בנגלדש

  ערך מורחב – היסטוריה של בנגלדש

עד 14 באוגוסט 1947 הייתה בנגלדש חלק מהודו הבריטית, מושבה בריטית שכללה גם את הודו ואת פקיסטן של ימינו. ב-1947 תם השלטון הבריטי בתת-היבשת ההודית, והיא חולקה לשתי מדינות עצמאיות (ראו: חלוקת הודו): הודו, שכללה אזורים בעלי רוב הינדי, ופקיסטן, שכללה אזורים בעלי רוב מוסלמי. המדינה המוסלמית, פקיסטן, הייתה מחולקת לשני חלקים מרוחקים זה מזה, שהודו חצצה ביניהם: מזרח פקיסטן (בשטח שמהווה בימינו את בנגלדש) ומערב פקיסטן (בגבולות פקיסטן של היום). בחלק המזרחי של המדינה שרר מרמור הולך וגובר נגד השלטון המרכזי, עקב קיפוח כלכלי, תרבותי ופוליטי מצידו. ב-1971 פתחה ממשלת פקיסטן ברצח עם שנועד לדכא את השאיפות הלאומיות ואת התרבות ההינדית בבנגלדש (רצח העם הבנגלי). בתגובה הכריזו מנהיגים בנגלים ב-26 במרץ 1971 על עצמאות בנגלדש.^[7] מלחמת העצמאות של בנגלדש הסתיימה בדצמבר 1971 בניצחונם של תומכי העצמאות, שהסתייעו בהודו,^[8] על הצבא הפקיסטני.

ב-1975 נרצח ראש הממשלה השיח' מוג'יבור רחמן והתחוללו במדינה מספר הפיכות. וב-1982 עלה לשלטון רמטכ"ל הצבא חוסיין מוחמד ארשאד שהנהיג משטר צבאי. בשנת 1991 נבחרה חאלדה ג'ייה לראש הממשלה והפכה לאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד בבנגלדש והשנייה במדינה מוסלמית. בשנת 1996, נבחרה שק הסינה ואזד, ביתו של מייסד בנגלדש שנרצח ב-1975,^[9] כראש ממשלת בנגלדש וכיהנה בתפקיד עד שנת 2001. באותה שנה, נבחרה ג'ייה בשנית. בפברואר 2009, נבחרה ואזד בשנית.^[10]

  ערך מורחב – ההפיכה בבנגלדש (2024)

בשנת 2024, הסינה ואזד התפטרה מתפקידה אחרי 15 שנים בשלטון – ולפי הדיווחים נמלטה במסוק צבאי להודו. בשבועות שקדמו להתפטרות היו בבנגלדש הפגנות סוערות נגד השחיתות הפגיעה בזכויות אדם והמשטר האוטוריטרי. מאות מפגינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון שהפעילו יד קשה כנגדם.^[11][12] במהלך המהומות שפרצו, החל גל פרעות מוסלמיות נגד הינדים בבנגלדש. לפחות עשרה מקדשים של ההינדו הוצתו באזור הבירה דאקה ומקומות נוספים במדינה, ועוד עשרות חנויות של בני המיעוט ההינדי נבזזו והוצתו. סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות הראו מקרים של לינץ' שבוצעו באזרחים הינדים, ושרפה של מקומות פולחן.^[13][14]

הפוליטיקה בבנגלדש מתבססת על דמוקרטיה ייצוגית ורב-מפלגתית. במדינה חלו תהליכי דמוקרטיזציה החל משנת 1990. למרות תהליכים אלו, עדיין יש אלו שמטילים ספקות בהגינותן של מערכות הבחירות, במיוחד זו שהתקיימה בשנת 2014.

ראש המדינה הוא הנשיא, ולו סמכויות טקסיות בעיקר והוא מקיים את תפקידו ממעונו הרשמי בנגבהאבאן. הוא נבחר על ידי הפרלמנט אחת לחמש שנים. ראש הממשלה מתמנה על ידי הנשיא באמון רוב הפרלמנט. ראש הממשלה הוא גם ראש המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט. בפרלמנט עצמו חברים כ-350 נציגים. מתוכם נבחרים 300 בבחירות בשיטה הרובנית, ו-50 שמורים באופן מיוחד לנשים.

  ערך מורחב – יחסי בנגלדש–ישראל

בין מדינת ישראל ובנגלדש לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים או יחסי סחר רשמיים, נכון לשנת 2024.

בנגלדש היא אחת מתוך 29 מדינות החברות באו"ם שאינן מכירות במדינת ישראל. היא גם אחת מקומץ מדינות שאוסרות באופן רשמי על אזרחיהן לנסוע לישראל, ואינן מכירות בתקפותם הדיפלומטית של דרכונים ישראליים.^[15][16] לאחר שבמשך זמן ממושך הוטבע על גב הדרכון הרשמי של המדינה כי דרכון זה תקף לביקור בכל מדינות העולם למעט ישראל, בחודש מאי 2021 הוסרה ההערה מהדרכון.^[17]

לפי "דו"ח חירות בעולם", בנגלדש מוגדרת כ"חופשית באופן חלקי", כשחופש העיתונות מוגדר כלא קיים בכלל. מדד השלום העולמי דירג את בנגלדש כמדינה השלישית בשלוותה בדרום אסיה (נכון ל-2015). גורמים בין-לאומיים רבים גינו את מנגנוני הביטחון של המדינה על הפרות זכויות אדם, חטיפות והרג ללא משפט. הומוסקסואליות אינה מותרת במדינה, והעונש המקסימלי עליה הוא מאסר עולם.

לפי דו"ח השנתי העולמי לאושר של שנת 2023, בנגלדש היא בין 20 המדינות הלא מאושרות בעולם.^[18]

בנגלדש היא בין המדינות העניות בעולם. הכלכלה הבנגלית מבוססת בעיקר על המגזר הפרטי מהווה כ-80% מהתמ"ג במדינה, רבים מהתושבים עובדים במטוויות טקסטיל ובייצור בדי כותנה ומשי. 13.6% מבוסס על החקלאות, המשקים קטנים והאדמה פורייה, ובנגלדש היא המדינה הרביעית בעולם בגודל יבולי האורז. כל היבול נצרך על ידי תושבי המדינה. מימי הנהרות משמשים להשקיה ולהפקת כוח חשמלי. התיירות מהווה 3.02% מהתמ"ג.

מפעם לפעם פוקד רעב כבד את בנגלדש, עקב בצורת או שיטפונות שמשמידים יבולים. בין השנים 1971–1988 נספו מעל 5 מיליון בנגלדשים ברעב. מאז החל מוחמד יונוס לספק באמצעות בנק גרמין אשראי-זעיר לתושביה העניים של המדינה, חל שינוי משמעותי בשיעור העוני במדינה. בשנת 2006 קיבלו יונוס והבנק שהקים פרס נובל לשלום. על פי נתונים שהביא יונוס בספרו "עולם ללא עוני",^[19] הצטמצם שיעור העוני בבנגלדש מ-74% בין השנים 1973–1974, ל-57% בין השנים 1991–1992, ל-49% בשנת 2000 ול-40% בשנת 2005 ול-12.9% בשנת 2021. במקביל, ירד שיעור גידול האוכלוסייה במדינה מממוצע שנתי של 3% בשנות השבעים ל-1.5% בשנת 2000. פעולותיו של יונוס ושל אישים וגורמים נוספים המקדמים בבנגלדש ובמקומות אחרים בעולם את תפיסת 'העסקים החברתיים', תרמה לצמיחה הכלכלית שממנה נהנית בנגלדש^{[דרוש מקור]}. שיעור האנשים בבנגלדש שחיו בעוני קיצוני ב-2020 – כלומר, מתקיימים מפחות מ–1.9 דולר ליום – הוא 6.2% מכלל האוכלוסייה. ב–1991 שיעור העוני הקיצוני היה 44% מהאוכלוסייה.^[20]

על פי ספרו של יונוס, כלכלת בנגלדש הייתה ב-2005 הכלכלה השלישית בגודלה באזור לאחר הודו ופקיסטן.^[19] בשנות ה-80 עמד קצב הצמיחה השנתי בבנגלדש על 4% בלבד, ולעומת זאת ב-2006 הקצב הגיע ל-6.7%. החקלאות, שהייתה מקור הפרנסה העיקרי בעבר, עמדה על פחות מ-50% מסך הפעילות הכלכלית.^[19] על פי נתוני מדד ההתפתחות האנושית של האו"ם שיונוס מביא בספרו,^[19] התפתחה אוכלוסיית בנגלדש מהבחינה הזו בין 1980 ל-2004 ב-45%, וזאת לעומת 39% בהודו ו-16% בלבד בסרי לנקה.

בנגלדש היא מדינה קטנה וצפופת אוכלוסין בדרום-מזרח אסיה, על חוף מפרץ בנגל שבאוקיינוס ההודי. היא גובלת במפרץ בנגל בדרום, בהודו ממערב, מצפון וממזרח ובדרום-מזרח יש לה גבול קצר עם מיאנמר. שפת המדינה היא בנגלית, והדת השלטת היא האסלאם.

בנגלדש מחולקת לשבעה מחוזות, שהגדול בהם הוא מחוז דאקה, שבו כ-46 מיליון תושבים (2010) ובו שוכנת עיר הבירה דאקה עם 10.4 מיליון תושבים (2009).

בדרום בנגלדש חיים כמה עשרות מיליוני בני אדם באזור נמוך מפני הים, שהוא פגיע מאוד לעליית מפלס הים. תהליך ההמלחה של מי התהום לאורך החוף כבר החל.^[21]

 

אוכלוסיית בנגלדש מונה כ-169 מיליון תושבים. היא מן המדינות המאוכלסות בעולם, אך בניגוד למדינות רבות אוכלוסין אחרות, שטחה קטן, ולכן צפיפות האוכלוסין בה היא מהגבוהות בעולם, ומבין המדינות ששטחן עולה על 1,000 קמ"ר היא הגבוהה בעולם. האוכלוסייה כפרית בעיקרה.

בשל עונייה, מתקשה בנגלדש לכלכל את אוכלוסייתה, דבר המוביל לתעשיית מין רחבה בקרב נשים וילדים. רבע מן האוכלוסייה אינם יודעים קרוא וכתוב ורבע מן הילדים במדינה אינם לומדים בבתי ספר. 13% מהאוכלוסייה חיים מתחת לקו העוני העומד על הכנסה בת 1.9 דולר לאדם ליום.

תוחלת החיים במדינה היא 73.2 שנים. שיעור הפריון עומד על כ-2 ילדים בממוצע לאישה, זאת לעומת 7 ילדים לאישה בשנת 1973.^[22]

הבנגלים מהווים כ-98% מאזרחי המדינה. כמו כך גם השפה הבנגלית המדוברת כשפת אם על ידי 98% מהאוכלוסייה. זוהי השפה הרשמית, אם כי גם אנגלית משמשת רבות למטרות רשמיות. כל החוקים במדינה (ואף החוקה) כתובים גם בבנגלית וגם באנגלית. אנגלית מדוברת במיוחד בקרב המעמד הגבוה והבינוני.

האסלאם הוא הדת הדומיננטית במדינה, והמאמינים בה מהווים כ-86.6% מהאוכלוסייה. רוב מוחלט של המוסלמים הם סונים, ולאחר מכן ישנם גם שיעים ואחמדים. בנגלדש היא המדינה בעלת האוכלוסייה המוסלמית השלישית בגודלה בעולם (אחרי אינדונזיה ופקיסטן), ונמצאת בה הקהילה המוסלמית הרביעית בגודלה בעולם. רבים מהמוסלמים עוסקים בסופיות, שלה מורשת ארוכה באזור. אומנם המדינה מוגדרת כמוסלמית, אך ישנה הפרדה מסוימת בין דת למדינה, וישנו שוויון בין כל הדתות.

הדת השנייה בגודלה היא ההינדואיזם, ומאמיניה מונים כ-12.1% מהאוכלוסייה. הקהילה ההינדית בבנגלדש היא הקהילה ההינדית השלישית בגודלה בעולם אחרי הודו ונפאל. הדת השלישית היא הבודהיזם (0.6% מהאוכלוסייה), ולאחר מכן הנצרות (0.4% מהאוכלוסייה).

באוגוסט 2015 נפתר סכסוך הגבולות שבין המדינה לבין הודו. ההסכם הסדיר סופית חילופי מובלעות הודיות בבנגל עם מובלעות בנגליות בהודו. אזור הגבול היה מרובה מובלעות לפני ההסדרה. אחת המובלעות ההודיות שכנה בתוך מובלעת בנגלית בתוך מובלעת הודית בשטח בנגלדש.^[23]

הספורט הלאומי של בנגלדש הוא קבאדי.^[24]

• רצח העם הבנגלי

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: בנגלדש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בנגלדש

•   אתר האינטרנט הרשמי של בנגלדש
• ממשלת בנגלדש - האתר הרשמי
• מרכז מידע חוקתי - אתר פרלמנטרי רשמי
• מידע על בנגלדש בקטלוג הספרייה הלאומית
• בנגלדש, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
•   אקונומיסט, השחיתות הפוליטית הגואה מסכנת את הנס הכלכלי של בנגלדש, באתר TheMarker‏, 16 במרץ 2023
•   אחרי מרד הצעירים: בנגלדש רוצה לפתור את אחת הבעיות הגדולות שלה, באתר TheMarker‏, 29 בספטמבר 2024
• place/Bangladesh בנגלדש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   בנגלדש, דף שער בספרייה הלאומית