ישראל מאיר לאו

הרב ישראל מאיר לאו
	הרב לאו, 2009
לידה	1 ביוני 1937 (בן 87); כ"ב בסיוון ה'תרצ"ז; פיוטרקוב, פולין
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת קול תורה; ישיבת פוניבז'; ישיבת כנסת חזקיהו ;
מקום פעילות	ישראל
השתייכות	יהדות חרדית
תפקידים נוספים	הרבנות הראשית לישראל, רב ראשי, רב ראשי, רב ראשי, יושב ראש מועצת יד ושם
רבותיו	הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב נח שימנוביץ, הרב שלמה זלמן אויערבאך
אב	משה חיים לאו
אם	Chaya Lau
צאצאים	דוד לאו; משה חיים לאו ;
	1978–1988; (כ־10 שנים)
	1978–1988; (כ־10 שנים)
	1988–1993; (כ־5 שנים)
	1988–1993; (כ־5 שנים)
	1993–2003; (כ־10 שנים)
שותף לרבנות	אליהו בקשי דורון (הרב הספרדי)
	→ אברהם שפירא יונה מצגר ←
	2005–2017; (כ־12 שנים)
	2005–2017; (כ־12 שנים)
	www.lau.co.il
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן; פרס הרב קוק לספרות תורנית; פרס ישראל (2005); פרס כץ; עיטור נשיא מדינת ישראל ;

הרב ישראל מאיר לאו (נולד בכ"ב בסיוון ה'תרצ"ז, 1 ביוני 1937) הוא רב ישראלי. שימש כרב הראשי לישראל בשנים 1993–2003, וכרבה של תל אביב-יפו בין השנים 1988–1993, וכן בין השנים 2005–2017. מכהן כיו"ר מועצת יד ושם. חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשס"ה.

ישראל מאיר לאו בן ה-8 עוזב את מחנה הריכוז בוכנוואלד, ברקע אחיו נפתלי

ישראל מאיר לאו בזרועותיו של אלעזר שיף, מניצולי בוכנוואלד, בהגיעם לחיפה, 15 ביולי 1945

הרב לאו (שלישי מימין בשורה הקדמית) יחד עם המנהיגים שהגיעו לפורום השואה העולמי החמישי ביד ושם, 2020

ביוגרפיה

נולד בשנת 1937 בפיוטרקוב טריבונלסקי שברפובליקה הפולנית השנייה, כבן הזקונים של חיה (לבית פרנקל-תאומים) והרב משה חיים לאו, נצר לשושלת רבנים. אחיו הגדולים הם: יהושע (שיקו) לאו-הגר אשר ברח לישראל מהונגריה באפריל 1944 אחרי פלישת הנאצים להונגריה, נפתלי לאו-לביא (טולק) שהשגיח עליו בשואה, ושמואל יצחק (מילק) שנספה בשואה.

את שנות המלחמה הראשונות עבר בגטו פיוטרקוב טריבונלסקי, הגטו הראשון בפולין הכבושה. באוקטובר 1942 גורשו אביו ואחיו יחד עם רוב יהודי העיר למחנה ההשמדה טרבלינקה (שם נספו בי"א בחשוון ה'תש"ג) אולם הוא הצליח לחמוק עם אמו מהגירוש וכך ניצלו חייו. בנובמבר 1944, במהלך אקציה, הצליחה אמו להצמיד אותו לאחיו הגדול נפתלי, שהיה מיועד להישלח למחנה עבודה, אולם היא עצמה לא ניצלה. יחד עם נפתלי נשלח למחנה עבודה בעיר צ'נסטוחובה, משם הגיעו למחנה הריכוז בוכנוואלד. במחנה זה סייע לו חייל רוסי בשם פיודור מיכאיליצ'נקו^[1] ושמר על חייו.

באפריל 1945 שוחרר מחנה בוכנוואלד על ידי חיילי ארצות הברית. ישראל לאו (כונה "לולק"), היה בן 8, ונודע כאסיר הצעיר ביותר ששוחרר מהמחנה. בין משחררי בוכנוואלד היה אביו של שחקן הכדורסל כרים עבדול-ג'באר והרב לאו שמר על קשרי ידידות עם האב ועם הבן^[2].

ביולי 1945^[3] עלו השניים עם "ילדי בוכנוואלד" לארץ ישראל באנייה מטרואה והובלו למחנה המעצר בעתלית.

לאחר שעזב את מחנה עתלית הוא עבר לגור בקריית מוצקין, שם אומץ על ידי משפחתה של אחות אביו, אשת הרב מרדכי פוגלמן, רבה הראשון של קריית מוצקין. בבית הספר הממלכתי-דתי אהרון הרוא"ה, שבקריית שמואל הסמוכה, השלים לאו את הלימודים שהחסיר בשנות המלחמה. למד בישיבות קול תורה, כנסת חזקיהו ופוניבז'. מאז היותו כבן 15 היה לבן-בית בביתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ו"האחראי על קיום המניין" בביתו של הרב הרצוג. בשנת 1956 היה פעיל ב"חבר הפעילים של המחנה התורתי" שביקש לחזק את שמירת המצוות בקרב העולים החדשים והתריע נגד כפייה חילונית^[4].

בגיל 22 נשא לאישה את חייטה (חיה יוטא), בתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל, לימים רבה הראשי של תל אביב. עם נישואיו עזב את קריית מוצקין ועבר למרכז ישראל. הוא שימש כמורה לתלמוד בתיכון ברנר פתח תקווה ואחר כך בתיכון צייטלין בתל אביב.

התגייס לצה"ל, עשה טירונות במחנה 80, ושירת בקבע ובמילואים 25 שנה ו-3 חודשים^[5].

משרות רבניות

הרב לאו שימש במספר תפקידים רבניים. התחיל כרב בית הכנסת "אור תורה" (שבדרום תל אביב).

בשנת ה'תשכ"ה (1965) נתמנה לרב בית הכנסת "תפארת צבי" בתל אביב-יפו^[6]. בין ראשי קהילת בית הכנסת היה המשפטן, העיתונאי והפעיל הציוני משה מילר מולאור שהזמין את הרב הצעיר להשתתף ברבי שיח אותם הנחה ששודרו ב"קול ישראל" בנושאים הקשורים למסורת היהודית^[7].

בשנת ה'תשל"א (1971) מונה לרב שכונות צפון תל אביב.

לראשונה נתמנה כרב עיר בשנת תשל"ט (1978), אז נבחר לכהן כרב הראשי של נתניה. בשנת 1983 נבחר לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית. בשנת תשמ"ח (1988) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי של תל אביב-יפו במקום חותנו שהלך לעולמו. הוא כיהן בתפקיד יחד עם הרב הספרדי של העיר, הרב חיים דוד הלוי, עד לבחירתו למשרת הרב הראשי האשכנזי לישראל, וחזר אליו לאחר שנסתיימה כהונתו כרב הראשי לישראל. במקביל לפעילותו הרבנית הגיש תוכנית טלוויזיה בשם "שלום לבוא שבת" בערוץ הראשון, תוכנית ששודרה בימי שישי (לפני כניסת השבת), ועסקה בפרשת השבוע.

בשנת תשנ"ג (1993) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי לישראל, וכיהן בתפקיד עשר שנים (משך הכהונה הקבוע בחוק), עד שנת תשס"ג (2003). בשנת תשס"ה (2005) נבחר בשנית לכהן כרב הראשי לתל אביב-יפו, תפקיד שממנו פרש במאי 2017, כאשר הגיע לגיל 80. לקראת בחירות 2007 לנשיאות ישראל שקל להתמודד על התפקיד, אך בסופו של דבר ויתר על כך^[8]. בנובמבר 2008 אישרה הממשלה את מינויו לתפקיד יו"ר מועצת יד ושם, במקומו של יוסף לפיד, שנפטר כמה חודשים קודם לכן.

ב-1997 פרסמה אורית שוחט תחקיר בעיתון "הארץ" ולפיו נהג הרב לאו לקבל תשלום במזומן על טקסי נישואין שהוא עורך, ללא דיווח לנציבות מס הכנסה וזאת אף שהוא משמש בתפקיד דיין. הרב לאו הסביר כי הכסף מיועד לתרומה לישיבה שעמד בראשה, פרסם התחייבות פומבית שלא לקבל יותר תשלום על עריכת חופות, ובמקביל הגיע להסדר עם מס הכנסה. ב-2007 החליטה פרקליטות המדינה שלא לפתוח נגדו בהליכים פליליים או משמעתיים בעניין זה, וקבעה כי "קיים עדיין ערפול בנושא, וגדר המותר והאסור לא הובהר עד תום"^[9].

ב-24 במאי 2017, כשהתקרב לגיל 80, פרש הרב לאו מתפקידיו כרב הראשי של תל אביב וכחבר מועצת הרבנות הראשית בטקס במנהרות הכותל^[10]^[11].

אישיותו, השקפתו ודמותו הציבורית

הרב לאו מתבלט כנואם וכמשמיע דברה של היהדות האורתודוקסית בנועם, גם באוזני ציבורים הרחוקים ממנה.

עובדת היותו ניצול השואה הביאה אותו לעסוק הרבה בעניינים הקשורים בזכרה ובהנצחתה, ובמסגרתה אף הוזמן פעמים רבות למסור נאומים בפני מנהיגי מדינות בטקסים העוסקים בזיכרון השואה.

הרב לאו תומך בגישה המתירה המתת חסד פסיבית ומניעת טיפול פולשני בחולה סופני.^[^{דרוש מקור]}

כחלק מתפקידו כרב הראשי לישראל פעל לקיום קשר בין ראשי היהדות לבין ראשי הכנסייה הקתולית. לשם כך נפגש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני. גם לאחר סיום תפקידו כרב ראשי המשיך בפעילות הקשר בין הדתות.

משפחתו

הרב לאו נשוי לחיה-יוטה (חייטה) (בתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל) ואב לשמונה. בניו הם:

הרב משה חיים לאו, רב בנתניה וחבר מועצת העיתונות;
הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל;
הרב צבי יהודה לאו, מראשי ישיבת "נתיבות יצחק" בתל אביב ורב קהילת קהל חסידים בפתח תקווה.
בתו מרים נשואה לרב אליעזר סורוצקין מנכ"ל החינוך עצמאי ולב לאחים.
בתו תהילה נחמה נשואה לרב בנימין קאהן, מראשי ישיבת חיי משה בירושלים, שבנשיאות הרב לאו
בתו רחל נשואה לרב יחזקאל שיינפלד, רב בית כנסת ברמת אביב.
בתו שירה נישאה לרב אריאל שוייצר (נפטר ב-27 ביוני 2022), שהיה דיין בבית הדין האזורי באשדוד.
בתו רבקה נשואה לרב משה קירשטיין, ראש ישיבת נתיבות יצחק בתל אביב.

צבי יהודה לאו

יהושע הגר-לאו

תפקידים ציבוריים

חבר במועצת הרבנות הראשית (עד שנת תשע"ז).
חבר ב"מועצה הלאומית למען יהודי ברית-המועצות".
חבר בוועדה העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם (ועדת הלסינקי).
חבר הנהלת המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים.
חבר מועצת יד ושם, והחל מיוני 2008 יו"ר המועצה.
נשיא הישיבה הכלל חסידית "חיי משה", הנושאת את שם אביו הרב משה חיים לאו.
נשיא ישיבת "נתיבות יצחק" בתל אביב הנושאת את שם חמיו הרב יצחק ידידיה פרנקל.
נשיא "גנזך קידוש השם".
נשיא מרכז ברקאי להכשרת רבנים ופיתוח קהילות.

אותות ופרסים

פרס ישראל על מפעל חיים תשס"ה (2005)
פרס הרב קוק לספרות תורנית תשנ"ד (1994)
אות לגיון הכבוד על ידי ניקולא סרקוזי לקבוצה של שמונה ניצולי שואה ובהם הרב לאו (אפריל 2011)
תואר דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת בר-אילן (2005)
פרס כץ
עיטור נשיא מדינת ישראל (2014)^[12]
דוקטור של כבוד מהמכון הטכנולוגי HIT יוני 2017
פרס שומר ציון (2018)

ספריו

הרב לאו בעת הקדשת ספרו, אייר תשע"ט, מאי 2019
אל תשלח ידך אל הנער - אוטוביוגרפיה; הוצאת ידיעות אחרונות, 2005 (הספר בקטלוג ULI).
יחל ישראל - סדרת ספרים שבה:
- שו"ת – לקט מתשובותיו בנושאים שונים; נערך על ידי בנו הרב דוד לאו.
- פירוש על הגדה של פסח – הגדה זו ערוכה בשתי גרסאות; אחת המיועדת לדתיים, ואחת לחילוניים. ההגדה יצאה לאור גם במסגרת פרויקט עם הספר.
- פירוש על מסכת אבות – נערך על ידי חתנו הרב אריאל שוייצר, על פי שיעורים שהעביר במשך שנים רבות. יצא לאור בעריכה מחודשת בשם אבות לדור: על מסכת אבות (הספר בקטלוג ULI).
הערות על הספר מרגניתא דרבי מאיר לרבי מאיר שפירא מלובלין.
יהדות הלכה למעשה – ספר העוסק במעגל החיים היהודי בלשון שווה לכל נפש. את הספר כתב הרב לאו יחד עם העיתונאי שאול מייזליש . (הספר בקטלוג ULI)
הנחת יסוד: 100 מושגים ביהדות (הוצאת ידיעות אחרונות, 2008) - ספר הפונה לחילונים. (הספר בקטלוג ULI)