הלוח הפרסי

לאורך ההיסטוריה המתועדת, הפרסים הכירו בחשיבותו של לוח השנה. התרבות הפרסית הייתה בין התרבויות הראשונות שעשו שימוש בלוח שנה שמשי, ולאורך זמן העדיפו לוח כזה על לוחות ירחיים או לוחות משולבים, עקב מרכזיותה של השמש בתרבות הפרסית.

רישומים ולוחות פרסיים עתיקים מעידים כי האיראנים הראשונים עשו שימוש בלוח שנה בן 360 יום המבוסס על המערכת הבבלית ומותאם לאמונותיהם ולשמות הימים שלהם. הלוח היה בן 12 חודשים של 30 יום, שנקראו על שם פסטיבלים או מאורעות חקלאיים. חודש נוסף התווסף בכל שש או חמש שנים, כדי להתאים את הלוח לעונות השנה.

לוחות השנה הראשונים שהתבססו על הקוסמולוגיה הזורואסטרית הופיעו בתקופה האחמנית (בין 650 ל-330 לפנה"ס). לוחות אלו התפתחו לאורך השנים, אך שמות החודשים השתנו במידה מועטה מאוד עד לימינו.

האימפריה האחמנית המאוחדת דרשה לוח פרסי מובחן, ולכן אימצה לוח במסורת המצרית, ובו 12 חודשים בני 30 יום, שכל אחד מהם הוקדש לאלוהות זורואסטרית (יאזאטה), וארבע חלוקות פנימיות של החודש, הדומות לשבוע השמי. ארבעה ימים בחודש הוקדשו לאהורה מאזדה, ושבעה נקראו על שם האמשה ספנטס. שלושה עשר ימים נקראו על שם האש, המים, השמש, הירח, טירי וגוש אורבן (רוחות כל החיות), מיתרה, סרושה, ראשנו, פראבאשי, באהרם, רמן וואיו-ואתה. שלושה הוקדשו לאלות הנשיות, דאנה, אשי וארשתת. שארית ארבעת הימים הוקדשו לאסמאן אל השמים, זאם אל האדמה, מאנתרה ספנתה ואנאגרה ראוכה.

השפעתו של לוח השנה על הציות למצוות הדת הייתה משמעותית. הוא קיבע את הפנתאון של האלוהיות העיקריות, והפך את שמותיהם לשגורים, שכן בכל טקס דתי זורואסטרי נאמרו שמותיהם של היום והחודש. בנוסף, לוח השנה הבהיר את סדר החגיגות; מיתראקאנה נחגג ביום מיתרה שבחודש מיתרה, ופסטיבל טירי נחגג ביום טירי שבחודש טירי.

לאחר כיבושיו ומותו של אלכסנדר הגדול, הפרסים היו נתונים לשליטתו של סלאוקוס הראשון, שהחל את השושלת הסלאוקית בפרס. הסלאוקים הנהיגו תיארוך לפי עידן, ולא לפי מלכותו של שליט. העידן שלהם נודע כעידן אלכסנדר המתחיל בשנת 311 לפנה"ס, אך עקב הטינה שרכשו הכהנים הזורואסטרים לשלטון הסלאוקי - שנישל אותם מעמדות הכוח - כינו אלו את העידן החדש 'עידן זרתוסטרה'.

היה זה הניסיון הראשון לקבוע תאריכים המבוססים על אירועים בחייו של זרתוסטרה. לכהנים לא היו מקורות היסטוריים זורואסטריים, ולכן הם הסתמכו על הארכיונים הבבליים, שנודעו ברחבי העולם העתיק. מתוכם למדו ש-228 שנים לפני עידן אלכסנדר אירע מאורע גדול בהיסטוריה הפרסית. למעשה, היה זה הכיבוש של בבל בידי כורש בשנת 539 לפנה"ס, אך הכהנים פירשו את האירוע כזמן שבו 'האמונה האמיתית' התגלתה לנביאם. מאחר שהספרות האבסטנית טענה שההתגלות אירעה לזרתוסטרה בעת שזה היה בן 30 שנה, השנה 569 לפנה"ס נקבעה כשנת לידתו. תאריך זה הוכנס לכתובים כתחילתו של עידן זרתוסטרה, ולמעשה - של האימפריה הפרסית. תאריך שגוי זה עדיין מופיע באנציקלופדיות רבות כשנת הולדתו של זרתוסטרה.

הפרתים אימצו את הלוח הזורואסטרי בשינויים קלים, וציינו את תחילת העידן שלהם משנת 248 לפנה"ס, התאריך שבו ירשו את הממלכה הסלאוקית. הימים והחודשים נקראו על שם המקבילים הפרתיים לשמות האבסטניים ששימשו בעבר, שהיו שונים במקצת מהשמות האכמניים ששימשו במקור.

בשנת 224, ארדשיר הראשון, מייסד השושלת הסאסאנית, הוסיף חמישה ימים לסוף השנה, וקרא להם ימי 'גתה' או 'גה', על שם ההמנונות הזורואסטריים העתיקים בשם זה. השיטה החדשה יצרה בלבול רב, וחגים רבים נחגגו במשך ימים מספר כדי לוודא שאף יום קדוש לא הוחמץ. בעקבות אירוע זה, משתאות זורואסטריים רבים נמשכים יומיים.

כדי לפשט את המצב, חיבר נכדו של ארדשיר, הורמיזד, את המועדים הישנים לאלו החדשים, תוך שהוא יוצר משתאות שנמשכו שישה ימים רצופים. נורוז היה היוצא מן הכלל, ובו היום הראשון והשישי של החודש נחגגו בנפרד, והשישי הפך למשמעותי יותר כיום הולדתו של זרתוסתרה. אך הרפורמה לא פתרה את כל הבעיות, ויזדגרד השלישי, אחרון השליטים הסאסאנים, הכניס את השינוי האחרון. שנת 631 נקבעה כראשיתו של עידן חדש, והלוח הפרסי החדש נקרא הלוח היזדגרדי.

אך לפני תום הלוח היזדגרזדי, ערבים מוסלמים הפילו את השושלת הסאסאנית במאה השביעית לספירה, ויסדו את הלוח המוסלמי הירחי, שתואר בקוראן ומסע הפרידה של מוחמד ממכה. עומאר, הח'ליף השני של האסלאם, החל למספר את השנים בשנה ה-17 להג'רה (638 לספירה). היום הראשון לשנה נותר היום הראשון של המוחרם. הלוח המוסלמי היה בשימוש נרחב בפרס עד המאה ה-19.

לוח השנה הג'לאלי הוצג במאה ה-11 על ידי ועדת אסטרונומים, בהם גם עומר ח'יאם, במצפה הקיסרי באיספהן, בירת האימפריה הסלג'וקית. היה זה לוח שמשי, שתוכנן כמענה לגלישת העונות בלוח האיסלאמי בן 354–355 הימים. תכנון הלוח הוטל על ידי הסולטאן ג'לאל א-דין מלכשאה הראשון, ונפל קורבן להיסטוריה ההפכפכה של זמנו. תכנון לוח השנה הושלם זמן רב לפני מותו של הסולטאן בשנת 1092, שלאחריה ננטש מצפה הכוכבים. הלוח אומץ רשמית ב-15 במרץ 1079, והעידן כונה העידן הג'לאלי, לכבודו של הסולטאן.

השנה חושבה מיום נקודת השוויון האביבית, וכל חודש נקבע על פי מעברה של השמש אל האזור המתאים בגלגל המזלות, מערכת ששילבה שיפורים מהמערכת ההודית מהמאה הרביעית לספירה, הסוריה סידהאנתה, ששימשה כבסיס לרוב הלוחות ההינדיים. מאחר שבזמני המעבר השמשיים עלולים לחול שינויים של עד 24 שעות, אורכם של החודשים משתנה בשנים שונות, בין 29 ל-32 יום.

מכיוון שהחודשים חושבו על פי הזמן המדויק של מעבר השמש בין אזורים בגלגל המזלות, הסחף העונתי לא חרג מיום אחד, ולא היה צורך בשנה מעוברת בלוח הג'לאלי. עם זאת, הלוח היה קשה מאוד לחישוב, וחייב שימוש בטבלאות אסטרולוגיות או בתצפיות ממשיות כדי לקבוע את תנועות השמש. יש הטוענים כי ההפשטות שהוטמעו בלוח במהלך השנים יצרו מערכת שבה 8 ימים מעוברים בכל מחזור של 33 שנים (חוקים שונים, בהם המחזור של 2820 שנה, יוחסו גם הם לח'יאם). עם זאת, הלוח הג'לאלי המקורי, שהתבסס על תצפיות או תחזיות של תנועת השמש, לא נזקק כלל לעיבור או להתאמות עונתיות.

הוועדה הציגה גם חישוב של השנה השמשית כ-365.24219858156 ימים. מספר הספרות לאחר הנקודה מעיד על ביטחונם בחישוב זה.

אף על פי שהדבר לא היה ידוע באותה עת, אורכה של השנה משתנה במקום השישי שלאחר הנקודה לאורך ימי חייו של אדם. למרות זאת, התוצאה הייתה מדויקת בצורה מדהימה. אורך השנה בנקודות זמן שונות היה:

• 365.2421986 ימים: ועדת איספהן, 1079
• 365.242196 ימים: סוף המאה ה-19
• 365.242190 ימים: סוף המאה ה-20

עם זאת, עקב שינויים באורכם של החודשים, והקושי לחשב את הלוח עצמו, עבר הלוח התאמות והפשטות בשנת 1925 (1304 לפי הלוח הפרסי).

ב-21 בפברואר 1911 המג'לס השני של איראן ניסה ליזום שימוש ממשלתי בשיטה מפושטת של לוח השנה, המתבססת על לוח השנה השמשי. הלוח האיראני הנוכחי אומץ רשמית ב-31 במרץ 1925, בראשית שלטונה של שושלת פהלווי. החוק קבע שהיום הראשון של השנה יהיה היום הראשון של האביב ב'שנה השמשית האמיתית'. החוק גם קיבע את מספר הימים בכל חודש, שהשתנה קודם לכן מדי שנה לפי גלגל המזלות הטרופי. הוא החיה את השמות הפרסיים העתיקים שעודם בשימוש, הפסיק את השימוש במחזורים בני 12 השנים המבוססים על לוח השנה הסיני-אויגורי, ששימשו באופן בלתי רשמי אך נרחב וקבע את ראשיתו של לוח השנה בהג'רה-על כן לוח זה מכונה לוח השנה ההיג'רי השמשי.

ששת החודשים הראשונים היו בני 31 ימים, חמשת הבאים בני 30 יום, והחודש האחרון היה בן 29 ימים, או 30 יום בשנים מעוברות. הסיבה להארכתם של החודשים הראשונים היא המסלול הארוך מעט יותר של כדור הארץ סביב השמש באביב ובקיץ בחצי הכדור הצפוני, בהשוואה לסתיו ולחורף (בשל ההבדלים בין אפהליון ופריהליון).

אפגניסטן אימצה לוח זה באופן רשמי בשנת 1957, תוך שימוש בשמות אחרים לחודשים. הדיאלקט הדארי של השפה הפרסית, הנהוג באפגניסטן, משתמש בשמות המזלות הערביים, כפי שהיה נהוג באיראן לפני 1925. דוברי פאשטו משתמשים בשמות המזלות בפשטו.

בלוחות שנה שמשיים נהוג השימוש בשנים מעוברות, לרוב כל ארבע שנים על ידי הוספת רבע יום לכל שנה. זהו פיצוי-יתר מועט על התנהגותה האמיתית של השמש. במקום זאת, הלוח הפרסי יוצר מחזור עיבור בן חמש שנים לאחר כשבעה מחזורי עיבור בני ארבע שנים. בדרך כלל נהוגים מחזורים של 33 שנים עם הפרות זמניות של שנה אחת או תת-מחזורים בני 27 שנים. זאת בניגוד למחזורי ניבוי מדויקים פחות, המבוססים על ההפרש בין שנה טרופית לבין ההפרש הממוצע בין נקודת שוויון אביבית אחת למשנתה.

השנה הפרסית מתחילה בראשית האביב בחצי הכדור הצפוני: בחצות הלילה שבין שני צהרי היום הסולריים הכוללים את הרגע של נקודת השוויון האביבית של חצי הכדור הצפוני, שבה השמש נכנסת לחצי הכדור הצפוני. כאשר בין שני צהרי יום עוקבים גובה השמש עולה דרך גובהו של קו המשוה השמימי, היום הראשון מבין השניים הוא היום האחרון של השנה הקודמת והשני הוא היום הראשון של הנורוז של השנה החדשה (זה גם מקור המלה "נורוז": נו – חדש, רוז – יום).

היום הראשון של השנה הקלנדרית הוא היום של הפסטיבל הגדול של השנה באיראן, אפגניסטן והאזורים הסובבים, הקרוי נורוז - מילה המורכבת משתי מילים, 'נו' (חדש) ו'רוז', יום.

בלוח השנה הפרסי, כל שבוע מתחיל בשבת ונגמר בשבת. ימי השבוע נקראים: שַנְבַה (شنبه בפרסית), יכשנבה (یکشنبه), דושנבה (دوشنبه), סהשנבה (سه شنبه), צ'הארשנבה (چهارشنبه), פאנג'שנבה (پنجشنبه), וג'וׂמְעֵה (جمعه בפרסית, במקור מערבית) או אדינה (آدینه בפרסית). ברוב הארצות המוסלמיות, ג'וׂמְעֵה הוא היום הקדוש.

חישוב היום בשבוע הוא קל תוך שימוש בתאריך מסוים כעוגן. תאריך מוצלח כזה הוא יום ראשון, ה-1 בפארבארדין 1372, שהוא ה-21 במרץ 1993. עם שימוש בקירוב של מחזור בן 33 שנה, יש לחזור ביום אחד כדי להתקדם במחזור בן 33 שנה. באופן דומה, כדי לחזור לאחור במחזור של 33 שנה, יש להתקדם ביום אחד.

כמו בלוח הגרגוריאני, תאריכים מתקדמים בדיוק יום בשבוע בכל שנה שחולפת, פרט לשנים מעוברות - שבהן התאריך מתקדם ביומיים. תאריך העוגן שלעיל נבחר כך שימי השנה הרביעי, השמיני וכך עד ה-32 מגיעים מיד לאחר שנים מעוברות, אך התאריך עצמו אינו מגיע מיד לאחר שנה כזו.

• הלוח העברי
• הלוח הבבלי
• הלוח המוסלמי

•   לוח שנה, אירני, דף שער בספרייה הלאומית