יום טוב
יוֹם טוֹב הוא תאריך בלוח השנה היהודי שבו קבעה התורה חג ואסרה על קיום מלאכה. המלאכות האסורות בימים אלו זהות למלאכות האסורות בשבת, אך מוחרגות מהן מלאכות הנחשבות חיוניות לקיום האדם, הנקראות "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד". המסכת בתלמוד העוסקת בדיני יום טוב היא מסכת ביצה.
ימים טובים
עריכהמהתורה
עריכההתורה קבעה שישה ימים טובים[1] :
- א' בתשרי – ראש השנה המכונה בתורה "יום תרועה" ו"יום זיכרון תרועה".
- ט"ו בתשרי – היום הראשון של חג הסוכות.
- כ"ב בתשרי – שמיני עצרת. בארץ ישראל חוגגים באותו יום גם את שמחת תורה (בחו"ל חוגגים את שמחת תורה בכ"ג תשרי שהוא יום טוב שני של גלויות).
- ט"ו בניסן – היום הראשון של חג הפסח.
- כ"א בניסן – שביעי של פסח.
- ו' בסיוון – חג השבועות המכונה בתורה "יום הביכורים" – ביום החמישים של ספירת העומר.
מועד נוסף הכולל איסור מלאכה שקבעה התורה, הוא יום הכיפורים החל בי' בתשרי. מועד זה אינו יום טוב מפני שהוא אסור אף במלאכות המותרות ביום טוב. בתורה הוא מכונה "שבת שבתון" אך העונש שקבעה התורה למחללו קל מהעונש ששקבעה התורה למחלל שבת.
מתקנת חכמים – יום טוב שני של גלויות
עריכהערך מורחב – יום טוב שני של גלויות
בעקבות אופן קביעת החודשים העבריים בעבר, נוצר ספק ליהודים שגרו בחו"ל מתי בדיוק חל היום טוב (הם לא ידעו האם בית הדין עיברו את החודש או לא). על כן, קבעו חז"ל שעל כל יהודי שגר בחו"ל לחגוג שני ימים טובים בכל חג. כך יצא שבני חו"ל עורכים ימים טובים גם בתאריכים: ט"ז בתשרי, כ"ג בתשרי, ט"ז בניסן, כ"ב בניסן וז' בסיוון. ימים אלו נקראים "יום טוב שני של גלויות". למרות שבימינו ידוע לכל מתי ראש החודש, שהרי הלל האחרון קידש את ראשי החדשים והתקין לוח שנה קבוע, בכל זאת תיקנו חז"ל להמשיך לשמור על יו"ט שני של גלויות מחשש שיטעו בחשבון[2].
יום כיפור – מפאת הקושי הגדול לצום שני ימים רצופים, לא תיקנו חז"ל יום טוב שני, אף שהטעם לתקנה קיים גם ביום כיפור. היו שנהגו לקיים בחוץ לארץ שני ימים של יום הכיפורים, והמנהג מובא בשולחן ערוך[3]. אולם מביא הרמ"א שם בשם האור זרוע שאין לעשות כן, מחשש שיבא לידי פיקוח נפש[4].
ראש השנה – מכיוון שראש השנה חל בראש חודש עצמו, היה בלתי אפשרי להודיע לתושבי המקומות שמחוץ לירושלים האם נקבע ראש חודש תשרי ביום השלושים מאלול, או שמא לא באו עדים על מולד הלבנה, וראש החודש ובעקבותיו ראש השנה נקבעו ליום השלושים ואחד מאלול. כתוצאה מכך, שמרו ברוב העולם את ראש השנה במשך יומיים, ומטעם זה תקנו חכמים לשמור עד היום את ראש השנה במשך יומיים, בא' בתשרי ובב' בתשרי גם לבני ארץ ישראל.
שבועות – בחג זה גם בחו"ל לא היה ספק, מאחר שאין לו תאריך קבוע אלא הוא נחגג ביום החמישים לפסח כך ששלוחי בית דין היו מספיקים להגיע גם לחו"ל והסיבה שהוא נחגג יומיים היא כדי לא לחלק במועדות[5].
מלאכה ביום טוב
עריכה
כל מלאכה שאסורה בשבת אסורה גם ביום טוב, למעט מלאכות מסוימות שהתירה התורה לבצען לצורך אוכל נפש ושמחת החג. המלאכות המותרות הן:
- מלאכת אוכל נפש (מלאכות שנועדו להכנת אוכל, כגון: שחיטה, ברירה, לישה, אפייה ובישול).
- הבערת אש וכיבויה.
- הוצאה מרשות לרשות.
מלאכת הבישול, ההבערה וההוצאה הותרו לכל צורך של תענוג (מתוך שהותרו לצורך אכילה), ושאר המלאכות המנויות הותרו רק לאוכל נפש. שאר ל"ט מלאכות לא הותרו כלל, אף לאוכל נפש. כמו כן, לא הותרו מלאכות לצורך "מכשירי אוכל נפש", כגון לעשות שפוד וסכין, תנור וכיריים[6].
רוב דיני מוקצה שווים בין יום טוב לשבת, אך לדעת רוב הפוסקים ישנם מעט דינים שהחמירו בהם חכמים יותר משבת כדי שלא יזלזלו ביום טוב, כגון עצמות הראויות למאכל בהמה, שבשבת מותרות בטלטול משא"כ ביום טוב[7].
אוכל נפש
עריכה
כאמור, מלאכת בישול הותרה לכל צורכי היום (כגון לחמם מים לרחיצה וכו'), אך אסור לבשל דבר שאינו צורך היום. לדוגמה, אסור לבשל אוכל ליום שלמחרת. אם היום שלמחרת הוא שבת תיקנו חז"ל שאפשר לבשל אך יש להתקין עירוב תבשילין מערב יום טוב (ראו יום טוב הסמוך לשבת). בנוסף, אסור לבשל אוכל בשביל אדם שאינו יהודי או בשביל בעלי חיים, אך מותר להרבות בבישול יותר ממה שיצטרך לאותו יום, מפני שאיסור מרבה בשיעורין הותר ביו טוב.
הבערה וכיבוי
עריכהבהבערה, אסרו חכמים להוליד אש חדשה, אך מותר להעביר אש קיימת ולהדליק באמצעותה אש חדשה. לכן רבים מדליקים מערב יום טוב נר נשמה (שדולק 24 שעות ויותר) כדי שיוכלו להעביר ממנו אש במשך החג. אף שהדלקת אש מותרת, כיבויה והחלשתה אסורים. לכן כשמדליקים גפרור (על ידי אש דולקת ולא על ידי חיכוך) יש לתת לו להכבות מעצמו ואסור לכבותו. אם תבשיל עומד להישרף על האש ואין ברירה אלא להקטינה – מותר, שזהו צורך אוכל נפש, אך אסור לכבותה. רבנים בדורות האחרונים מצאו פתרונות כיבוי גז ביום טוב על ידי בישול סיר מים עם ביצה קשה ולאחר זמן המים יבעבעו ויגלשו חוץ לסיר ויכבו את האש על ידי גרמא.
בעניין חשמל נחלקו הפוסקים אם מותר להדליקו ביום טוב. כיום הרוב הגדול של הפוסקים סוברים שאסור, וכך נוהגים רוב שומרי המצוות.
הוצאה מרשות לרשות
עריכהככלל, עירוב חצרות נתקן לגבי שבת ולגבי יום הכיפורים[8]. לגבי יום טוב נאמר בגמרא "אין עירוב והוצאה ליום טוב"[9]. נחלקו המפרשים בביאור משפט זה. המגיד משנה הסביר בדעת הרמב"ם שאין צורך בעירוב חצרות ביום טוב, וההוצאה מחצר לחצר מותרת גם ללא עירוב[10]. לעומת זאת לדעת הרשב"א יש צורך בעירוב חצרות ליום טוב לשם הוצאת דברים שאין בהם צורך היום[11]. השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם שאין צורך בעירוב עבור יום טוב[12] ואילו הרמ"א פסק כדעת הרשב"א[13]. דעה שלישית היא דעת הריטב"א, לפיה אין היתר לטלטל ביום טוב דברים שאין בהם צורך היום ואפילו עשה עירוב חצרות אין הדבר מועיל[14]. המשנה ברורה מביא בשם מהרש"ל שלא נהגו להניח עירוב חצרות ליום טוב, אך טוב שכאשר מניחים עירוב חצרות בערב פסח לצורך כל שבתות השנה יאמרו שעירוב זה מועיל גם לימים הטובים שבה[15].
שמחה וכבוד יום טוב
עריכהבתורה נאמר ”וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ” (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ד) ואף שפסוק זה נכתב בציווי על חג הסוכות, פרשנים רבים סוברים שעניין זה נוגע אף לשאר החגים. כך נאמר בתלמוד:
שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל – בבגדי צבעונין, בארץ ישראל – בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש"
— תלמוד בבלי, פסחים ק"ט ע"א
מגמרא זו אנו לומדים שכיום, בזמן שבית המקדש אינו קיים, מצוות השמחה ביום טוב היא בקניית מתנות לאנשי הבית (כל אחד לפי מה שישמח אותו), באכילת בשר ושתיית יין.
כבוד יום טוב – בנוסף למצוות השמחה ביום טוב, ישנה גם מצווה לכבדו, ועל כן נהוג להסתפר, להתנקות ולהחליף לבגדי חג. כמו כן, יש להכין את הבית כראוי בסידורו ובניקיונו. חלק מעניין כבוד יום טוב הוא גם לטרוח בעצמו בהכנות אף אם יש לו עוזרים רבים שיעשו זאת.
עונג יום טוב – עניין נוסף הוא החובה לענג גופו ביום טוב על ידי ריבוי מאכלים טובים, עריכת שתי סעודות גדולות וריבוי האור בבית. כחלק מעניין עונג יום טוב קבעו חז"ל איסור לאכול בערב יום טוב אחר חצות היום, כדי שיכנס לחג כשהוא רעב ויאכל בתיאבון ובתענוג.
הדלקת נרות
עריכה
קידוש
עריכה
ביום טוב עורכים קידוש גם בלילה וגם ביום. נוסח הקידוש שונה מהנוסח של שבת וישנם שינויים קלים מחג לחג. כמו כן, בכל יום טוב מברכים ברכת שהחיינו (נשים מברכות בהדלקת נרות וגברים יוצאים ידי חובה בברכה שבקידוש) חוץ מיום טוב אחרון של פסח.
הבדל נוסף בין יום טוב אחרון של פסח לבין שאר הימים טובים הוא באמירת ההלל. בכל הימים טובים אומרים הלל שלם בברכה, חוץ מיום טוב אחרון של פסח בו אומרים הלל בדילוג ולשיטת הספרדים אף לא מברכים, משום סברת מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה.
סעודות החג
עריכהבהלכה נפסק כדעת הראשונים שביום טוב אין מצוות שלוש סעודות כמו בשבת וניתן להסתפק בשתיים. עם זאת היו שהחמירו לאכול סעודה שלישית ואף מלווה מלכה גם ביום טוב[16] ויש חצרות חסידיות בהן נוהגים לאכול סעודה שלישית ולהאריך בסעודה עד מוצאי החג, בשביל "להמשיך את קדושת החג" הלאה. כמו כן, יש הנוהגים לאכול סעודה שלישית ביום טוב אחרון של פסח, על בסיס דעת הגאון מווילנה שכל אכילה של מצה במשך ימי הפסח היא מצווה, על כן אוכלים עוד סעודה כדי להיפרד מן המצה. בחסידות חב"ד מייחסים חשיבות רבה לסעודה זו מסיבות אחרות ומכנים אותה סעודת משיח.
תפילות החג
עריכהבכל יום טוב מתפללים ארבע תפילות: ערבית, שחרית, מוסף ומנחה.
תפילות העמידה כוללות שבע ברכות (בניגוד ליום חול בו יש תשע עשרה ברכות), אך שונות בנוסחן מתפילות שבת. גם בין יום טוב אחד למשנהו יש שינויי נוסח קלים בתפילת העמידה של יום טוב. בשלושת הרגלים מוסיפים לומר הלל.
בכל יום טוב קוראים בתורה פרשה המיוחדת לאותו יום, ובמפטיר קוראים את פרשת קרבן המוסף של אותו יום. בכל יום טוב שאינו חל בשבת עולים לתורה חמישה קרואים ואחד נוסף למפטיר והפטרה. בהוצאת ספר תורה ביום טוב האשכנזים נוהגים לומר שלוש עשרה מידות של רחמים ולאחריהם תפילה ייחודית למעמד זה, כשיום טוב חל בשבת לא אומרים י"ג מידות ולא את התפילה המיוחדת.
בשמיני עצרת מתחילים בתפילת מוסף לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, וביום טוב הראשון של פסח מתחילים לומר מוריד הטל. בהתאם לכך נתקנו לימים אלה תפילות מיוחדות, המשתנות בין הנוסחים השונים (תיקון הגשם ותיקון הטל, או תפילת גשם ותפילת טל).
ביום הכיפורים, שמיני עצרת, שביעי של פסח (בחו"ל באחרון של פסח) ובשבועות (בחו"ל ביום השני) מנהג האשכנזים לומר לפני מוסף את תפילת יזכור.
האשכנזים נהגו לומר ביום טוב את הפיוט "יה אלי וגואלי" כהקדמה לתפילת מוסף, יש נוהגים שלא לומר את הפיוט בשבת, וכן בימים שבהם אומרים 'יזכור', אין נוהגים לאומרו, לוח דבר בעתו מביא שיש נוהגים בארץ ישראל לאומרו גם ביום שאומרים בו יזכור, שאם לא כן כמעט ולא יאמרו את הפיוט (רק ביום טוב ראשון של פסח וסוכות). הפיוט מיועד לשלושת הרגלים ולא נאמר בימים נוראים.
בשלושת הרגלים נוהגים הספרדים לקרוא בפתיחת ההיכל תפילות מיוחדות שתיקנו האר"י והרש"ש.
בתפילת מוסף של יום טוב מזכירים ברוב קהילות האשכנזים את פסוקי קרבן המוסף שהיה קרב בבית המקדש באותו יום.
תפילות ראש השנה שונות משאר הימים טובים, בכל התפילות מוסיפים קטעים מיוחדים לעשרת ימי תשובה ובתפילת מוסף מוסיפים ברכות מיוחדות, מלכויות זכרונות ושופרות.
הבדלה
עריכה
גם במוצאי יום טוב עורכים הבדלה כמו במוצאי שבת, אך אם היום טוב לא חל בשבת מדלגים על ברכת "מאורי האש", מכיוון שהיא נבראה במוצאי שבת, וכן על ברכת "בשמים" שכן ביום טוב אין נשמה יתירה כמו בשבת[17]. יש נוהגים לדלג גם על הפסוקים שנהוג לומר לפני הבדלה, משום שהם סגולה להצלחת השבוע, והם כבר נאמרו במוצאי שבת.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- הלכות יום טוב, בקיצור שולחן ערוך
- הערך "יום טוב", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא יום טוב, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
עריכה- ^ סדרם כאן הוא לפי סדר לוח השנה, אולם על פי התורה הסדר הוא מפסח והלאה, משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ד', עמוד ב'
- ^ רמ"א או"ח תרכד:ה.
- ^ רמ"א או"ח תרכד:ה. ראו גם יום טוב שני של יום הכיפורים, מאורות הדף היומי, כ"ו אב תשס"ו.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ג', הלכה י"ב.
- ^ "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", הוא – ולא מכשירין. שבת כד:
- ^ שולחן ערוך, שו”ע תצח, טו; משנה ברורה ס"ק עז'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות עירובין, פרק ח', הלכה ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ב, עמוד ב'.
- ^ מגיד משנה הלכות יום טוב פרק א הלכה ד והלכות עירובין פרק ח הלכה ד.
- ^ חידושי הרשב"א ביצה יב עמוד א דיבור המתחיל ומ"מ משמע, מובא גם במגיד משנה הלכות עירובין ח ד.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקכ"ח, סעיף א', וראו גם משנה ברורה שם סעיף קטן א.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"ח, סעיף א'.
- ^ חידושי הריטב"א מסכת ביצה דף יב עמוד א דיבור המתחיל וכתב הריטב"א, מובא גם בביאור הלכה סימן תקי"ח דיבור המתחיל ואם הניח עירוב.
- ^ משנה ברורה סימן תקיח סעיף קטן י.
- ^ דינים והנהגות לחזון איש.
- ^ תוספות מסכת ביצה לג עמוד א'
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.