ניסן
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ניסן (מאכדית: nisannu[1][2]), הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי, הראשון במספר לפי המסורת המקראית והשביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת האביב בארץ ישראל.
בחודש זה יש 30 ימים. א' בניסן יכול לחול בימים ראשון, שלישי, חמישי ושבת.
שמות החודש
עריכהכמו כל שמות החודשים המקובלים בלוח השנה העברי מאז השיבה מגלות בבל, שמו של החודש הובא מהתרבות הבבלית[3], יחד עם מרכיבים תרבותיים נוספים, אשר הבולט והחשוב שבהם הוא הכתב העברי, המקובל מאז ועד היום. מקור השם במילה האכדית "ניסנו", ומשמעו ניצן[2], שפריחתו באביב, ככתוב: ”הניצנים נראו בארץ” (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק י"ב). שמו של החודש מופיע במגילת אסתר: ”בחדש הראשון הוא חדש ניסן” (מגילת אסתר, פרק ג', פסוק ז'), ובספר נחמיה: ”ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך” (ספר נחמיה, פרק ב', פסוק א'). בביתא ישראל החודש נקרא ליסן.
משמעות מאוחרת לשם הבבלי נדרשה על ידי חז"ל, והיא נגזרת מדמיון צלילי: ניסן מלשון נס, משום שנעשו בו ניסים לישראל[4].
במקרא מכונה חודש ניסן בשם "החודש הראשון"[5] וכן "ראש חדשים"[6], בציווי מקראי מיוחד שנאמר למשה רבנו זמן קצר לפני יציאת מצרים, ציווי שכלל גם את מצוות קידוש החודש: "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, ב'). שם זה מופיע גם במגילת אסתר "בחודש הראשון הוא חדש ניסן[7].
טעם נוסף לכך כתב רבי אברהם אבן עזרא ”וידענו כי מצוות רבות הן בתורה זכר ליציאת מצרים, והנה ראוי חודש זה להיות תחלת חשבון ישראל”.
חודש ניסן נקרא במקרא גם בשם "חודש האביב": "את חג המצות תשמר: שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך, למועד חדש האביב, כי בחדש האביב יצאת ממצרים" (שמות ל"ד, יח). רמז נוסף ניתן לשם חודש האביב שהוא אב-י"ב כלומר הראשון לי"ב = שנים-עשר החודשים.
מאפייני החודש
עריכהראש חודש ניסן שימש בתקופת התנ"ך ובתקופה התלמודית, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה. בקרב יהודי תוניסיה ולוב נהוג טקס הנערך בערב ראש חודש ניסן ומכונה "בשישה" או "בסיסה". הטקס כולל איחולים לשנה טובה וברוכה, כציון לשנה חדשה, המתחילה, כאמור, בניסן, על-פי מסורות קדומות.
בהלכה, בכל חודש ניסן לא צמים ולא אומרים בתפילה תחנון, ונוהגים שאין מספידים בו. על פי הדעה המקובלת בחז"ל, חנוכת המשכן הייתה בא' בניסן, ובשנים עשר הימים ממנו עד י"ב בניסן הקריבו נשיאי שנים עשר השבטים קורבנות, נשיא ליום. זכר לכך, נוהגים לקרוא בכל יום את הפסוקים המתארים את קרבן הנשיא שהקריב באותו יום.
בחודש ניסן חל חג הפסח, ובו מתחילה ספירת העומר הנמשכת עד לחג השבועות.
ברכת החמה, שאותה מברכים פעם ב־28 שנה, חלה כמעט תמיד במהלך חודש ניסן[8].
בחודש זה נוהגים לברך את ברכת האילנות, שזמנה הוא באביב. בנוסף נאמר על חודש זה ש"לא חמה קשה ולא צינה קשה" ולכן יצאו בני ישראל ממצרים בחודש זה[9].
חשבון התקופות מיוסד על ניסן, בהתאם לדעת רבי יהושע שבחודש ניסן נברא העולם, על פי דעתו ניסן הוא גם חודש הגאולה: "בניסן נגאלו (ממצרים), בניסן עתידין ליגאל"[10].
מזלו של החודש הוא טלה[11]. בלוח השנה במגילות קומראן מזלו הוא מזל שור.
מועדים עיקריים
עריכה- א' בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים - תחילת שנה חדשה בתקופת חז"ל, בסיסה (מנהג יהודי תוניסיה ולוב)
- י"ד בניסן - ערב פסח
- מט"ו בניסן עד כ"א בו - פסח (מציין את יציאת מצרים)
- החל מט"ז בניסן - ספירת העומר
- סהרנה (מנהג יהודי כורדיסטן)
- כ"א בניסן - שביעי של פסח (מציין את קריעת ים סוף)
- כ"ב בניסן - מימונה (מנהג יהודי מרוקו)
- כ"ז בניסן - יום הזיכרון לשואה ולגבורה
מאורעות במסורת
עריכה- א' בניסן – על פי הדעה המקובלת, היה היום השמיני של חנוכת המשכן, ובשנים עשר הימים ממנו עד י"ב בניסן הוקרבו קורבנות הנשיאים על ידי נשיאי שנים עשר השבטים קורבנות. ביום זה הקריב נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה. זכר לכך, נוהגים רבים לקרוא בכל יום את הפסוקים המתארים את קרבן הנשיא שהקריב באותו יום
- ב' בניסן – נשרפה הפרה אדומה הראשונה על ידי אלעזר הכהן
- י' בניסן – עם ישראל, בהיותו במצרים, לוקח לביתו שה לצורך קורבן פסח
- י' בניסן – על פי ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט, עברו בני ישראל את מעבר הירדן ונכנסו לארץ ישראל בהנהגתו של יהושע בן נון
- י"ב בניסן – (על פי המקרא והמסורת היהודית) – עזרא יוצא מבבל לעלות לירושלים
- י"ג בניסן – המן האגגי מפיל פור לקביעת תאריך השמדת היהודים
- י"ד בניסן – הקריבו בני ישראל את קורבן פסח במצרים.
- י"ד בניסן – הקריבו בני ישראל בגלגל את קרבן הפסח הראשון בארץ ישראל.
- י"ד בניסן – היום הראשון משלושת ימי התענית שהכריז מרדכי היהודי לביטול גזירת המן האגגי, בעקבות כך נחגג לדורות יום תענית אסתר
- ט"ו בניסן – פסח מצרים, ויציאת מצרים
- ט"ו בניסן – המשתה הראשון של אסתר המלכה, עם אחשוורוש והמן
- כ"א בניסן – על פי המסורת, נעשה נס קריעת ים סוף
- כ"ב בניסן – על פי סדר עולם, היום הראשון להקפות סביב חומות יריחו על ידי יהושע בן נון. לאחר שבעה ימים, בכ"ח בניסן, נפלו החומות
- כ"ג בניסן – עם ישראל הגיע למרה, לאחר קריעת ים סוף וצעידה בת שלושה ימים
- כ"ד בניסן – המחזה האחרון בספר דניאל: "האיש לבוש הבדים" נגלה לדניאל לאחר שהתענה שלשה שבועות, ומספר לו על חורבן מלכות פרס בידי מלכות יוון ועל העתיד להתרחש בימי מלכות יוון
קישורים חיצוניים
עריכה- חודש ניסן בקיצור שולחן ערוך
- תכנים לחודש ניסן במרכז הפדגוגי הווירטואלי של רשת מורשה
- ש"ז כהנא, ניסן
הערות שוליים
עריכה- ^ חודשי השנה העברית, באתר האקדמיה ללשון העברית, 8 בספטמבר 2015
- ^ 1 2 W. Muss-Arnolt, The Names of the Assyro-Babylonian Months and Their Regents, Journal of Biblical Literature 11, 1892, עמ' 72–94 doi: 10.2307/3259081
- ^ על כך מעיד אף תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב'.
- ^ יעקב ישראל סטל, "שמו של חודש ניסן על-שֵׁם הניסים", המעין נב [ג] (ניסן תשע"ב), עמ' 15–23.
- ^ ספר שמות, פרק מ', פסוק ב'; ספר שמות, פרק מ', פסוק י"ז; ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ה' ועוד.
- ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ב'.
- ^ מגילת אסתר, פרק ג', פסוק ז'.
- ^ במהלך כל האלף השישי (משנת ה' אלפים עד ו' אלפים), חלה ברכת החמה 32 פעמים בניסן ו-4 פעמים באדר ב'.
- ^ במדבר רבה, פרשה ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"א, עמוד א'.
- ^ ספר יצירה פרק ה' משנה ז'