת האטום.
• רוברט גודרד (1882–1945), חלוץ מדע הטילים המודרני.

• זיגמונד פרויד (1856–1939), חוקר, מדען, רופא, נוירולוג, אבי הפסיכולוגיה המודרנית והפסיכואנליזה.
• קארל יונג (1875–1961), פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שווייצרי, שהציג מודל אישיות בן 3 חלקים: האני, הלא מודע האישי והלא מודע הקולקטיבי.
• איבן פאבלוב (1849–1936), חוקר רוסי, באמצעות מחקריו על כלבים חשף את הרפלקסים המותנים של בני האדם.
• אלפרד אדלר (1870–1937), רופא יהודי-אוסטרי, ומייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית.
• ויקטור פראנקל (1905–1997), רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, מייסד הלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי, הנחשבת לאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה.
• אריך פְרוֹם (1900–1980), פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי-גרמני. מראשי הזרם ההומניסטי של הפסיכולוגיה.

• מארי קירי (1867–1934), מדענית פולנייה-צרפתייה, חלוצה בחקר תופעת הרדיואקטיביות.

• אלכסנדר פלמינג (1881–1955), רופא ומדען סקוטי, מגלה הפניצילין, האנטיביוטיקה הראשונה המשמשת לטיפול במחלות זיהומיות, אשר הצילה רבים ברחבי העולם ממוות.
• יונה סאלק (1914–1995), ממציא החיסון כנגד מחלת הפוליו.

• אלן טיורינג (1912–1954), מתמטיקאי בריטי שהניח את היסודות למדעי המחשב ושיחק תפקיד מרכזי בפיצוח מכונת האניגמה הגרמנית במלחמת העולם השנייה.

• אדולף היטלר (1889–1945), הקנצלר והפיהרר של גרמניה הנאצית בשנים 1933–1945. היטלר הביא לפרוץ מלחמת העולם השנייה ולשואה, וגרם למותם של כמעט 50 מיליון אנשים, ובהם שישה מיליון יהודים שנרצחו על ידי מערכת ההשמדה הנאצית.
• יוסיף סטלין (1879–1953), מנהיג ומדינאי סובייטי ושליטה השני של ברית המועצות, סטלין הוביל את ברית המועצות לניצחון במלחמת העולם II, אך שילם על כך באבדות קטסטרופליות עבור ברית המועצות. סטלין היה אחראי לביצוע "הטיהורים הגדולים" במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20.
• וינסטון צ'רצ'יל (1874–1965), כיהן כראש ממשלת בריטניה בשנים 1940–1945 ובשנים 1951–1955 ובשל נחישותו והחלטותיו בזמן מלחמת העולם השנייה הוכר כאחד מגדולי המדינאים במאה ה-20.
• פרנקלין דלאנו רוזוולט (1882–1945), היה נשיאה ה-32 של ארצות הברית, רוזוולט הצליח להוציא את ארצו מן השפל הגדול בעזרת תוכנית "הניו דיל", ואף הוביל את ארצות הברית במלחמת העולם השנייה בלחימתם לצד בעלות הברית, רוזוולט היה הנשיא היחידי בתולדות ארצות הברית אשר כיהן ארבע קדנציות (כ-12 שנים).
• מאו דזה-דונג (1893–1976), היה מדינאי סיני ושליטהּ של סין בין השנים 1949–1976. נחשב אבי "הקפיצה הגדולה קדימה", תוכנית פיתוח שגרמה למותם ברעב של עשרות מיליוני סינים, מאו היה בעל בריתה של ברית המועצות ואף היווה לה (יחד עם מדינתו) מקור השפעה רחב, אך הקשרים התפוגגו לאחר הפיצול הסיני-סובייטי.
• ולדימיר לנין (1870–1924), היה מהפכן רוסי ואידאולוג מרקסיסטי, מנהיג מהפכת אוקטובר ב-1917 ומייסד ברית המועצות ב-1922.
• נלסון מנדלה (1918–2013), היה נשיא דרום אפריקה, היה ממנהיגי המאבק נגד משטר האפרטהייד הגזעני אשר שרר במדינה לאורך המאה ה-20, מנדלה היה פעיל שלום בולט ברחבי העולם ומזוהה הוא כך עד לימים אלו.
• ג'ון פ. קנדי (1917–1963), היה נשיאה ה-35 של ארצות הברית, קנדי נודע באיזון הקשרים בין ארצות הברית לברית המועצות בזמן המלחמה הקרה, יש המחשיבים אותו לבולם המלחמה הגרעינית אשר הייתה עלולה לפרוץ בתחילת שנות ה-60 של המאה העשרים, קנדי היה הנשיא הרביעי אשר בו התנקשו בזמן כהונתו כנשיא.
• פידל קסטרו (1926–2016), שליטה של קובה לאחר המהפכה הקובנית אשר התרחשה בשנת 1959, קסטרו היה מרקסיסט אשר הנהיג את המהפכה יחד עם אחיו הצעיר ושותפיו, והיה בן ברית של ברית המועצות.
• רונלד רייגן (1911–2004), היה נשיאה ה-40 של ארצות הברית, רייגן נחשב כנשיא אשר גרם בפועל לסיום היחסים העוינים עם ברית המועצות, ולשיפור היחסים.
• צ'יאנג קאי-שק (1887–1975), היה מדינאי ואיש צבא סיני אשר הנהיג את סין בין השנים 1925 ל-1949, צ'יאנג הנהיג את מדינתו בזמן מלחמת האזרחים אשר התחוללה במדינה, ואף במלחמתם נגד יפן כחלק ממלחמת העולם II, לאחר סיום המלחמה (האזרחים) ותבוסת צ'יאנג ומפלגתו בסין, נמלט הוא וחברי הקוומינטנג אל האי טאיוואן ושם כיהן כנשיא הרפובליקה עד ליום מותו.
• מיכאיל גורבצ'וב (1931–2022), מנהיגה האחרון של ברית המועצות (1986–1991), בזמן כהונתו הנהיג גורבוצ'וב רפורמות כלכליות כדי לחזק את מעמדה הכלכלי של מדינתו, וכתוצאה מכך חופשיות רבה חלה בקרב אוכלוסיית מזרח אירופה, דבר אשר הוביל לפירוקה של ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה.
• ניקולאי השני (1868–1918), היה הצאר האחרון של האימפריה הרוסית, ניקולאי ירש את כסאו לאחר מות אביו, ובשנת 1914 הנהיג את האימפריה בזמן מלחמת העולם הראשונה, אך לאור המהפכות הבולשיביקיות בארצו, הודח מתפקידו והוגלה אל ערבות סיביר הרחוקה יחד עם משפחתו.
• דוד בן-גוריון (1886–1973), היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל.
• מנחם בגין (1913–1992), מפקד האצ"ל, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל.
• מוסטפא כמאל אטאטורק (1881–1938), מדינאי טורקי, מייסד הרפובליקה הטורקית.
• אבן סעוד (1875–1953), מייסד ממלכת ערב הסעודית ומלכה הראשון.
• רוחאללה ח'ומייני (1902–1989), מנהיג רוחני ופוליטי באיראן.
• סדאם חוסיין (1937–2006) נשיא עיראק.

• אנרי פיליפ פטן
• פרדיננד פוש
• פאול פון הינדנבורג
• ג'ון פרשינג
• היינץ גודריאן
• אריך פון מאנשטיין
• ארווין רומל
• ברנרד לו מונטגומרי
• ארתור טדר
• קונסטנטין רוקוסובסקי
• גאורגי ז'וקוב
• וסילי צ'ויקוב
• עומר בראדלי
• ג'ורג' פטון
• דווייט אייזנהאואר
• דאגלס מקארתור
• קארל גוסטף אמיל מנרהיים
• משה דיין
• יצחק רבין
• דוד אלעזר

• ניל ארמסטרונג, (1930–2012) – היה אסטרונאוט וטייס אמריקאי, ידוע בשל היותו האדם הראשון אשר שם רגלו על הירח במשימת אפולו 11.
• יורי גגארין, (1934–1968) – היה קוסמונאוט וטייס סובייטי, גגארין היה האדם הראשון אשר נכח בחלל וחג סביב כדור הארץ.
• צ'ארלס לינדברג – (1902–1974) – חלוץ אמריקאי בתחום התעופה.
• האחים רייט – האחים וילבור (1867–1912) ואורוויל (1871–1948) רייט – הראשונים שהצליחו לבנות ולהטיס מטוס.
• אמיליה ארהארט – (1897–1937) – התפרסמה כאישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד, וקבעה שיאי טיסה רבים נוספים.

• יאיוי קוסמה

• קלוד מונה (1840–1926), צייר צרפתי, ממייסדי ומובילי זרם האימפרסיוניזם באמנות.
• אנדי וורהול (1928–1987), אמן פופ ארט אמריקאי משפיע.
• אנרי מאטיס (1869–1954), צייר ופסל צרפתי.
• פבלו פיקאסו (1881–1973), צייר ופסל ספרדי, מייסד הקוביזם, מגדולי האמנים באמנות המודרנית במאה ה-20.
• רנה מגריט (1898–1967), צייר בלגי, ומן הידועים בציירים הסוריאליסטים.
• סלבדור דאלי (1904–1989), צייר סוריאליסטי ספרדי-קטלאני, מחשובי האמנים במאה ה-20.

• קלאס אולדנבורג
• אריסטיד מאיול
• אנטוני גורמלי

ראו גם 100 האמנים הגדולים בכל הזמנים (רולינג סטון)

• הביטלס
• בוב דילן
• אלביס פרסלי
• ארתור רובינשטיין
• פרנק סינטרה
• ג'ורג' גרשווין
• אנדרו לויד ובר
• יאשה חפץ
• נינו רוטה
• מיקיס תאודוראקיס
• לואי ארמסטרונג
• מדונה
• מיילס דייוויס
• מייקל ג'קסון
• מריה קאלאס
• פינק פלויד
• קווין
• הרולינג סטונז
• בי ג'יז
• U2
• רוד סטיוארט
• לד זפלין
• נירוונה
• בון ג'ובי
• אבבא

ראו גם: קטגוריה:זוכי פרס נובל לספרות

• רבינדרנת טאגור
• פרנץ קפקא
• ארנסט המינגוויי
• ז'אן-פול סארטר
• תומאס מאן
• שמואל יוסף עגנון
• ג'ורג' ברנרד שו
• וירג'יניה וולף

• ברטולט ברכט
• ארתור מילר
• לורנס אוליבייה

• וולט דיסני
• אלפרד היצ'קוק
• סטיבן ספילברג
• מרטין סקורסזה
• קתרין הפבורן
• המפרי בוגארט
• בטי דייוויס
• קרי גרנט
• שייקה אופיר

• מיכאיל ברישניקוב
• ואצלב ניז'ינסקי
• פינה באוש

• פרנק לויד רייט
• לודוויג מיס ון דר רוהה
• לה קורבוזיה

ראו גם קטגוריה:זוכי פרס נובל לשלום

• מרטין לותר קינג (1929–1968), כומר בפטיסטי אפרו-אמריקאי, לוחם למען זכויות האדם של שחורים בארצות הברית, הוגה דעות מרכזי של התנועה לזכויות האזרח.
• מהאטמה גנדי (1869–1948), מנהיג פוליטי ורוחני הודי, שהוביל את תנועת העצמאות ההודית במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית.
• מלקולם אקס (1925–1965), פעיל זכויות אדם אשר פעל בארצות הברית, התנגד לעליונותם של הגזעים השונים, רבים מכירים בו כמחולל אי-שוויון ואף גזענות.
• אנדריי סחרוב
• נתן שרנסקי
• הלן קלר
• האם תרזה

• הנרי פורד (1863–1947), תעשיין רכב אמריקאי. הנהיג את הייצור ההמוני של המכוניות והביא למהפכה של ממש בכך שהגשים חלומו של כל אדם: "רכב לכל פועל".
• ביל גייטס (נולד ב-1955), מייסד ענקית הטכנולוגיה "מיקרוסופט", גייטס נחשב בימים אלו אחד מן האנשים בעלי ההון הרב ביותר בעולם.
• סטיב ג'ובס (1955–2011), היה יזם ואיש עסקים אמריקאי, ג'ובס הביא את חברת הענק הטכנולוגית אפל לתקומה, ופיתח את מכשירי המקינטוש של החברה. ג'ובס ידוע בכך שפיתח את מעמדה הכלכלי של חברתו בזמן קצר, וגרם לה למעמד מכובד ונעלה, גם בסוף המאה ה-20 וגם בתחילת המאה ה-21. ג'ובס נחשב לאחד מן חלוצי המחשוב האישי הגדולים ביותר בזמנו.

•  
  אלברט איינשטיין
•  
  אדולף היטלר
•  
  וולט דיסני
•  
  מוהנדס קרמצ'נד גנדי
•  
  ולדימיר לנין
•  
  הנרי פורד
•  
  מרטין לותר קינג

• הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865–1935), היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית.
• הרב אברהם ישעיהו קרליץ הידוע גם כ"חזון איש" (1878–1953), היה מגדולי הדור הליטאים ומפוסקי ההלכה הבולטים במאה ה-20. ממעצבי דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל.
• הרב משה פיינשטיין (1895 – 1986), מגדולי פוסקי ההלכה החרדים לאחר השואה, יושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית וראש מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק.
• הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (1903–1993), רב, ראש ישיבה, פילוסוף דתי, מראשי הציונות הדתית ותנועת המזרחי, וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית.
• הרב צבי יהודה הכהן קוק (1891–1982), היה ראש ישיבת מרכז הרב וממנהיגיה הרוחניים הבולטים של הציונות הדתית.
• הרב אלעזר מנחם מן שך (1899–2001), היה ראש ישיבת פוניבז' וראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.
• הרב שלמה גורן (1918–1994), הרב הצבאי הראשי מקום המדינה ועד תשל"א (1971).
• הרב יוסף שלום אלישיב (1910–2012), למדן אוטודידקט ופוסק הלכה נודע.
• רבי מנחם מנדל שניאורסון (1902–1994) כיהן כאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד-לובביץ משבט ה'תשי"א (1951) ועד פטירתו.
• הרב אהרן יהודה ליב שטינמן (1914–2017), היה רב חרדי-ליטאי ישראלי, ממנהיגיו הבולטים של הציבור החרדי במפנה המאה ה-21.
• הרב עובדיה יוסף (1920–2013), פוסק ומחבר חרדי-ספרדי, כיהן כרב הראשי הספרדי ('הראשון לציון') בשנים 1973–1983 והיה מנהיגה הרוחני ונשיא מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס מאז הקמתה.
• הרב משה צבי נריה (1913–1995), רב ומחנך, מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא.
• הרב שמריהו יוסף חיים קַניֶבסקִי (1928–2022), פוסק הלכה ומנהיג רוחני בולט בציבור החרדי-ליטאי.
• הרב צבי ישראל טאו (נולד ב-1937), מהבולטים והמשפיעים בזרם ה"ממלכתי" בציבור הדתי לאומי ונשיא ישיבת הר המור.

• היסטוריה של אירופה: המאה ה-20
• התפוצצות אוכלוסין

• יואל קולטון ואחרים (עורכים), המאה העשרים, מסדרת: "התקופות הגדולות בהיסטוריה של תרבויות העולם", טיים-לייף, לעברית: אהרן אמיר (בעריכת יוסף נדבה), ספרית מעריב, 1984, תשמ"ד (הספר בקטלוג ULI)
• אבריאל בר לבב (עורך), המאה העשרים, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 2009, תשס"ט
• אריק הובסבאום, עידן הקיצוניות: המאה העשרים הקצרה, 1914–1991, מאנגלית: כרמית גיא. תל אביב: עם עובד, 1999.
• רוברט קונקווסט, הרהורים על מאה רבת מכאוב: המאה העשרים – סיפורן של אידאולוגיות שיצאו מכלל שליטה, מאנגלית: יניב פרקש, דביר, 2005

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המאה ה-20

• התפתחות המדע במאה ה-20
•   המאה ה-20, דף שער בספרייה הלאומית
• המאה ה-20: שנה בשעה, באתר תאגיד השידור הישראלי