[go: up one dir, main page]

בצלאל זאב שפרן

רב ופוסק ברומניה

הרב בצלאל זאב שַפְרַן (שאפראן; בראשי תיבות: רַבָּ"ז; ה'תרכ"ז, 1867[1]י"ד בכסלו ה'תר"ץ, 16 בדצמבר 1929) היה רב ופוסק ברומניה. פעל רוב שנות חייו בעיר בקאו שבחבל מולדובה.

הרב בצלאל זאב שפרן
Bețalel Zeev Șafran
תמונה שפורסמה בשנת 1933
תמונה שפורסמה בשנת 1933
לידה 1867
ה'תרכ"ז
האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית פומוריאני, ממלכת גליציה ולודומריה, כתר אוסטריה, האימפריה האוסטרית
פטירה 16 בדצמבר 1929 (בגיל 62 בערך)
י"ד בכסלו ה'תר"ץ
רומניהרומניה בקאו, רומניה
כינוי הגאון מבקאו
מקום קבורה בקאו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניהרומניה רומניה
השכלה ישיבת שטפנשט
מקום פעילות בקאו
תקופת הפעילות 18871929 (כ־42 שנים)
השתייכות יהדות רומניה
תפקידים נוספים בהנהגת איגוד הרבנים של רומניה
רבותיו רבי יצחק אהרן איטינגא
רבי יעקב ווידנפלד
רבי אברהם מתתיהו פרידמן
תלמידיו הרב אלכסנדר שפרן
בני דורו הרב יעקב יצחק נימירובר
הרב יהודה לייב צירלסון
חיבוריו "שו"ת הרב"ז"
אב ר' חנוך הניך שפרן
אם אלטה רבקה
צאצאים ר' חנוך הניך שפרן
ר' מנחם קווה דב שפרן
ר' אלכסנדר שפרן
ר' יוסף שפרן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בשנת 1867 לר' חנוך הניך שפרן ולאלטה רבקה, בפמורן (Pomorzany) שבגליציה, באותה תקופה חלק של האימפריה האוסטרית. בילדותו למד בבית המדרש של אביו ובקלויז שבעיירתו בהתמדה רבה.

נשלח בבחרותו על ידי אביו ללמוד תורה בלבוב, שם למד אצל רבי יצחק אהרן איטינגא ואצל רבי יעקב ווידנפלד, ובגיל שבע עשרה נסמך לרבנות על ידי רבותיו.

בה'תרמ"ז (1887, בהיותו בן עשרים) כיהן למשך שנתים ברבנות בסקולן שברומניה, ובתרמ"ט (1887) התמנה לרב העיר שטפנשט, בה למד מהאדמו"ר משטפנשט, הרב אברהם מתתיהו פרידמן. משנת תרס"ה (1905) החל לשמש כרב בבקאו, שם שימש כרב עד לפטירתו, וממנה קיבל את תוארו "הגאון מבקאו". בארבעים שנות כהונתו ברומניה, נחשב לאחד מגדולי הרבנים שבה, ורוב הרבנים האורתודוקסיים במדינה זו עשו אצלו שימוש חכמים והוסמכו על ידו. ענה לתשובות הלכתיות רבות שהופנו אליו מרחבי המדינה ומחוצה לה, בכתב ובעל פה. דחה מספר הצעות לרבנות: הצעה להתמנות לרב ראשי של יהודי צ'רנוביץ, הצעה להתמנות לרב העיר סאטמר, והעדיף להישאר כרב בבקאו.

בימי מלחמת העולם הראשונה נחשב ברומניה לנתין של מדינה עוינת (כיון שנולד וגדל בגליציה), ובני קהילתו נתנו שוחד למפקד המשטרה בעירם כדי שיפטור את הרב"ז מהימצאות במחנה הסגר.

היה ממייסדי אגודת הרבנים ברומניה. אהד את הציונות בכלל ואת הציונות הדתית בפרט. נלחם בהתבוללות ובעזיבת הדת של הדור הצעיר.

תשובותיו שבכתב שנשתמרו נאספו בכרכי "שו"ת הרב"ז" בשלשה כרכים. הכרך הראשון יצא בוורשה בשנת תר"ץ, מיד לאחר פטירתו. שני כרכים נוספים יצאו לאור על ידי בניו בישראל. בתשובותיו ענה לשאלות הלכתיות רבות שהופנו אליו מרחבי המדינה ומחוצה לה. עסק רבות גם בהתרת עגונות שבעליהן נעדרו עקב מלחמת העולם הראשונה, ותשובותיו בנושא זה מהוות מקור הלכתי לפוסקים ולבתי דין שעוסקים בהיתרי עגונות. בין העגונות שנזקק הרב"ז להתיר הייתה גם בתו של הרב מאיר אריק, שביקש את הסכמת הרב"ז להיתר שקיבלה מהרב חיים מרדכי רולר.

נפטר בבקאו ממחלה בשנת 1929. בהלווייה הספידו הרב הראשי של רומניה, יעקב יצחק נימירובר. נטמן בבית העלמין הישן שבבקאו.

משפחתו

עריכה

אחיו, הרב יצחק שפרן, היה רב העיר הוסיאטין[2]. אח נוסף שלהם כיהן כרב העיירה פמורן.

הרב"ז התחתן פעמיים: אשתו הראשונה, שרה מינה, הייתה בתו של הרב דוד מרמור (מאראן) מטרנופול היא נפטרה בצעירותה, בגיל 41.

אשתו השנייה, הייתה פינקל לבית ריינהרץ. נפטרה בישראל ב-1955, ונטמנה בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק.[3]

ילדיו

עריכה
מאשתו הראשונה
עריכה
  • ר' חנוך הניך שפרן – רב ואב"ד בבוקרשט - עלה לישראל
  • ר' פנחס זעליג שפרן
  • ר' אברהם יהושע השל שפרן
  • בתו זיסל מאיר
  • בתו עלקא דרברמדיקר (שמה מנישואיה האחרונים). בעלה הראשון היה ר' געצל בוימן. היא נותרה עגונה למשך שמונה שנים, ולבסוף כשהגיעה עדות על הירצחו של בעלה, נמנע הרב"ז מלהתירה בעצמו משום שראה עצמו נוגע בדבר, והיא קיבלה היתר מחכמים אחרים. בעלה השני היה ר' אלטר חיים ביריברייער, שנספה בטרנסניסטריה. לפני שנספה נולדה להם בת בשם מלה.
  • בתו חוה פכטהלט
  • בתו רבקה רוזנבך
מאשתו השנייה
עריכה

ספריו

עריכה
  • שו"ת הרב"ז - הכרך הראשון יצא בוורשה בשנת תר"ץ, מיד לאחר פטירתו. שני כרכים נוספים יצאו לאור על ידי בניו בישראל
  • משנת הרב"ז - הערותיו על סדר השולחן ערוך ונושאי כליו, חלק א', מכון מרחבים, ירושלים תשפ"ג
  • דורש לציון, מאמר בשבח הציונות, בתוך "מנחת אזכרה", סאין, תרצ"ג

הנצחתו

עריכה

בי"ד בכסלו ה'תשע"ז יום השנה ה-87 לפטירתו, נקרא על שמו רחוב הרב שפרן בירושלים.

לקריאה נוספת

עריכה
  • ברוך טרקטין, ולוסיאן-זאב הרשקוביץ (עורכים), אנציקלופדיה ליהדות רומניה, כרך ב' עמ' 842–846
  • Safran David - Duhovnicul, Prietenul, Educatorul, בוקרשט 1942 -Bezalel Zew Safran ע"ע 64–76
  • צביה רחימי שפרן, "בן יכבד אב", בתוך: אני רעב לאמת : מסע בשבילי חייו של הרב ד"ר דוד שפרן, 2015, רחובות, 23-29.
  • מבוא לשו"ת הרב"ז מהדורה שביעית הוצאת מרחבים ירושלים תשע"ח.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יש מוסרים שנולד בתרכ"ד, 1864
  2. ^ הרב"ז שלח אליו תשובה הלכתית שנדפסה בשו"ת הרב"ז (חלק א סימן לד)
  3. ^ פינקל שפרן, הצופה, מודעת אבל, 13 בדצמבר 1955.
  4. ^ מנחם שפרן באתר הגניאלוגי Geni