צבי יעבץ

צבי יעבץ
לידה	26 באפריל 1925; צ'רנוביץ, ממלכת רומניה
פטירה	7 בינואר 2013 (בגיל 87); תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	צבי צוקר
ענף מדעי	היסטוריה
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט	אביגדור צ'ריקובר, חיים וירשובסקי
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב; קווינס קולג' ;
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1990)
תרומות עיקריות
	חקר רומא העתיקה

צבי יעבץ (Yavetz; ‏26 באפריל 1925 – 8 בינואר 2013) היה היסטוריון ישראלי שהתמחה בהיסטוריה של רומא העתיקה, ממייסדי הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ופרופסור בה, חתן פרס ישראל במדעי הרוח לשנת 1990.

תולדות חייו

תחילת דרכו

יעבץ נולד בשם צבי צוּקֶר בצ'רנוביץ שבצפון בוקובינה, אז חלק מרומניה, בן לעמליה ואריה צוקר. סבו מצד אמו, הרב משה (מוישה) יעבץ, היה פקיד ראשי במבשלת בירה בצ'רנוביץ. סבו מצד אביו, נחמיה, היה בעל בית חרושת לטקסטיל, שאותו ירש אביו (בית החרושת קיים עד היום).

גדל בבית ציוני-חילוני, שפת אמו הייתה גרמנית. סבו מצד אמו לימד אותו עברית (בהברה אשכנזית) מגיל חמש. בילדותו למד בבית ספר פרטי, שם למד צרפתית, גרמנית ולטינית, בבית למד עם מורים פרטיים. למד בתיכון רומני. ב-1940, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, עברה עירו לשליטת ברית המועצות, ואז למד בגימנסיה סובייטית רוסית, אוקראינית ויידיש. עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941 עברה העיר לשליטה נאצית, ויעבץ, כיהודי, נפל קורבן לחוקים הנאציים נגד יהודים ונכלא בגטו. לאחר פטירת אמו בגטו נשלח ברכבת לטרנסניסטריה, אולם קפץ מן הרכבת והצליח לשוב לבית הוריו. בעזרת כספים שהוסתרו על ידי אמו הצליח, יחד עם עוד שמונה עשר פליטים יהודים, לברוח מרומניה בדרך הים, תוך מתן שוחד לפקידים רומנים^[1]. הם נחתו בחופי טורקיה, שהתכוונה להעבירם חזרה לרומניה, אולם בעקבות שביתת רעב של הפליטים הם הועברו לרשות הבריטים, ששלחו אותם לקפריסין. יעבץ הצליח להגיע לארץ ישראל בעזרת חיילים ארצישראלים ששירתו בצבא הבריטי ושהו בקפריסין, בהם אורי יפה ומיכאל אבן-ארי (לימים פרופסור באוניברסיטה העברית). לאחר מלחמת העצמאות שינה את שם משפחתו מ"צוקר" ל"יעבץ" – שם משפחתם של סבו וסבתו מצד אמו, שנרצחו בשואה.

עם עלייתו לארץ ישראל התגייס לפלוגה ג' של הפלמ"ח באשדות יעקב, שמפקדה היה אורי יפה. בשנת 1945 החל ללמוד באוניברסיטה העברית היסטוריה, סוציולוגיה ולימודים קלאסיים לתואר שני (באותה תקופה הלימודים היו ישירות לתואר שני). מוריו הבולטים היו אביגדור צ'ריקובר וריכרד קבנר בהיסטוריה, מרטין בובר בסוציולוגיה, ומשה שוובה וחיים וירשובסקי בלימודים קלאסיים. באותה תקופה עבד לפרנסתו כשמש בבית ספר לחירשים-אילמים. במלחמת העצמאות לחם בגדוד החמישי של חטיבת הראל ונלחם בפרוזדור ירושלים, בנגב עד ביר גפנה, ובמבצע עובדה עד אילת. בשל השתתפותו במלחמה, שקטעה את לימודיו, סיים את התואר השני רק ב-1951.

באקדמיה

יעבץ הגיע לחקר רומא העתיקה בדרך מקרה לאחר שקבנר, שכתב ספר על האימפריאליזם, ביקש ממנו שיכתוב כחלק מספרו על האימפריאליזם הרומי. קבנר שהתרשם מעבודתו של יעבץ הראה אותה לצ'ריקובר, והלה, שהתרשם, קרבו אליו. יעבץ סיים דוקטורט ב-1956^[2] בהדרכתם של צ'ריקובר וחיים וירשובסקי, לצורך העבודה שהה בשנת 1955 באוניברסיטת אוקספורד להמשך עבודת הדוקטור אצל ג'פרי דה סנט קרואה (Geoffrey de Ste. Croix) ותום בראון סטיבנס; עבודתו עסקה בתנאי המגורים והמחיה של הפלבאים ברומא. בשנים 1958-1957 עשה בתר-דוקטורט באוניברסיטת אוקספורד בהדרכתו של רונלד סיים.

ב-1956 הזמינוֹ חיים לבנון, שהיה ראש עיריית תל אביב-יפו, להיות הדקאן הראשון של הפקולטה למדעי הרוח (שהייתה אז באבו כביר). יעבץ היה ממקימי אוניברסיטת תל אביב^[3] ועמד בראש החוג להיסטוריה כללית מראשיתו בשנת 1956^[4]^[5] ועד יציאתו לגמלאות כפרופסור אמריטוס בשנת 1990. בשנים 1956–1960 לימד במקביל באוניברסיטה העברית בירושלים, בה היה ראש המחלקה להכשרת מורים תיכוניים^[6]. ביולי 1964 מונה לדיקאן הפקולטה למדעי הרוח^[7], תפקיד בו כיהן עד אמצע שנת 1966^[8]. בינואר 1966 הועלה לדרגת פרופסור חבר^[9], וב-1968 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. שהה בשבתונים וכפרופסור אורח בגרמניה באוניברסיטאות מינכן, פרנקפורט וברלין; בצרפת; בבריטניה באוניברסיטת אוקספורד; ובארצות הברית באוניברסיטת פרינסטון.

בשנת 1962 נשלח על ידי המחלקה לקשרי חוץ של משרד החוץ לסייע בהקמת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה באדיס אבבה^[4]^[10], תפקיד בו כיהן עד תחילת 1964. בין השנים 1964–1966 לימד במכללת אורנים. בשנות ה-70 סייע בהקמת מכללת בית ברל, והיה בה יועץ אקדמי^[11], דיקן^[12] ויו"ר המועצה האקדמית^[13]. כן סייע בהקמת מכללת תל חי, הקים את הלימודים האקדמיים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, היה חבר המועצה להשכלה גבוהה^[14] ובשנת 1979 ייסד את כתב העת להיסטוריה "זמנים". משנת 1990 עד שנת 2010 כיהן במשך שלושה חודשים בשנה כפרופסור מחקר (distinguished professor) בסיטי קולג' של ניו יורק (CUNY).

בשנת 1969 הופיע בלונדון בתוכנית טלוויזיה של ה-BBC בוויכוח על הסכסוך הישראלי-ערבי. הופעתו עוררה פולמוס גדול בישראל. חלק מהדוברים טענו שמדבריו השתמעה תמיכה בעמדות שנגדו את הקו הישראלי כמו תמיכה בזכות השיבה^[15], בעוד אחרים טענו שהופעתו הביאה כבוד לישראל וכי דבריו הוצאו מהקשרם^[16].

יעבץ כיהן בשנת 1970 בראשות ועדה שבחנה את מערכת המרכז לתרבות של ההסתדרות^[17], אולם התפטר מראשות הוועדה טרם שסיימה את עבודתה^[18]. בשנת 1978 מונה למליאת רשות השידור^[19] ולחבר הנאמנים של הבימה^[20].

צבי יעבץ היה נשוי לדבורה, שהייתה מורה בישראל ובאדיס אבבה; אב לשני בנים. בנו, עדו יעבץ, הוא פרופסור חבר במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. נפטר בשנת 2013, והובא למנוחות בקיבוץ תל יצחק.

ספר יובל לכבודו

Leaders and Masses in the Roman World: Studies in Honor of Zvi Yavetz. edited by Irad Malkin and Z.W. Rubinsohn. Leiden: E.J. Brill, 1995.

ספרים שכתב

פשוטי העם ברומי: ושמיטת החובות; [תל אביב]: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ח 1958.
המון ומנהיגים ברומי: בשלהי הרפובליקה ובקיסרות הקדומה; תל אביב: דביר, תשכ"ו 1966. מהדורה חדשה: תל אביב: הוצאת דביר, תשס"ה 2005.

Plebs and princeps / [by] Z. Yavetz ; Oxford : Clarendon Press, 1969.

מקומו של הרופא בחברה הרומית העתיקה; תל אביב: אוניברסיטת ת"א, בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר, [תשל"ג].
קיסר וקיסריזם : מסות בהיסטוריה רומית; תל אביב: ספרית פועלים, תשל"א 1971.
הערות על טיטוס ויוספוס; [תל אביב?]: קרן ארן, (אוניברסיטת תל אביב. בית הספר להיסטוריה ע"ש זלמן ארן: [1975]

Caesar in der öffentlichen Meinung / Zvi Yavetz ; Düsseldorf : Droste, c1979...
Julius Caesar and his public image / Zwi Yavwtz, translated from the German ; London : Thames and Hudson, 1983

מרידות עבדים ברומי / צבי יעבץ, זאב רובינזון; [תל אביב]: אוניברסיטת תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1983.

La plebe et le Prince : foule et vie politique sous le Haut-Empire romain / Zvi Yavetz ; preface de Claude Nicolet ; traduit de l’anglais par Maud Sissung ; Paris : Editions La Decouverte, 1984

קיקרו והריפובליקה הרומית: רומא במאה הראשונה לפנה"ס; ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ז 1987.
אוגוסטוס : ניצחונה של מתינות; תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988; מהדורה שנייה תשנ"ד 1994.

Slaves and slavery in ancient Rome / Zvi Yavetz ; New Brunswick : Transaction Books, c1988..
Cesar et son image : des limites du charisme en politique / Zvi Yavetz ; traduit de l’anglais par Elie Barnavi; Paris : Les Belles Lettres, 1990.

יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה; [תל אביב]: דביר, תשנ"ב 1992.
טיבריוס וקאליגולה: מהעמדת פנים לטירוף; תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"ה 1995.

Leaders and masses in the Roman world : studies in honor of Zvi Yavetz / edited by I. Malkin and Z.W. Rubinsohn ; Leiden : E.J. Brill, 1995.
Judenfeindschaft in der Antike : die Münchener Vorträge / Zvi Yavetz ; eingeleitet von Christian Meier München : C.H. Beck, c1997..

קלאודיוס ונירון: משיטתיות לחובבנות; תל אביב: דביר, תשנ"ט 1999.
אז ועתה: מחקרים, מסות, הרצאות; [תל אביב]: דביר, תשס"ב 2002.
אנטישמיות ותהפוכותיה: החיים הפוליטיים ברומניה בימי המלך קרול השני 1940-1930; תל אביב: המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן, אוניברסיטת תל אביב; דביר, תשס"ד 2004.
צ’רנוביץ שלי: מקום שבו חיו אנשים וספרים; אור יהודה: דביר, 2007.

ממאמריו

"מקומו של הרופא בחברה הרומית העתיקה", (דברי הקתדרא ע"ש טסיה וד"ר יוסף מישן להיסטוריה ולפילוסופיה של הרפואה, כרך א, חוברת 2), תשל"ג, 1973, אוניברסיטת תל אביב - בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר, תל אביב, 12 עמודים.

ספרים שערך

מרד ספארטאקוס: מקורות / תרגם והקדים מבוא צבי יעבץ; תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ז 1957.
תולדות העולם העתיק: בעמים ובישראל, ספר לימוד לכתה ט’ של בית הספר התיכון / אוריאל רפפורט, ישראל שצמן; בעריכתו ובהשתתפותו של צבי יעבץ ... תל אביב: עמיחי, (תשכ"ג), מהדורות נוספות 1965, 1966, 1970, 1975.
תולדות העולם העתיק בעמים ובישראל: ספר לימוד לחטיבת הביניים ולבתי הספר התיכוניים / א. רפפורט, י. שצמן; בעריכתו ובהשתתפותו של צבי יעבץ. תל אביב: עמיחי, [1993].
היסטוריה / בעריכת ג’ון בואל, עורך המהדורה העברית: צ. יעבץ; תל אביב: ש. פרידמן, 1966.
חיי יום-יום ברומא בדורו של אוגוסטוס / ז’ירום קארקופינו; [תרגום: עודד בורלא ; עריכה מדעית: צבי יעבץ; [תל אביב]: עם הספר, 1967.

לקריאה נוספת

צבי יעבץ, "על ימיה הראשונים של אוניברסיטת תל אביב - זכרונות", (עורכת ניצה דרורי פרמן), אלפיים 11, תשנ"ה 1995, עמ' 128-101.
עדו יעבץ, "דיוקנו של היסטוריון: ריאיון עם פרופסור צבי יעבץ, זמנים 100, סתיו 2007, עמ' 148-138. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צבי יעבץ בוויקישיתוף

רשימת הפרסומים של צבי יעבץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
רשימת המאמרים של צבי יעבץ באתר רמב"י
צבי יעבץ בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
הקלטת תוכנית מ-1998 ובה קטעים מ"חיים שכאלה" עם צבי יעבץ שהוקלטה במקור ב-1991, באתר רשות השידור
נילי ארקין, כדי שהתלמידים יבואו מוכנים לאוניברסיטה יש להקשות לא להקל, חרות, 4 בדצמבר 1964
נורית ארד, פרופסור אינו בהכרח אינטלקטואל, דבר, 14 בינואר 1970
עדית זרטל, קסמו של קיסר, דבר, 3 בדצמבר 1971
צבי יעבץ, התנצלות, דבר, 1 בפברואר 1974
אהרן אפלפלד, עיר שהייתה ואיננה, על הספר 'צ’רנוביץ שלי', באתר הארץ, 20 בפברואר 2008
כרמית ספיר ויץ, הלך לעולמו חתן פרס ישראל למדעי הרוח, פרופסור צבי יעבץ, באתר nrg מעריב, 8 בינואר 2013
עופר אדרת, מת צבי יעבץ, ההיסטוריון שקרא להתמודד עם אתגרי המחר, באתר הארץ, 8 בינואר 2013
עופר אדרת, הדיקטטור הנאור, באתר הארץ, 6 במרץ 2013
צבי יעבץ (1925-2013), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ עופר אדרת, הדיקטטור הנאור, באתר הארץ, 6 במרץ 2013
^ דוקטור לפילוסופיה, חרות, 2 במאי 1957
^ 180 תלמידים באוניברסיטת תל אביב, חרות, 12 בנובמבר 1956
^ ¹ ² דן פחטר, דיקן ישראלי באדיס אבבה, דבר, 27 בספטמבר 1962
^ יגאל לב, ד"ר בר עודנו פרופסור, מעריב, 3 ביולי 1961
^ שולמית עמיר, האקספרס נעצר ליד הגשר, דבר, 6 בנובמבר 1964
^ צ. יעבץ דיקן הפקולטה למדעי הרוח בת"א, דבר, 31 ביולי 1964
^ פרופ' ד. פיינמן, דבר, 29 במאי 1966
^ העלאות בדרגה באוניברסיטת ת"א, דבר, 11 בינואר 1966
^ אלי טייכר, פלמ"חניק דיקאן באדיס אבבה, מעריב, 26 בפברואר 1963
^ פרופ' יעבץ ישמש יועץ לבית ברל, מעריב, 28 ביולי 1970
^ מועצה אקדמית בבית ברל, מעריב, 14 בפברואר 1971
^ פרופ' צ. יעבץ יו"ר הועדה האקדמית בבית ברל, דבר, 8 ביוני 1972
^ מונו חברי המועצה להשכלה גבוהה, דבר, 1 בנובמבר 1971
^ חגי אשד, הופעה מוזרה של פרופ' יעבץ בביביסי, דבר, 18 ביולי 1969
^ נעשה עוול לפרופ' יעבץ, דבר, 29 ביולי 1969
אהרן מגד, על טקסט, קונטקסט ועל סגנון בכלל, דבר, 29 באוקטובר 1971
^ הוקמה ועדה לבדיקת מערכת המרכז לתרבות וחינוך והסברה, דבר, 28 בינואר 1970
^ דוד ליפקין, פרופ' יעבץ התפטר מראשות הוועדה לבדיקת המרכז לתרבות, דבר, 4 ביוני 1970
^ תוגש רשימת חברי מליאת רשות השידור, דבר, 5 במרץ 1978
^ מיכאל הנדלזלץ, ידיעה, דבר, 17 במרץ 1978

[1] עופר אדרת, הדיקטטור הנאור, באתר הארץ, 6 במרץ 2013

[2] דוקטור לפילוסופיה, חרות, 2 במאי 1957

[3] 180 תלמידים באוניברסיטת תל אביב, חרות, 12 בנובמבר 1956

[פחטר-4] ¹ ² דן פחטר, דיקן ישראלי באדיס אבבה, דבר, 27 בספטמבר 1962

[5] יגאל לב, ד"ר בר עודנו פרופסור, מעריב, 3 ביולי 1961

[6] שולמית עמיר, האקספרס נעצר ליד הגשר, דבר, 6 בנובמבר 1964

[7] צ. יעבץ דיקן הפקולטה למדעי הרוח בת"א, דבר, 31 ביולי 1964

[8] פרופ' ד. פיינמן, דבר, 29 במאי 1966

[9] העלאות בדרגה באוניברסיטת ת"א, דבר, 11 בינואר 1966

[10] אלי טייכר, פלמ"חניק דיקאן באדיס אבבה, מעריב, 26 בפברואר 1963

[11] פרופ' יעבץ ישמש יועץ לבית ברל, מעריב, 28 ביולי 1970

[12] מועצה אקדמית בבית ברל, מעריב, 14 בפברואר 1971

[13] פרופ' צ. יעבץ יו"ר הועדה האקדמית בבית ברל, דבר, 8 ביוני 1972

[14] מונו חברי המועצה להשכלה גבוהה, דבר, 1 בנובמבר 1971

[15] חגי אשד, הופעה מוזרה של פרופ' יעבץ בביביסי, דבר, 18 ביולי 1969

[16] נעשה עוול לפרופ' יעבץ, דבר, 29 ביולי 1969
אהרן מגד, על טקסט, קונטקסט ועל סגנון בכלל, דבר, 29 באוקטובר 1971

[17] הוקמה ועדה לבדיקת מערכת המרכז לתרבות וחינוך והסברה, דבר, 28 בינואר 1970

[18] דוד ליפקין, פרופ' יעבץ התפטר מראשות הוועדה לבדיקת המרכז לתרבות, דבר, 4 ביוני 1970

[19] תוגש רשימת חברי מליאת רשות השידור, דבר, 5 במרץ 1978

[20] מיכאל הנדלזלץ, ידיעה, דבר, 17 במרץ 1978

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

תרומות עיקריות

לידה	26 באפריל 1925 צ'רנוביץ, ממלכת רומניה
פטירה	7 בינואר 2013 (בגיל 87) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	צבי צוקר
ענף מדעי	היסטוריה
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט	אביגדור צ'ריקובר, חיים וירשובסקי
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב קווינס קולג'
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1990)
חקר רומא העתיקה