ליאו זקס

זקס נולד בלייפציג שבגרמניה בשנת 1924, ובשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, היגר לאנגליה. בתום מלחמת העולם השנייה, הצטרף לתנועת נוער ציונית והחל בלימודי חקלאות כהכנה לחיים בקיבוץ. הוא סיים דוקטורט בגנטיקה באוניברסיטת קיימברידג' ובשנת 1952 עלה לישראל והצטרף לסגל מכון ויצמן למדע. בראשית דרכו במכון, נתבקש זקס לייסד את המחלקה לגנטיקה.

בין 1974 ל-1979, כיהן זקס כדיקן הפקולטה לביולוגיה של המכון^[1].

מערכת התרבית להתפתחות תאי דם נתגלתה על ידיו לראשונה בשנת 1963. מחקריו התמקדו בהתפתחות תאי אב ויכולת השיבוט באמצעות חלבונים לוויסות ומיון גידולים משובטים. מכלול עבודתו הביאה להתקדמות כלל-עולמית בחקר מחלת הסרטן והמחקר הגנטי. ביחד עם חיים גינזבורג הם גידלו לראשונה תרביות תאים שהפכו לסרטניים בעקבות חדירה של וירוסים.

מחקריו זיכו אותו בהוקרה בינלאומית והוא היה אזרח הישראלי הראשון בין חתני פרס וולף (1980). בשנת 1972 קיבל זקס את פרס ישראל למדעי החיים (1972) והוא חתן פרס רוטשילד, פרס א.מ.ת (2002) וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחבר האקדמיות הלאומיות למדעים של ארצות הברית ואנגליה.

זקס נפטר ב-12 בדצמבר 2013 בגיל 89, והובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול.

  מדיה וקבצים בנושא ליאו זקס בוויקישיתוף

• עמוד הבית של פרופ' זקס באתר מכון ויצמן למדע
• ליאו זקס, באתר פרס א.מ.ת.

• ליאו זקס באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים