בספר ירמיהו, פרק ל"ו נכתב כי בזמן יהויקים ערכו צום בחודש התשיעי וקראו את מגילת ברוך בן נריה, ולאחר שהוקראה לו, שרף יהויקים את המגילה. יום זה נקבע ליום צום במגילת תענית בתרא. ישנן מספר גרסאות בנוסח המגילה באיזה יום בחודש אירע המעשה. בחיבור "הגה דר"ע" (רבי עובדיה הנביא) והגהות "סוד ישרים" שהודפסו בתנ"ך אמסטרדם תנ"ט, מהדורת "אגודת שמואל", מובא שיום זה היה ביום א' בכסלו, ומוסבר שיום זה היה כבר בזמנם יום צום[3], כיוון שהוא ארבעים יום לאחר הושענא רבה[4], ומי שלא עשה תשובה עד אז, מחכים לו עד יום זה שיחזור בתשובה, כנגד ארבעים יום של קבלת התורה. החת"ם סופר בדרשותיו[5] מסביר שארבעים יום אלו הם כמו שמחכים ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום כיפור שהוא בחודש השביעי (שאפשר ללדת בו) ואם לא עשה תשובה מחכים לחודש התשיעי. החת"ם סופר מפרש לפי זה גם את ספר זכריה, פרק ז', פסוק א', המזכיר את ד' בכסלו, שהוא כנגד חג הסוכות החל ארבעה ימים לאחר יום כיפור.