פריז סן-ז'רמן

מועדון כדורגל סטאד סן-ז'רמן (מצרפתית: Stade saint-germanois) הוקם בשנת 1904. קבוצת הכדורגל של המועדון שיחקה בליגות האזוריות וזכתה באליפות הליגה הפריזאית בשנת 1957. המועדון היה מועדון ספורט החבר ב"איגוד הספורט האתלטי הצרפתי" (USFSA) שהוקמה לו מחלקת כדורגל. לאחר הקמת התאחדות הכדורגל הצרפתית, הצטרף המועדון כחבר ההתאחדות בשנת 1921, וצורף לאחד הליגות התחתונות. בשנת 1932 הוסדר הכדורגל הצרפתי והמועדון הצטרף לליגה הרביעית המקומית, וגם החל להשתתף במפעל הגביע הצרפתי, שם סיים בן 32 האחרונות בשנת 1949 וב-1951. בשנת 1957 זכה המועדון באליפות הליגה המקומית של פריז, ונשאר מועדון חצי מקצועני במשך 13 עונות תחת הדרכתו של רוג'ר קוואנולה והנשיא הנרי פטרלה. בעונת האיחוד עם מועדון הכדורגל פריז, הגיעה הקבוצה להישג השיא שלה - העפלה לרבע גמר הגביע הצרפתי, שם הפסידו לאולימפיק מרסיי.

בינואר 1969 הוקם בפריז המועדון מועדון הכדורגל פריז (מצרפתית: Paris Football Club) על בסיס מועדונים פריזאים אחרים אשר נסגרו זה מכבר -"אר סה פריז", "הכוכב האדום פריז" ו"סטאד פרנסה". המועדון החדש קודם ישירות לליגה הצרפתית הבכירה והפך לפופולרי בקרב אוהדי הכדורגל בעיר, אשר מיהרו לרכוש כרטיסי מנויים למשחקי המועדון. עם זאת, קבוצת הכדורגל שאך זה נוצרה מטלאים שונים הכזיבה וירדה לליגת המשנה עוד בעונתה הראשונה. ראשי המועדון הגו, ואחר כך ביצעו, את רעיון איחוד המועדון עם סטאד סן-ז'רמן, מועדון פריזאי נוסף אשר זכה להצלחה מסוימת בליגות האזוריות והמועדון המאוחד נקרא "פריז סן-ז'רמן" ונוסד באופן רשמי ב-12 באוגוסט 1970 - התאריך הרשמי לייסוד המועדון. שנה זו הופיעה על סמל המועדון בין השנים 1996 ל-2013, בתור שנת ייסודו של המועדון. משחקה הראשון של הקבוצה היה משחק ידידות נגד US Quevilly-Rouen, אותו הפסידה בתוצאה 1–3.

ההתאחדות של פריז סן ז'רמן (PFC Association) נתנה את התמיכה הכספית, סטאד סן-ז'רמן נתנה את מיקומה בליגה השנייה בשביל הקבוצה המאוחדת, ומגרש האימונים היה הקאמפ דה לוגה (המשמש עד היום למגרש האימונים של פריז סן ז'רמן). מאמן הקבוצה הראשונה היה פייר פליפון, וכוכבי הקבוצה היו קמיל שוקיר, ברנרד גווינדו ומישל פרוסט. צבעי הקבוצה נקבעו על אדום, כחול ולבן - האדום והכחול מסמלים את צבעיה של העיר פריז, והלבן מסמל את האצולה הצרפתית בעיר סן-ז'רמן-אן-לה, עיר לידתו של המלך לואי ה-14.

הודות לאיחוד הקבוצה, היה לה בסיס אוהדים רחב יחסית כבר בתחילת דרכה, בנוסף חיזקה הקבוצה הצעירה את שורותיה כשהחתימה את קפטן נבחרת צרפת ז'אן דז'ורקאוף - כוכב הקבוצה הראשון, והקבוצה החלה את דרכה בליגה השנייה. המשחק הרשמי הראשון התרחש ב-23 באוגוסט 1970 במשחק חוץ אצל סטאד פויטבין והסתיים ב-1-1. כבר בעונתה הראשונה הצליחה לזכות במקום הראשון בלגיה השנייה והעפילה לליגה הצרפתית העליונה. לאחר סיום עונת הבכורה בליגה הבכירה ב-1972, בה סיימה הקבוצה במקום ה-16, המועדון פוצל מחדש תחת לחצים של עיריית פריז שרצתה שהקבוצה תשנה את שמה תמורת כיסוי חובותיה בן ה-850 אלף פרנקים, בעוד נשיא המועדון פטרלה סירב להצעה זו ופרש. הקבוצה פוצלה ב-20 ביוני 1972 כאשר הגורמים המקצועיים במועדון עברו לסה אה מוטראויל ונשארו בליגה הראשונה בשם "Paris FC" בעוד ש"פריז סן-ז'רמן", שהפכה לקבוצה חובבנית, נשלחה עתה לליגה השלישית.

 

הקבוצה המקורית שירדה לליגה השלישית שחזרה את הישגיה הקודמים ועלתה לאחר עונה אחת בלבד לליגת המשנה, למרות איבוד רוב כוכביה (כולל ז'אן דז'ורקוף) ל-Paris F.C, כיוון שהם העדיפו להישאר בליגה הראשונה. בשנים אלה נבנה בפריז סגל צעיר ומוכשר שכלל את כריסטיאן אנדרה, אריק רנו, אותניאל דוסבי, מישל מארל וז'אק לפוסטה. פריז סיימה במקום השני בקבוצה המערבית של הליגה השלישית, שלא היה אמור להקנות לה את העלייה, אך למזלה התפרקה קויבילי שסיימה ראשונה עקב קשיים כלכליים, ופ.ס.ז' עלתה בחזרה לליגת המשנה. עונה לאחר מכן, ב-1973/1974 בליגה השנייה, לקח על עצמו את ניהול המועדון מעצב האופנה ואיש העסקים דניאל השטר שמונה לנשיא המועדון במקום הנרי פטרלה, ומינה את פרנסיס בורלי לסגן הנשיא. מעבר לתמיכה הכלכלית גייס השטר את כישוריו ועיצב את מדי הבית של הקבוצה הבוגרת, והדהים את עולם הספורט הצרפתי בכך שמינה את ז'יסט פונטיין, שנחשב למאמן בינלאומי, למאמן הקבוצה. פונטיין החתים שחקנים יוקרתיים כמו ז'אן פייר דוליגאני, ז'אן דלופרה ולואי קרדייט. הפריזאים סיימו במקום השני בקבוצה B בליגה השנייה, 4 נקודות מתחת לכוכב האדום, והתקדמו לפלייאוף העלייה לליגה הבכירה נגד ואלנסיין. במשחק הראשון ניצחה ואלנסיין 1–2 בביתה, אך בגומלין ניצחה פריז 2–4 והשלימה העפילה היסטורית לליגה הבכירה, כך שבתוך 3 עונות עלתה מהליגה השלישית חזרה לליגה הבכירה שם היא משחקת מאז ברצף. במקביל לעלייתה של פריז סן-ז'רמן שקעה קבוצת פריז אף סה שירדה לליגה השנייה עוד באותה העונה, ועד היום משחקת בליגות הנמוכות. לאחר עלייתה לליגה הראשונה ב-1974 עברה לשחק פריז סן-ז'רמן בפארק דה פראנס, שעומד במקום בו היה קיים אצטדיונה של פריז אף סה שנהרס עם הידרדרותה של הקבוצה. המשחק הראשון של פריז באצטדיון היה נגד הכוכב האדום, ב-10 בנובמבר 1973, וניצחה שם 1–3, כמשחק הכנה לליגה הראשונה.

ההיסטוריה של המועדון בגביע הצרפתי החל בעונת 1973/1974, כאשר העפילו הפריזאים לרבע הגמר אחרי שניצחו את מץ החזקה, אך הודחו נגד סטאד ריימס. בעונה לאחר מכן התקדמה הקבוצה והגיעה לחצי הגמר שם הפסיד ללאנס.

בינואר 1978, הורחק הבעלים דניאל השטר לכל החיים מכדורגל, על ידי ההתאחדות הצרפתית, עקב פרשת שחיתות כרטיסי משחק בה היה מעורב. במשחק האחרון באצטדיון כנשיא הקבוצה, ניצחה פריז 1–5 את היריבה הגדולה מרסיי. לאחר מכן נשאו שחקני הקבוצה את השטר בזמן שהאוהדים קוראים בשמו. פרנסיס בורלי - שהיה סגן הנשיא, לקח את תפקיד הנשיא במקומו של השטר שאולץ לפרוש.

 

למרות עזיבתו של השטר, הצליח בורלי לגייס שחקנים בולטים נוספים מהליגה הצרפיתי כמו דומיניק בת'אני שהגיע ב-1978 מסנט אטיין ודומיניק רושטו, שהגיע שנתיים לאחר מכן. ביחד עם המאמן ז'ורז'ה פיירוצ'ה הצליחה הקבוצה לייצב את עצמה בחלק העליון של הטבלה בליגה הראשונה. בעונת 1981/1982 זכתה פריז סן ז'רמן בגביע הצרפתי - התואר הראשון שלה אי פעם. במשחק הגמר נגד סנט אטיין הגדולה של מישל פלאטיני, היו 150 אלף בקשות לכרטיסים אך רק 46,160 מקומות ישיבה שצפו במשחק בו הצליחה הקבוצה לזכות רק לאחר דו-קרב בעיטות עונשין אחרי דרמה גדולה שהתחוללה במשחק ו-2-2 בסיום הזמן החוקי, וזכייתם של הפריזאים בתואר הגדול הראשון בהיסטוריה. שנה מאוחר יותר השתתפה הקבוצה בפעם הראשונה במפעלים האירופיים בגביע אירופה למחזיקות גביע של 1982/1983 שם הגיעה עד לרבע הגמר, ובנוסף זכתה פעם נוספת בגביע הצרפתי. ב-1984/1985 הגיעה הקבוצה לגמר הגביע השלישי שלה ב-4 שנים, אך הפעם הפסידה למונקו. באירופה הודחה מוקדם על ידי וידאוטון. בעונת 1985/1986 זכה המועדון לראשונה באליפות צרפת בכדורגל ובשורותיה שיחקו: ג'ואל באטס, סאפט סושיץ', לואיס פרננדס ודומיניק רושטו, כשהיא משלימה רצף של 26 משחקים ללא הפסד. עונה יותר מאוחר שיחקה במוקדמות ליגת האלופות אך הודחה מוקדם. העונה שלאחר מכן התבררה ככישלון טוטאלי, כאשר הקבוצה מצליחה בקושי לשרוד בליגה הראשונה, רק במשחק האחרון בליגה. בעונת 1988/1989 הקבוצה נלחמה ראש בראש עם אולימפיק מרסיי על האליפות אך הפסידה במשחק העונה בדקה ה-90 והאליפות הלכה למרסיי.

במאי 1991 נמכרה פריז סן-ז'רמן ל-"+Canal" שהיא חברת ערוץ הטלוויזיה המרכזי בצרפת. החברה שילמה את חובה הענק של הקבוצה בסך 50 מיליון פרנק ומינתה את מישל דניסו לנשיא המועדון במקום הבעלים הקודם פרנסיס בורלי שסיים את תפקידו במועדון. בעקבות זאת תקציבה גדל והיא הפכה לאחת הקבוצות העשירות בצרפת, והחלה לבנות את סגל המועדון מחדש כשהביאה את הכוכבים הבריזלאים ריקארדו גומז ו-ואלדו פילחו, והצרפתים הבכירים פול לה גן, לורנט פורניר ופטריק קולטר. בשנים אלו גם עלה לכותרות המפגש בין פ.ס.ז'. לבין קבוצת אולימפיק מרסיי שהייתה היריבה העיקרית של פריז לתואר, שנקרא לה קלאסיק. בעונת 1991/1992 סיימה הקבוצה רק במקום השלישי בליגה ואכזבה ביחס לציפיות. בעונת 1992/1993 זכתה סן-ז'רמן בגביע הצרפתי השלישי שלה, והגיע עד לחצי גמר גביע אופ"א אחרי שניצחה ברבע הגמר את ריאל מדריד. ההצלחה בליגה לא איחרה להגיע כשזכתה עונה לאחר מכן באליפות צרפת השנייה בהיסטוריה שלה. לאחר מכן בעונות 1994/1995 ו-1997/1998 זכתה הקבוצה בגביע הצרפתי הרביעי והחמישי שלה (בהתאמה). הקבוצה רשמה גם הישגים ברמה האירופית עם זכייה בגביע המחזיקות לעונת 1995/1996. בעונת 1996/1997 העפילה בפעם השנייה בהיסטוריה לגמר גביע המחזיקות אבל הפעם הפסידה לברצלונה. בשנת 1998 העפילה הקבוצה לשמינית גמר גביע אירופה למחזיקות גביע והוגרלה לשחק מול מכבי חיפה, מחזיקת הגביע הישראלית. המשחק הראשון בין הקבוצות, שהתקיים בפארק דה פראנס, הסתיים בתיקו 1-1. במשחק השני ביניהן ניצחה מכבי חיפה 2–3 לאחר שער בדקות האחרונות של המשחק. הדחה זו גרמה לפיטוריו של המאמן הצרפתי.

 

את שנות ה-2000 החלה הקבוצה עם הצלחה אירופית נוספת כשזכתה בגביע האינטרטוטו לעונת 2000/2001. כמו כן בעונות 2003/2004 ו-2005/2006 זוכה הקבוצה בגביעים צרפתיים נוספים. ב-2006 מחליפה הקבוצה פעם נוספת בעלות כשהקבוצה עוברת לידי קבוצת השקעות בראשות תאגיד ההשקעות האמריקני "Colony Capital". באותה השנה נפגשה הקבוצה פעם נוספת עם קבוצה ישראלית, עת הוגרלה לאותו בית עם הפועל תל אביב במסגרת גביע אופ"א. במשחק ביניהן, שהתקיים בפריז, ניצחה הפועל 2–4. לאחר המשחק החלו מהומות קשות מצד אוהדי פריז ואחד מאוהדיה אף נורה למוות בידי שוטר צרפתי לאחר שניסה לתקוף אוהדים ישראלים.^[1] בעונות 2006/2007 ו-2007/2008 דשדשה הקבוצה בתחתית הליגה הצרפתית ואף הייתה מועמדת לירידה ברוב חלקי העונה, ולא הצליחה להתרומם.

בקיץ 2008, לאחר שהייתה מועמדת לירידה בעונות החולפות, החתימה הקבוצה שלושה שחקנים מן הדרג הראשון בכדורגל, במטרה להשיב את הקבוצה לצמרת הליגה הצרפתית.

בעונת 2009/2010 פריז אכזבה פריז שוב במסגרת הליגה, כשסיימה במקום ה-13 בטבלה, אך בגביע הצרפתי, פריז נחלה הצלחה וזכתה בגביע לאחר ניצחון 0–1 בגמר נגד מונקו, משער של החלוץ הוארו.

באוגוסט 2010, שיחקה הקבוצה נגד אולימפיק מרסיי, במסגרת גמר הסופר קאפ הצרפתי. המשחק, שנערך בתוניסיה, הסתיים בתוצאה 0-0 לאחר 90 דקות (מכיוון שאין הארכה במסגרת הסופר קאפ הצרפתי), ולאחר מכן הפסידה פ.ס.ז' 3–4 בפנדלים. בעונת 2010/2011 הגיעה הקבוצה לגמר הגביע הצרפתי לאחר ניצחון בחצי הגמר על קבוצת אנז'ה. במשחק הגמר הפסידה הקבוצה לקבוצת ליל. בעונה זו נפגשה פ.ס.ז' עם מכבי תל אביב במסגרת מוקדמות הליגה האירופית, פ.ס.ז' ניצחה 0–2 בפריז הפסידה 3–4 בבלומפילד, ועלתה לשלב הבתים בליגה האירופית. הקבוצה סיימה את הבית במקום הראשון והעפילה לשלב 32 האחרונות. בשלב זה הקבוצה ניצחה את קבוצת באטה בוריסוב והעפילה לשלב שמינית הגמר, בו הפסידה לקבוצת בנפיקה ליסבון והודחה מהטורניר.

 

 

בשנת 2011 נרכשה פריז סן-ז'רמן על ידי רשות ההשקעות של קטר, שהחלה להשקיע כסף רב בקבוצה, בעיקר ברכישת כוכבים ושחקני חיזוק מהשורה הראשונה בכדורגל העולמי, כדי להפוך את הקבוצה לאחת הגדולות באירופה ולזכות בנוסף לאליפויות בליגת העל הצרפתית בכדורגל גם בליגת האלופות של אופ"א. בקיץ 2011 הוציאה הקבוצה כ-81 מיליון אירו על שחקני רכש, כשהבולט ביניהם הוא חאבייר פסטורה שהגיע לקבוצה תמורת 43 מיליון יורו מפאלרמו. את עונת 2011/2012 סיימה הקבוצה במקום השני בליגה הצרפתית אחרי מונפלייה שזכתה באליפות.

ב-2012 החלה תקופת הזוהר של הקבוצה, כאשר האחראי העיקרי לה היה שחקן הרכש השוודי זלאטן איברהימוביץ'. בעונת 2012/2013 זכתה הקבוצה בפעם השלישית בתולדותיה באליפות צרפת, והיא החלה רצף של ארבע זכיות באליפות. בשנת 2017 הקבוצה הייתה שותפה לצמד משחקים היסטורי בליגת האלופות - בשמינית הגמר פ.ס.ז ניצחה בביתה את ברצלונה 4–0, ושלושה שבועות לאחר מכן במשחק הגומלין פ.ס.ז הפסידה 1–6 כששני שערים של ברצלונה נכבשו בתוספת הזמן, וכתוצאה מכך הודחה מליגת האלופות. בחלון ההעברות של קיץ 2017 החתימה את ניימאר תמורת 222 מיליון יורו - ההעברה היקרה בכל הזמנים, ופי 2 מההחתמה היקרה ביותר עד אותו הזמן - פול פוגבה. בנוסף היא שאלה את קיליאן אמבפה ממונקו עם סעיף רכישה בסכום של 180 מיליון אירו.

ב-6 במרץ 2018 הודחה הקבוצה בשלב שמינית גמר ליגת האלופות על ידי ריאל מדריד. למרות ההדחה מליגת האלופות, פ.ס.ז' זכתה באותה עונה באליפות צרפת בפעם השביעית בתולדותיה ובגביע הליגה הצרפתי.

ב-6 במרץ 2019 הודחה הקבוצה בשלב שמינית גמר ליגת האלופות על ידי מנצ'סטר יונייטד.

ב-31 באפריל 2020 הליגה הצרפתית הסתיימה בגלל מגפת הקורונה ופ.ס.ז' הוכתרה כאלופת הליגה. ב-12 באוגוסט, העפילה לחצי גמר ליגת האלופות לאחר ניצחון על אטאלנטה האיטלקית ברבע הגמר בתוצאה 1–2. שישה ימים לאחר מכן, העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות לראשונה בתולדותיה לאחר שניצחה את ר.ב. לייפציג הגרמנית בתוצאה 3–0 בחצי הגמר. בשלב הגמר הפסידה לבאיירן מינכן בתוצאה 0–1.

ב-4 במאי 2021 הודחה הקבוצה בשלב חצי גמר ליגת האלופות על ידי מנצ'סטר סיטי בתוצאה המצטברת 1–4. ב-23 במאי זכתה ליל באליפות הליגה, לאחר שלוש אליפויות רצופות של פ.ס.ז'.

בקיץ 2021 נעשה מסע רכש גדול של שחקנים בכירים בדמות סרחיו ראמוס שעזב את ריאל מדריד בה שיחק 16 שנה. אשרף חכימי, ג'ורג'יניו ויינאלדום והשחקן המצטיין של יורו 2020 ג'אנלואיג'י דונארומה.^[2] בנוסף, באוגוסט 2021 חתם במועדון ליונל מסי, לאחר שעזב את ברצלונה, בה שיחק 21 שנה.^[3]

בעונת 2021/2022 הבטיחה הקבוצה את האליפות העשירית בתולדותיה והשוותה את שיא האליפויות של סנט אטיין. עם זאת הקבוצה הודחה בשלב שמינית גמר ליגת האלופות על ידי ריאל מדריד וגם לא הצליחה לזכות בגביע המקומי ולא בסופר קאפ, וסיימה את העונה עם תואר אחד בלבד.

בעונת 2022/2023 הודחה הקבוצה מהגביע הצרפתי באופן מפתיע כבר בשלב שמינית הגמר מול מרסיי כשהפסידה בתוצאה 1–2, ובליגת האלופות הודחה גם כן בשלב שמינית הגמר על ידי באיירן מינכן, לאחר שנוצחה פעמיים 0–1 באצטדיון הביתי של הקבוצה, הפארק דה פראנס, ו-0–2 במשחק הגומלין באליאנץ ארנה.^[4]

נכון ל-30 בספטמבר 2024^[5]

מס' עמדה שם 1 איטליה  שוער ג'אנלואיג'י דונארומה 2 מרוקו  מגן אשרף חכימי 3 צרפת  מגן פרסנל קימפמבה 5 ברזיל  בלם מרקיניוס (קפטן) 8 ספרד  קשר פביאן רואיס 9 פורטוגל  חלוץ גונסאלו ראמוס 10 צרפת  חלוץ עוסמאן דמבלה 11 ספרד  חלוץ מרקו אסנסיו 14 צרפת  חלוץ דסיר דואה 17 פורטוגל  קשר ויטיניה 19 דרום קוריאה  קשר לי קאנג-אין 21 צרפת  מגן לוקאס הרננדס 23 צרפת  חלוץ רנדאל קולו מואני

מס' עמדה שם 24 צרפת  קשר סני מאיולו 25 פורטוגל  מגן נונו מנדש 29 צרפת  חלוץ בראדלי ברקולה 33 צרפת  קשר וורן זאיר-אמרי 35 ברזיל  בלם לוקאס בראלדו 37 סלובקיה  בלם מילאן שקריניאר 39 רוסיה  שוער מאטוויי ספונוב 42 צרפת  מגן יורם זגואה 45 צרפת  מגן נאופל אל האנאש 49 צרפת  חלוץ איברהים אמבאייה 51 אקוודור  בלם ויליאם פאצ'ו 80 ספרד  שוער ארנאו טנאס 87 פורטוגל  קשר ז'ואאו נבש

• אליפות צרפת:
  • זכייה (12) (שיא): 1985/1986, 1993/1994, 2012/2013, 2013/2014, 2014/2015, 2015/2016, 2017/2018, 2018/2019, 2019/2020, 2021/2022, 2022/2023, 2023/2024
  • סגנות (9): 1988/1989, 1992/1993, 1995/1996, 1996/1997, 1999/2000, 2003/2004, 2011/2012, 2016/2017, 2020/21
• אליפות ליגת המשנה הצרפתית:
  • מקום ראשון (1): 1970/1971
• הגביע הצרפתי:
  • זכייה (15) (שיא): 1981/1982, 1982/1983, 1992/1993, 1994/1995, 1997/1998, 2003/2004, 2005/2006, 2009/2010, 2014/2015, 2015/2016, 2016/2017, 2017/2018, 2019/2020, 2020/2021, 2023/2024
  • סגנות (5): 1985/1986, 2002/2003, 2007/2008, 2010/2011, 2018/2019
• גביע הליגה הצרפתית:
  • זכייה (9) (שיא): 1995, 1998, 2008, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2020
  • סגנות (1): 2000
• הסופרקאפ הצרפתי:
  • זכייה (11) (שיא): 1995, 1998, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019, 2020, 2022
  • סגנות (4): 1986, 2004, 2006, 2010
• ליגת האלופות:
  • סגנות (1): 2019/2020
• אינטרטוטו:
  • זכייה (1): 2001
• גביע המחזיקות:
  • זכייה (1): 1995/96
  • סגנות (1): 1996/97

• שיא זכיות באליפות הליגה הצרפתית : 12
• שיא הזכיות בגביע הצרפתי: 15
• שיא הזכיות בסופרקאפ הצרפתי: 11
• שיא ניצחונות רצופים בליגה ראשונה: 14 ניצחונות
• שיא ניצחונות רצופים במסגרת משחקי גביע בצרפת: 49 ניצחונות
• שיא ניצחונות רצופים במסגרת הגביע הצרפתי: 29 ניצחונות
• שיא ניצחונות רצופים במסגרת גביע הליגה הצרפתית: 21 ניצחונות
• שיא במספר השערים שהובקעו בכל המסגרות בצרפת: 171 שערים (בעונת 2017/2018)
• שיא ספיגה נמוכה בעונה אחת בליגה הראשונה בצרפת: 19 שערים (בעונת 2015/2016)
• שיא נקודות בעונה אחת בליגה הראשונה בצרפת: 96 נקודות (בעונת 2015/2016)

• שיא במספר השערים שהובקעו במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות: 25 שערים (בעונת 2017/2018)
• שיא ספיגה נמוכה במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות: שער אחד (בעונת 2015/2016)

• ניצחון שיא בליגה ראשונה: 9–0 (נגד טרואה ב-13 במרץ 2016), 9–0 (נגד גנגאן ב-19 בינואר 2019)
• הפסד שיא בליגה ראשונה: 6-0 (נגד נאנט ב-1 בספטמבר 1971)

נכון ל-11 באוקטובר 2022‏. השחקנים המודגשים עדיין פעילים בקבוצה.

שיאני ההופעות בכל המסגרות שם השחקן לאום עמדה שנים במועדון הופעות 1 ז'אן-מארק פילורגט צרפת  מגן 1975 -1989 435 2 מרקו וראטי איטליה  קשר 2012 - 392 3 סילבן ארמאנד צרפת  מגן 2004 - 2013 380 4 מרקיניוס ברזיל  מגן 2012- 378 5 סאפט סושיץ' יוגוסלביה  קשר / חלוץ 1982 - 1991 344 6 פול לה גן צרפת  מגן / קשר 1991 - 1998 344 7 ברנאר לאמה צרפת  שוער 1992 - 2000 318 8 טיאגו סילבה ברזיל  בלם 2012 - 2020 315 9 מוסטפא דחלב אלג'יריה  קשר 1974 - 1984 310 10 אדינסון קבאני אורוגוואי  חלוץ 2013 - 2020 301

הכובשים המצטיינים בכל המסגרות שם השחקן לאום עמדה שנים במועדון שערים 1 קיליאן אמבפה צרפת  חלוץ 2017 - 2024 256 2 אדינסון קבאני אורוגוואי  חלוץ 2013 - 2020 200 3 זלאטן איברהימוביץ' שוודיה  חלוץ 2012 - 2016 156 4 ניימאר ברזיל  קיצוני 2017 - 2023 111 5 פאולטה פורטוגל  חלוץ 2003 - 2008 109 6 דומיניק רושטו צרפת  קיצוני 1980 - 1987 100 7 מוסטפא דחלב אלג'יריה  קשר 1974 - 1984 98 8 פרנסואה אמפלה הרפובליקה של קונגו  חלוץ 1973 - 1979 95 9 אנחל די מריה ארגנטינה  קשר 2015 - 2022 92 10 סאפט סושיץ' יוגוסלביה  קשר / חלוץ 1982 - 1991 85

 

• כדור הזהב - 1 :
  • ליבריה  ג'ורג' ואה (1995)
• כדורגלן השנה בעולם - 1:
  • ליבריה  ג'ורג' ואה (1995)
• כדורגלן השנה בצרפת - 9:
  • צרפת  דויד ז'ינולה (1993/1994)
  • צרפת  וינסנט גוארין (1994/1995)
  • איטליה  מרקו סימונה (1997/1998)
  • שוודיה  זלאטן איברהימוביץ' - 3 פעמים (2012/2013, 2013/2014, 2015/2016)
  • אורוגוואי  אדינסון קבאני (2016/2017)
  • ברזיל  ניימאר (2017/2018)
  • צרפת  קיליאן אמבפה (2018/2019)
• שוער השנה בצרפת - 2:
  • איטליה  סלבטורה סיריגו - פעמיים (2012/2013, 2013/2014)
• השחקן הצעיר של העונה בצרפת - 4:
  • צרפת  ממאדו סאקו (2010/2011)
  • מרקו וראטי (2013/2014)
  • צרפת  קיליאן אמבפה - פעמיים (2017/2018, 2018/2019)
• שער השנה בצרפת - 2:
  • ברזיל  רונאלדיניו (2002/2003)
  • שוודיה  זלאטן איברהימוביץ' (2013/2014)
• נעל הזהב בצרפת (מלך השערים בליגה הראשונה) - 10:
  • איטליה  קרלוס ביאנצ'י - פעמיים (1977/1978, 1978/1979)
  • פורטוגל  פאולטה - פעמיים (2005/2006, 2006/2007)
  • שוודיה  זלאטן איברהימוביץ' - 3 פעמים (2012/2013, 2013/2014, 2015/2016)
  • אורוגוואי  אדינסון קבאני - פעמיים (2016/2017, 2017/2018)
  • צרפת  קיליאן אמבפה (2018/2019)

 

ב-4 ביולי 2017, המועדון חשף באתר האינטרנט שלו את היכל התהילה, שמאגד את עשרים השחקנים שנחשבים על ידי הרשויות בפריז כטובים בתולדותיו. מרבית השמות צפויים יחסית, אך נוכחותו של דייוויד בקהאם, ששיחק רק חצי עונה ב- פריס סן-ז'רמן (14 משחקים בלבד) בשנת 2013, היא שנויה במחלוקת. נוכחותו של השחקן האנגלי, שהוצג כ"שגריר קסם" על ידי ההנהלה הפריזאית, מעלה מעל לכל כי הקריטריון הספורטיבי לא היה היחיד שנלקח בחשבון להקמת הרשימה. חלק מהאוהדים הביעו מחאתם על היעדרם של אמארה דיאנה, וינסנט גוארין, אנטואן קומבוארה, פול לה גן ואלן רושה. השחקנים שנבחרו:

מיקום השחקן 1 צרפת  ז'אן דז'ורקאף 2 צרפת  ז'אן-פייר דוגילאני 3 אלג'יריה  מוסטפא דאהלב 4 צרפת  ז'אן-מארק פילורגט 5 ארגנטינה  קרלוס ביאנצ'י 6 צרפת  דומיניק בת'אני 7 צרפת  דומיניק רושטו 8 צרפת  לואיס פרננדס 9 בוסניה והרצגובינה  סאפט סושיץ' 10 צרפת  ברנאר לאמה

מיקום השחקן 11 צרפת  דויד ז'ינולה 12 ברזיל  ריקארדו גומש 13 ברזיל  ואלדו פילהו 14 ליבריה  ג'ורג' ואה 15 ברזיל  ראיי 16 ניגריה  ג'יי ג'יי אוקוצ'ה 17 ברזיל  רונאלדיניו 18 פורטוגל  פאולטה 19 אנגליה  דייוויד בקהאם 20 שוודיה  זלאטן איברהימוביץ'

עיינו גם בפורטל:
	פורטל פריז

• קבוצת הנשים של פריז סן-ז'רמן
• לה קלאסיק

  מדיה וקבצים בנושא פריז סן-ז'רמן בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של פריז סן-ז'רמן (בצרפתית)

•   פריז סן-ז'רמן, ברשת החברתית פייסבוק
•   פריז סן-ז'רמן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   פריז סן-ז'רמן, ברשת החברתית אינסטגרם
•   פריז סן-ז'רמן, ברשת החברתית טיקטוק
•   פריז סן-ז'רמן, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu