יואל זילברג

זילברג נולד בתל אביב, בן לשחקן האהל בן ציון זילברג. בגיל שנתיים התגרשו הוריו ואביו, שהתקשה בגידולו, שלח אותו בגיל 4 להיות ילד חוץ בקבוצת גניגר^[2]. בגיל 10 התגלה כישרונו המוזיקלי ואביו החזירו לתל אביב, שם החל ללמוד נגינת פסנתר; תחילה בקונסרבטוריון העירוני, אצל מיכאל טאובה ולאחר מכן כתלמיד פרטי של פרנק פלג^[2]. זילברג ייעד לעצמו קריירה בתחום זה. למד בתיכון חדש^[3]. במלחמת העצמאות התגייס לחי"ש^[2] והיה בין מייסדי הצ'יזבטרון^[4]. בתחילה שימש כאקורדיוניסט, ולאחר מכן כשחקן. לאחר שנפגע בתאונת דרכים, נאלץ לוותר על הנגינה.

ביחד עם מנחם גולן נסע לבריטניה ללמוד בימוי בבבית הספר הנודע "אולד ויק" (Old-Vic school), אחר כך עבד כמנהל במה ועוזר במאי בתיאטרון בלונדון. לאחר ששב לישראל ב-1955 החל לעבוד ב"הבימה"^[5]. במהלך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 עבד בעיקר כבמאי תיאטרון ב"בימה" ואחר כך ב"אהל"^[6].

בשנת 1960 עיבד וביים בתיאטרון האהל את המחזה "הבוגד" מאת הנרי דנקר, בהשתתפות אריק איינשטיין^[7].

בשנת 1964 שב ל"הבימה" וביים את המחזה "הפריזאית" מאת אנרי בק^[8].

בשנת 1974 ביים את ההצגה שגם כתב "בעלי במילואים", בכיכובם של לילית נגר וז'ק כהן^[9].

בשנת 1983 ביים בתיאטרון הבימה את המחזה "יושה עגל" על פי ספרו של ישראל יהושע זינגר^[10].

בשנת 1996 כתב וביים את המחזמר "הגיבן מנוטרדם" על פי ספרו של ויקטור הוגו, בהפקת תיאטרון יובל, ולירן הפקות.

בשנת 2005 ביים ב"קאמרי" את הצגת היחיד "לנסקי", בכיכובו של יוסי גרבר, על המאפיונר היהודי אמריקאי מאיר לנסקי^[11].

במהלך השנים ביים זילברג עשרות הצגות ומופעי זמר, והיה פעיל כבמאי עד סמוך למותו.

בשנת 1960 הוסרט בארץ הסרט "אקסודוס", וזילברג נתקבל לעבוד כעוזר לבמאי אוטו פרמינגר, וכך החל בקריירה קולנועית. בתחילה שימש כעוזר במאי בסרטים זרים שצולמו בארץ. בשנת 1962 השתתף בצילומי הסרט "שני אויבים", ב-1964 ביים את הסרט משפחת שמחון ובשנת 1966 סייע בצילומי הסרט "יהודית", שעסק במלחמת העצמאות ובו כיכבה סופיה לורן.

כבמאי הייתה יצירתו הראשונה הסרט הנוסטלגי "עץ או פלסטיין", אותו ביים לצד נתן אקסלרוד בשנת 1962^[12]. סרט זה, בהכנתו השתתף גם אורי זוהר היה תערובת של קטעי יומנים ישנים וקריינות מימי היישוב בארץ, וזכה להצלחה רבה.

ב-1964 ביים את הסרט "משפחת שמחון". הייתה זו קומדיה עממית על פי סדרת תסכיתי רדיו פופולריים, בכיכובו של מאיר מרגלית שהיה זה סרטו הראשון. סרט זה היה הראשון בסדרת קומדיות עממיות, על סף סרטי הבורקס שביים זילברג במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70, ובהם "חסמבה ונערי ההפקר" (1971), "חכם גמליאל" (1973), "קוני למל בתל אביב" (1976), "הרשלה" (1977) "מיליונר בצרות" (1978), "נישואין נוסח תל אביב" (1979) ו"אמי הגנרלית" (1979)^[13]. סרט שונה במקצת היה "אהבה אילמת" דרמה בכיכובם של שרגא הרפז, אשר צרפתי, מירי אלוני ואביבה גר. בשנת 1983 ביים את סרט ההמשך בסדרת "קוני למל", "קוני למל בקהיר". בחלק מסרטים אלו שימש זילברג כתסריטאי או כמפיק.

בשנת 1984 החל לעבוד עבור חברת "קנון גרופ" של מנחם גולן ויורם גלובוס. הוא התמחה בבימוי סרטי ריקודים כ"למבדה" ו"ברייקדאנס"^[14]. בין השנים 1984 ו-1993 ביים בארצות הברית ובגרמניה מספר סרטי ריקודים, וכן מספר סרטי פעולה^[15].

בשנת 1993 ביים באולפני אולפני ג.ג. בנווה אילן את הסרט "כלא הנשים", סרט דובר אנגלית בכיכובם של גיליה שטרן ואורי גבריאל^[16].

בשנת 1995 היה אחראי ללהיט המצליח של ערוץ 2 שהיה אז בתחילת דרכו: סדרת הדרמה היומית "רמת אביב גימל". הסדרה בכיכובם של ליאור מילר ויעל בר זוהר שודרה במשך 6 עונות וזכתה להצלחה רבה. אך בשנת 2000, תבע את חברת ההפקה "אולפני ג.ג." על סכום של 800 אלף שקל, בטענה שלא קיבל את חלקו ברווחים^[17].

בספטמבר 2008 העניקה לו האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה פרס על מפעל חיים^[18].

הלך לעולמו ב-18 בפברואר 2013, בגיל 85, ונטמן בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. הותיר אחריו את רעייתו, מרים, שלושה ילדים, ונכדים^[19]. כלתו היא מלכת היופי לשעבר יאנה קלמן, נכדתו היא הבמאית דפנה זילברג, ונכדה נוספת היא השחקנית אלכס זילברג^[20].

  מדיה וקבצים בנושא יואל זילברג בוויקישיתוף

• יואל זילברג, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
•   יואל זילברג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יואל זילברג, באתר ספר הקולנוע הישראלי
•   יואל זילברג, באתר AllMovie (באנגלית)
•   יואל זילברג, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
•   יואל זילברג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• יואל זילברג, בארכיון הבימה
• יואל זילברג, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• יואל זילברג, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
• שובו של קוני למל, באתר ynet, 11 בפברואר 2009
• נירית אנדרמן, מת במאי הקולנוע, התיאטרון והטלוויזיה יואל זילברג, באתר הארץ, 18 בפברואר 2013
• מרב יודילוביץ', הלך לעולמו הבמאי והמחזאי יואל זילברג, באתר ynet, 18 בפברואר 2013
• שמוליק דובדבני, פרידה מיואל זילברג: הישראלי הבורגני הצנוע, באתר ynet, 18 בפברואר 2013
• יעקב בר-און, ריאיון: פרידה מיואל זילברג, באתר הבמה, 21 בפברואר 2013