MI9
MI9 היא מחלקה במנהלת המודיעין הצבאי הבריטי שהוקמה בתחילת מלחמת העולם השנייה במטרה לחלץ אנשי צבא, בעיקר טייסים שמטוסיהם הופלו באזורים הכבושים, אך גם שבויים בריטיים ממחנות בשטחים שבשליטת הגרמנים באירופה. שלוחת המחלקה בקהיר והנהגת היישוב בארץ ישראל, קיימו פעולות הצלה משותפות במדינות מזרח אירופה באמצעות צנחני היישוב.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת  |
| תחום שיפוט |
 בריטניה |
| משרד אחראי | משרד המלחמה |
| סוכנות אם | מנהלת המודיעין הצבאי(אנ') |
| סוכנות בת |
N Section of A Force (פעלה במזרח התיכון בפיקוד אנתוני (טוני) סימונדס). |
| תאריך הקמה | 23 בדצמבר 1939 |
| תאריך פירוק |
1945 |
| ראש |
מייג'ור (בסוף המלחמה בריגדיר) נורמן קרוקט (Norman Crockatt) |
  | |
מחלקת ה-MI9 בבריטניה
עריכהב-23 בדצמבר 1939, זמן קצר אחרי שפרצה המלחמה באירופה, הקימו הבריטים במשרד המלחמה מחלקה חשאית שכונתה MI9. בראשה הועמד מייג'ור נורמן קרוקט (Norman Crockatt), שבסוף המלחמה הייתה דרגתו בריגדיר. המחלקה, שמקום מושבה היה בהתחלה בבתי מלון בלונדון,[א] התפתחה ועברה במהלך המלחמה לעיר ביקונספילד (אנ') במחוז בקינגהאמשייר מצפון מערב ללונדון.[1] המחלקה יצרה קשר עם מחתרות במדינות אירופה הכבושות, כדי להיעזר בהן במילוט טייסים של בנות הברית שהופלו מעל שטחים שבהם שלטו הגרמנים ולקדם בריחה של שבויים מהמחנות שבהם היו אסורים. לשם כך החדירה היחידה סוכנים לשטחים הכבושים, על פי רוב בצניחה. אלה יצרו את הקשרים הנחוצים, ארגנו את מסלולי המילוט, וסיפקו תיעוד מזויף, כסף ומפות. רוב המסלולים הובילו לדרום צרפת (על פי רוב דרך שווייצריה) ומשם דרך הרי הפירינאים לספרד ולפורטוגל.
ששימשה כלי עזר למילוט שבויים של בנות הברית
ה-MI9 היה ארגון קטן יחסית, אך קרוקט הקפיד לרכז בו אנשים מוכשרים. אחד הבולטים שבהם היה כריסטופר יוטון (אנ') שפיתח אמצעים מיוחדים שסייעו להחזיר לבריטניה את הטייסים שהופלו, ובכלל זה מצפנים זעירים (שהוסתרו בתוך כפתורים ועטים), מפות למילוט שהודפסו על ממחטות משי, אולרים מיוחדים ועוד.[2] לאחר שארצות הברית הצטרפה למלחמה, הגיעה לבריטניה משלחת אמריקנית, שאנשיה באו ללמוד על שיטות הפעולה של MI9 ולהכיר את העזרים המיוחדים שפותחו שם.[3]
את העזרים והציוד הבריחו למחנות השבויים באמצעות ארגוני צדקה פיקטיביים ולא באמצעות הצלב האדום, שכן הדבר נגד את אמנת ז'נבה. בתחילת לא איתרו הגרמנים את הציוד שהוכנס למחנות השבויים, אולם במהלך המלחמה, כאשר החלו לבדוק חבילות שנשלחו לשבויים באמצעות קרני רנטגן, הם הצליחו לאתר חלק מהאמצעים המוברחים.
ה-MI9 פעל במהלך כל שנותיה של מלחמת העולם, באירופה ובזירות לחימה נוספות ובכללן בחזית מול יפן במזרח הרחוק. אחד האזורים שבהם התנהלה פעילות ענפה של MI9 הוא זירת הים התיכון והבלקן, כפי שיפורט להלן.
לאחר סיום המלחמה פורק הארגון.
פעילות MI9 במזרח התיכון
עריכההקמת השלוחה
עריכהעל פי בקשתו של גנרל ארצ'יבלד וייוול הגיע בסתיו 1940 קולונל (לימים בריגדיר) דאדלי קלארק למפקדת הכוחות הבריטים במצרים, כדי לרכז את פעילות ההונאה במזרח התיכון. הכוח שהוא הקים באזורנו נקרא Aʼ Force', אם כי נראה ששמו המלא היה Advance Headquarters 'A' Force.[4][ב] פעילות ההונאה הייתה עיקר עיסוקו של קלארק, ובמסגרתה נעשה, בין היתר, שימוש בטנקי דמה, להטעיית האויב באשר לפריסת הכוחות הבריטיים; יצירת מסגרות של יחידות פיקטיביות והדמיית "פעילותן"; הפצת שמועות כזב בקרב האויב ועוד. בנוסף על העיסוק העיקרי בהונאה, הדריכו קלארק ואנשיו לוחמים בריטים בשיטות בריחה ומילוט משטחים כבושים בידי האויב.
קלארק, שהיה מודע לפעילות של MI9 באירופה, היה מעוניין לקדם פעילות דומה באזור הלחימה בצפון אפריקה. הוא פנה לקרוקט בלונדון והציע לו להקים שלוחה של MI9 במזרח התיכון. לאחר דין ודברים סוכם בתחילת ינואר 1941 על הקמת שלוחה של MI9 תחת אחריותו של קלארק בקהיר. מטרתה של השלוחה הייתה כפולה: לאסוף מידע משבויים ונמלטים שהצליחו להיחלץ משטח האויב ולעזור לאלה שעדיין בשטח האויב להימלט.[5]
שם השלוחה
עריכהשלוחה MI9 באזורנו זכתה לכינוי N' Section', מונח סתום, שנועד להיות כזה באוזניו של כל שומע לא רצוי בגלל חשאיות הפעילות. מאחר שהמחלקה הייתה כפופה ל-A' Force' שהקים קלארק, היא מופיעה בתכתובות בריטיות מימי מלחמת העולם השנייה כ-N' Section of 'A' Force', נוסח המבטא את הכפיפות של הגוף החדש ליחידתו המקורית של קלארק – A' Force'. החוקרים בימינו (לדוגמה, פרופ' יואב גלבר בספרו "תולדות ההתנדבות")[6] מתייחסים לשלוחה של ה-MI9 באזורנו בשם A' Force' – שמה של היחידה המקורית שהקים קלארק למבצעי ההונאה. מתנדבי היישוב ששירתו בגוף החשאי הזה (ובהם, לדוגמה, חיים רפאלי) כינו את היחידה בזיכרונותיהם בשם Advanced 'A' Force,[7] אחרים (ובהם צנחני היישוב) כינו את היחידה בכינויים מספריים שונים, כגון "136 A" ועוד.[8] ריבוי הכינויים נבע בחלקו מאי-בהירות ובחלקו ממסורת החשאיות וההסוואה הבריטית, שהדביקה לשירותים החשאיים שלה כינויים שונים בחלקי עולם שונים.[9]
פעילות
עריכהקלארק היה מודע לחשיבות הקמתה של המחלקה, שמשימתה העיקרית הייתה "לסייע לאנשי שלוש הזרועות של צבא בריטניה בהתחמקות מנפילה בשבי או בהימלטות ממנו, ולפנות אותם משטח האויב".[10] אך בתחילת הדרך הוא נתקל בקשיים רבים: ראשית, לכוחות הבריטיים באזור לא הייתה שום תשתית למילוט וחילוץ שבויים; שנית, במרבית מדינות האזור לא פעלו מחתרות שאפשר היה להיעזר בהן; ושלישית, היה מחסור חמור בכוח אדם, בכלי רכב ובאמצעי קשר. בנוסף, נתקל קלארק ביחס עוין וחוסר שיתוף פעולה מצד יחידות בריטיות חשאיות אחרות שפעלו באזור.
למרות הכול, בשנה הראשונה לפעילותה, גדלה המחלקה בהדרגה, והתארגנה אד-הוק בהתאם למשימות השונות שהוטלו עליה בתנאים המשתנים בחזיתות השונות. ככל שהמשימות, האחריות והמחויבות נעשו ברורות יותר, אפשר היה לפתח שיטות עבודה ולגבש שליטה מבצעית בכוחות. קלארק גם הרחיב את תחומי פעילותו, ובין השאר החל לתחקר שבויים שנמלטו מהשטחים שבשליטת האויב, כדי לשפר את הדרכת הלוחמים באפשרויות הבריחה והמילוט. עם זאת, בעקבות השינויים התכופים בקו החזית במערכה בצפון אפריקה, נאלץ צוות המחלקה להתמקד בחילוץ של יותר ויותר אנשי צבא בריטים שנותרו מעבר לקווים וכן כאלה שהצליחו להימלט מהשבי הגרמני, ונאלץ (בגלל מחסור בכוח אדם) להמעיט בתדרוך חיילים באשר לאפשרויות הבריחה וההישרדות בשטחי האויב. ואם לא היה די בכך, בתוך זמן קצר התרחבה זירת הפעילות של המחלקה גם ליוון ולכרתים,[11] דבר שהקשה עוד יותר על פעילותה השוטפת של המחלקה הקטנה.
בסתיו 1941 קיבל קלארק סיוע משמעותי, כנראה בעקבות המפלה ביוון ובכרתים והצורך במילוט מאות אנשי צבא בריטים מהשטחים שכבשו הגרמנים. כדי לאפשר לקלארק להתמקד בתחום ההונאה, שהיה תחום מומחיותו העיקרי, הועבר אליו לוטננט קולונל אנתוני (טוני) סימונדס (Anthony Simonds) שקיבל את האחריות על מחלקת ה-MI9 ב-A' Force'. בבואו לפקד על חילוץ אנשי הצבא הבריטי משטחים שבשליטת הגרמנים היו לסימונדס יתרונות הן בניסיון הקרבי (הוא השתתף במערכה לכיבוש חבש מידי האיטלקים, כסגנו של וינגייט) והן ניסיון בפעילות יחידות חשאיות כדוגמת מנהלת המבצעים המיוחדים, שבה שימש בין היתר כמפקד בסיס ההדרכה שהוקם על הכרמל.[12]
מינויו של סימונדס אִפשר למחלקת ה-MI9 באזורנו להתפתח באופן עצמאי יותר. קשריו עם מנהלת המבצעים המיוחדים וניסיונו המבצעי היו לעזר רב למחלקה. הוא החל לגייס סוכנים ואנשי מבצעים, שעבדו במשרה מלאה בעבור מחלקתו. הוא יצר קשרים עם ה-LRDG (אנ')[ג] ועם ה-MI6. בסיכום שכתב סימונדס אחרי המלחמה הדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה עם ה-MI6 בעיקר בתחום הקשר בעת הפעולות ביוון ובבלקן.[13]
ככל שהתפתחה מחלקת ה-MI9 של סימונדס, נעשתה החלוקה בין המרכיב המבצעי למרכיב ההדרכתי ברורה יותר. אנשי המבצעים התמקדו אך ורק באיתור וחילוץ שבויים משטחים שבשליטת האויב בזירת המזרח התיכון, ואנשי ההדרכה התמקדו בהדרכת כל הלוחמים בשיטות בריחה והישרדות בשטח. שתי הדיסציפלינות השלימו למעשה זו את זו. לאנשי ההדרכה היה חשוב לדעת מה היכולות והשיטות של אנשי המבצעים, ולאנשי המבצעים היה חשוב לדעת איזו הדרכה קיבלו אלה שאותם הם מחלצים ומה יכולותיהם. מסיבה זו דאג סימונדס להעביר אנשים מתחום אחד למשנהו.[14]
שיטות החילוץ היו שונות ומגוונות. באזורים מדבריים היה אפשר להפעיל כוחות עמוק בשטח האויב, ולהיעזר במטוסים ובכלי רכב של ה-LRDG. חילוץ באמצעות כלי שיט היה שכיח באזור הים האגאי. באזורים שבהם שלטו פרטיזנים אפשר היה להנחית מטוסים. וכשהלחימה עברה לאדמת איטליה התבצעו הפעולות על פי השיטות שהיו נהוגות במערב אירופה – מילוט האנשים בנתיבי בריחה קרקעיים (שזכו לכינוי rat line, "נתיב העכברוש") והברחתם אל מעבר לקו החזית. במרבית המקרים הפעילה מחלקת ה-MI9 חוליות חילוץ שהיו מורכבות מקצין ולפחות חייל אחד, שהיו מצוידים במכשיר קשר.
עם כניסת האמריקנים ללחימה בזירת הים התיכון, התרחבה גזרת פעילות החילוץ והמילוט של מחלקת ה-MI9 בזירת הים התיכון, שגם החלה לפעול במשותף עם המחלקה המקבילה לה בצבא האמריקני (אנ'). מאחר שהפעילות עברה ברובה למערב הים התיכון, התפצלה ב-1 בנובמבר 1943 מחלקת ה-MI9: חלקה נשאר בקהיר בפיקודו של סימונדס ופעלה במזרח הים התיכון ובבלקן, וחלקה האחר מוקם באלג'יר בפיקודו של איש חיל האוויר הבריטי סא"ל (אנ') א' דניס. באוגוסט 1944, כאשר מוקד הלחימה היה באיטליה, הועברה האחריות על מחלקת ה-MI9 של סימונדס מה-A' Force' של קלארק בקהיר למחלקת המבצעים במפקדת בנות הברית בקזרטה ליד נפולי.
עם סיום המלחמה, הופסקה פעילות ה-MI9, והיחידה פורקה כמו יחידות חשאיות רבות אחרות ובהן, לדוגמה, מנהלת המבצעים המיוחדים.
שיתוף הפעולה עם הנהגת היישוב העברי
עריכהאנתוני סימונדס היה ידוע באהדתו לעניין הציוני. הוא פעל בשעתו עם וינגייט במסגרת פלוגות הלילה, וקיים אז קשרים הדוקים עם אישים שונים בהנהגת היישוב ובהם ראובן זסלני, שהיה אחראי מטעם הסוכנות היהודית על קשרים עם גופי המודיעין הבריטי. העובדה שמשימותיה של מחלקת ה-MI9 היו דומות למטרות של הנהגת היישוב – שרצתה לשלוח שליחים לאירופה לחילוץ אנשים הנמצאים מעבר לקווים – יצרה אפשרויות נרחבות לשיתוף פעולה. ואכן, בתחילת 1943 נחתם (ככל הנראה בקושטא) הסכם עליו חתמו סימונדס, זאב שינד (מראשי המוסד לעליה ב') וראובן זסלני. לפי ההסכם המחלקה הבריטית (MI9) תסייע בהצנחת צנחנים מארץ-ישראל, שתפקידם יהיה כפול — לסייע בהברחת יהודים וכן להכין מקומות מסתור לאנשי צבא בריטים,[15] ובעיקר לסייע בחילוץ טייסים של בנות הברית שהחלו לתקוף מטרות אסטרטגיות באזור ובמיוחד את שדות הנפט בפלוישט שברומניה.[16][ד]
מחלקתו של סימונדס הייתה קטנה יחסית וכללה רק כמה עשרות אנשים,[17] אך בשל אהדתו של סימונדס לעניין הציוני שיתוף הפעולה עמה היה גדול מזה שהתקיים עם גופים חשאיים אחרים.[ה] שאול אביגור, מי שהיה ראש המוסד לעלייה ב', מעיד כי 21 מצנחני היישוב הופעלו באמצעות MI9, ורק מיעוטם באמצעות מנהלת המבצעים המיוחדים (SOE).[18] יש לזקוף את הנתון הזה, בין השאר, לעובדה שמנהלת המבצעים המיוחדים לא פעלה בבולגריה, ברומניה ובהונגריה, דבר שאפשר ליחידתו של סימונדס למלא את החלל.[19] בין צנחני היישוב שהופעלו על ידי ה-MI9 היו: יהודה אחישר, אריה אורני, דב ברגר, ישעיהו טרכטנברג, יצחק בן אפרים ואבא ברדיצ'ב שנשלחו כולם לפעילות ברומניה; חנה סנש ויואל נוסבכר שנשלחו להונגריה; וכן אהרון בן יוסף ויוסף ורון שנשלחו לבולגריה.[20]
גיוס מתנדבים ארצישראלים אחרים
עריכהמתוך עיתון המשקיף 11 בדצמבר 1944
בנוסף על גיוס הצנחנים בתיאום עם הנהגת היישוב, גויסו למחלקתו של סימונדס ב-A' Force' גם יחידים שהתאימו לדרישות ולצרכים של הבריטים. חיים רפאלי, לדוגמה, פעל בשירות הצבא הבריטי ביוון ונמנה עם אלה שהבריטים לא הספיקו לפנות בעת נסיגתם. לאחר כניעת הבריטים בקלמטה נשבה רפאלי על ידי הגרמנים, הוא הצליח לברוח ממחנה השבויים, לחבור למחתרת היוונית באזור אתונה, ולאחר כמה חודשים חולץ מיוון על ידי אנשי ה-MI9 ב-A' Force'.[21] עם חזרתו מהשבי לארץ ישראל, גייסו אותו הבריטים למחלקת ה-MI9 החשאית, משום שהם רצו לנצל את היכרותו עם השטח, קשריו עם המחתרת היוונית, ניסיונו האישי בהימלטות והיותו איש ים (רפאלי היה בוגר בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה). הוא פעל בשליחות ה-MI9 במימי יוון בספינת דיג שנרכשה במיוחד לצורך כך, והופעלה מקפריסין. באמצעות ספינת הדיג חולצו לוחמים בריטים שטרם נשבו או כאלה שברחו מהשבי ונותרו בשטחי יוון שהיו בשליטת הגרמנים.
בהמשך המלחמה פעל רפאלי בשליחות MI9 גם באיטליה (זירה שבה פעל מתנדב ארצישראלי נוסף – בנימין גפנר). שניהם נמנו על החוליות שהסתננו אל מעבר לקו החזית, איתרו טייסים שהופלו מעל השטחים שהיו בשליטת הגרמנים והעבירו אותם לשטח שבידי בנות הברית. על פעילותם זו מעבר לקווי האויב זכו השניים בציון לשבח. במהלך פעילותם מילטו גפנר ורפאלי גם יהודים אל האזור המשוחרר.
בצפון איטליה פעל מתנדב ארצישראלי נוסף – יחיאל אשר קספ. גם הוא החל שירותו בחיל החפרים, נפל בשבי הגרמנים ביוון והצליח להימלט במבצע נועז מהשבי. במהלך פעילותו ב-MI9 נהרג קספ בצפון איטליה בעת מבצע לחילוץ שבויי מלחמה של בעלות הברית ויהודים, ומקום קבורתו לא נודע. לאחר מותו עוטר קספ באות השירות המצוין על פעולות מסוכנות באיטליה.
ראו גם
עריכה- צנחני היישוב
- SIS
- אמצעי עזר שפותחו כדי לאפשר בריחה והימלטות מהשבי בערך על הממציא הראשי בוויקיפדיה באנגלית.
- על מפות בריחה מהשבי בוויקיפדיה באנגלית.
לקריאה נוספת
עריכה- יואב גלבר, תולדות ההתנדבות, כרך שלישי: נושאי הדגל, הוצאת יד יצחק בן צבי, תשמ"ג. בעיקר פרק שני: "השיתוף החשאי ושליחותם של הצנחנים".
- חגי אשד, מוסד של איש אחד: ראובן שילוח, הוצאת ידיעות אחרונות, 1988. בעיקר החלק השני ("השיתוף ושברונו") פרק שלישי: "מפעל הצניחה – בין התחמקות להונאה".
- בנימין גפנר, בלב הומה, בחרב שלופה, בת ים: ב' גפנר, 2008. בדגש על עמודים: 105-92, 136, 156-154.
- Clive Jones and Tore T. Petersen, Israel's Clandestine Diplomacies, Oxford, 2013. בעיקר תת-הפרק "ISLD, MI9 and the Jewish Agency" שבפרק השלישי (Influence Without Power? Britain, The Jewish Agency and Intelligence Collaboration, 1939-1945)
קישורים חיצוניים
עריכהביאורים
עריכה- ^ המחלקה התחילה את דרכה בצמצום רב, בשל מחסור בכוח אדם ובאמצעים. היא פעלה תחילה בחדר 424 במלון Metropole ובהמשך בקומה שלמה במלון Great Central, ששכן בסמוך למתקן שבו תחקרו שבויים שהצליחו להימלט ולחזור לבריטניה.
- ^ אחד החוקרים, Graham Pitchfork, בספרו Shot Down and on the Run (עמוד 154), טוען שהתוספת Advance Headquarters מתייחסת לשלב מתקדם יותר במלחמה, שבו (ב-1 בנובמבר 1943) היחידה התפצלה. חלקה המשיך לפעול ממצרים, ואילו חלק אחר פעל מאלג'יריה ונקרא Advance Headquarters 'A' Force.
- ^ Long Range Desert Group או בקיצור LRDG יחידה של הצבא הבריטי, שהוקמה במצרים ביוני 1940. אנשי היחידה פעלו במדבר סהרה וביצעו חדירות לעומק שטחים שהיו בשליטת האיטלקים או הגרמנים. משימותיהם היו בעיקר איסוף מודיעין וביצוע פעולות חבלה. מאחר שאנשי היחידה התמחו בניווט במדבר, הם סייעו לא פעם ליחידות אחרות. ביחידה שירתו כמה מאות מתנדבים, בעיקר מניו זילנד, רודזיה ובריטניה.
- ^ אזור העיר פלוישט בדרום רומניה היה מקור הנפט היחיד של גרמניה הנאצית ולפיכך נודעה לו חשיבות אסטרטגית רבה. בשנת 1943 החלו בנות הברית להפציץ את אזור פלוישט באמצעות מפציצים ארוכי טווח שהופעלו מצפון אפריקה ובהמשך גם מאיטליה. למרות הפגיעות הרבות במטוסיהם המשיכו בנות הברית לתקוף את האזור עד להריסת תשתית הנפט, דבר שפגע קשות ביכולת הפעולה של הוורמאכט והלופטוואפה. הצנחת המתנדבים הארצישראלים נועדה, בין השאר, לסייע באיתור ומילוט הטייסים שמטוסיהם הופלו.
- ^ גניבת נשק מבסיס של מנהלת המבצעים המיוחדים באחוזה על הכרמל, שהתרחשה בפברואר 1943, פגעה בשיתוף הפעולה בין מנהלת המבצעים המיוחדים להנהגת היישוב. (הפושטים היו אנשי גדוד 56 שהתנדבו לצבא הבריטי והועסקו בתפקידי שמירה על בסיסים בריטיים באזור חיפה.) נראה ששיתוף הפעולה עם ה-MI9 של סימונדס נפגע פחות.
הערות שוליים
עריכה- ^ A. Neave, Saturday at MI9 (Hodder & Stoughton Ltd., 1969) pp. 5–7
- ^ פירוט נוסף אפשר למצוא כאן (אנגלית)
- ^ ההיסטוריה של מפות משי (באנגלית)
- ^ ערך בשם זה בוויקיפדיה האנגלית (אנגלית)
- ^ Graham Pitchfork, Shot Down and on the Run, (The Dundurn Group, Toronto: 2003), p. 151.
- ^ לדוגמה: כרך שלישי, עמוד 150; כרך רביעי עמוד 20.
- ^ דברים לזכרו של ישראל אייזנברג בארכיון מכון ז'בוטינסקי.
- ^ חגי אשד, מוסד של איש אחד: ראובן שילוח, עמוד 79.
- ^ חגי אשד, שם.
- ^ יואב גלבר, "תולדות ההתנדבות", כרך 3, עמוד 150.
- ^ Graham Pitchfork, Shot Down and on the Run, (The Dundurn Group, Toronto: 2003), p. 152.
- ^ חגי אשד, "מוסד של איש אחד: ראובן שילוח", עמוד 78.
- ^ Graham Pitchfork, Shot Down and on the Run, (The Dundurn Group, Toronto: 2003), p. 154.
- ^ Graham Pitchfork, Shot Down and on the Run, (The Dundurn Group, Toronto: 2003), p. 153.
- ^ חגי אשד, "מוסד של איש אחד: ראובן שילוח", עמוד 80.
- ^ יואב גלבר, "תולדות ההתנדבות", כרך שלישי, עמוד 159.
- ^ יואב גלבר, "תולדות ההתנדבות", כרך שלישי, עמוד 150.
- ^ חגי אשד, "מוסד של איש אחד: ראובן שילוח", עמוד 80.
- ^ יואב גלבר, "תולדות ההתנדבות", כרך שלישי, עמוד 159.
- ^ יואב גלבר, "תולדות ההתנדבות", כרך שלישי, עמוד 159 ואילך.
- ^ יואב גלבר, "תולדות ההתנדבות", כרך 3, עמוד 187 הערה 303.