ז'נבה

ז'נבה שוכנת סביב קצהו הדרום־מערבי של אגם ז'נבה, על שתי גדותיו של נהר הרוֹן, שיוצא מהאגם בשטח העיר. היא נמצאת בלב בקעה רחבה מוקפת הרים, שנמצאים מחוץ לגבול קנטון ז'נבה בצרפת – סלב, וארון וּוואש המהווים חלק מהרי האלפים מדרום, והרי היורה מצפונה.

העיר משתרעת על שטח של 15.86 קמ"ר ושוכנת בגובה של 373.6 מטר מעל פני הים.

חלקו של האגם הגובל בז'נבה משתרע על שטח של 38 ק"מ ומכונה "האגם הקטן" (Petit lac). הנהר המרכזי השני של ז'נבה הוא נהר ארוו, שמקורו בקרחון במוֹן בְּלָאן והוא נשפך לנהר הרון מערבה ממרכז העיר.

ההתיישבות במקום החלה בשנים 123–105 לפני הספירה, אז נבנה ליד שפך האגם נמל קטן, והתושבים חיו בבתים פזורים עשויים עץ. העיר נזכרת בכתבים עתיקים כמקום בו התמקם יוליוס קיסר בשנת 58 לפני הספירה בדרכו לכבוש את גאליה. בשלב זה הפכה ז'נבה לעיר רומית קטנה של ממש, למרות שמעמדה עדיין היה קטן מזה של הערים ניון ואוונטיקום הסמוכות. העיר נבנתה מחדש, והפעם מאבן, אחרי אסון טבע באמצע המאה הראשונה לספירה, אך חרבה שוב בהתקפות גרמאניות לקראת סוף המאה השלישית לספירה. בגדה הימנית של האגם נמצאו שרידים של וילה רומית גדולה.

הנוצרים הראשונים הגיעו לעיר במהלך המאה הרביעית. במאות הבאות העיר התפתחה כמרכז העירוני והדתי של הסביבה, אך לקראת תחילת ימי הביניים שילוב של הגירה טבעית ואסונות טבע הוביל להתרכזות של העיר על גבעה מבוצרת סמוכה לשפך האגם, ולפגיעה בהתפתחותה ובחשיבותה האזורית.

במהלך המאות השמינית עד השלוש עשרה לספירה השליטה הפוליטית והדתית בעיר התאפיינה בסכסוכים והחלפות ידיים בלתי פוסקות בין אצילים, מלכים וכמרים מדרגות שונות, כמו ברוב החלק הזה של אירופה. בתחילת המאה ה-14 בחרו התושבים אנשים שייצגו את העיר וישלטו בה. במהלך השנים הקרובות ניסתה העיר, שהפכה בהמשך לרפובליקה, לשמור על עצמאותה מפני הדוכס של סבויה. הסכסוך ביניהם הגיע לשיאו בניסיון כושל של דוכס סבויה לכבוש את העיר בשנת 1602, קרב שנודע לאחר מכן כ"הטיפוס" – ל'אסקלד, והשפיע עמוקות על אופי העיר. עד היום נחגג בעיר פסטיבל האסקלד לזכר הניצחון הגדול, פסטיבל של סופשבוע שלם במהלכו מתמלאת העיר העתיקה באנשים מחופשים ללוחמים מהתקופה, מצעד של מאות אנשים מחופשים חוצה את העיר העתיקה ונגמר במדורת ענק בחצות מול הקתדרלה הגדולה ובשירת שיר ניצחון והודיה בצרפתית עתיקה. הקרב הוביל לחתימה של הדוכס מסבויה על הסכם המכיר בעצמאותה של העיר.

החל משנת 1526, נחשפה העיר להשפעה עמוקה של הדוגלים ברפורמציה הפרוטסטנטית, השפעה שהובילה בשנת 1535 לאיסור על קיום מיסות קתוליות בעיר. בשנת 1536 העיר אימצה באופן רשמי את הנצרות הפרוטסטנטית, ולעיר הגיע ז'אן קלווין – אחד מגדולי ומראשוני הכמרים וההוגים הפרוטסטנטים. העיר הפכה למרכז פרוטסטנטי-קלוויניסטי חשוב.

במאה השמונה עשרה עברה העיר פריחה כלכלית ותרבותית מרשימה. התעשייה המרכזית בה – 32% מהכלכלה העירונית – הייתה תעשיית השעונים. במישור הפוליטי העיר סערה – המעמד הנמוך, חסר הזכויות הפוליטיות, התקומם כנגד המיעוט הבורגני השולט. האריסטוקרטים קראו לעזרתם את מלך צרפת לואי השישה עשר והמהפכנים נוצחו, וחלקם הוגלה לפריז, שם השתתף במהפכה הצרפתית. לאחר המהפכה גברו המהפכנים על האריסטוקרטים, והעיר הפכה לרפובליקה דמוקרטית.

בשנת 1798 סופחה העיר יחד עם סביבתה לרפובליקה הצרפתית בשליטתו של נפוליאון. צירוף זה, שפגע למורת רוחם של התושבים בעצמאותה המדינית של ז'נבה, החזיק מעמד כ-15 שנים בלבד, ובסופם עזבו חילותיו של נפוליאון את העיר. מתוך הבנה שהעיר לא תשרוד בתור מדינה עצמאית, הפכה הרפובליקה של ז'נבה בשנת 1815 לקנטון בקונפדרציה ההלווטית – שווייץ.

המחצית הראשונה של המאה ה-19 מאופיינת במאבקי כוח בין הבורגנים והסוחרים לבין מעמד הפועלים ובעלי המלאכה. המאבק הגיע לשיאו בהפיכה של 1847, בה עבר השלטון לידי הפועלים, מעבר שהחליש גם את האופי הפרוטסטנטי של העיר. לקראת אמצע המאה נפתחה בעיר הבורסה הראשונה בשווייץ, והאזור כולו נכנס לתוך המהפכה התעשייתית. העיר קלטה הגירה ממדינות שונות והפכה לעיר קוסמופוליטית.

בין מלחמות העולם חוותה שוב העיר פיתוח מואץ. הוקמה בה מערכת טראם, והעיר אוחדה מוניציפלית עם עוד ארבע ערים צמודות אליה לכדי עיר אחת גדולה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בה נותרה שווייץ נייטרלית, הוקם בז'נבה חבר הלאומים ובה התקיימה פעילותו. לאחר מלחמת העולם השנייה הפך חבר הלאומים לארגון האומות המאוחדות, והוא קבע את מושבו במבנה שהיה מטה חבר הלאומים, וזאת למרות ששווייץ בעצמה לא התקבלה לאו"ם (התנאי להצטרפות לאו"ם עם הקמתו היה הכרזת מלחמה על גרמניה הנאצית ושווייץ, כאמור, הייתה נייטרלית). יחד עם התמקמות האו"ם בשנותיו הראשונות בעיר, הפכה ז'נבה למרכזם של עוד עשרות ארגונים בינלאומיים גם לאחר שמטה עבר לניו יורק.

בגלל אופייה הבינלאומי והסובלני למהגרים, אחוז הזרים בעיר הוא מהגבוהים בעולם – 45.6%, מתוכם 63% אירופאים, 16% אפריקאים, 11% מהאמריקות ו-9% מאסיה.

המטרופולין של ז'נבה, הנקראת agglomération franco-valdo-genevoise, נפרשת גם על פני קנטון ווֹ השווייצרי ובמחוזות אֵן וסבואה עילית הצרפתיים. במטרופולין מתגוררים כ-946,000 תושבים, שני שלישים מהם בשטח שווייץ ושליש בערי הלווין שבשטח צרפת.

גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז 1850:

 

 

ז'נבה היא העיר שמקדישה את האחוז הגדול ביותר מתקציבה לתרבות בכל אירופה – מעל 20%. המוסדות המרכזיים בה הם התיאטרון העירוני הגדול, הקונסרבטוריון, אולם הקונצרטים, וכן שורה של מוזיאונים חשובים: המכלול הגדול ביותר בשווייץ של מוזיאונים להיסטוריה ואמנות עם מעל למליון פריטים, מוזיאון היסטוריה של הטבע, מוזיאון אתנולוגי, מוזיאון השענות, מוזיאון הרפורמציה וגן בוטני. מלבד מוסדות אלה תומכת העירייה בשורת מוסדות אמנות ומוזיקה אלטרנטיביים ובמרכזים שכונתיים רבים. מדי שנה מתקיימים בעיר עשרות פסטיבלים ואירועים תרבותיים, הכוללים בין השאר פסטיבל מוזיקה גדול ופסטיבל יום העצמאות של שווייץ בחודשים יולי–אוגוסט.

אוניברסיטת ז'נבה הוקמה ב-1559 על ידי ז'אן קלווין, ומדורגת באופן קבוע בין 150 האוניברסיטאות הטובות בעולם. מלבד תחומי הלימוד הנפוצים, היא כוללת כמה בתי ספר יוקרתיים המתמחים ביחסי חוץ וביחסים בינלאומיים. בעיר שוכנים כמה בתי ספר בינלאומיים דוברי אנגלית המשמשים את ילדי הדיפלומטים הרבים בעיר.

 

נמל התעופה הבינלאומי של ז'נבה מרוחק כשמונה קילומטרים ממרכז העיר, והוא מהווה בסיס למספר רב של חברות תעופה בינלאומיות. הגישה ממנו אל העיר מתבצעת באוטובוס או ברכבת. תחנת הרכבת קורנבין היא התחנה המרכזית בעיר, וממנה יוצאות רכבות לכל שווייץ. קו הרכבת הצרפתית המהירה (TGV) מגיע לעיר וממשיך עד לוזאן.^[6] בתוך העיר מתבצעת התנועה בטראם, סירות, טרוליבוסים, אוטובוסים, אופניים – לרוב על גבי תשתית ייעודית – ורכב פרטי.

 

בתחום העיר סכר הידרואלקטרי, ובסביבתה עוד שניים, והם מייצרים יחד כעשרים אחוזים מצריכת החשמל בעיר.

כחלק מהאופי העצמאי והמתבדל של העיר, קיימים בה חגים מקומיים, מסורות ועולם ביטויים שונה משל עצמה.

ב-12 בדצמבר חוגגת העיר את האסקלד, חג לזכר הניצחון על ניסיון הפלישה של הדוכס מסבויה לעיר, ניצחון שאירע בשנת 1602. החג מאורגן על ידי העירייה ו"עמותת 1602". החגיגות מתקיימות לאורך סוף שבוע שלם, וכוללות תצוגות נשק מהתקופה כולל ירי בתותח, מצעד מאורגן של כ-800 איש בבגדי התקופה בליווי סוסים ושירת תפילת הודיה משותפת ברחבת הקתדרלה. המאכל המסורתי של החג הוא קלחת עשויה שוקולד, לזכר אישה שעל פי הסיפור הצילה את העיר בכך ששפכה קלחת שמן על ראש הפורצים.

מלבד זאת מציינים בעיר בתחילת ספטמבר את הצום הז'נבי, ככל הנראה לציון טבח ליל ברתולומאוס הקדוש. כמו כן, 31 בדצמבר מצוין כיום חג לזכר הרסטורציה של השלטון העצמי של העיר לאחר השחרור מעול נפוליאון. פריחת עץ ערמון מסוים ברחוב לה טריי מציינת רשמית את בוא האביב לעיר.

 

  ערך מורחב – יהדות שווייץ

הקהילה היהודית בז'נבה נוסדה לראשונה בשנת 1283. בשנת 1490 גורשו יהודי העיר. משנת 1428 ואילך נאלצו יהודי ז'נבה לגור ברובע נפרד, שהותקף בשנת 1460.^[7]

היהודים הראשונים בעת החדשה הגיעו לעיר בשנת 1779. עד מהרה התבססה קהילה יהודית קטנה בעיר קארוז' הסמוכה לז'נבה. בסביבות מחצית המאה התשע עשרה התרחבה הקהילה, היא הוכרה על ידי השלטונות, וב-1859 הוקם בית הכנסת בית יעקב, בית הכנסת הראשון בעיר. במשך השנים המשיכו יהודים להגיע לעיר, לרוב ממקומות מהם גורשו או בהם שררה אווירה אנטישמית: אלזס, פולין, רוסיה ולבסוף גרמניה הנאצית. החל מאמצע המאה העשרים חלה תנופה רצינית בפיתוח הקהילה: הוקמו בתי כנסת, בית אבות יהודי ומרכז קהילתי, ולאחר מכן בית ספר יהודי.

כיום גרים כ-5,000 יהודים בז'נבה, אך לחלקם קשר רופף לזהותם היהודית. מסיבות שונות מחולקים יהודי העיר בין כמה קהילות: הקהילה הרשמית, קהילת "היכל הנס", קהילה חרדית, בית חב"ד, וקהילה רפורמית. פירוד זה מקשה על ארגון יוזמות גדולות. שני בתי ספר מגילאי גן ועד חטיבה, אחד של הקהילה ואחד של חב"ד, פועלים בעיר.

•  
  מטה האו"ם בז'נבה
•  
  בזיליקת נוטרדאם
•  
  התיאטרון העירוני
•  
•  
  חזית קתדרלת סן פייר
•  
  האגם והמזרקה

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ז'נבה
מדריך למטייל בוויקימסע: ז'נבה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ז'נבה

•   אתר האינטרנט הרשמי של ז'נבה (בצרפתית)

•   ז'נבה, ברשת החברתית פייסבוק
•   ז'נבה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   ז'נבה, ברשת החברתית אינסטגרם
• ז'נבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ז'נבה – אלגנטיות צרפתית בשווייץ, באתר GoTravel
• אתר הקהילה היהודית בז'נבה
•   ז'נבה (שווייץ), דף שער בספרייה הלאומית