ישראל גוטמן

גוטמן נולד וגדל בוורשה בירת פולין. בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה חניכו של מרדכי אנילביץ'. כרבים מחברי תנועתו, הצטרף לאי״ל והיה פעיל במרד גטו ורשה. הוא הוּצא מהבונקר כשהוא פצוע ב-5 במאי 1943^{[דרוש מקור]} ונשלח למחנה הריכוז מיידנק. משם נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ, וצעד משם בצעדת המוות למאוטהאוזן בינואר 1945. בשנת 1946 עלה לארץ ישראל והיה לחבר בקיבוץ להבות הבשן, שם התגורר עד שנת 1971. בשנת 1961 העיד במשפט אייכמן.

היה ממייסדי "מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'", ובשלב מאוחר יותר מונה למנהל הארגון. ב-1963 שימש עורך כתב העת "ילקוט מורשת".

ב-1975 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית על חיבורו "תנועת ההתנגדות והמרד המזוין של יהודי ורשה על רקע חיי הגיטו 1939–1943". לאחר מכן החל את הקריירה האקדמית שלו באוניברסיטה העברית, ובמסגרת זו הופקד על הקתדרה ע"ש ריטה ומקס הייבר לחקר השואה ותולדות יהודי מזרח ומרכז אירופה. בין השנים 1985–1988 היה ראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית.

ב-1989 ראתה אור "האנציקלופדיה של השואה", שהייתה אחד ממפעליו המרכזיים.

משנת 1991 כיהן גוטמן כיועץ לממשלת פולין לענייני יהודיים, יהדות והנצחת השואה, וכן שימש חבר בהנהלת המוזיאון להנצחת השואה בוושינגטון.

בין השנים 1993–1996 היה ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם", ובין השנים 1996–2000 היה ההיסטוריון הראשי של "יד ושם". החל משנת 2000 שימש גוטמן יועץ אקדמי של "יד ושם". הוא היה חבר במועצת "יד ושם", בהנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה, בוועדה המדעית של "יד ושם" ובמערכת "יד ושם" – קובץ מחקרים.

עבודותיו של גוטמן זכו בפרסים רבים, ובהם: פרס שלונסקי לספרות, פרס יצחק שדה לספרות צבאית, פרס התאחדות יהודי פולין, פרס לנדאו למדעים ולמחקר ודוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת ורשה.

גוטמן נישא לעירית אדלשטיין, והיה אב לבן ולשתי בנות. בנו נמרוד נהרג בעת שירותו הצבאי בשנת 1971.

ב-1 באוקטובר 2013 גוטמן הלך לעולמו, בן 90 היה במותו.^[1] הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.^[2]

• אנשים ואפר: ספר אושביץ-בירקנאו, מרחביה, 1957 [תשי"ז].
• יהודי ורשה 1939–1943, גיטו, מחתרת, מרד, תל אביב, תשל"ז.
• תנועת ההתנגדות והמרד המזוין של יהודי ורשה על רקע חיי הגיטו: 1939-1943,ירושלים 1975 [תשל"ה], 2 כרכים.
• היהודים בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה,ירושלים 1985 [תשמ"ה].
• בעלטה ובמאבק: פרקי עיון בשואה ובהתנגדות היהודית, תל אביב 1985 [תשמ"ה].
• כרוניקה של גטו לודז', ירושלים 1986–1989 [תשמ"ז-תשמ"ט], 4 כרכים.
• מאבק בנתיב הייסורים; התנגדות היהודים לנאצים בתקופת השואה, ירושלים, 1988.
• מרד הנצורים: מרדכי אנילביץ' ולחימת גיטו ורשה, מורשת/בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', תל אביב 1993 [תשנ"ג].
• סוגיות בחקר השואה - ביקורת ותרומה, מרכז זלמן שזר לתולדות עם ישראל/יד ושם, ירושלים 2008 [תשס"ט].
• טוטליטריות ושואה, מרכז זלמן שזר לתולדות עם ישראל/יד ושם, ירושלים 2009 [תשס"ט].

• ויכוח סטשמבוש-גוטמן

• עדה פגיס, ימי אפלה, רגעי חסד - פרקים מחיי ישראל גוטמן, הקיבוץ המאוחד/יד ושם, 2008 – ביוגרפיה.
• חוי דרייפוס, "הם כולם כל כך חיים בי": ישראל גוטמן (1923–2013) שורד, מורד והיסטוריון יהודי", יד ושם מא, 2 (תשע"ד), עמ' 19–42.

  מדיה וקבצים בנושא ישראל גוטמן בוויקישיתוף

• ישראל גוטמן בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
• טומש סטשמבוש, אל האדון פרופ' גוטמן – לרישום ביומנך, אתר יד ושם
• אריאל הירשפלד, הפרפר הנישא בידי צלו, באתר הארץ, 31 ביולי 2008
• דינה פורת, סוגיות בחקר השואה: ביקורת ותרומה, ישראל גוטמן, באתר הארץ, 4 בפברואר 2009
• נילי קרן, "הוא רואה זכות לעצמו להיות אחד מרבים", על הביוגרפיה של גוטמן, 14 בספטמבר 2008
• הספרים של ישראל גוטמן, באתר "סימניה"
•   ישראל גוטמן (1923-2013), דף שער בספרייה הלאומית

•   ישראל גוטמן, ברשת החברתית Goodreads

מבחר ממאמריו

• שארית הפליטה – בעיות והבהרות, אתר יד ושם
• הקבוצות הלאומיות השונות במחנות ומעמד האסירים בעלי התפקידים, אתר יד ושם
• "הם ואנחנו" - תשובה לפרופ' טומש סטשמבוש, אתר יד ושם
• אושוויץ - תולדותיו וייחודו, אתר יד ושם
• יאנוש קורצ'אק: האיש, המורשת והאגדה, אתר יד ושם
• יהודים בצבא אנדרס בברית-המועצות, אתר יד ושם
• גולדהאגן – הביקורת והפסילה, אתר יד ושם
• תנועות הנוער במחתרת ובמרד הגיטאות, אתר יד ושם
• ההיסטוריון ישראל גוטמן על תפקידן של הקשריות היהודיות במחתרת במהלך המלחמה, אתר יד ושם
• ישראל גוטמן, למה אנחנו מסוגלים, באתר הארץ, 22 באפריל 2009