[go: up one dir, main page]
ויקיפדיה

בית המשפט העליון

המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל
פירוש נוסף ערך זה עוסק בבית המשפט העליון של מדינת ישראל. אם התכוונתם לבית המשפט העליון של מדינות אחרות, ראו בית המשפט העליון (פירושונים).

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבתי המשפט המחוזיים, ודיון בעתירות המוגשות נגד רשויות המדינה כבית המשפט הגבוה לצדק.

בית המשפט העליון
בניין בית המשפט העליון
בניין בית המשפט העליון
מאפיינים
שטח שיפוט מדינת ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
ערכאה מתחת בית משפט מחוזי
היסטוריה
תקופת הפעילות 14 בספטמבר 1948 – הווה (76 שנים)
שופטים
נשיא יצחק עמית (ממלא מקום)
מספר שופטים 12
שופטים מכהנים יצחק עמית, נעם סולברג, דפנה ברק-ארז, דוד מינץ, יוסף אלרון, יעל וילנר, עופר גרוסקופף, אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ, ח'אלד כבוב, יחיאל כשר, רות רונן
גאוגרפיה
כתובת קריית הלאום, ירושלים
קואורדינטות 31°46′53″N 35°12′16″E / 31.781365°N 35.204315°E / 31.781365; 35.204315
supreme.court.gov.il
(למפת ירושלים רגילה)
 
בית המשפט העליון
בית המשפט העליון
בית המשפט העליון, 1953. במרכז: משה זמורה. איתו שמעון אגרנט, שמחה אסף, יצחק אולשן, שניאור זלמן חשין ומשה זילברג

בבית המשפט העליון יכולים לכהן במקביל עד 15 שופטים. שופטי בית-המשפט העליון, ככל שופט, נבחרים על-ידי הוועדה לבחירת שופטים. נכון לחודש אוקטובר 2024, בבית המשפט העליון מכהנים 12 שופטים במינוי קבע ושתי רשמות.[1] כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון הוא השופט יצחק עמית. מספר התיקים שבהם דנים שופטי בית המשפט העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.[2]

משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה שם.

חוק יסוד: השפיטה קובע כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

סמכויות בית המשפט העליון

עריכה

לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:

  • בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירות נגד המדינה ונגד גופים ציבוריים ובנוסף רשאי לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.[3]
  • ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלות בבית המשפט המחוזי. ערעורים על פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה, הם ערעור בזכות. ערעורים על פסקי דין שנתן בית המשפט המחוזי כאשר הוא עצמו היה ערכאת הערעור (כלומר תיקים שהחלו בבית משפט השלום), וכן החלטות ביניים שניתנו בבית המשפט המחוזי – הם ערעורים ברשות בלבד, ויש לבקש את הרשות, בדרך של "בקשת רשות ערעור".[4] בסמכות בית המשפט העליון לקבוע שאין הצדקה לדון בערעור ב"גלגול שלישי", וכך לדחותו על הסף ללא דיון בנוכחות הצדדים.
  • החלטה על קיומו של משפט חוזר, בבית המשפט העליון או בבית משפט מחוזי, בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם התברר כי ראיה שנתקבלה יסודה בשקר או בזיוף או אם נתגלו עובדות חדשות או התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין.[5]

  • דיון נוסף על פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון.[6] כל בעל דין רשאי לבקש דיון נוסף אך הבקשה מתקבלת באופן נדיר למדי. דיון נוסף יתקיים[7] באחד מהמצבים הבאים:
    • עניין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט עם מתן פסק דינו שיתקיים בו דיון נוסף בחמישה או יותר.
    • ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון.
    • יש בפסיקה חשיבות, קושי או חידוש מהותיים ומשמעותיים.

הסמכות להורות על העברת מקום דיון לבית משפט אחר (למשל: העברת תיק תעבורה הנדון בבית המשפט לתעבורה בנצרת לבית משפט לתעבורה בת"א) – נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון.

ערכאת ערעור לבתי דין אחרים

עריכה

בישראל מספר מערכות שיפוט נוספות, ובכללם בתי הדין הרבניים, בתי הדין לעבודה, ובתי הדין הצבאיים.[8] בראש כל מערכת כזו עומד בית-דין ראשי. בשנת 1986 נקבע בסעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי שניתן לערער לבית המשפט העליון על פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים. בית המשפט העליון אינו מהווה ערכאת ערעור על פסיקות של יתר בתי הדין, אך במהלך השנים קבע בית המשפט העליון שניתן לעתור לבג"ץ נגד החלטות בתי הדין האלה, ורק במקרים חריגים תהיה התערבות של בג"ץ בהחלטות אלו (במקרים שאינם חריגים הערעור נדחה על הסף). מספר דוגמאות לכך:

  • בפסק הדין בעניין בבלי הפך בג"ץ את החלטת בית הדין הרבני הגדול ביחס לשיתוף הנכסים בין בני זוג שהתגרשו, וקבע כי גם בית הדין הרבני מחויב לדין האזרחי, בכל הקשור לחלוקת הרכוש.
  • בפסק הדין בעניין דנילוביץ, אישר בג"ץ את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, שקבע שהחלטת אל על לא להעניק כרטיס טיסה חינם לבן זוגו של דנילוביץ, שעבד כדייל באל-על, הייתה החלטה מפלה.

תקדים

עריכה

סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:

(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.
(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

משמעותו של עיקרון זה היא שפסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה. פסקי הדין מהווים לפיכך דרך שלישית (בנוסף לחקיקה ראשית וחקיקת משנה), לעיצוב הדין – תקדים מחייב.

 
נשיאי בית המשפט העליון מאיר שמגר, משה לנדוי ואהרן ברק באירוע לכבוד השופט לנדוי

קביעת הרכבי השופטים בדיונים בבית המשפט העליון

עריכה

רוב הדיונים בבית המשפט מתקיימים לפני הרכב של שלושה שופטים. צווי מניעה זמניים (בערעורים), עיכוב ביצוע פסקי דין, מעצרים, וצווי ביניים של בית המשפט בשבתו כבג"ץ, ניתנים על ידי שופט יחיד. במקרים מסוימים, רשאי הרכב השופטים הדן בתיק להחליט על הרחבת ההרכב. גם לנשיא בית המשפט סמכות להרחיב את ההרכב. בדיון נוסף ההרכב יהיה של חמישה שופטים לפחות. ככל שהנושא הנדון חדש ועקרוני יותר, ההרכב רחב יותר. בכל מקרה, ההרכב יכיל מספר אי-זוגי של שופטים.

על פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים נקבע על פי החלטת נשיא בית המשפט העליון. על פי מחקר של מירון גרוס ויורם שחר משנת 1999, שמתבסס על ניתוח נתונים, הרכב השופטים בדיונים לא נקבע באקראיות בשנים שנבחנו (1954–1958, 1969–1973, 1984–1988).[9] לפי עדותה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין, תיקים רגישים מועברים על ידי צוות היומן ללשכת הנשיאה שמעבירה הנחיה שקובעת את זהותו של ראש ההרכב שישב בדין; יתרה מכך, בתיקים שבהם נערך דיון נוסף ההרכבים נקבעים באופן בלעדי על ידי הנשיאה, ולפי עדותה היא בוחרת אותם בדרך כלל משיקולי ותק ואילוצי לוח זמנים.[10] התוצאה מהדברים היא שנשיא בית המשפט יכול לקבוע ששופט מסוים לא ישב בתיק ספציפי גם בלי לתת הנחיה מפורשת וזאת על ידי קביעת ראש הרכב עם ותק נמוך יותר. בנוסף, כיוון שלנשיא בית המשפט העליון יש סמכות להרחיב את המותב (חבר השופטים היושבים בדין במשפט מסוים) או לאשר קיומו של דיון נוסף, בפועל יש לו השפעה רבה על הפסיקה בכלל ההרכבים בבית המשפט העליון.

נעמי לוויצקי בספרה "העליונים" טענה שהנשיאה מרים נאור ניהלה ויכוח סוער עם השופט מני מזוז שהתנגד להריסת בתי מחבלים, שלאחריו חדל מזוז להיות משובץ בהרכבים העוסקים בסוגיה זו, על אף שעד לוויכוח עם נאור ישב מזוז בעתירות בעניין הריסות בתים כמעט ארבע פעמים בחודש.[11] נאור והשופטת אסתר חיות הכחישו שתיהן את הטענות.[12]

מעת לעת נשמעות טענות על כך שנשיא בית המשפט מעורב בקביעת ההרכבים. הדבר מעלה ביקורת על מתן כוח מופרז בידי נשיא בית המשפט העליון:[13] לטענת שמואל שילה, "הרכב השופטים הוא עניין חשוב ביותר, במיוחד כשמדובר בשאלות ציבוריות עקרוניות. הנוהג אצלינו הוא שנשיא ביהמ"ש העליון קובע מי ישב בדין. כוחו של אדם אחד, עם כל הכבוד למעמדו, גדול ביותר. לעיתים קרובות הבחירה בהרכב השופטים יכולה לחרוץ את גורל העתירה או הערעור. קביעה סוביקטיבית, הנוטה להעדיף שופט פלוני על שופט אלמוני, אינה עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האובייקטיביות הדרושה בהכרעת סכסוכים. באירופה נוהג זה של בחירה אישית של הרכב שופטים אינו קיים. שם מקפידים שחלוקת התיקים תהיה אקראית, והרכב השופטים נקבע קודם שיודעים באיזה משפט יישבו."

תורנות שופטים

עריכה

בבית המשפט העליון קיימת תורנות בין השופטים המכהנים, כאשר הנשיא והמשנה לנשיא פטורים ממנה. במסגרת התורנות מקבל השופט התורן עתירות לבג"ץ הנשמעות בפני "דן יחיד", והוא מטפל בתיק בשלביו המוקדמים עד להחלטה אם לדחות את התיק על הסף או להעבירו לדיון בפני הרכב שופטים. על-פי הנוהג, יש סיכוי רב יותר שהשופט שמלכתחילה קיבל את התיק יהיה אחד משלושת חברי ההרכב, בשל היכרותו המקדמית עם התיק.

קביעת ההרכב בדחיית עתירות על הסף

עריכה

כאשר מוגשת עתירה לשופט התורן והוא מחליט לדחותה על הסף, עליו לצרף שני שופטים נוספים לפסק הדין. ב-2017 נמתחה ביקורת על ההסדר לפיו השופט התורן קובע את זהות חבריו להרכב ועם כניסתה של אסתר חיות לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון - נקבע נוהל לפיו השופטים הנוספים ישובצו לפי סדר רשימת השופטים התורנים.[14]

היסטוריה

עריכה

הקמת בית המשפט העליון וההיסטוריה המוקדמת שלו

עריכה
 
אולם ג' – האולם הראשי של בית המשפט העליון
  ערך מורחב – מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי
 
שופטי בית המשפט העליון על גג משכנו הישן של בית המשפט במגרש הרוסים, 1992
 
טקס לציון 50 שנה למערכת בתי המשפט בישראל שנערך בבית המשפט העליון בנוכחות נשיא המדינה, עזר ויצמן וראש הממשלה בנימין נתניהו
 
נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושופטי בית המשפט העליון בטקס השבעתה של מרים נאור לנשיאת בית המשפט העליון, ינואר 2015
 
שרת המשפטים איילת שקד, נשיא המדינה ראובן ריבלין ושופטי בית המשפט העליון בטקס השבעתה של אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון, אוקטובר 2017

בתקופת המנדט הבריטי פעל בית המשפט העליון המנדטורי ב"מגרש הרוסים" בירושלים וכלל שישה-שבעה שופטים קבועים. בתחילה היו שני שופטים מוסלמים, שני שופטים יהודים, שופט נוצרי ושופט בריטי ומשנת 1944 בית המשפט כלל ארבעה שופטים בריטים, שופט מוסלמי ושופט יהודי.[15]

בית המשפט העליון הישראלי הוקם ב-22 ביולי 1948, בהצבעה חשאית של מועצת המדינה הזמנית שאישרה את חמשת השופטים שהוצעו על ידי שר המשפטים והממשלה הזמנית.[16] בית המשפט העליון הישראלי נפתח בטקס חגיגי ב-14 בספטמבר 1948 במקום מושבו של בית המשפט העליון המנדטורי.[17]

חמשת השופטים שנבחרו היו משה זמורה, שנבחר לנשיא, שהיה שותפו של שר המשפטים, פנחס רוזן, במשרד עורכי דין בעבר ובמהלך הזמן הוכיח בקיאות בדין, עצמאות שיפוטית ומנהיגות. כן נבחרו ד"ר יצחק אולשן, לימים מחליפו של זמורה בכהונת הנשיא, מנחם דונקלבלום, שניאור זלמן חשין שהיה שופט מחוזי בתל אביב בימי המנדט הבריטי והרב פרופ' שמחה אסף. השופט גד פרומקין, ששימש כשופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי במשך 28 שנים לא נכלל במועמדים לבית המשפט העליון, למרות היותו מועמד טבעי לתפקיד והיות מרבית ההרכב חסר ניסיון שיפוטי.[18][19] הרב אסף, שהיה קודם למינויו רקטור האוניברסיטה העברית, היה חסר השכלה משפטית פורמלית, אך נבחר כדי לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, וכפי הנראה לא נמצא ביניהם משפטן בדרגה ראויה באותה תקופה.

 
טקס פרידה של נשיא המדינה ראובן ריבלין מבית המשפט העליון. עומדים: שופטי בית המשפט העליון. יושבים: המשנה לנשיאת בית המשפט העליון לשעבר חנן מלצר, נשיאי בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש ואהרן ברק, נשיא המדינה ריבלין, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, ונשיאי בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס ומרים נאור, יוני 2021

בעת הקמת המדינה ההנחה הרווחת הייתה שבית המשפט העליון יתמקם בתל אביב, מאחר שטרם הוכרה ירושלים כחלק ממדינת ישראל.[20] תזכיר של מנחם דונקלבלום הציע למקם את בית המשפט העליון בתל אביב או בחיפה. בעקבות בעיות במציאת מבנה הולם ודיור לשופטים בתל אביב, הוצע במשרד המשפטים לשכן את בית המשפט העליון בנתניה.[21] אולם הדרישה לקבוע את משכנו בירושלים[22] הייתה על העליונה ונקבע שבית המשפט העליון ישכון בירושלים.[23] בכך הוא היה אחד מהמוסדות הראשונים במדינת ישראל שקבעו מושבם בירושלים. שנים רבות היה משכנו במגרש הרוסים, עד שעבר בתחילת שנות ה-90 למשכנו החדש בקריית הממשלה בגבעת רם.

המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19 עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.

שנות החמישים

עריכה

בשנים 1953–1954 חל מפנה בבית המשפט העליון, הן מבחינה מוסדית והן מבחינה פרסונלית. במישור המוסדי, הונהג הליך מינוי שהעניק לשופטים דומיננטיות ועצמאות מנהלית גדולה מבעבר. הליך מינוי זה עוגן בחוק השופטים שנחקק באוגוסט 1953, בו נקבע כי השופטים בכל הערכאות ימונו על ידי ועדה שבה יש רוב למשפטנים על פני פוליטיקאים: שלושה שופטי בית המשפט העליון (ובהם נשיאו), שני שרים (ובהם שר המשפטים), שני חברי כנסת ושני עורכי דין. בכך בוטלה המעורבות הישירה שהייתה לכנסת ולממשלה במינוי השופטים עד לאותה עת.[24]

במישור הפרסונלי, זמן קצר לאחר חקיקת חוק השופטים מונו לבית המשפט העליון ארבעה שופטים חדשים במינוי קבוע: יואל זוסמן, משה לנדוי, צבי ברנזון ודוד גויטיין. זאת, במקביל לסיום כהונתם של שניים מחמשת השופטים הראשונים (דונקלבלום נפטר ב-1951, ואסף נפטר ב-1953). באוגוסט 1954 פרש משה זמורה ובמקומו מונה אלפרד ויתקון. השינויים הללו השלימו את החילופים המקיפים הראשונים בהרכב בית המשפט העליון. גרעין השופטים שהתגבש בבית המשפט העליון בשנים 1953–1954 כיהן ללא תוספת או גריעה עד שנת 1960. שישה מביניהם הוסיפו לכהן עד שנות ה-70, והנשיאים השני עד החמישי (אולשן, אגרנט, זוסמן ולנדוי) צמחו מתוך גרעין זה וכיהנו ברצף עד שנת 1982.

מבנה בית המשפט העליון

עריכה

על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, ועל פי סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.

בבית המשפט העליון מכהנים שופטים במינוי של קבע, כשבראשם נשיא בית המשפט העליון (כיום ממלא מקום הנשיא הוא השופט יצחק עמית), ולצדו משנה לנשיא. בנוסף, לעיתים כיהנו בבית המשפט העליון שופטים מעטים במינוי זמני. בעבר היה זה תנאי לקבלת מינוי של קבע בעליון אך מאז שנת 2007, אז מינה שר המשפטים דניאל פרידמן את עורכי הדין מהשוק הפרטי חנן מלצר ויורם דנציגר לשופטים בבית המשפט העליון מבלי שכיהנו קודם לכן במינוי זמני ואף לא כיהנו כשופטים כלל, הופסק הנוהג של מינוי זמני לעליון.

סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי כהונת שופט תסתיים בגיל 70. סעיף 15 לחוק בתי המשפט קובע כי בתום תקופת כהונתו מוקצבים לשופט שלושה חודשים נוספים כדי להשלים את פסקי הדין שהחל לכתוב לפני מועד יציאתו לגמלאות.

מספר השופטים

עריכה

סעיף 26 לחוק בתי המשפט קובע כי: ”בבית המשפט העליון יהיו שופטים במספר שקבעה הכנסת בהחלטה.” כיום התקן למספר השופטים הקבוע עומד על 15, אך בפועל מכהנים רק 12 שופטים.

בעת הקמת בית המשפט העליון עמד מספר השופטים על שבעה, כאשר רק חמישה אוישו בפועל. בשנת 1950 עלה מספר השופטים ל-7 עם מינויים של שמעון אגרנט ומשה זילברג. בשנת 1953 הועלה מספר השופטים ל-9. כבר בשנת 1958 בקשו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון להרחיב את מספר השופטים ל-11 בגלל עומס העבודה על השופטים,[25] אולם מספר השופטים הוגדל ל-10 רק בתחילת 1963.[26][27] באמצע שנות השבעים הורחב מספר השופטים בבית המשפט העליון מ-10 ל-11 עם מינויו של מאיר שמגר. בית המשפט הורחב שוב בתחילת 1992 עם מינויו של מישאל חשין לשופט ה-12. בשנת 1994 הורחב מספר השופטים ל-14 ובשנת 2009 הועלה מספר השופטים ל-15.

לא תמיד היו כל תקני השופטים בבית המשפט העליון מאוישים. כך למשל בשנים 1996–1999 מונה רק שופט אחד לבית המשפט העליון, אף על פי שבשנים 1997–1998 פרשו שלושה שופטים, וכך ירד מספר השופטים ל-12. בשנת 2004 חזר מספר השופטים להיות 14, אולם לאחר פרישת ארבעה שופטים בשנים 2004–2006 ירד מספר השופטים ל-10 מכיוון שהוועדה לבחירת שופטים לא הגיעה להסכמה על מינוי שופטים.

בשנת 2023 נמנע שר המשפטים, יריב לוין, מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אף שהיה ידוע על פרישתם הצפויה של שופטים. כתוצאה מכך ירד במהלך השנה מספר שופטי בית המשפט העליון ל-13, עם פרישתן לגמלאות של השופטות ענת ברון ואסתר חיות. בשנת 2024 כונסה הוועדה אך לא בחרה שופטים לבית המשפט העליון, ומספר השופטים בו ירד ל-12 עם פרישתו לגמלאות של השופט עוזי פוגלמן.

שופטי בית המשפט העליון

עריכה

הכשרה

עריכה

ככלל, שופטי בית המשפט העליון הם עורכי דין מוסמכים. יוצא דופן היה שמחה אסף שלא היה עורך דין. לשם הכשרת מינויו נחקק חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון,[28] שנתן תוקף למפרע למינוי זה, וזכה לכינוי "חוק הרב אסף".[29] בשנת 1953 נקבע בחוק השופטים כי לכהונת שופט בית המשפט העליון יכול להיבחר גם אדם שהוא "משפטאי מובהק", כדוגמת הרב אסף. מאז מינויו של אסף לא נעשה שימוש בסעיף זה, אך בשנת 1994 הציע השופט אהרן ברק לרב הדיין שלמה דיכובסקי להתמנות לשופט בבית המשפט העליון,[30] אולם הרב דיכובסקי סירב לאחר ששאל בעצתו של הרב יוסף שלום אלישיב.

מרבית שופטי בית המשפט העליון מגיעים לתפקיד לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. בנוסף, רבים מאלו שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה מונו ישירות כשופטים בבית המשפט העליון, בהם חיים כהן, מאיר שמגר, גבריאל בך, פרופ' אהרן ברק, פרופ' יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, דורית ביניש ועדנה ארבל. החוק תוקן וישנה תקופת צינון בת 18 חודשים על מינוי של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לבית המשפט העליון. מינוי עורכי-דין מהמגזר הפרטי ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא נדיר. ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן מונו בשנת 2007 לבית המשפט העליון השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, שהיו עורכי דין במגזר הפרטי. כמו כן בשנת 2022 מונה לבית המשפט העליון השופט יחיאל כשר, אף הוא מהמגזר הפרטי.

בחירת שופטים לבית המשפט העליון

עריכה

שופטי בית המשפט העליון נבחרים בידי הוועדה לבחירת שופטים. לפי תיקון בחוק משנת 2008, שיזם חבר הכנסת גדעון סער, שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי רוב מיוחס של חברי הוועדה לבחירת שופטים – כלומר, לפחות שבעה מבין תשעת חברי הוועדה. לפני הקמת הוועדה לבחירת שופטים בשנת 1953, שופטי בית המשפט העליון מונו על ידי שר המשפטים, באישור ממשלת ישראל והכנסת.

מינוי נשיא בית המשפט העליון

עריכה

נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות המחוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא ששופט שבעת מינויו לבית המשפט העליון הוא צעיר יותר מכל שופטי העליון המכהנים צפוי להפוך, בסופו של דבר, לנשיא.

תיקון בחוק משנת 2007, ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא, לתקופה מרבית של שבע שנים.

הדמוגרפיה של בית המשפט העליון

עריכה

להרכבו של בית המשפט העליון נודעת לא רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות ציבורית וחברתית, משום חשיבות הנושאים הנדונים בבית המשפט ובגלל עקרון התקדים. לפי גישת הריאליזם המשפטי, ביושבו על כס השיפוט, מביא איתו השופט לא רק את כישוריו המשפטיים, אלא גם את השקפת עולמו. על כן, לפי גישה זו, יש חשיבות לניתוח דמוגרפי של בית המשפט העליון.

עם הקמתו בשנת 1948 היה בית המשפט העליון מורכב משופטים גברים יהודים אשכנזים בלבד, שאחד מהם דתי. במהלך העשור הראשון למדינת ישראל לא כלל בית המשפט העליון אישה, איש עדות המזרח או ערבי.[31] בתקופה זו אף לא התמנו לבית המשפט העליון שופטים שזוהו עם מפלגות שחרגו מהמרכז הפוליטי, כגון מפ"ם, "חרות", "אגודת ישראל", "פועלי אגודת ישראל" ומק"י.[24]

כעבור 14 שנה מונה שופט ספרדי ראשון, אליהו מני. בהרכב הנוכחי (נכון לאוגוסט 2023) נכללים 11 שופטים ממוצא אשכנזי (בהם שניים שגדלו בברית המועצות ובאנגליה ועלו לישראל ואחד ממוצא הולנדי), שלושה שופטים ממוצא מזרחי-ספרדי ושופט אחד ערבי. עד לשנת 2012 כיהנו בבית המשפט העליון 5 שופטים מזרחים מתוך 82 שופטים (מתוכם 64 קבועים ו-18 זמניים).[32]

אישה ראשונה, מרים בן-פורת, מונתה לבית המשפט העליון בשנת 1977, 29 שנים לאחר הקמתו, ובשנת 1982 הצטרפה אליה שושנה נתניהו. לאחר פרישתה של נתניהו בשנת 1993 שב בית המשפט העליון להיות ללא ייצוג נשי, אולם בשנת 1994 מונו שתי שופטות חדשות – דליה דורנר וטובה שטרסברג כהן. לאחר מינוין של דורית ביניש (1995) ואילה פרוקצ'יה (2001) הגיע מספר השופטות המכהנות לארבע. בשנים 2003–2004 פרשו שטרסברג כהן ודורנר, ותחתיהן מונו מרים נאור, עדנה ארבל ואסתר חיות, כך שבין השנים 2004–2011 כיהנו בבית המשפט העליון חמש שופטות. בשנת 2011 פרשה פרוקצ'יה, בשנת 2012 פרשה ביניש, באותה השנה מונתה דפנה ברק-ארז. בשנת 2014 פרשה ארבל וב-2015 מונתה ענת ברון. בשנת 2017 פרשה נאור ומונתה יעל וילנר. ב-2022 מונו גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן.

נכון לאוקטובר 2023 מכהנות ארבע שופטות בבית המשפט העליון: דפנה ברק-ארז, יעל וילנר, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן. הגידול במספר הנשים משקף לא רק את השינוי במעמד האישה, אלא גם את הגידול המשמעותי במספר הנשים במערכת המשפטית, בפרט בשירות המדינה. כהונה ראשונה של אישה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון החלה בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק. במועד זה התמנתה לתפקיד דורית ביניש, שהייתה השופטת הוותיקה ביותר בבית המשפט העליון באותה עת.

מבין 12 נשיאי בית המשפט העליון לאורך השנים, כיהנו שלוש נשים (דורית ביניש, מרים נאור ואסתר חיות).

בשנת 2004 מונה לראשונה שופט ערבי, סלים ג'ובראן, למינוי של קבע בבית המשפט העליון (השופט ג'ובראן השתתף בהרכבו של בית המשפט העליון גם קודם לכן, במינוי זמני. לפני כן כיהן במינוי זמני גם השופט הערבי עבד א-רחמן זועבי).

כיום מכהנים בבית המשפט העליון שלושה שופטים דתיים: נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר.

ההרכב הנוכחי של בית המשפט העליון

עריכה
תפקיד דיוקן שם (שנת לידה) תחילת הכהונה מועד פרישה צפוי תפקידים קודמים הערות
ממלא מקום הנשיא
 
 יצחק עמית
(1958) 		2009 2028 (20 באוקטובר) שופט בית משפט מחוזי היה צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2023 לאחר שפוגלמן ויתר על התפקיד.

כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25

חבר הוועדה לבחירת שופטים

שופט
 
 נעם סולברג
(1962) 		2012 2032 (22 בינואר) שופט בית משפט מחוזי צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2028

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-26

שופטת
 
 דפנה ברק-ארז
(1965) 		2035 (2 בינואר) דיקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2032
שופט
 
 דוד מינץ
(1959) 		2017 2029 (8 במאי) שופט בית משפט מחוזי
שופט
 
 יוסף אלרון
(1955) 		2017 2025 (20 בספטמבר) נשיא בית משפט מחוזי
שופטת
 
 יעל וילנר
(1959) 		2029 (22 בספטמבר) שופטת בית משפט מחוזי
שופט
 
 עופר גרוסקופף
(1969) 		2018 2039 (12 באוקטובר) פרופסור למשפטים, שופט בית משפט מחוזי צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2035
שופט
 
 אלכס שטיין
(1957) 		2027 (27 באוקטובר) פרופסור למשפטים
שופטת
 
 גילה כנפי-שטייניץ

(1958)

2022 2028 (אוקטובר) סגנית נשיא בית משפט מחוזי
שופט
 
 ח'אלד כבוב

(1958)

2028 (3 במרץ) שופט בית משפט מחוזי
שופט
 
 יחיאל כשר

(1961)

2031 (9 ביוני) עורך דין פרטי
שופטת
 
 רות רונן

(1962)

2032 (נובמבר) שופטת בית משפט מחוזי

לכל שופט צוות ובו שני עוזרים משפטיים (בכיר וזוטר) – שניהם עורכי דין בהסמכתם, וכן שני מתמחים לתקופה של שנה (כאשר לרוב החלפתם היא לסירוגין – אחד בכל חצי שנה) ומנהלת לשכה.

כרשמת בבית המשפט העליון מכהנת (החל מחודש יוני 2024) מורן יהב, המכהנת גם כשופטת בבית-משפט שלום.

שופטי בית המשפט העליון בעבר

עריכה
שנת לידה שם תחילת כהונה בעליון סיום כהונתו נשיא תפקידים קודמים סיבת סיום
1888 משה זמורה 1948 1954 1948 - 1954 עורך דין פרטי, יו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית פרש עקב מחלה
1895 יצחק אולשן 1965 1954 - 1965 עורך דין פרטי הגיע לגיל פרישה
1889 מנחם דונקלבלום 1951 נפטרו
1903 שניאור זלמן חשין 1959 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב
1889 שמחה אסף 1953 פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים
1900 משה זילברג 1950 1970 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב הגיעו לגיל פרישה
1906 שמעון אגרנט 1976 1965 - 1976 נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
1907 צבי ברנזון 1953 1977 עורך דין, תפקידים בשירות המדינה
1910 יואל זוסמן 1980 1976 - 1980 שופט בבית המשפט המחוזי פרש עקב מחלה
1900 דוד גויטיין 1961 עורך דין פרטי, שגריר נפטר
1912 משה לנדוי 1982 1980 - 1982 שופט בית המשפט המחוזי בחיפה הגיעו לגיל פרישה
1910 אלפרד ויתקון 1954 (החליף את זמורה) 1980 שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים
1911 חיים כהן 1960 (החליף את חשין) 1981 היועץ המשפטי לממשלה
1907 אליהו מני 1962 (החליף את גויטיין) 1977 נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים
1910 בנימין הלוי 1963 (הגדלת מספר השופטים) 1969 שופט בבית המשפט המחוזי פרש
1905 יצחק קיסטר 1965 (החליף את אולשן) 1975 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב הגיעו לגיל פרישה
1913 יצחק כהן 1970 (החליף את הלוי) 1983 1982 - 1983 שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה
1908 משה עציוני 1971 (החליף את זילברג) 1978 נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
1907 בן ציון שרשבסקי 1975 (החליף את קיסטר) 1977 נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים
1925 מאיר שמגר 1975 (הגדלת מספר השופטים) 1995 1983 - 1995 היועץ המשפטי לממשלה
1918 מרים בן-פורת 1977 (החליפה את אגרנט) 1988 נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים
1910 שלמה אשר 1977 1980 שופט בבית המשפט המחוזי
1923 מנחם אלון 1993 פרופסור למשפט עברי
1910 דוד בכור 1978 1980 שופט בבית המשפט המחוזי
1936 אהרן ברק 2006 1995 - 2006 היועץ המשפטי לממשלה
1921 משה בייסקי 1979 1991 שופטים בבית המשפט המחוזי
1933 שלמה לוין 1980 2003
1919 משה כהן 1981 1982 נפטר
1914 יהודה כהן 1982 1984 הגיעו לגיל פרישה
1925 דב לוין 1995
1927 גבריאל בך 1997 פרקליט המדינה
1923 שושנה נתניהו 1993 שופטים בבית המשפט המחוזי
1919 אברהם חלימה 1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן) 1989
1931 אליעזר גולדברג 1998 התמנה למבקר המדינה
1923 יעקב מלץ 1988 (החליף את בן-פורת) 1993 שופט בבית המשפט המחוזי, מבקר המדינה הגיעו לגיל פרישה
1934 תיאודור אור 1989 (החליף את חלימה) 2004 שופטים בבית המשפט המחוזי
1935 אליהו מצא 1991 (החליף את בייסקי) 2005
1936 מישאל חשין 1992 (הגדלת מספר השופטים) 2006 משנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך דין פרטי
1931 יצחק זמיר 1994 2001 היועץ המשפטי לממשלה
1934 דליה דורנר 2004 שופטים בבית המשפט המחוזי
1927 צבי טל 1997
1933 טובה שטרסברג-כהן 2003
1930 יעקב קדמי 2000 ראש אגף החקירות, שופט בבית המשפט המחוזי
1935 יעקב טירקל 1995 (החליף את דב לוין) 2005 נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע
1942 דורית ביניש 1995 (החליפה את שמגר) 2012 2006 - 2012 פרקליטת המדינה
1933 יצחק אנגלרד 1997 (החליף את טל)[33] 2003 פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים
1942 אליעזר ריבלין 2000 2012 שופט בבית המשפט המחוזי
1941 אילה פרוקצ'יה 2001 2011 שופטת בבית המשפט המחוזי
אדמונד לוי שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי
1944 עדנה ארבל 2004 2014 שופטת בבית המשפט המחוזי, פרקליטת המדינה
1945 אשר דן גרוניס 2003 2015 2012 - 2015 שופט בבית המשפט המחוזי
1952 צבי זילברטל 2012 2017 סגן נשיא בבית משפט מחוזי פרש
1947 אליקים רובינשטיין 2004 מזכיר הממשלה, שופט בבית המשפט המחוזי, היועץ המשפטי לממשלה הגיעו לגיל פרישה
סלים ג'ובראן שופט בבית המשפט המחוזי
מרים נאור 2003 2015 - 2017 סגן בכיר לפרקליט המדינה, שופטת מחוזי,
סגנית נשיא לבית משפט לעניינים מנהליים
1953 יורם דנציגר 2007 2018 עורך דין פרטי, מרצה למשפטים פרש
1948 אורי שהם 2012 שופט בבית המשפט המחוזי, הפרקליט הצבאי הראשי הגיעו לגיל פרישה
1951 חנן מלצר 2007 2021 עורך דין פרטי
1955 מני מזוז 2014 היועץ המשפטי לממשלה פרש
1952 ניל הנדל 2009 2022 סגן נשיא בית משפט מחוזי הגיע לגיל פרישה
1952 ג'ורג' קרא 2017 סגן נשיא בית משפט מחוזי הגיע לגיל פרישה
1953 ענת ברון 2015 2023 שופטת בית המשפט המחוזי הגיעה לגיל פרישה
1953 אסתר חיות 2003 2017 - 2023 שופטת בית המשפט המחוזי הגיעה לגיל פרישה
1954 עוזי פוגלמן 2009 2024 מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, שופט בית משפט מחוזי הגיע לגיל פרישה

שופטים שכיהנו במינוי זמני בבית המשפט העליון

עריכה

ראו הערה:[34]

שנת לידה שם תחילת כהונה בעליון סיום כהונה זמנית תפקידים קודמים הערות
1906 שמעון אגרנט 1948 1950 נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה מונו במינוי קבע מיד אחר סיום המינוי הזמני
1900 משה זילברג שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב
1908 צבי עלי בקר 1950 1952 משנה ליועץ המשפטי לממשלה ושופט בבית המשפט המחוזי בירושלים לא מונו במינוי קבע
1905 בנימין זהר[35] 1951 שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים ובחיפה
1910 יואל זוסמן 1953 שופט בבית המשפט המחוזי כיהנו שנתיים במינוי זמני ומייד אחר כך מונו במינוי קבע
1912 משה לנדוי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה
1904 ישראל לוין 1952 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונה במינוי קבע
1910 אלפרד ויתקון שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים לאחר כשנתיים מונה במינוי קבע
1907 בן ציון שרשבסקי לאחר 23 שנה מונה במינוי קבע
1909 זאב צלטנר 1952 1953 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונה במינוי קבע
1910 בנימין הלוי שופטים בבית המשפט המחוזי לאחר 10 שנים מונה במינוי קבע
1913 בנימין כהן[36] 1966 1966 לא מונה במינוי קבע
1908 משה עציוני 1967 נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לאחר שלוש שנים מונה במינוי קבע
1913 יצחק כהן 1967 1970 כיהן מספר קדנציות במינוי זמני שבסיומן מונה במינוי קבע
1910 שלמה אשר 1974 1975 שופטים בבית המשפט המחוזי לאחר שנתיים מונה במינוי קבע
1921 משה בייסקי 1975 1976 לאחר 3 שנים מונה במינוי קבע
1918 מרים בן-פורת 1976 1977 נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1910 דוד בכור 1977 1978 שופטים בבית המשפט המחוזי
1933 שלמה לוין לאחר שנתיים מונה במינוי קבע
1935 יעקב טירקל 1980 1981 שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע שימש בכהונה זמנית נוספת בין 1983 - 1984 ולאחר 10 שנים מונה במינוי קבע
1926 הדסה בן-עתו שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונתה במינוי קבע
1925 דב לוין 1981 1982 שופט בבית המשפט המחוזי מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1913 יצחק שמשון שילה[37] שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונה במינוי קבע
1914 יהודה כהן שופטים בבית המשפט המחוזי מונו במינוי קבע מיד לאחר סיום המינוי הזמני
1923 שושנה נתניהו
אלישע שינבוים 1982 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונה במינוי קבע
1919 אברהם חלימה 1983 שופטים בבית המשפט המחוזי לאחר שנה מונה במינוי קבע
1934 תיאודור אור לאחר 6 שנים מונה במינוי קבע
1931 אליעזר גולדברג 1983 1984 מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1919 חנה אבנור 1983 שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונו במינוי קבע
יהודה וייס 1984 1984 שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים
1933 טובה שטרסברג-כהן שופטת בבית המשפט המחוזי לאחר 10 שנים מונתה במינוי קבע
1925 מרדכי בן דרור 1985 1985 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונה במינוי קבע
1923 יעקב מלץ 1986 1987 שופט בבית המשפט המחוזי מייד לאחר המינוי הזמני מונה למבקר המדינה ושנה לאחר מכן מונה במינוי קבע
1926 אליהו וינוגרד 1987 שופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונו במינוי קבע
1925 שולמית ולנשטיין 1988 1989
1929 חנוך אריאל שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה לא מונה במינוי קבע אך 10 שנים אחר כך ב-1998 מונה שוב לכהונה זמנית עד 1999
שאול אלוני 1989 1990 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונה במינוי קבע
1935 אליהו מצא שופטים בבית המשפט המחוזי לאחר שנה מונה במינוי קבע
1930 יעקב קדמי 1989 לאחר חצי שנה מונה למנהל בתי המשפט. החל משנת 1994 מונה במינוי קבע
1942 מיכאל בן יאיר 1990 1990 שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים לא מונה במינוי קבע
1927 צבי טל 1993 1994 שופטים בבית המשפט המחוזי מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1934 דליה דורנר
1936 יוסף גולדברג 1997 1998 החליף את בך.[33] לא מונה במינוי קבע
1951 יוסף אלון 2007 2008 שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לא מונו במינוי קבע
1931 מנחם אילן 1998 1999 נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב
1932 עבד א-רחמן זועבי 1999 1999 סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת
1942 אליעזר ריבלין 2000 שופטים בבית המשפט המחוזי מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1941 אילה פרוקצ'יה 2000 2001
אדמונד לוי שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי
1947 מרים נאור 2001 2002 שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים לאחר כשנה מסיום הכהונה הזמנית מונתה במינוי קבע
1945 אשר דן גרוניס 2002 2003 שופט בבית המשפט המחוזי מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1946 דבורה ברלינר 2006 2007 סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונתה במינוי קבע
1947 סלים ג'ובראן 2003 2004 שופט בבית המשפט המחוזי מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1953 אסתר חיות שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב
1942 יהונתן עדיאל 2004 2005 שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים לא מונו במינוי קבע
1948 דוד חשין 2006 2007
1954 עוזי פוגלמן 2007 2008 לאחר שנה מונה במינוי קבע
1955 שאול שוחט 2021 2022 סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לא מונה במינוי קבע

מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון

עריכה

תקדימים אחדים של בית המשפט העליון עוררו מחלוקת בקהילה המשפטית, ולעיתים הביאה פסיקה, שלא מצאה חן בעיני המחוקק, לתיקונו של החוק. דוגמאות:

  • פסק דין אפרופים, שניתן בשנת 1995 ושינה את ההלכה הנוהגת בפרשנות החוזה. מבקריו של פסק הדין טענו שהוא פוגע בעקרונות של ודאות מסחרית ומשפטית בהקשר לפרשנות חוזים. בינואר 2011 התקבל בכנסת תיקון לחוק החוזים שנועד לשנות את הלכת אפרופים ולהגביר את הוודאות המשפטית, אולם עד שבית המשפט יפסוק בעניין זה, קשה להעריך אם מטרה זו הושגה.
  • פסק דין ורד פרי, שניתן בשנת 2009, הביא להכרה בהוצאות של אם עובדת להשגחה על ילדיה. תוצאת הפסיקה לא הייתה לרוחה של רשות המסים בישראל, לא רק בשל השפעתה הישירה על גביית מס הכנסה מהורים עובדים (להערכת האוצר התרת הוצאות השגחה על ילדים כרוכה באובדן הכנסות ממיסים בסך 2.5 מיליארד ש"ח בשנה), אלא גם בהשפעתה על הכרה בהוצאות נוספות בעלות אופי דומה (כגון הוצאות נסיעה למקום העבודה וחזרה). עקב כך תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בה במפורש שהוצאה כזו לא תוכר.

חשיבותו של בית המשפט העליון בהוויה הציבורית בישראל רבה. לפי הסקרים אמון הציבור בבית המשפט העליון גבוה בהרבה מאמון הציבור בגופים אחרים (הכנסת, הממשלה, המפלגות) וגם נמצא בשחיקה מתמדת. לפי סקר "המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה" שנערך בשנת 2008 ירד האמון בבית המשפט מתחת ל-50%.[38] לפי סקר "מדד שלטון החוק" שערך הפרופסור אריה רטנר, אמון הציבור בבית המשפט העליון ירד מאמון של 80% בשנת 2000 ל-60% בשנת 2014 ול-49% בשנת 2017.[39] לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2020 ירד אמון הציבור היהודי לרמה של 52% ואילו אמון הציבור הערבי עלה ל-60%.[40]

לפתחו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מגיעות פעמים רבות עתירות בעלות משמעות פוליטית, העוסקות בנושאים השנויים במחלוקת בציבור. על פסיקתו של בג"ץ בעתירות כאלה נמתחת ביקורת הן מהמתנגדים לעצם התערבותו בנושאים אלו, הן על ידי מי שהפסיקה אינה לרוחו.

בשנת 2011, במסגרת דיון בכנסת בחוקים שנועדו לשנות את פני בית המשפט העליון, מתח השר עוזי לנדאו ביקורת חריפה על בית המשפט העליון: "אין בהרכב שופטי בית המשפט העליון פלורליזם, אלא יש בו אליטיסטיות אשכנזית. הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מיהדות ולעיתים מהמציאות ומרשה לעצמו לפלוש לתחומים לא לו".[41] בנאום יוצא דופן שנשאה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כשבועיים לאחר מכן, אמרה כי "משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה שהידרדר להסתה המופנית נגד בית המשפט, נגד חבר שופטיו ונגד עבודתו השיפוטית".[42]

לעיתים, מי שהוגדרו כתומכי צמצום מעורבות בית המשפט העליון תמכו בפסקי דין שהתערבו בעבודת הממשלה.[43][44][45]

בקרב חלק מחוגי הימין ישנה תחושה כי בית המשפט העליון מקדם אידאולוגיה שמאלנית וכי מבחינה פוליטית חסר בו ייצוג מאוזן של חלקי העם. למשל, כתב מעריב לשעבר מנחם רהט כתב: "באמצעות מערכת משפטית אליטיסטית, שאיש לא בחר בה, והמשכפלת עצמה בשיטת חבר מביא חבר, מצליח השמאל הקיצוני להכניע את הדמוקרטיה".[46] גם ח"כ יריב לוין מתח פעמים רבות ביקורת חריפה על החלטות בית המשפט העליון ועל הליך המינויים של שופטיו. מנגד, חלק מחוגי השמאל סבורים שבית המשפט העליון מאמץ יותר מדי את עמדות מערכת הביטחון, וכך למשל טען עורך הדין מיכאל ספרד: "בג"ץ הכשיר כל פרקטיקה, כל מדיניות, ב-99% מהמקרים צה"ל קיבל את מה שביקש... להבנתי, בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש".[47]

אישי ציבור חרדים נמנעים באופן מסורתי מלעתור לבית המשפט העליון נגד עוולות הפוגעות בציבור החרדי, בשל אי הכרה בסמכותו של בית המשפט (המבוססת על תפיסה שהסמכות העליונה היא הלכתית ולא אזרחית-ממלכתית[דרוש מקור]) ועקב חוסר אמון בבית המשפט. אפילו במרבית העתירות בנושאי חרדים (שהגישו גורמים לא חרדים), נמנעו אישי ציבור מלהציג את תשובתם בפני בית המשפט, ומתוך הנחה ש"המשחק מכור מראש".[48]

בניין בית המשפט העליון

עריכה
 
מבנה בית המשפט העליון בקריית הממשלה
  ערך מורחב – בניין בית המשפט העליון

בית המשפט העליון שוכן בגבעת רם שבירושלים, על אדמות הכפר שייח' באדר.[49] המבנה הוקם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בתכנונם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ואחיה רם כרמי שזכו בו בתחרות אדריכלים בשנת 1986. עד להקמת בניין זה, שכן בית המשפט במשך עשרות שנים בבניין ותיק במגרש הרוסים שבעיר. קרן יד הנדיב הציעה לממן בניין חדש בקריית הממשלה, כדי להשלים את "המשולש הדמוקרטי" בגבעה: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט העליון); וכן בשל הרצון לשכן את הגוף השיפוטי הגבוה ביותר במדינת ישראל במבנה שהוקם במיוחד לצורך מטרותיו (המבנה במגרש הרוסים שימש בעברו כאכסניית צליינים נוצרים).

הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992. חמשת אולמות המשפט, השונים זה מזה בגודלם בהתאם לצרכים, מתאפיינים בעיצוב זהה ובשימוש רב באור שמש טבעי. המבנה כולל גם את לשכות השופטים, 'חצר הקשתות', הספרייה וחלון פנורמי המשקיף לעבר העיר.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון  ערך מילוני בוויקימילון: בית המשפט העליון
ויקיציטוט  ציטוטים בוויקיציטוט: בית המשפט העליון
ויקישיתוף  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית המשפט העליון

פרסומים רשמיים על בית המשפט העליון

פרסומים כלליים על בית המשפט העליון

מדיה

מאמרים אקדמיים על בית המשפט העליון

כתבות על בית המשפט העליון

מאמרי דעה על בית המשפט העליון

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שופטי ביהמ"ש העליון
  2. ^ פעילות בית המשפט העליון בשנים 2000–2012, עמ' 25(הקישור אינו פעיל, 16.3.2019)
  3. ^ סעיף 15(ג) ו-(ד) לחוק-יסוד: השפיטה
  4. ^ סעיף 15(ב) לחוק-יסוד: השפיטה וסעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
  5. ^ סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
  6. ^ רפי מזרחי, קשיים ובעיות שהמוסד ׳דיון נוסף׳ בבית-המשפט העליון מעורר ותהיות בדבר נחיצותו, משפט וממשל כה, תשפ"ג
  7. ^ לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ופסיקת בית המשפט העליון.
  8. ^ יורם שחר, משכן כמשפטו, מחקרי משפט 19(2), 2003, עמ' 403
  9. ^ מירון גרוס ויורם שחר "לשאלת דרכי השיבוץ של מותבי בית המשפט העליון – ניתוחים כמותיים" משפטים כט 567 (1999)
  10. ^ מרים נאור, ההרכבים נקבעים באופן אקראי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 22 במאי 2017
  11. ^ אתר למנויים בלבד  רויטל חובל, שקד על ההתנגדות לחיות כנשיאת העליון: היא תמכה באיחוד משפחות פלסטינים, באתר הארץ, 9 ביוני 2017
  12. ^ יהודה יפרח, נשיאת מבחן: האם שופטת העליון אסתר חיות עומדת לחולל מהפכה?, באתר nrg
  13. ^ שמואל שילה, "הארץ" 29 במרץ 1996
  14. ^ רויטל חובל, נשיאת העליון: שופטי בג"ץ לא יוכלו לבחור מי יישבו לצדם לדון בדחיית עתירות על הסף, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2018
    יהונתן גבעתי וישראל רוזנברג, ‏כיצד בוחרים שופטי בית המשפט העליון את חבריהם להרכב, משפטים ‏נא, תשפ"ב
  15. ^ עיין ערך מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי
  16. ^ מועצת המדינה אישרה הרכב בית המשפט העליון, דבר, 23 ביולי 1948
  17. ^ בית הדין העליון לישראל נפתח בירושלים, דבר, 15 בספטמבר 1948
  18. ^ עו"ד יחיאל גוטמן, ‏ספר שופטים: כך מונו חברי בית המשפט העליון בראשית המדינה, באתר מעריב אונליין, 10 באפריל 2015
  19. ^ נתן ברון, בית המשפט העליון חוגג 65: מבט על הימים הראשונים, באתר מידה, 17 בספטמבר 2013
  20. ^ אליקים רובינשטיין, שופטי ארץ, 1980, עמ' 63
  21. ^ ביה"ד העליון לנתניה?, מעריב, 16 באוגוסט 1948
  22. ^ דרישה להעביר ביה"ד העליון לירושלים, על המשמר, 12 באוגוסט 1948
    ביום א' תחליט הממשלה על הרכבת המועצה הירושלמית, דבר, 6 באוגוסט 1948
    נפתח בית דין מחוזי בירושלים, דבר, 10 באוגוסט 1948
  23. ^ הוחזרה עטרה ליושנה, מעריב, 8 בספטמבר 1948
  24. ^ 1 2 רון חריס, "המשפט הישראלי" בתוך צ. צמרת וח. יבלונקה (עורכים), העשור הראשון: תש"ח-תשי"ח, יד יצחק בן צבי, 1997, עמ' 262-243
  25. ^ הממשלה תציע הגדלת מספר שופטי ביה"מ העליון ל-11, דבר, 1 בדצמבר 1958
  26. ^ הממשלה תציע להגדיל מספר שופטי ביה"מ העליון ל-10, דבר, 14 בינואר 1963
  27. ^ ועדת החוקה, חוק ומשפט המליצה להגדיל מספר השופטים העליונים, דבר, 7 במרץ 1963
  28. ^ חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון, התש"י-1950, באתר הכנסת
  29. ^ שמעון שטרית, על השפיטה - מערכת הצדק במשפט, ידיעות ספרים, 2004, עמ' 82–83
  30. ^ ענבל בר-און, הצעתי את דיכובסקי לעליון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 במרץ 2009
  31. ^ אליקים רובינשטיין, שופטי ארץ: לראשיתו ולדמותו של בית המשפט העליון בישראל, ירושלים-תל אביב: הוצאת שוקן, 1980, עמ' 75-58
  32. ^ גלית גולדמן, בחירת שופטים לבית המשפט העליון, ‏פברואר 2012
  33. ^ 1 2 משה גורלי, ‏הסימטריה של השנאה, באתר גלובס, 15 באפריל 2001
  34. ^ עלי זלצברגר, מינויים בפועל בבית־המשפט העליון ועצמאות שיפוטית, חלק גדול מהנתונים מקורו כאן, הנתונים עברו השוואה מול מקורות נוספים ונוספו שופטים שמונו לאחר פרסום מאמר זה
  35. ^ בנימין זהר, באתר הרשות השופטת
  36. ^ בנימין כהן, באתר הרשות השופטת
  37. ^ יצחק שמשון שילה, באתר הרשות השופטת
  38. ^ תומר זרחין, סקר: ירידה באמון שהציבור מביע במוסדות השלטון, באתר הארץ, 8 באפריל 2008
  39. ^ אתר למנויים בלבד  נעה שפיגל, סקר: ירידה באמון הציבור בבית המשפט ובמשטרה, באתר הארץ, 21 במאי 2017
  40. ^ תמר הרמן ואחרים, מדד הדמוקרטיה הישראלית 2020, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020
    מדד-דיומא – אמון הציבור בבית המשפט העליון על פי מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, באתר "דיומא", 12 בינואר 2021
  41. ^ מורן אזולאי, "חוקי בית המשפט" אושרו; נתניהו וברק ברחו, באתר ynet, 14 בנובמבר 2011
  42. ^ חדשות 2 |, ‏ביניש: "מתנהל מסע הסתה נגד בית המשפט העליון", באתר ‏מאקו‏, 1 בדצמבר 2011
  43. ^ ביני אשכנזי‏, החלטה דרמטית: בג"ץ ביטל את מינוי מזוז ליו"ר הוועדה למינוי בכירים, באתר וואלה, 22 בספטמבר 2022
  44. ^ משה גורלי, פסילת מינוי מזוז: כשהימין תומך באקטיביזם שיפוטי, באתר כלכליסט, 22 בספטמבר 2022
  45. ^ ברוך קרא‏, שמרנות מרוחה בצביעות: הימין טוען שאסור לבג"ץ להתערב ואז רץ לבקש ממנו סעד, באתר וואלה, 13 באוקטובר 2022
  46. ^ מנחם רהט, היעד: העליון, באתר ערוץ 7, 27 באוגוסט 2014
  47. ^ אבישי מתיה, ‏"בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש", באתר גלובס, 11 ביוני 2010
  48. ^ חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 328.
  49. ^ ראו למשל כאן וכאן


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בית_המשפט_העליון&oldid=39805261"