כדוריד

 

 

 

 

קונרד קוך, מורה התעמלות גרמני, ששהה תקופה מסוימת באנגליה, שב לגרמניה והביא איתו מהאי הבריטי את משחק הכדורגל, שהתקבל בהתלהבות על ידי תלמידיו. כעבור זמן מה הגיע קוך למסקנה שמשחק הכדורגל גורם נזק לשרירי הרגליים, לכן המציא ועיצב, בשנת 1891, משחק חדש בשם "רָפְבָּל", משחק ששוחק על ידי 11 שחקנים על מגרש כדורגל, אך במקום לבעוט בכדור, יידו אותו. קוך חיבר מערכת חוקים לרפבל והמשחק זכה לפופולריות.

מורה התעמלות דני בשם הולגר נילסן, שהיה ספורטאי רב תחומי, שהשתתף בכמה ענפים באולימפיאדה המודרנית הראשונה, שינה את משחק הרפבל על ידי צמצום מספר השחקנים לשבעה, כך שניתן היה לשחק אותו על משטחים קטנים יותר, באולמות ספורט סגורים. הלגר פרסם ב-1906 מערכת חוקים למשחק החדש, משחק הכדוריד. כללי המשחק שונו ושוכללו ב-1917 על ידי מקס הייזר וב-1919 על ידי קרל שלנץ.

משחק הכדוריד הבינלאומי הראשון נערך ב-1925 בין נבחרות הגברים של גרמניה ושל בלגיה. ב-1930 נערך משחק הכדוריד הבינלאומי הראשון של נבחרות נשים בין נבחרות גרמניה ואוסטריה.

הכדוריד במשחקים האולימפיים: משחק הכדוריד נקבע לראשונה כענף ספורט אולימפי, לפי דרישתו של היטלר, שראה את הכדוריד כענף ספורט גרמני, באולימפיאדת ברלין (1936). הוא לא נכלל באולימפיאדות הבאות, ורק באולימפיאדת מינכן (1972) הושב למשחקים. טורניר לנשים נערך לראשונה באולימפיאדת מונטריאול (1976).

בשנת 1946, הוקמה בקופנהגן הפדרציה הבינלאומית לכדוריד.^[1]

 

המגרש הוא מלבן באורך 40 מטר ורוחב 20 מטר. הוא מחולק לשני חלקים שווים באמצעות "קו האמצע". במרכז שתי הצלעות הקצרות ניצב שער שרוחבו 3 מטר וגובהו 2 מטר. סביב כל שער ישנו אזור הנקרא "רחבת השש", התחום בקו רציף במרחק שישה מטרים מהשער בצורה הדומה לחצי אליפסה (קו באורך 3 מטר במקביל לקו השער ושני רבעי מעגל שמרכזיהם בקורות השער). "רחבת התשע" שצורתה זהה ל"רחבת השש" מסומנת בקו מקוטע במרחק תשעה מטרים מהשער. במרחק של 7 מטרים מן השער מסומן קו באורך 1 מטר הקרוי "קו השבע". מקו זה מתבצעות זריקות עונשין (פנדלים). קו קצר במרחק 4 מטר מהשער מסמן את התחום המרבי שבו רשאי השוער לעמוד בעת ביצוע זריקת עונשין. רוחב כל הקווים 5 ס"מ, למעט קו השער שרוחבו 8 ס"מ.

כדור יד קטן יותר מכדור רגל וניתן להחזיקו גם ביד אחת. גברים משחקים בכדור מספר 3 שהיקפו 58–60 ס"מ ומשקלו 425–475 גרם. נשים משחקות בכדור מספר 2 שהיקפו 54–56 ס"מ ומשקלו 325–400 גרם.

אין הגבלה על מספר החילופים בין השחקנים לשחקני הספסל תוך כדי המשחק, בתנאי שהשחקן היוצא והשחקן הנכנס אינם נמצאים בתחום המגרש באותו זמן. כל קבוצה רשאית לרשום בטופס המשחק 18 שחקנים. השוער רשאי לשחק בתפקיד אחר, גם שחקני שדה רשאים לשחק בתפקיד שוער (מצב כזה הוא נדיר אך מותר על פי החוקה).

בעבר התנהל משחק הכדוריד על מגרש הכדורגל (שהוא גדול יותר), ומספר השחקנים על המגרש בכל קבוצה היה 11 שחקנים.

המשחק נמשך שתי מחציות בנות 30 דקות כל אחת, כשבין המחציות מתקיימת הפסקה של 10 דקות למנוחה ולתדרוך השחקנים (בהפסקה בין המחציות הקבוצות מחליפות אחת עם השנייה את צד ההתקפה וההגנה וגם את מיקום הישיבה של השחקנים המחליפים), במשך כל המשחק רשאית כל אחת מהקבוצות לעצור את מהלך המשחק בתיאום עם השופטים ולקחת פסק זמן של דקה אחת שלוש פעמים אולם לא יותר מפעמיים בכל מחצית. בדומה לכדורגל, שעון המשחק אינו נעצר בעת הפסקה במשחק בגין פציעה או עיכוב קל כלשהו, למעט בדקה האחרונה של כל מחצית, או לפי החלטת השופטים (למשל במקרים בהם התוצאה צמודה, או שהעכוב מתמשך). אין תוספת "זמן פציעות" בסוף המשחק. היה והמחצית או המשחק הסתיימו במהלך משחק התקפה המשחק יסתיים טרם סיום ההתקפה, אולם והיה עבירה וההתקפה נעצרה ושעון המשחק נגמר, תהיה רשאית התוקפת לזריקת כדור סטטית מנקודת העבירה כאשר חומת הקבוצה היריבה בעומדה על קו הרחבה מנסה לחסום את הכדור.

שער מובקע כאשר כדור עובר במלוא היקפו את קו השער בין הקורות, ומקנה לקבוצה המבקיעה נקודה אחת.

בדרך כלל, משחק יכול להסתיים בתוצאת תיקו אם יש שוויון בתום זמן המשחק, אלא אם הוא מתקיים במהלך טורניר בשיטת "המפסיד יוצא" שבו חייבת להיקבע מנצחת, אז ניתנת הארכה של 10 דקות (2 מחציות של 5 דקות כל אחת). אם יש שוויון בתום ההארכה, ניתנת הארכה נוספת, ואם יש שוויון לאחר 2 הארכות, המשחק מוכרע ב"שובר שוויון" - זריקות עונשין של שחקני שתי הקבוצות לחלופין מקו שבעת המטרים.

תנועת הכדור במגרש מתבצעת על ידי מסירות בין השחקנים, או על ידי כדרור בידי שחקן יחיד. בדומה לכדורסל, אסור לכדרר מעל גובה הכתף. החזקת הכדור בידי שחקן מותרת למשך שלוש שניות, וכן מותרים שלושה צעדים עם הכדור ביד.

המשחק מהיר וכולל מגע גופני רב. רק מגע מלפנים מותר כאשר שחקן הגנה מנסה לעצור שחקן תוקף. אם המגע חריג בעצמתו (גם אם מלפנים), השופט קובע עברה והמשחק נפסק ומתחיל שוב מקו התשע. כאשר העבירה מבוצעת על שחקן בעת זריקה מקו השישה מטר, נקבעת זריקת פנדל מקו השבע. במקרים של עברות חמורות מוציא השופט לשחקן שביצע עברה כרטיס צהוב (כאזהרה), או כרטיס אדום (הרחקה מהמשחק). ענישה נוספת היא הרחקה לשתי דקות של השחקן, כשלקבוצתו חסר שחקן בזמן זה. צבירה של שלוש הרחקות כאלה משמעותה הוצאת כרטיס אדום והרחקה עד תום המשחק. לאחר שהוצא כרטיס אדום לשחקן עליו לעזוב את אזור המגרש לגמרי, ולאחר שתי דקות ניתן להכניס שחקן אחר במקומו.

• שוער - השחקן היחיד לו מותר לשהות ברחבת השש ולעצור מתוכה את הכדורים הנזרקים לשער. הוא מובדל משאר השחקנים בלבוש שונה. לשוער מותר לצאת מרחבת השש ואף לזרוק לשער היריב ככל שחקן התקפה רגיל.

ששת שחקני ההתקפה מסודרים בעמדות קבועות על פי שיקוליו של המאמן או הקפטן:

• פינה (שחקן קיצוני) - שחקן הנמצא בנקודת המפגש של קו רחבת התשע עם קו האורך של המגרש. בכל קבוצה יש שחקן קיצוני ימני ושחקן קיצוני שמאלי. קבוצות ישתדלו לאייש פינה שמאל על ידי שחקן ימני ופינה ימין על ידי שחקן שמאלי. שחקני פינה יהיו לרוב זריזים, מהירים ובעלי יכולת ניתור.
• מרכז - שחקן הנמצא במרכז ההתקפה. אחראי לניהול המשחק. מוציא לפועל את התרגילים השונים. תפקידו דומה לזה של רכז בכדורסל.
• מקשר - שחקן הנמצא בין השחקן הקיצוני לבין הרכז. עיקר הזריקות מעמדה זו נעשות ממרחק ומעל לשחקני ההגנה. בכל קבוצה יש שחקן מקשר ימני ומקשר שמאלי. לרוב מקשר הוא בעל יכולת זריקה חזקה. כמו כן קבוצות ישתדלו לאייש מקשר שמאל על ידי שחקן ימני ומקשר ימין על ידי שחקן שמאלי.
• פיבוט - שחקן הנע לאורך קו רחבת השש בין שחקני ההגנה של הקבוצה היריבה. באופן כללי, כאשר שחקן זה מקבל כדור עליו להסתובב ולזרוק לשער. תפקיד נוסף ומרכזי של השחקן המשחק בתפקיד זה הוא ביצוע חסימות על שחקני הגנה עבור שחקני ההתקפה האחרים. שחקנים תפקיד זה לרוב גבוהים וחזקים.

צורת ההגנה הבסיסית המקובלת היא 0–6, כלומר, כל ששת שחקני ההגנה נמצאים בין קו רחבת השש לקו רחבת התשע. צורות הגנה נוספות הן הגנת 1–5 בה שחקן אחד נמצא מחוץ לרחבת התשע ושומר אזורית או אישית על שחקן יריב, הגנת 2–4 בה שני שחקנים שומרים מחוץ לרחבת התשע ולבסוף הגנת 3-2-1 שהיא צורת ההגנה האגרסיבית ביותר ובה ההגנה מסתדרת במעין "משולש" בו שלושת השחקנים הקדמיים לוחצים ומפריעים למהלך הכדור בקו האחורי של ההתקפה ושלושת האחוריים דואגים "לכסות" את הקיצונים והפיבוט.

• רק לשוער מותר לדרוך בתוך רחבת השש, אך שחקנים אחרים יכולים לזרוק או לתפוס את הכדור באוויר בתחום הרחבה.
• כאשר זורקים לשער אסור לדרוך על קו השש אך מותר לקפוץ לתוכו ולזרוק כל עוד הזורק באוויר.
• היה ושחקן הגנה נוגע בשחקן מתקיף בתוך תחום רחבת השש, קבוצתו נענשת בזריקה חופשית מקו השבע (פנדל).
• לאחר הבקעת שער, הכדור עובר לקבוצה השנייה המחדשת את המשחק מהחצי.
• שחקן יכול לבצע מספר בלתי מוגבל של עבירות קלות (פאול).
• חוסר התקפיות ("משחק פאסיבי") - אם השופטים אינם מבחינים בניסיונות הבקעת שערים על ידי הקבוצה הנמצאת בהתקפה, הם מרימים את ידם לאזהרה. אם כעבור מספר שניות ולאחר שש מסירות עדיין לא תתבצע זריקה לשער, הכדור יעבור לקבוצה השנייה.
• דאבל - אין להקפיץ כדור בשנית לאחר שהוקפץ והוחזק.
• חוץ - אין להוציא כדור מחוץ לתחומי המגרש. במקרה שבו יצא כדור החוצה, זריקת החוץ תהיה של הקבוצה היריבה למי שנגע אחרון בכדור. הכנסת הכדור למגרש מתבצעת תוך דריכה על קו החוץ.
• אין לבעוט בכדור בכוונה תחילה, אך מותר לבצע חסימה באמצעות הגוף.
• אין לחסום את הכדור לאחר שנכנס לתוך רחבת השש.
• אין לבצע עבירות גופניות חמורות: להכות שחקן בכל דרך שהיא, לזרוק עליו את הכדור, או להתפרץ כלפיו ואף לדחוף אותו בחוזקה, אף כאשר אתה עם הכדור. עבירה מסוג זה נקראת "עבירת תוקף".
• לשוער מותר לגעת ברגל רק למטרה של עצירת כדור ולא הכדור עובר לקבוצה השנייה.
• לשחקן שדה אסור לבצע יותר משלושה צעדים ללא כדרור.

כל עברה על אחד מכללי המשחק גורמת להעברת הכדור לקבוצה השנייה.

 

זריקת עונשין היא זריקה 'חופשית' לשער היריב מקו השבע, לאחר שהשחקן התוקף איבד הזדמנות הבקעה ברורה. כל אחד משחקני הקבוצה רשאי לבצע אותה והזריקה תתבצע רק לאחר שריקת השופט, כאשר לא נמצא אף שחקן בנוסף על השחקן הזורק בתוך רחבת התשע. השחקן הזורק יעמוד על קו שבעת המטרים ומשם יבצע את הזריקה. אסור לו להזיז את רגלו הקדמית, והוא יכול להשתמש בה רק כ"רגל ציר". בזמן הזריקה השוער יכול לעמוד בין קורות השער או עד לקו קטן המסומן ברחבת השש במרחק ארבעה מטרים מקו השער (ובמרחק שלושה מטרים מהזורק). אם זריקת הפנדל אינה מתבצעת תוך פרק זמן של שלוש שניות, הכדור עובר לקבוצה היריבה.

בכדוריד נהוג כי קפטן הקבוצה עונד סרט על היד. הקפטן הוא שחקן אשר נבחר על ידי הנהלת הקבוצה והשחקנים והוא מייצג את הקבוצה באירועים (לא רק אירועים ספורטיביים). לרוב, נבחר שחקן אשר מזוהה עם הקבוצה ועם חוג אוהדיה. לפני תחילת המשחק שני הקפטנים של הקבוצות עומדים ליד צמד השופטים ומברכים אחד את השני, ואז מתקיימת הגרלה על ידי אחד השופטים ובה נקבע מי מבין הקבוצות תתחיל את המשחק.

שחקני ספסל משמשים כשחקני חילוף לשחקני השביעייה שעל המגרש. מכיוון שבכדוריד אין הגבלת חילופים, שחקנים היושבים על הספסל יכולים להחליף בתדירות גבוהה שחקנים מהשביעייה הפותחת (בדרך כלל למטרות טקטיות או כדי לתת לשחקן ששיחק הזדמנות לנוח). לעיתים שחקן מסוים משחק רק בהתקפה, ואילו בזמן שקבוצתו נמצאת בהגנה, הוא מתחלף עם שחקן אחר, שמשחק בדרך כלל בהגנה. החילוף מתבצע רק במקום אחד במגרש בסמוך למרכזו. אם השחקן הנכנס לא עבר שם קבוצתו מקבלת עונש של הרחקת שחקן לשתי דקות. לעיתים יוחלף השוער בשחקן שדה על מנת לתגבר את ההתקפה, אולם מצב זה חושף את השער באופן חמור במקרה והכדור אובד בהתקפה.

כאמור עבירה חמורה תגרור במקרים רבים הרחקת השחקן העובר את העבירה למשך 2 דקות, כך שקבוצתו משחקת במשך זמן זה עם שחקן אחד פחות. במקרים מסוימים, ייצא השוער של הקבוצה המורחקת ובמקומו ייכנס שחקן שדה על מנת לפצות על מחסור השחקן המורחק. ברור כי במצב כזה נתונה הגנת הקבוצה לסכנת הבקעת שער "קל" במקרה של חטיפת הכדור, בשל העדרו של השוער.

כרטיס כחול, בנוסף לצהוב ואדום מספק בהירות יתר לגבי פסילה של שחקן. אם כרטיס זה מוצג, דו"ח בכתב ילווה את דף הניקוד וועדת המשמעת תהיה אחראית לפעולות נוספות מעבר להוצאתו של השחקן מהמשחק (בדרך כלל הרחקה לשלושה משחקים).

  ערך מורחב – כדוריד בישראל

 

משחקי כדוריד ראשונים בארץ ישראל החלו לשחק כבר ב-1927. משחקי כדוריד התקיימו עוד לפני קום המדינה גם במסגרת כינוס הפועל והמכביה. ב-1935 בעקבות המכביה השנייה ועליית מספר ספורטאים יהודים מחו"ל זכה הענף להתפתחות מקצועית מסוימת. בשנים 1939–1946 ובשנים 1947–1950 לא שיחקו כלל כדוריד סדיר בארץ בגלל מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. מ-1946 עת חודש משחק הכדוריד בארץ לזמן מה וכן בתקופת המכבייה השלישית ב-1950 כשחודש המשחק בשנית בארץ במתכונת מוגבלת, עברו לשחק בשיטת 7 שחקנים שהפכה לשיטה המקובלת ומאז התפתח הענף בהדרגה. ב-1951 נוסדה קבוצת הכדוריד המקצועית הראשונה של מכבי רחובות שכונתה "השדים האדומים" (אם כי קבוצת כדוריד חובבים בשם "מכבי רחובות" נוסדה כבר בשנות ה-30). ב-1954 נוסדה רשמית ליגת העל בכדוריד בצורה מצומצמת ובשנים שלאחר מכן הגדילה בהדרגה את מספר הקבוצות בליגה. ב-1959 החלו לשחק בליגה בצורה מעורבת בשיטת 11 שחקנים ובשיטת 7 שחקנים לסירוגין. ב-1964 עברו לשחק רק בשיטת ה-7 שחקנים המקובלת עד היום. איגוד הכדוריד בישראל עצמו נוסד ב-1956. בשנת 1960 הוקמה לראשונה ליגת נשים בכדור יד.

הכדוריד הישראלי מנוהל על ידי איגוד הכדוריד בישראל. ליגת העל לגברים, מונה 12 קבוצות והיא מתקיימת במתכונת של סיבוב ראשון שבו משתתפות כל הקבוצות, שני סיבובים נוספים שבהם מחולקות הקבוצות לשני בתים בני 6 קבוצות שנקבעים לפי המיקום בסיום הסיבוב הראשון ופלייאוף שבו משתתפות 4 הקבוצות הראשונות בבית העליון. הקבוצה שמסיימת במקום האחרון בבית התחתון יורדת אוטומטית לליגה הלאומית וזו שמסיימת במקום הלפני אחרון מתמודדת בשני משחקי מבחן מול זו שמסיימת במקום השני בליגה הלאומית על מקום בליגת העל.

בליגה הלאומית לנשים משתתפות 11 קבוצות והיא מתקיימת בשיטת בית וחוץ בסיום הסיבוב השני ארבע הראשונות נפגשות למשחקי חצי הגמר והגמר (הראשונה נגד הרביעית והשנייה נגד השלישית) בשיטת "המפסיד יוצא" בסדרה של 3 משחקים לקביעת האלופה.

הכדוריד הישראלי בעל ליגות ילדים, נערים, נוער ומבוגרים, לנשים ולגברים. כמו כן, הכדוריד הישראלי מיוצג על ידי נבחרת ישראל בכדוריד ברמות הגילאים השונות החל מקדטים ונוער ועד לנבחרת הבוגרת לגברים ולנשים.

במהלך העונה הספורטיבית מתחרות הקבוצות והנבחרות זו בזו במטרה לזכות בתארים. התחרויות הללו מגדירות את השנה הספורטיבית ואת לוח הזמנים של שחקני הכדוריד המקצועיים. את התחרויות מארגנים הגופים הרשמיים. לרוב התחרויות מתכונת ליגה או גביע.

• כדוריד חופים
• כדוריד שדה
• שער ריק

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: כַּדּוּרְיָד
ערך מילוני בוויקימילון: כדוריד
ציטוטים בוויקיציטוט: כדוריד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כדוריד

• איגוד הכדוריד בישראל
• חוקת הכדוריד
• sports/handball כדוריד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   כדור יד, דף שער בספרייה הלאומית