קוריאה הדרומית

  ערכים מורחבים – היסטוריה של קוריאה, היסטוריה של קוריאה הדרומית

מ-1910 ועד תום מלחמת העולם השנייה הייתה קוריאה כולה תחת כיבוש יפני. בסיום מלחמת העולם השנייה חולק חצי האי הקוריאני לשני אזורי כיבוש שהגבול ביניהם עבר בקו הרוחב 38. ברית המועצות שלטה בחלק הצפוני, ואילו ארצות הברית שלטה בחלק הדרומי. ב-1948 הוקמו שתי ממשלות תואמות: ממשלה צפונית הנתמכת על ידי ברית המועצות, וממשלה דרומית המושפעת מארצות הברית.

בשנת 1950 פרצה מלחמת קוריאה בין שתי השכנות, האו"ם תמך בממשלת הדרום והקומוניסטים תמכו בממשלת הצפון. הסכם שביתת נשק נחתם סופית בשנת 1953 וחילק את חצי האי לרוחב האזור המפורז הקוריאני בקרוב לגבולות המקוריים של שתי הקוריאות לפני המלחמה.

בתום המלחמה חוותה קוריאה הדרומית מספר מהפכות פוליטיות: הממשלה האוטוקרטית של נשיא המדינה הראשון, סינגמן רי, הופלה על ידי מהומות סטודנטים ולתקופה קצרה הוקם שלטון אזרחי בשנת 1960 בידי הנשיא הנבחר יון פוסאן. אולם, הפיכה צבאית בראשותו של הגנרל פאק צ'ונגהי בשנה העוקבת גררה את האומה לדיקטטורה שנמשכה 18 שנה, במהלך התקופה השיגה המדינה צמיחה כלכלית רבה. פאק נרצח ב-1979 והגנרל צ'ון דוהוואן תפס את השלטון בהפיכה נוספת. הפגנות סטודנטים מאסיביות באביב 1980 בקוואנגג'ו הסתיימו בשבירת הצבא באירוע שנודע כהתקוממות קוואנגג'ו. כל אותה התקופה גנרלים אמריקאים שמרו על שליטה מבצעית על הכוחות האמריקאים-קוריאנים המשותפים.

אי שקט פוליטי שרר במדינה עד שהמחאות הצליחו לסלק את הדיקטטורה, ולבסס צורת ממשל דמוקרטית יותר בשנת 1987, עם בחירתו של נו טהאו לנשיאות. בעשור העוקב, הפכה קוריאה הדרומית לאחת הכלכלות המובילות בעולם. בשנת 1991 בעקבות החלטה 702 של מועצת הביטחון של האו"ם היא התקבלה לארגון. בשנת 1996 היא הצטרפה ל-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי). אף על פי שהאומה סבלה במהלך המשבר הכלכלי של אסיה בשנת 1997, קוריאה הדרומית היא דמוקרטיה מודרנית כיום ואחת מהאומות האסיאתיות המשפיעות ביותר.

איחוד קוריאה נשאר נושא חשוב בשיח הקוריאני, וזאת על אף העובדה שעדיין לא נחתם שום חוזה שלום עם הצפון. ביוני 2000 התקיימה פסגה ראשונה מסוגה בין הצפון לדרום, ומאז נחתמו מספר אמנות וחוזים, אך הכל בזהירות מצד שתי המדינות. לאחרונה אף גברו הדאגות של הדרום ומדינות נוספות באזור כמו יפן, סין, וארצות הברית עקב תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית שהחלה להוות איום על המדינות באזור.

"רפובליקת קוריאה" היא רפובליקה דמוקרטית מפותחת ויציבה שבה חולקים הנשיא והרשות המחוקקת את השלטון.

ראש המדינה של הרפובליקה הוא הנשיא, שנבחר בבחירות ישירות לקדנציה יחידה בת 5 שנים. בנוסף להיותו הנציג הגבוה ביותר מטעם הרפובליקה והמפקד העליון של הכוחות המזוינים, יש לנשיא כוח ביצועי רב: באישור הפרלמנט הוא ממנה את ראש הממשלה וכן את נציגי "מועצת המדינה" או ה"קבינט" שבראשו הוא עומד.

"האספה הלאומית של קוריאה הדרומית" (kukhae) הוא הפרלמנט החד ביתי של המדינה, שנבחריו ממלאים את תפקידם במשך 4 שנים. המועצה המחוקקת מורכבת מ-299 מושבים, כאשר 243 מהמושבים נבחרים על ידי בחירות מקומיות והשאר מחולקים על פי ייצוג פרופורציונלי.

הגוף שעומד בראש הרשות השופטת הוא בית המשפט העליון של קוריאה הדרומית. את שופטי השלום ממנה הנשיא, בהסכמת הפרלמנט. מאז 1948 היו לקוריאה הדרומית 6 חוקות. כל חוקה מסמלת רפובליקה דרום קוריאנית חדשה. הממשלה הנוכחית ידועה כרפובליקה השישית תחת חוקת 1988.

באוקטובר 2006, נבחר שר החוץ של קוריאה הדרומית, באן קי-מון, למזכ"ל האו"ם, הוא כיהן בתפקיד מ-2007 עד 2017.

היחסים עם קוריאה הצפונית מבוססים על מדיניות אור השמש שעליה לקים דה-ג'ונג הוענק פרס נובל לשלום.

קוריאה הדרומית מחולקת ל-9 פרובינציות, 6 ערי מטרופולין, פרובינציה אוטונומית אחת ועיר מיוחדת אחת:

עיר מיוחדת:

1. סיאול

ערי מטרופולין:

1. פוסאן
2. טגו
3. אינצ'ון
4. קוואנגג'ו
5. טג'אן
6. אולסן

פרובינציות:

1. קיונגי
2. קאנגוואן
3. צפון צְ'הוּנגצְ'הַאנג
4. דרום צ'הונגצ'האנג
5. צפון צַ'אלַּה
6. דרום צ'אלה
7. צפון קיאנגסאנג
8. דרום קיאנגסאנג

פרובינציה אוטונומית

1. צ'ג'ו

 

קוריאה הדרומית נמצאת בחצי אי בדרום מזרח אסיה, ממזרח לקוריאה הדרומית נמצא הים היפני (בפי הקוריאנים "הים המזרחי") ובמערבה של קוריאה הדרומית נמצא הים הצהוב, מדרום נמצאים מצר קוריאה והים הסיני המזרחי. הנוף הדרומי של המדינה מורכב מהרים מיוערים למחצה המגיעים למזרח, בין ההרים יש וואדיות צרים ועמוקים. חופי המערב והדרום במדינה מיושבים בצפיפות. כ-3,000 איים, רובם קטנים ולא מיושבים נמצאים ממערב ומדרום למדינה. שטחה הכולל של המדינה הוא 99,268 קילומטר מרובע.

קוריאה הדרומית היא ארץ הררית. כ-30% משטח המדינה הם שטח מישורי נמוך שנמצא בעיקר במערב ובדרום-מזרח המדינה. ניתן לחלק את קוריאה הדרומית לשלושה חלקים: אזור מזרחי שמורכב מהרים ומרצועת חוף צרה, חלק מערבי המורכב ממישור חוף רחב, נחלים ונהרות ואזור דרומי המורכב מרשת סבוכה של הרים וואדיות.

הלסן – הר געש שאינו פעיל יותר – יצר את האי הגעשי צ'ג'ו שבדרום המדינה. ההר הוא הגבוה במדינה וגובהו 1,950 מטר. צ'ג'ו הוא האי הגדול במדינה, ומרוחק כ-100 ק"מ מהחוף הדרומי של קוריאה הדרומית. האי – ששטחו 1,845 קילומטרים רבועים – זכה בשנת 2011 להיכלל ברשימת שבעת פלאי עולם הטבע.

  ערך מורחב – דמוגרפיה של קוריאה הדרומית

הערים הגדולות של קוריאה הדרומית מפקד האוכלוסין 2020[אוכלוסין 1]
^ https://www.citypopulation.de/en/southkorea/admin/
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
סיאול   פוסאן
	1	סיאול	סיאול	9,586,195	11	צ'נגוון	דרום קיאנגסאנג	1,029,389	אינצ'ון   דאיגו
	2	פוסאן	פוסאן	3,349,016	12	סונגנאם	קיונגי	922,025
	3	אינצ'ון	אינצ'ון	2,945,454	13	הוואסאונג	קיונגי	880,859
	4	דאיגו	דאיגו	2,410,700	14	צ'ונגיו	צפון צ'הונגצ'האנג	855,326
	5	טג'אן	טג'אן	1,488,435	15	בוצ'ון	קיונגי	833,148
	6	קוואנגג'ו	קוואנגג'ו	1,477,573	16	אנסאן	קיונגי	717,345
	7	סוואן	קיונגי	1,210,150	17	נמיאנגג'ו	קיונגי	696,033
	8	אולסן	אולסן	1,135,423	18	צ'ונאן	דרום צ'הונגצ'האנג	682,199
	9	יונגין	קיונגי	1,066,975	19	ג'ונג'ו	צפון צ'אלה	666,517
	10	קויאנג	קיונגי	1,045,497	20	גימאה	דרום קיאנגסאנג	552,427

 

האוכלוסייה של קוריאה היא אחת האוכלוסיות ההומוגניות ביותר בעולם מבחינת המגוון האתני ומבחינת השפה המדוברת. מרבית האוכלוסייה במדינה הם קוריאנים. המיעוט האתני המשמעותי שקיים במדינה הוא המיעוט הסיני.

הקוריאנים חיו במנצ'וריה במשך מאות שנים וכיום הם מיעוט בסין. לאחר מלחמת העולם הראשונה אילץ סטלין אלפי קוריאנים שחיו בקרבת ולדיווסטוק וחברובסק לעבור למרכז אסיה ולשטחים בשליטת ברית המועצות, מפני שפחד כי הם משתפים פעולה עם היפנים. למעשה, מרבית הקוריאנים שחיו ביפן הובאו לשם כדי לשמש כוח עבודה זול במהלך התקופה הקולוניאלית של יפן.

לאחר חלוקת חצי האי קוריאה בתום מלחמת העולם השנייה עברו יותר מארבעה מיליון קוריאנים את הגבול לעבר קוריאה הדרומית. במשך ארבעים השנים הבאות התאזן המצב בעקבות הגירה לארצות אחרות, בעיקר לארצות הברית, קנדה, מערב אירופה ודרום אמריקה, בגלל המצב הפוליטי, הכלכלי והסוציאלי הרעוע ששרר במדינה בעשורים הראשונים לאחר הקמתה. מצב זה השתנה לאחר הפריחה הכלכלית של המדינה בסוף שנות השמונים ולקראת תחילת ואמצע שנות התשעים, ומספר המהגרים מהמדינה ירד בצורה חדה. רבים מהקוריאנים שעזבו בעשורים הקודמים החליטו לחזור לקוריאה הדרומית. כיום מספר העוזבים שווה בערך למספר החוזרים.^{[דרוש מקור]}

בקוריאה הדרומית מתקיימת תופעת חורף דמוגרפי והילודה בה היא שלילית – ממוצע 0.92 ילדים לאישה. היא מדורגת מקום אחרון בעולם בממוצע ילודה לאישה. תוחלת החיים במדינה היא 83.5 שנים בממוצע והיא מדורגת בין המקומות הגבוהים בעולם. עם זאת, עד החלטת הפרלמנט במדינה בדצמבר 2022, חושב גילו של אדם בקוריאה לפי הכללים בהם האדם נולד בן שנה ובכל 1 בינואר מצרפים לגילו שנה נוספת. השינוי עשוי לשנות את גילם של רבים עד שתי שנות חיים פחות, ויכולה להיות לזה משמעות בשינוי מעמדם החברתי של האזרחים, הנקבע על פי גילם.^[6]

מבחינה דתית, הנצרות והבודהיזם הן שתי הדתות השולטות במדינה. בודהיזם הגיע למדינה במהלך המאה ה-4,^[7] לפי המסורת, מקדש ג'אונדאונסגה הוקם באותה תקופה. אף על פי שבמשך מאות שנים היה הבודהיזם הדת המרכזית במדינה, במאה ה-19 החלה הנצרות להופיע בחצי האי ולמשוך יותר ויותר מאמינים. לקראת סוף המאה ה-20 השתווה אחוז המאמינים בנצרות לאחוז המאמינים בבודהיזם.^[8] גם לתורת קונפוציוס השפעה היסטורית רחבה על הלכי הרוח ודרכי החשיבה של הקוריאנים.

לפי הנתונים, 56.1% הוגדרו כחסרי דת, 27.6% האמינו בנצרות, 15.5% בבודהיזם קוריאני ו-0.8% אחרים.

לאורך ההיסטוריה הקוריאנית הושפעו הקוריאנים הן מהתרבות הסינית והן מהתרבות היפנית, אך יצרו תרבות ייחודית משלהם המתאפיינת במאכלים משלהם, צורת כתב מיוחדת ומאפיינים נוספים.

הקוריאנים יצרו דרך ייחודית להיכרות התרבות הקוריאנית במערב, באמצעות דרמות קוריאניות, להקות קיי פופ שמאופיינות בקבוצות של בנים ובנות הרוקדים ושרים גם באנגלית, והפכו פופולריות מאוד במערב, וכן מוצרי קוסמטיקה קוריאנית ועוד. הפופולריות הגואה של התופעה אף הביאה לטביעת המושג ״הגל הקוריאני״.

  ערך מורחב – כלכלת קוריאה הדרומית

כלכלת קוריאה הדרומית נמנית עם הכלכלות המפותחות והמתועשות באסיה, ומדורגת במקום ה-13 בעולם מבחינת התוצר הלאומי הגולמי. קוריאה הדרומית חברה בפורום הG-20, בו חברות 20 הכלכלות הגדולות בעולם, וכן בארגון ה-OECD.

חלוקת קוריאה לאחר מלחמת קוריאה, הותירה את רוב האזור המתועש בקוריאה הצפונית ואילו כלכלת קוריאה הדרומית התבססה עד שנות ה-60 של המאה ה-20 בעיקר על חקלאות, תעשייה זעירה, דיג ומעט תעשייה כבדה. אחרי שתקופה ארוכה הייתה קוריאה הדרומית זקוקה לסיוע בינלאומי (ובעיקר אמריקני) על מנת לספק את צרכיה המינימליים, החלה ממשלת פאק צ'ונגהי בתחילת שנות ה-60 ברפורמות כלכליות מרחיקות לכת שהתמקדו בעידוד היצוא ובמפעלי תעשייה קלה הדורשים כוח עבודה רב. הממשלה ערכה רפורמה במטבע של המדינה וחיזקה את המוסדות הפיננסיים. בשנות ה-70 החלה הממשלה להפנות את כספה ואת מדיניותה הכלכלית ליצירת מפעלים של תעשייה "כבדה" ומפעלים כימיים. בנוסף תמכה הממשלה בבניית מפעלי אלקטרוניקה ומכוניות. כך צמחו בקוריאה תאגידי ענק ("צ'בול") בבעלות משפחתית, כגון יונדאי, סמסונג (וסמסונג C&T)‏, LG, דייהו ועוד, שאחראיות עד היום על חלק ניכר מהתוצר הדרום-קוריאני.

כאחת מהמדינות המכונות ארבעת "הנמרים של מזרח אסיה" (יחד עם הונג קונג, סינגפור וטאיוואן), הפגינה קוריאה הדרומית רצף מרשים של צמיחה והשתלבות בכלכלה העולמית המודרנית בתחומים כגון תעשייה והיי טק. צמיחה זו הביאה את קוריאה הדרומית לדירוגה ככלכלה ה-12 בגודלה בעולם. זאת על אף המשבר הכלכלי החריף באסיה בשנת 1997 אשר חשף בעיות של תוכנית פיתוח המשק הדרום קוריאני.

מראשית שנות ה-60 עד לסוף שנות ה-80 צמחה הכלכלה הדרום קוריאנית בשיעור מרשים של 8.7% בשנה. נכון לאמצע העשור השני של המאה ה-21, התמ"ג לנפש בקוריאה הדרומית שווה ערך לזה שבכלכלות הבינוניות של האיחוד האירופי, ופי 20 מזה שבקוריאה הצפונית.

נכון ל-2005, הייתה קוריאה הדרומית בין המדינות המובילות בייצור זיכרונות של מוליכים למחצה, מסכים דקים וטלפונים סלולריים. בנוסף דורגה המדינה ראשונה בעולם בבניית ספינות וחמישית בבניית מכוניות.

ההצלחה הכלכלית התבססה בין היתר על יחסים קרובים בין הממשל והמגזר העסקי שכללו: הגבלות על יבוא, מענקים לתעשייה וטיפוח כוח העבודה. הממשלה עודדה יבוא חומרי גלם וטכנולוגיה מתקדמת. בעשור השני של המאה ה-21 מאופיינת קוריאה הדרומית במשק יציב עם אינפלציה בקצב בינוני, אבטלה נמוכה וחלוקה שוויונית יחסית של הכסף בין התושבים.

תיירות פנים היא פופולרית מאוד בקוריאה הדרומית, אך היא לא הפכה עדיין ליעד משמעותי לתיירי חוץ. סיאול היא היעד העיקרי לתיירי חוץ. מונדיאל 2002 שנערך בקוריאה הדרומית וביפן משך תיירים רבים לבקר במדינה באותה התקופה. בשנת 2015 בקרו בקוריאה כ־10 מיליון תיירים. 47% מהם היו סינים (52% אם מחשיבים את הונג קונג). 17% היו יפנים.^[9]

  ערך מורחב – יחסי ישראל-קוריאה הדרומית

בין מדינת ישראל וקוריאה הדרומית קיימים יחסים דיפלומטיים מלאים. הקשרים בין שתי המדינות החלו עוד מראשיתן של שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר החל משנת 1962, שתי המדינות השיקו קשרים דיפלומטיים רשמיים.^[10] ישראל וקוריאה הדרומית הביעו ומביעות עניין בחיזוק היחסים ביניהן בכלל התחומים, ובעיקר בתחום ההגנה, וכן בתחומי אנרגיה, מדע וטכנולוגיה, מסחר, והגדלת היקף התיירות בין שתי המדינות.^[11]

קוריאה הדרומית נחשבת למדינה מפותחת בתחומי הטכנולוגיה. בנובמבר 1994 נחתם בסיאול הסכם לשיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי בין משרד המדע והטכנולוגיה הישראלי למקבילו הדרום קוריאני. במסגרת ההסכם, בוצעו למעלה מ-50 מחקרים משותפים בתחומים של ראייה ממוחשבת, ננו-טכנולוגיה, מוליכים למחצה ומדעי החיים. בשנת 2005 ביקר שר המדע הדרום קוריאני בישראל ובמהלך השנים נערכו כינוסים משותפים בישראל ובקוריאה הדרומית בתחומים מגוונים כדוגמת מידול גאומטרי ממוחשב וגרפיקה ממוחשבת.

החל משנת 2010 נערך אחת לשנה "כנס קוריאה לעסקים",^[12] שמטרתו הגברת פעילות הסחר, ההשקעות ושיתופי פעולה עסקיים בין המדינות. את הכנס מארגנת קבוצת "Yonaco" בשיתוף עם מכון היצוא. כתוצאה מסדרת הפגישות במהלך הכנס השני, התממשה השקעת הון הסיכון הראשונה של קרן הון סיכון קוריאנית בחברת טכנולוגיה מישראל.^[13]

בשנת 2012 פורסם קול קורא למחקרים משותפים בתחומים אנרגיה מתחדשת, ננו-מדע וטכנולוגיה בהקשר של מוליכים למחצה. מדי שנתיים מושקעים כ-400 אלף דולר מכל צד במחקרים המשותפים הללו.

במאי 2021 פורסם שישראל וקוריאה הדרומית יחתמו על הסכם סחר חופשי.^[14]

• יהדות קוריאה הדרומית

• אלון לבקוביץ, קוריאה: היסטוריה ופוליטיקה ; עריכה: אביעד קליינברג, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, תשס"ג 2003.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: קוריאה הדרומית
מדריך למטייל בוויקימסע: קוריאה הדרומית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קוריאה הדרומית

•   אתר האינטרנט הרשמי של קוריאה הדרומית
• מידע פוליטי-חברתי על דרום קוריאה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• ״הקוריאנים״ - המדריך לאנשים ועסקים בקוריאה – מדריך אודות תרבות עסקית ועסקים בקוריאה
• יהושע רוטין, קוריאה הדרומית: כמו לטייל במוזיאון ללא חומות, באתר ynet, 15 בינואר 2011
• צופיה הירשפלד, שני קוריאנים אוחזים, באתר ynet, 24 במרץ 2011
• עמוס הראל, פריחה בצל הפצצה, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
• אילן בכר, קוריאה הדרומית, לגלות עולם חדש, ב-KOISRA - פורטל קוריאה בעברית, 2011
• אלי אשד, קוריאה לנצח, באתר אימגו
•   טלי קרופקין, קוריאה הדרומית נסחפת למלחמת דת בין הכנסייה לכתות, באתר הארץ, 4 באפריל 2014
• נעמה לנסקי, מה שקורה, בקוריאה, באתר ישראל היום, 21 בנובמבר 2014
• אלי סניור, לקרוע את קוריאה הדרומית, באתר ynet, 8 בדצמבר 2014
• שי זדה, כשישן וחדש נפגשים: טיול בדרום קוריאה, באתר ynet, 5 ביולי 2015
• מונטי רוסמן - קים, קוריאה הדרומית: מממלכה קדומה לאומה פורצת דרך, באתר ynet, 18 ביולי 2016
• ארווין פלר‏, הארץ המדהימה שתיקח אתכם מהעבר לעתיד ובחזרה, באתר וואלה, 14 בינואר 2019
• ״סיפור שמתחיל בענק״ - פרק על ההיסטוריה של חצי האי הקוריאני בפודקאסט ״מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי, ״כאן״
• קוריאה הדרומית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   קוריאה הדרומית, דף שער בספרייה הלאומית

•   קוריאה הדרומית, ברשת החברתית אינסטגרם
•   לי אברמוביץ' וגדעון אוקו, המשחק האמיתי של דרום קוריאה | פרק 1 - מדוע הפכה לבירה העולמית לניתוחים פלסטיים? | פרק 2 - החתירה הקיצונית למצוינות בחינוך | פרק 3 - התרבות והקולינריה המשובחת של סיאול | פרק 4 - התחרות הלא נגמרת ומה הם רוצים ללמוד מישראל | באתר N12, פברואר 2022