רובה

  ערך מורחב – התפתחות כלי הירי

 

 

 

ראשית התפתחות הרובים הוא בסין, עם המצאת אבק השרפה. הסינים בנו רקטות, שהשתמשו בהן בחגיגות בדרך כלל (כמו זיקוקים). במאה ה־10 המציאו הסינים את רומח האש, תקופה שבה אבק השרפה נכנס לשימוש צבאי בסין. השימוש הפך לנפוץ לקראת אמצע המאה ה-13. אבק השרפה הגיע לאירופה במאה ה-13 ובעזרתו יכלו לייצר את כלי הירי הראשונים. הכלי הראשון שיוצר באירופה היה תותח מצור. תותחים אלו היו גדולים למדי ויכלו לירות פגזי אבן או מתכת על חומות הערים. חוסר הדיוק היה משווע, אך יחד עם זאת לא היה קשה כל־כך לפגוע בחומות.

הרובים הראשונים היו גם הם בלתי מדויקים, ועד המצאת בריח הפתיל במאה ה-16 לא השתמשו בהם בכמויות גדולות בקרבות. בריח הפתיל נתן את התנופה לשימוש בארקבוז ולאחר מכן במוסקט. החיילים סודרו בגושים גדולים ובדרך כלל ירו במטחים.

התפתחות נוספת הביאה לכניסת בריח צור, שהשתמש בניצוץ הנגרם מחיכוך אבן צור כנגד לוחית פלדה להצתת התחמיש. רובים אלו הופיעו בסוף המאה ה-17, היו בשימוש עד אמצע המאה ה-19.

שיפור חשוב ביותר בתולדות הרובה הוא הופעת הקנה מחורק: קנה שלאורכו חרוטים סלילים המקנים תנע זוויתי לקליע ובכך מגבירים את יציבותו. שיפור זה תרם באופן משמעותי ביותר לדיוק הרובה ואפשר את פיתוח הקליעה והצליפה לרחוק.

שיפור נוסף היה רובים שנטענו דרך הבריח, במקום דרך הלוע. למרות שיש לטעון ידנית כל כדור מחדש ולבצע דריכה ידנית של הבריח דבר זה הגדיל את קצב הירי באופן ניכר. רובים כאלה הם מסוג רובה בריחי, והם רובים פשוטים, אמינים ודי מדויקים. עד היום יש שימוש ברובים בריחיים, בעיקר בתור רובים לקליעה, ספורט וציד. בהמשך התפתחו רובי הצלפים על בסיס רובים בריחיים מדויקים במיוחד.

התפתחויות נוספות הביאו לשימוש במחסנית. תחילה, ברובים בעלי מנגנון מכני, כאשר היורה היה צריך לדרוך את הרובה מחדש בכל פעם שרצה לירות. אחר כך, במאה ה-20, עברו לשימוש באנרגיית השרפה, שנפלטת כתוצאה מבעירת אבקת השרפה. אנרגיה זו דרכה את הרובה באופן אוטומטי. ראו רובה חצי-אוטומטי ורובה אוטומטי.

במאה ה-20 התפתחו מספר סוגי רובים: הרובים הבריחיים שוכללו ושופרו, הומצאו רובים מיטענים, בהם טעינת ודריכה הכדור נעשית באופן ידני על ידי ניצול האנרגיה שנוצרת בתהליך הירייה. דוגמה לרובים אלה הם ה-M1 גאראנד וה-M1 קרבין ששירתו בכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. בסוף מלחמת העולם השנייה פותחו רובי הסער הראשונים: מדובר ברובים בעלי נצרה-בוררת המסוגלים הן לירי חצי-אוטומטי ("בודדות") והן לירי אוטומטי מלא ("צרורות"), ובנוסף היו בעלי טווח ועוצמת אש של רובה ולא של תת-מקלע שהיה מוגבל לטווחים של עד 200 מטר.

בשנות המלחמה הקרה פותחו שניים מרובי הסער הנפוצים ביותר בעולם: הקלשניקוב AK-47 הסובייטי, שהופץ בקרב מדינות הגוש המזרחי וארגוני גרילה וטרור רבים, ורובה ה-M-16, שחולק למדינות העולם המערבי וברית נאט"ו. רובים אלה נמצאים בשירות פעיל עד היום, הן בדגמים המקוריים והן בדגמים משופרים.

בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 לא חלו שינויים משמעותיים במכלול (מנגנון הפעולה) אך המעצה שודרג באופן ניכר ורובים רבים עברו לתצורה המודרנית (ראו בהמשך) של ה-AR-15 ודומיו. על המתפסים נוספו מתאמי פיקטיני המאפשרים התקנה מהירה ופשוטה של מגוון עזרים טקטיים כגון כוונות למיניהן ודורגל והקת הוחלפה בקת מתכווננת קלה מחומרים סינתטיים. כמו כן פותחה תצורה מהפכנית בשם בולפפ בה המכלול נמצא בקת, מקדים את ההדק, ובכך מאפשר ייצור רובה קצר עם קנה ארוך.

 

הרובה מורכב ממספר חלקים:

• הקנה - דרכו נורה הקליע.
• המכלול - מנגנון הפעולה של הרובה המבצע את הירי (ראו פסקה הבאה). כולל את הבריח, ההדק, הפטיש, הנוקר ובית הבליעה.
• המעצה - הכיסוי של הקנה והמכלול, שמשמש גם כשלדה לרובה וכממשק בין הרובה ליורה. חלקו הקדמי, המכסה את הקנה נקרא "מתפסים", וחלקו האחורי נקרא "קת". המעצה נקרא בשם זה מכיוון שבעבר - ובהרבה רובים גם היום - הוא עשוי מעץ. ברובים צבאיים מודרניים מחליפים את העץ באלומיניום או פלסטיק, מכיוון שהם קלים יותר ופחות רגישים ללחות.

 

מנגנון הפעולה של רובה, הנקרא בעברית "מכלול" ובאנגלית "Action" (מילולית: "פעולה") הוא המנגנון המכני ברובה האחראי על ירי הכדור, וכולל בין השאר את הבריח ואת הנוקר.

באופן סכמתי מאוד, מנגנון הירי פועל באופן הבא:

1. הבריח גורף כדור מהמחסנית ודוחף אותו לתוך בית הבליעה.
2. לחיצה על ההדק משחררת את הפטיש שמכה על הנוקר.
3. הנוקר מכה בפיקה שעל הכדור וגורם לפיצוץ החנ"ה/אבש"ש (חומר נפץ הודף / אבק שרפה שחור) הנמצא בתרמיל.
4. הגזים שנפלטים מהפיצוץ מאיצים את הקליע במורד הקנה.
5. החריצים הסליליים (בקנה מחורק) שעל הקנה גורמים לקליע להסתובב סביב צירו ולפתח מומנט התמד סיבובי המגביר את יציבותו ואת דיוקו.
6. רובים חצי־אוטומטיים ואוטומטיים מנצלים את הרתע או הגזים שנוצרים בירי בשביל לדרוך כדור נוסף אל בית הבליעה ולבצע עוד מחזור ירי.

ניתן לסווג רובים לפי מנגנון הפעולה שלהם, הסיווג הגס אך המקובל ביותר הוא:

• רובה בריחי: יש לדרוך לפני כל ירייה, לחיצה על ההדק רק יורה את הקליע.
• רובה חצי־אוטומטי: לחיצה על ההדק יורה את הקליע ומבצעת דריכה, כלומר: גורפת כדור מהמחסנית אל תוך בית הבליעה.
• רובה אוטומטי: כל עוד ההדק לחוץ, מתבצע מחזור ירי מלא. אז נורה כדור וכדור חדש נגרף אל בית הבליעה ואז נורה בשנית. בדרך כלל רובים אוטומטיים מסוגלים לקצב אש גבוה.

  ערך מורחב – מעצה

 

מעצה הוא החלק בכלי הירי העוטף את המכלול והקנה ומשמש כשלדה לרובה. מחלקים אותו לשני חלקים: מתפסים - שזה החלק הקדמי שעוטף את הקנה; והקת - החלק האחורי שמשמש כממשק בין היורה לרובה. באנגלית המתפסים והחלק העוטף את המכלול נקראים Receiver והקת נקראת Stock. בעבר המעצה היה עשוי מעץ ומכאן המונח בעברית. מונח זה נשאר בשימוש גם בימינו, אף שכיום רוב המעצים אינם מיוצרים עוד מעץ אלא ממתכות וחומרים סינתטיים.

למעצה יש מספר תפקידים:

• להחזיק את הרובה - כלומר: לאגד את המכלול, הקנה ועזרים טקטיים נוספים (כגון כוונת) בפלטפורמה קשיחה.
• להגן על הקנה והמכלול מפני תנאי הסביבה (כגון לחות או אבק).
• לשמש ממשק בין הרובה ליורה - היורה אוחז ברובה כאשר ידו החזקה מונחת על ידית האחיזה והאצבע על ההדק, קת הרובה מושענת על שקע הכתף של היורה, והיד החלשה של היורה אוחזת במתפסים.

המעצה מופיע בשתי תצורות עיקריות:

• התצורה הקלאסית: הקת של הרובה קשיחה ונמוכה מגובה הקנה, עם ידית אחיזה מעוקלת הנמשכת עד למתפסים, שבדרך כלל אין עליהם מסילות.
• התצורה המודרנית: קת קשיחה, מתכווננת או מתקפלת בגובה הקנה וידית אחיזה דמוית AR-15 (מכונה "Pistol Grip"). ברובים המודרניים המתפסים מדוגמים במסילות פיקטיני להתקנה מהירה של עזרים טקטיים שונים.

•  
  רובה M14 עם מעצה קלאסי מעץ בתצורה הקלאסית: קת של רובה ציד נמוכה מגובה הקנה, עם ידית אחיזה מעוקלת ומתפסים ללא מסילות.
•  
  רובה M16 עם מעצה מודרני מחומרים סינתטיים, כאשר ידית האחיזה מופרדת מהקת, ובמתפסים יש מסילות פיקטיני.

 

 

 

 

• רובה קלאסי: רובה בתצורה הקלאסית בה המכלול נמצא בין הקנה הארוך להדק, והמעצה שלו אחוד ובעל קת ארוכה וכבדה. רובה כזה נקרא לרוב פשוט "רובה" ללא מינוח מיוחד.
• קרבין: רובה בעל קנה וקת מקוצרים. במקור נועד לצנחנים, פרשים וחילות תומכי לחימה.
• רובה Bullpup: רובה שבו שהמחסנית והמכלול ממוקמים מאחורי ההדק, באזור הקת, וכך ניתן לקצר את הרובה מבלי לקצר את הקנה.
• Shotgun: רובים חלקי קדח שיורים בדרך כלל תרמיל עם עשרות כדוריות עופרת ולא קליע מוצק. תרגום מקובל בעברית למונח "Shotgun" הוא רובה ציד, אם כי תרגום זה שגוי מאחר שאין חפיפה מוחלטת בין שתי הקבוצות. רובי שוטגאן נפוצים מאוד בשימוש משטרתי לצורכי פריצת דלתות וחבלה וסילוק פצצות.
• רובי איירסופט: רובי אימון ומשחק שיורים כדורים לא-קטלניים ומעוצבים כרפליקה (העתק) של רובים אמיתיים. משמשת למשחק של מיומנות בין קבוצות הדומה למשחק הפיינטבול. יש המסבירים כי רובי האיירסופט יוצרו על מנת לתת חוויה מציאותית יותר למְשחקים במשחק. רובי האיירסופט יורים כדורי קרמיקה בקוטר 6 מ"מ ויכולים לפצוע במידה ולא משתמשים באמצעי מיגון. רובי איירסופט קימים מזה 30 שנה בצורתם הנוכחית, ונפוצים בעולם כולו כספורט בעל ערכים ייחודיים לו. רובי האיירסופט נמצאים בשימוש באימונים של כוחות הביטחון בישראל.

• רובה קליעה/ספורט: רובה קל, לרוב בקליבר קטן, המשמש לירי ספורטיבי וקליעה למטרה.
• רובה ציד: רובה המשמש לציד בעלי חיים. גם רובי צלפים וגם רובי שוטגאן משמשים למטרה זו.
• רובה פילים: רובה ציד בקליבר גדול המיועד לציד פילים.
• רובה שירות: רובה צבאי המשמש כנשקו האישי של החייל ובפרט של לוחם חיל הרגלים. כיום רוב רובי השירות הם רובי סער רגילים או מקוצרים.
• רובי סער: רובים אוטומטיים בעלי נצרה בוררת של ירי בבודדת, צרור או באוטומט - המשמשים כנשק האישי העיקרי של חיל הרגלים.
• רובי צלפים: רובים המשמשים לצליפה - ירי מדויק לטווחים קצרים, בינוניים, ארוכים ואף ארוכים מאוד (כ-2 קילומטר). רובי צלפים ייעודיים מתוכננים ומורכבים בצורה קפדנית על מנת להבטיח דיוק מרבי ופעולה אמינה גם בתנאי שדה וקרב. הם מהווים חלק במערכת נשק צלפים הכוללת גם כוונת טלסקופית, תחמושת צליפה ואמצעי ייצוב (כגון דורגל או חצובה).
• רובה נגד חומרים/רובה נגד ציוד: רובים כבדים בעלי קליבר של 0.5 אינץ' ומעלה, כגון 0.5 BMG, המיועדים לחדור דרך שריון ולגרום נזק למבנים, רכבים ומטעני נפץ. הרובה הנפוץ ביותר בעולם מסוג זה הוא הבארט M82A1.
• רובה נגד טנקים: רובה בקליבר גדול שנועד לפגוע ברכב קרבי משוריין ובעיקר בטנקים. כיום לא נמצא בשימוש בשל שיפור בשריון לכלי רכב.

 

 

• כוונת טלסקופית – כוונת בעלת אופטיקה משוכללת, המגדילה את המטרה ומאפשרת ירי מדויק לטווחים ארוכים.
• אמצעי ראיית לילה – אמצעי דימות שמאפשר לכוון את הרובה גם בחושך. יכול לבוא כאמצעי נפרד המותקן אחרי הכוונת (כגון "קליפ און") או כאמצעי אחוד הכולל גם כוונת אופטית בתוכו.
• סתרשף – עיצוב מיוחד לקצה הקנה של הרובה, שמטרתו פיזור רשף הירייה, במטרה למנוע זיהוי של מקור הירי. המילה היא הלחם של המילים "סתר" (מהמילה לסתור, כלומר לפזר) ו"רשף". תפקיד נוסף של הסתרשף הוא הפניית חלק מהגזים הנוצרים בזמן הירי, בכיוון ניצב לקנה (במקום שיפלטו קדימה דרך הלוע). כך קטן הרתע כתוצאה מהירי וקטנה תזוזת הכוונת מהמטרה, מה שמקל על ירי מהיר של כדור נוסף לאותה המטרה.
• תושבת לכידון – מאפשרת התקנת כידון בקצה הרובה.
• דורגל – חצובה דו-רגלית המאפשרת להשעין את הרובה על משטח מוצק ועוזרת בייצובו בעת הירי.
• רומה רימונים – התקן המולבש בקצה הקנה של הרובה, ומאפשר ירי רימונים באמצעות הרובה עצמו על ידי לחיצה על ההדק.
• מטול רימונים – התקן המולבש מתחת לקנה ויורה רימונים.
• ציין לייזר – כלי עזר לכיוון הרובה, הלייזר מציין את נקודת הפגיעה המשוערת של הכדור שיירה הרובה.
• ידית הסתערות – משמשת לאחיזה נוחה יותר של הרובה במתפסים הקדמיים.
• משתיק קול – התקן המולבש בקצה הקנה ומאפשר הפחתה משמעותית של הרעש הנוצר מהירי על ידי האטת התפשטות הגזים וכליאתם.

• התפתחות כלי הירי
• מקלע
• אקדח
• רובה צלפים
• קליע

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: רובה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רובים

• רובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   רובים, דף שער בספרייה הלאומית