פסיכולוגיה יהודית

החיבור בין הפסיכולוגיה ליהדות אינו חדש. הדת וההגות היהודית לדורותיה עסקו פעמים רבות בנושאים הקשורים לנפש האדם. במקרא ובספרות חז"ל, ניתן למצוא הנחיות או תובנות הקשורות לתחום הנפש, אך אלו אינן מוצגות באופן שיטתי וסדור כתורת נפש. בספרות היהודית המאוחרת יותר התרחב אופיו של העיסוק בתחום זה, בדומה לעיסוק הפילוסופיה העתיקה בנפש, כאשר מוקד הדיון היה לשם מימוש מטרות הדת, והעיסוק ברבדים הנפשיים הוא אגבי ונלווה לכך^[1].

באופן כללי עד להתהוותה של הפסיכולוגיה המודרנית, לא התקיים בספרות היהודית דיון פסיכולוגי מובהק שנועד רק לשם טיפול בחולי כפי גישת הפסיכולוגיה הקלאסית, או לשם רווחה נפשית אישית כפי הגישה של הפסיכולוגיה ההומניסטית. החל מהמאה ה-20, עם התהוותה של הפסיכולוגיה כמדע העומד לעצמו, החלו הוגים יהודיים שונים להתמודד בדרכים שונות עם גוף ידע זה.

את העיסוק בנושא יחס היהדות והפסיכולוגיה ניתן לחלק באופן כללי לשניים: מצד אחד היו הוגים שניסו להראות עקרונות פסיכולוגיים הקיימים ביהדות, אם מתוך שלילה של הפסיכולוגיה המערבית ואם מתוך קבלה שלה; מהצד השני - הוגים שניסו לקבל מהיהדות עקרונות שיעזרו לפתח את הפסיכולוגיה המערבית. ההבדל בין שתי הגישות הוא בנקודת המוצא - האם לב העיסוק הוא ביהדות או בפסיכולוגיה.

ספרים רבים מאוד נכתבו על הנושא, בין מחבריהם ניתן למנות את הרב שלמה אבינר, הרב יובל פרוינד, יאיר כספי, וד"ר ברוך כהנא שהשוו את הפסיכולוגיה עם ההגות היהודית העכשווית יותר. בנוסף, קיימים גם ספריו של פרופ' אליהו רוזנהיים שעוסקים בפסיכולוגיה היונקת את רוחה מהגותם של התנאים והאמוראים. בשנות השבעים, פיתח פרופ' מרדכי רוטנברג שיטה פסיכולוגית המבוססת על תפיסת הצמצום הקבלית, בשילוב עם תפיסות מההגות החסידית ועקרונות מדרשיים שונים, אותה החל ללמד במוסדות אקדמיים.

פרופ' מרדכי רוטנברג טוען בספריו שלא יכולה להתקיים מציאות של ריק רוחני, כך שהפסיכולוגיה מוכרחה לינוק מתאולוגיה כלשהי. לטענתו, הפסיכולוגיה הכללית על שלל שיטותיה השונות נובעת ויונקת כולה מן התאולוגיה הנוצרית, ומשמעות התאולוגיה הנוצרית היא דטרמיניזם, פסימיות, ובסופו של דבר - ייאוש. בנוסף, דרך הכפיה על המטופל לגלות את רצונותיו השורשיים נתפסת כהתגלמות הדמות המיסיונרית הרואה באדם מסוים כאיש מפתח שבידו האמת ועליו להפיץ את אותה האמת גם אם בדרך כפיה. בניגוד לכך, גורס רוטנברג, הפסיכולוגיה היהודית יונקת מן התאולוגיה היהודית, שבסיסה המרכזי הוא עקרון הבחירה ויכולת ההשתנות של האדם, ולפיכך גלומות בה תקווה ואופטימיות. לפי השקפתו של רוטנברג, הדברים מתחילים בשורשם מעניין הצמצום והתיקון: הצמצום הוא הרעיון שבריאת העולם היא ביסודה מעשה של התכנסות, בו הבורא מתכנס או מצטמצם מרצון, כדי לפנות מקום לרע, לעולם, לזולת, ולאפשר את קיומם; התיקון הוא הרעיון שהבורא מזמין את האדם ואפילו דורש ומצפה ממנו לתקן את העולם, ואף להשפיע על העולמות העליונים^[2].

הרב יחיאל יעקבסון טוען כי קיים הבדל מהותי בין הפסיכולוגיה היהודית לפסיכולוגיה ה"רגילה" בשיטת הטיפול. הטיפול בפסיכולוגיה היהודית מבוסס מצד אחד על התפיסה ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"; ומצד שני על התפיסה ש"הדעות הן שורש המידות" (כמו שמאריך הרמב"ם במקומות רבים^{[דרוש מקור]}). כלומר, שיטת הטיפול צריכה לשלב בין שני גורמים: הדעה (המחשבה והתפיסה), והעברת הדברים למעשה (התנהגות) באופן מדורג. לפי השקפה זו, הפסיכולוגיה היהודית משלבת בין שתי אסכולות שונות המנהלות ויכוח נוקב בשדה הפסיכולוגיה הכללית - האסכולה הקוגניטיבית והביהביוריסטית. עם זאת, נטען כנגד יעקבסון כי גם בפסיכולוגיה ה"רגילה" ישנו טיפול שמשלב את האסכולה הקוגניטיבית והביהביוריסטית - טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

נקודה נוספת שעומדת ביסוד הפסיכולוגיה היהודית כתפיסה היא שלאדם יש בחירה תמידית ויכולתו לשנות את דרכי מחשבתו, מעשיו וצורת חייו, קיימת תמיד ואינה נשללת בשום אופן. הבחירה עומדת תמיד בין טוב לרע, או בצורה מדויקת יותר בין אמת לשקר. האדם מקושר תמיד לרוח ואידאולוגיה מסוימת, בכל רגע, בכל מעשה, מחשבה, אקטיבי או פסיבי, של עצמו או של אחרים. לכן, עיקר הבחירה ויכולת ההשתנות של האדם היא לפני הירידה לפרטים הקטנים, בצמתים מרכזיים בהם הוא בוחר לאיזה כוח הוא מתקשר בדרכי חייו. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בצריכת תרבות באמצעות קריאת ספרים, צפייה בסרטים וכדומה.

הרב זאב חיים ליפשיץ מגדיר את עיקרי שיטתו כגישה חיובית-יצירתית המתמקדת בחלק העליון שבאדם ותפיסת האדם כצומת ליצירה, המעבד ומעצב ומפגיש שמים וארץ, יחיד וחברה. מכאן הצורך לחקור את מקומה של הרוחניות, של החברה, ושל הצרכים האינדיבידואליסטיים בכפיפה אחת, שהיחיד הוא המנצח על כולם ומטביע את חותמו כישות עצמאית ומקורית. השקפה זו גם מביאה לצורך לחקור את השפעת התרבות והדת על ההתנהגות האנושית, שיטה שהמכון שאותו מנהל ליפשיץ הוא חלוץ ומוביל בה. כמו כן, ליפשיץ מדגיש את מקומה של האישה כיישות בעלת איכויות מקוריות משלה, ללא צורך להידמות לגבר, ותפיסת המינים כמשלימים זה את זה, בעוד שבעבר הקרוב, שלטה במערב הגישה הרואה בהם מתחרים. לגישות מקוריות אלו השלכות מכריעות בבעיות יסוד כיחסי הזוגיות במבנה המשפחה, והיחסים העקובים מדם בין הדתות.

הרב ליפשיץ היה תלמידו של ז'אן פיאז'ה במשך כשש שנים בתקופת לימודיו באוניברסיטת ז'נבה, ממנו הושפע עמוקות. השפעת גישתו של פיאז'ה על ליפשיץ מתבטאת בעיקר בתפיסה הסטרוקטורלית השואפת לאיזון בין ניגודים. עקרון האיזון בין ניגודים הוא דומיננטי גם בתפיסת העולם והאדם ביהדות, אך בהבדל בעל משמעות: בעוד שפיאז'ה הלך בעקבות התפיסה המערבית וחיפש את האיזון בין שני צדדים, דוגלת היהדות במבנה תלת־ממדי שבו שולט ממד הגובה כמורה כיוון, כמארגן וקובע מטרה; היהדות מייחסת חשיבות לארגון יותר מלאיזון. הרב ליפשיץ לא הסתפק רק בתאוריה, אלא פיתח שיטת הדרכה נקודתית ושיטתית ושיטות אבחון מקוריות.

בשנות השבעים, פיתח פרופ' מרדכי רוטנברג שיטה פסיכולוגית חסידית והחל ללמדה במוסדות אקדמיים. שיטה זו שימשה כבסיס ל'מודל הפסיכולוגיה היהודית' אותו פיתח יחד עם בתו, ד"ר מיכל פכלר, ותלמידו ד"ר ברוך כהנא. בשנת 2006 ייסדו השלושה את "מרכז רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית", השם לו למטרה לקדם הפצה של מודל לפסיכולוגיה יהודית ככלי תרפויטי וכתפיסה קהילתית חינוכית כוללת של החברה.

מכון "סדנת אנוש - מכון תורני להדרכה רוחנית" הוקם בירושלים על ידי הרב זאב חיים ליפשיץ בשנת 1972. המכון עוסק בכמה תחומים, בהם: ייעוץ והדרכה אישית. הכשרת מחנכים ופיתוח דרכי הוראה. במסגרתו נלמדת שיטתו של הרב ליפשיץ בפסיכולוגיה יהודית.

תוכנית נוספת היא "פסיכולוגיה ביהדות" שהוקמה על ידי ד"ר יאיר כספי, באוניברסיטת תל אביב בשנת 1997, פועלת מאז ברציפות, והפכה בשנת 2007 למרכז לימודים עצמאי בתל אביב.

קורסים ללימודי פסיכולוגיה יהודית נפתחו בשנת תשס"ח (2008) על ידי הרב שמואל טל, ב"תורת החיים - בית הספר להעצמה אישית ולהכשרת מטפלים". בהקמת בית הספר הסביר הרב טל כי לתורה יש אמירה ברורה בכל הרמות של הפסיכולוגיה, ויש לה ספרות רחבה ועמוקה המכילה שיטות עבודה ברורות. לדבריו, מדובר בתחום קדוש ופנימי ביהדות ולכן לא ייתכן שאנשים דתיים יפנו לפסיכולוג חילוני או ילכו ללמוד פסיכולוגיה חילונית. בתחילת דרכו של בית הספר, לימד בו גם הרב יחיאל יעקבסון.

• מרדכי רוטנברג, פסיכולוגיה יהודית וחסידות, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1997
• מרדכי רוטנברג, שבעים פנים לחיים – רה-ביוגרפיה מדרשית כפסיכותרפיה אישית, הוצאת מוסד ביאליק, 1994.
• מרדכי רוטנברג, היצר – הפסיכולוגיה הקבלית של מיניות ויצירתיות, הוצאת שוקן, 1999.
• הרב יצחק גינזבורג, להפוך את החושך לאור - קבלה ופסיכולוגיה, הוצאת גל עיני, 2004.
• הרב יצחק גינזבורג, הנפש, הוצאת גל עיני, 2007.
• אליהו רוזנהיים, תצא נפשי עליך: הפסיכולוגיה פוגשת ביהדות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001.
• אליהו רוזנהיים, פסיכולוגיה בהווית היהדות, הוצאת מודן, 2008.
• אליהו רוזנהיים, קריאות פסיכולוגיות במאמרי חכמים, הוצאת שוקן, 2009.
• הרב יובל פרוינד, פסיכולוגיה של מעלה: תורת הנפש במשנת הרב קוק, הוצאת ראש יהודי, 2009.
• ברוך כהנא, שבירה ותיקון: מודל חסידי לפסיכולוגיה קלינית, הוצאת ראובן מס, 2010^[3]
• חביבה פדיה, קבלה ופסיכואנליזה – מסע פנימי בעקבות המיסטיקה היהודית, הוצאת ידיעות אחרונות, 2015.
• רבקה מצנר, קבלת האר"י וביון - נקודות מפגש, אדרא, 2020.
• ברוך כהנא, אורות האדם והנפש: משנתו הפסיכולוגית של הראי"ה קוק וכלים ליישומה, הוצאת ראובן מס, 2020^[4]

• הרב שלמה וולבה, פסיכיאטריה ודת
• עוז מרטין, אומללות תוצרת בית
• עפרה לקס, ניצוץ אלוקי על הספה, באתר ערוץ 7, 29 במאי 2008
• הרב חגי לונדין ומיכאל אבולעפיה, ‏פסיכולוגיה יהודית, באתר "ערוץ מאיר"  

• הרב אלישע אבינר וברוך כהנא, ‏פסיכולוגיה יהודית, באתר "ערוץ מאיר"  

• ברוך כהנא, פסיכולוגיה: מדע או תרבות?, אתר המכללה למדינאות, 13 בספטמבר 2010
• צבי מוזס, חסידות – פסיכולוגיה חדשה? - ביקורת על ספרו של ברוך כהנא, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 ביוני 2011, גיליון 721
• ברוך כהנא, בתגובה ל"חסידות – פסיכולוגיה חדשה?" מאת צבי מוזס, מקור ראשון, מוסף "שבת", 16 ביוני 2011, גיליון 723
• "פסיכואקטואליה": פסיכולוגיה יהודית, אוקטובר 2013, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
• "פסיכואקטואליה": פסיכולוגיה, אמונה ודת, ינואר 2010, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
• יאיר כספי, אלוהים והחילונים | נרקיסיסט מחפש משמעות, באתר הארץ, 9 ביוני 2011
• אבנר שאקי, "מי שמתמודד עם קושי נפשי איננו אדם פגום – הוא גיבור שקיבל שליחות גדולה" - כתבה על בית הספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים תורת החיים, באתר הידברות, ח' באייר התשע"ז
• הרב צביקי הירש, להחזיק בשביל המטופל את השמים - הרהורים על תורת הרב כבסיס לפסיכותרפיה, מתוך קובץ אסיף ג
• הרב עודד משה וחנה אלון, לטפס ביחד עם המטופל אל השמיים - בעקבות מאמרו של הרב צביקי הירש, מתוך קובץ אסיף ד
• ד"ר ברוך כהנא, מתחת ההכרה ומעליה - נפש האדם ותיקונה במשנת הראיה מתוך קובץ אסיף ד

• מכון רוטנברג - המרכז לפסיכולוגיה יהודית של פרופסור מרדכי רוטנברג
• בית הספר לתורת הנפש של הרב יצחק גינזבורג
• תורת החיים - בית הספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים של מוסדות ישיבת תורת החיים
• משיבת נפש - הכשרה למכוונות רוחניות- הראל חצרוני
• צמאה - בית ספר להתפתחות אישית ולימוד NLP יהודי