שפיק עדס

עדס נולד כבן למשפחה עשירה מהעיר חלב שבסוריה, שבניה היגרו משם והקימו עסקים בבגדאד, קהיר וביירות. שפיק ואחיו אברהם פתחו בבגדאד עסק למכירת חלקי מכונות בשם "עדס ושותפיו". העסק גדל ושפיק קיבל לידיו את הקמתה וניהולה של סוכנות חברת המכוניות "פורד" בעיראק. הצלחתו הביאה לו עושר רב ורכושו נאמד בלמעלה מחמישה מיליון לי"ש. משרדו הראשי היה בבגדאד, אבל עדס השתקע בעיר בצרה, בה הקים את סניפו הגדול. לעדס היו קשרים חברתיים ועסקיים עם בני המעמד הגבוה, שרי ממשלה ואף עם העוצר עבד אל-אילה.

בעקבות ההכרזה על חתימת הסכם פורטסמות' בין ממשלת עיראק לבין בריטניה ב-15 בינואר 1948 החלה תקופה של הפגנות המוניות סוערות בעיראק שנקראה "אל-ות'בה" (בערבית: الوثبة, "ההתנערות").^[1] בהפגנות נגד ההסכם נהרגו מאות, בהם יהודים. במפלגה הקומוניסטית, שהייתה ממובילות המאבק, היו חברים יהודים רבים, בעיקר בבגדאד. הבולטים שבהם, יהודה אברהם צדיק וששון שלמה דלאל, הוצאו להורג בתלייה בשנת 1949.^[2]

במרץ 1948 הוחרמו משלוחי הדואר מארץ ישראל לעיראק. יהודים שקיבלו דרישות שלום או מתנות קטנות מארץ ישראל נידונו לתקופות מאסר שנעו בין שנה אחת לשלוש שנים ולקנסות כספיים גבוהים.^[3]

באפריל 1948, בעקבות מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני בקרב באזור הקסטל התחדשו ההפגנות בעיראק, הפעם על ידי פעילי מפלגות העוינות את היהודים, בהן מפלגת "אל-אִסתִקלאל" (الاستقلال, "העצמאות"), שהיו יוצאים כמעט מדי יום להפגין ברחובות, תחת סיסמאות כגון: "להרוג את היהודים", "לתלות את הציונים".^[4]

ב-14 במאי 1948, עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, הוכרז ממשל צבאי בעיראק, ונקבעו עונשים חמורים למי שייתפס עוסק בפעילות ציונית. על היהודים הוטלו מגבלות רבות:^[2][5]

• יציאת יהודים מעיראק נאסרה.
• בוצעו פיטורים נרחבים של פקידים יהודים ממשרדי הממשל ומהמוסדות הכפופים להם.
• ננקטו צעדים להגבלת הפעילות המסחרית של הסוחרים והבנקים היהודים.
• נסגרו בפני התלמידים היהודים שערי בתי הספר הרשמיים, הפקולטות ומשלחות הלימודים בחו"ל.
• יהודים אולצו לתרום כסף כדי לסייע לכוחות העיראקיים שנלחמו בארץ ישראל.
• המשטרה החשאית רדפה את היהודים בהאשמות שונות. יהודים נעצרו ונערכו חיפושים בבתיהם.
• יהודים עשירים נעצרו ונקנסו.
• מאמרי הסתה נגד היהודים וידיעות בדויות ומסולפות פורסמו בעיתונות באופן קבוע, בעיקר בעיתון מפלגת "אל-אסתקלאל".

בעקבות תקנות אלו, נעשו סחיטות כספים מהיהודים על ידי עלילות שווא, מה שגרם לעדס לתרום מרצונו 300,000 דינר לצבא השחרור העיראקי.

יחד עם מוסלמי בשם נאג'י אל-ח'ודיירי (ناجي الخضيري) היה שפיק עדס שותף לעסקת סחר בגרוטאות ברזל שנקנו מבריטניה. מקור הגרוטאות היה שאריות של ציוד צבאי שהושאר בעיראק לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר שהציוד השמיש נמכר לממשלת עיראק.^[6] חלק מהגרוטאות נמכרו על ידי עדס ושותפו בעיראק, וחלקן נמכרו לאיטליה.

עדס נבחר כשעיר לעזאזל בעקבות שני התהליכים המקבילים של חשש מהקשר בין יהודי ארץ ישראל ליהודי עיראק, והרצון לבלום את המפלגה הקומוניסטית. במסגרת מסע ההסתה נגד היהודים פורסמו ידיעות בעיתונים שטפלו על עדס האשמות שקר בהן נטען שבמסגרת עסקת מכירת גרוטאות הברזל מכר דרך איטליה נשק למדינת ישראל ששימש אותה במלחמת העצמאות; כמו כן הואשם בתמיכה כספית במפלגה הקומוניסטית. חברים במפלגת "אל-אסתקלאל" בתמיכת שר ההגנה צאדק אל-בצאם (صادق البصام) הפגינו ברחובות בגדאד ובצרה בדרישה להוציאו להורג.

הקונסול הבריטי בבצרה ייעץ לעדס לברוח מהמדינה, אך הוא דחה את ההצעה.

באוגוסט 1948, בעקבות ההסתה ושנאת היהודים, נעצר עדס והועמד לדין. האישומים נגדו כללו בגידה, פגיעה במאמץ המלחמתי, ותמיכה בקומוניזם ובאנרכיה.^[6] שותפו המוסלמי לא נעצר ולא הואשם בדבר.

משפט הראווה נערך בפני אב בית הדין הצבאי באזור בצרה, עבדאללה א-נעסאני (בערבית: عبدالله النعساني), תומך התנועה הנאצית לשעבר אל איסתיקלאל.^[2][4] עדס נמצא אשם ונגזרו עליו דין מוות, קנס בגובה חמישה מיליון דינר, והחרמת רכושו.^[6] שלושה ימים לאחר מכן אישר העוצר עבד אל-אלה את הוצאתו להורג בעקבות איומים על יציבות השלטון אם יסרב לעשות זאת. על פי החוקרים משה גת ופיליפ מנדס היה זה משפט ראווה ועדס היה חף מפשע מן הנימוקים הבאים:

• אישומים דומים לא הועלו נגד שותפו המוסלמי של עדס וגם לא נגד סוחרי גרוטאות אחרים.
• המשפט נמשך שלושה ימים בלבד והנאשם לא הורשה להעלות את גרסתו ולהגן על עצמו.
• עדים לא הופיעו כלל במסגרת המשפט.
• לא הובאו כל ראיות לטענה שהסחורה שנמכרה לאיטליה נשלחה או הגיעה לישראל.
• השופט שישב בדין היה אנטי-יהודי ותומך המפלגה הפרו-נאצית "אל איסתיקלאל".

ב-23 בספטמבר 1948, י"ט באלול תש"ח, הוצא שפיק עדס להורג בתלייה ברחבה מול ביתו החדש (שעוד לא הספיק לגור בו) בשכונת אל עשאר, באחד הרחובות הראשיים של בצרה, לעיני בני משפחתו. אלפי צופים נלהבים מכל רחבי עיראק הגיעו לחזות בביצוע גזר הדין. עדס הותיר אחריו את רעייתו ובנו, סבאח.

על שמו של עדס נקראו רחובות בפתח תקווה, ברמלה ובהרצליה.

• הפרהוד

• אברהם בן־יעקב, יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו, הוצאת קרית־ספר, ירושלים תשכ"ה; מהדורה שנייה 1979; עמ' רס-רסא.

• עדי שוורץ, דרייפוס העיראקי: משפט הראווה שטלטל את יהדות עיראק ב־48', באתר ישראל היום, 24 בנובמבר 2022
• איש העסקים היהודי שפיק עדס אשר הוצא להורג בתלייה, ספטמבר 1948(הקישור אינו פעיל), תמונה מתוך הספר 'עיראק', (עורך: חיים סעדון), הוצאת משרד החינוך ומכון בן-צבי, ירושלים, תשס"ב, עמ' 26.
• עדותם של שאול סמירה ונעמי שוחט, סרטון של המרכז למורשת יהדות בבל
• יוסי אלפי, עושים צחוק מההיסטוריה, באתר ynet, 21 במאי 2008
• דניאל לן, שפיק עדס - רחוב בהרצליה, אתר יוטיוב. תחקיר על חיו ומותו של שפיק עדס בראי יהדות עיראק.