שק לי בתחת

הביטוי נוצר מצימוד מילים משני משלבי לשון שונים: לשון מליצית ("שק", שורש שמופיע, בין היתר, בביטוי "שפתיים יישקו") ומשלב דיבורי ("בתחת") יצר ביטוי במשלב שלישי: סלנג. אף שהביטוי נחשב לניבול פה, הוא נפוץ, בין היתר, בפוליטיקה, בספרות ובאקדמיה.

לביטוי גם גרסאות מעודנות, למשל: יִישָּׁקֵנִי, לשון סגי נהור מהפסוק ”יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן” (מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק ב'). דרויאנוב, בספר הבדיחה והחידוד, מַפנה לאותו הפסוק בדרך עוקפת: ”פסוֹק לי פסוּק שני של שיר השירים”, הוא שומט את המילה "יישקני" ובכך מרכך את הביטוי עוד יותר.

הביטוי נמצא בשימוש בעברית מראשית המאה ה-20, והוא רוֹוח עד ימינו. הביטוי המקביל בערבית הוא "תִלְחַס טִיזִי" (בערבית: تلحس طيزي; מילולית: לקק לי את התחת), וממנו נגזר, הכינוי הנפוץ בתקופת היישוב "תילחאס טיזי געשעפטן"^[1]. כינוי זה, שהיה שגור בפי דוברי עברית, הוא הלחם בסיסים של ביטויים בשתי שפות: "תלחס טיזי" בערבית ו"געשעפטן" ביידיש. ביידיש גם קיים הביטוי המקביל בשלמותו: "קיש מיר אין תָּחַתֿ (נכתב לעיתים טאכעס או טוכעס, נהגה טוּכֶעס או טוֹכֶעס)".

ביטויים מקבילים קיימים, בין היתר, בשפות אנגלית, אספרנטו, גרמנית, הונגרית, יוונית, נורווגית, סלובקית, ספרדית, סרבית, פולנית, פיליפינית, צרפתית, קוריאנית, רומנית ורוסית.

הופעתו הראשונה בדפוס של הביטוי כמטפורה היא ביצירת הביכורים של גתה, "גץ מברליכינגן"^[2], דרמה היסטורית על רקע מלחמת האיכרים בגרמניה במאה ה-16, שאותה כתב ב-1773 והקנתה לו את ראשית פרסומו כסופר. ביצירה עונה הגיבור, גץ מברליכינגן, לדרישתו של הבישוף מבמברג שייכנע: "הוא יכול לנשק לי בתחת" (Er kann mich im Arsche lecken). מוצרט כתב קנון מעגלי בשישה קולות ששמו Leck mich im Arsch (קכל 231). ישנה גרסה נוספת לקנון זה שבה הוחלף הכותר ל-Laßt uns froh sein (הבה נשמח).

ביטוי בסלנג בעל משמעות דומה הוא "קפוץ לי".

חנוך ברטוב סיפר שלקראת פרסום סיפורו "יום ולילה" בכתב העת "אורלוגין"^[3], שוחח איתו עורך כתב העת, אברהם שלונסקי בעניין קטע-דיאלוג, שבו אומר מישהו בכעס, "אם כך, שק בתחת, ברור לך?!", והשתדל לשכנע את ברטוב להימנע מביטוי גס כזה, אך ברטוב עמד על דעתו והביטוי נדפס^[4].

בקברט הסאטירי "את ואני והמלחמה הבאה" כלל חנוך לוין את השיר "מקאמה לאלוף בום", המתחיל במילים "אנחנו מנשקים לך בתחת, אלוף בום,/ כי לולא אתה לא היינו מנשקים עכשיו כלום"^[5].

בקרב ביר חכים, שהתנהל באמצע שנת 1942 בצפון אפריקה, במהלך מלחמת העולם השנייה, הגיעו שליחים מטעמו של הפלדמרשל הגרמני ארווין רומל אל הגנרל הצרפתי מארי-פייר קניג, ודרשו ממנו להיכנע. על פי העיתון "דבר" השיב קניג "תשובה נמרצת שאינה ראויה לדפוס"^[6]. המשורר נתן אלתרמן, שכתב באותם ימים בעיתון "הארץ" טור בשם "רגעים" על ענייני השעה, העלה על נס את האירוע בשירו ”תְּשׁוּבַת גֶּנֶרָל קֶנִיג”:^[7]

- וּמַה תְּשׁוּבַת קֶנִיג?
- זָכִיתִי לִשְׁמוֹעַ
אוֹתָהּ מִשְׂפָתָיו בִּבְהִירוּת אֵין-כּמוֹהָ.
וְזוֹ הַתְּשׁוּבָה דִּבְרֵי קֶנִיג הִבִּיעוּ:
יִשָּׁקֵנִי רוֹמֶל
מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

לונה בת בתולין היא, // שובי נא, סחור-סחור,
שקי לי, כמו מקודם, // אבל באחור!

— מתוך השיר "לונה, לונה", ג. בנימין, מעריב 11-07-1969, עמוד 10

 

זוננפלד שומע את אשתו שרה לעצמה:
בבור שלי יושב שטן // אתה קבצן ואני מדמואזל
אם תנשק לי היטב בישבן // אפתח את הבור לנר הנוזל

— אשר רייך, "זיכרונות של חולה שכחה", עמוד 36, הוצאת ספריית מעריב, 1993

 

כתרנגולת על אפרוחיה, היא דוגרת על משרתה ומגוננת עליה
מפני כל משב אוויר צח שהיא מבקשת להחדיר לכאן.
על אפה ועל חמתה תפגין בעתיד יתר עצמאות והזקנה יכולה לנשק לה בתחת.

— אשר רייך, "הספרנית", מאזנים כרך ע"ב, דצמבר 1997, עמוד 15, הוצאת אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

 

 

בשירו "אם תבקשו", מתאר אהרן שבתאי בקשות שונות המוצגות לו מאנשי ממשל, והוא מסיים את השיר בתשובתו:

"אדני ראש הממשלה,
כבוד הרמטכ"ל,
אישי השר,
הוד קדשתו הרב,
שקו לי בתחת!"^[8]

• נשיקת הבושה

• "מילון עולמי לעברית מדוברת", דן בן אמוץ, נתיבה בן-יהודה, הוצאת לוין אפשטיין 1972
• "מילון הסלנג המקיף", רוביק רוזנטל, הוצאת כתר 2005
• "עברית בג'ינס", ניסן נצר, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב 2007
• "מילון הצירופים", רוביק רוזנטל, הוצאת כתר 2009

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שק לי בתחת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שק לי בתחת

•   ניסן נצר, הרצאות - עקבות היידיש בצירופי לשון בעברית העממית, הסלנג בשפה העברית - ניוון או גיוון?