דוריס לסינג
דוריס לסינג (באנגלית: Doris Lessing; 22 באוקטובר 1919 - 17 בנובמבר 2013) הייתה סופרת בריטית, כלת פרס נובל לספרות לשנת 2007[1].
 | |
| לסינג, 2006 | |
| לידה |
22 באוקטובר 1919 כרמאנשאה, איראן  |
|---|---|
| פטירה |
17 בנובמבר 2013 (בגיל 94) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Doris May Tayler |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
Golders Green Crematorium |
| שם עט |
Jane Somers |
| מקום לימודים |
תיכון דומיניקן קונבנט |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה | ריאליזם, ספרות ספקולטיבית, מדע בדיוני |
| זרם ספרותי |
ספרות ריאליסטית |
| יצירות בולטות |
העשב פוזם, The Cleft, The Memoirs of a Survivor, הטרוריסטית הטובה, מחברת הזהב, A Ripple from the Storm |
| תקופת הפעילות |
מ-1950 |
| בן או בת זוג |
קלנסי סיגל |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהדוריס לסינג נולדה בשם דוריס מיי טיילור בעיר כרמאנשאה בפרס (כיום איראן), להורים בריטים. ב-1925 עברה עם משפחתה לגור בקולוניה הבריטית בדרום רודזיה (כיום זימבבואה). היא התחנכה במנזר קתולי בסולסברי, כיום הארארה, בגיל 14 עזבה את בית הספר והתחילה לעבוד כמטפלת, כמרכזנית וכפקידה. על אף שילדותה הייתה קשה ואומללה, יחסה של לסינג בכתביה על אפריקה מלא רגשות חמלה גם על חיי הבריטים הקולוניאליסטים וגם על הילידים האפריקאים.
מגיל 18 עבדה לסינג בפרלמנט הרודזי ועזרה בהקמת מפלגת שמאל אנטי-גזענית. ב-1938 נישאה לפרנק ויזדום, וילדה שני ילדים. נישואיה באו לקיצם ב-1943, אז עזבה את משפחתה והצטרפה לקבוצה של קומוניסטים. זמן קצר אחרי כן התחתנה עם גוטפריד לסינג, משפטן בעל שורשים יהודיים, שהיה פעיל מרכזי בקבוצה, וילדה לו בן.
בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה חזרה בה לסינג מתמיכתה בתנועה הקומוניסטית. גם נישואיה השניים לא עלו יפה, ובשנת 1949 עברה יחד עם בנה הצעיר לגור באנגליה. שם החלה לכתוב רומנים וסיפורים, ב-1949 פורסם בלונדון הרומן הראשון שלה, "העשב פוזם" (The Grass Is Singing). בשנת 1964 התוודעה לסופיות דרך כתביו של אידריס שאה והיכרותה איתו. התורה הסופית המשיכה לעניין אותה בשנות ה-1960 ובשנות ה-1970 כפי שמצא ביטוי הדבר בכתיבתה.
נפטרה ב-17 בנובמבר 2013 בביתה בלונדון בגיל 94. הורישה את ספרייתה לזימבבואה[2]
יצירתה
עריכהיצירתה של לסינג מתחלקת לשלושה שלבים נפרדים:
- שלב המוטיב הקומוניסטי - בשנים 1944 עד 1956, שבהן כתבה על נושאים חברתיים.
- שלב המוטיב הפסיכולוגי - מ-1956 עד 1969
- שלב המוטיב הסופי, שאותו חקרה בסדרת הספרים "קאנופוס בארגוס" (Canopus in Argos).
אחרי נושא ה"סופיות" עבדה לסינג על שלושת הנושאים גם יחד.
הספרים מסדרת "ילדי האלימות" הם אוטוביוגרפיים למחצה, ומספרים על דמות בשם "מרתה קווסט" הגדלה בדרום אפריקה ואחר כך משתקעת באנגליה.
"מחברת הזהב", ספרה הידוע ביותר של לסינג, ראה אור בשנת 1962 ותורגם לשפות רבות. בשנת 1976 זכה בצרפת בפרס מדיסיס לסופר זר. זהו רומן מקיף ורב-רבדים המגולל פרק בחייה של סופרת המתמודדת עם שלל בעיות: בעיות בחייה הפרטיים, ביחסיה עם גברים ונשים, בגיבוש השקפת עולמה המוסרית והפוליטית. הוא מתרחש על רקע המאורעות המסעירים של שנות הארבעים והחמישים[3].
הרומן נחשב בעיני חוקרים רבים לספר פמיניסטי קלאסי, אבל לא בעיני הסופרת עצמה, שלא רצתה להיות מוגדרת כסופרת פמיניסטית[3]. לאחר פרסום הספר הייתה לסינג מועמדת לפרס נובל לספרות אך ספרי מדע בדיוני שכתבה מאוחר יותר ערערו כנראה את מעמדה, ושמה הוסר מרשימת המועמדים. אף על פי כן, ב-2007 הוענק לה הפרס "על כתיבתה האפית אודות חוויה נשית, אשר בסקפטיות, להט וחזון העמידה חברה משוסעת לבחינה מדוקדקת"[4].
כשהתראיינה מחוץ לביתה, לאחר שהודיעו לה העיתונאים שזכתה בפרס נובל, היא אמרה שהיא כבר זכתה בכל פרס ספרותי "ארור" באירופה, וכנראה הגיע העת של פרס נובל. היא הסבירה את חוסר התרגשותה ושמחתה בכך, שהיא תמיד ראתה את הממסד הספרותי כצר אופקים. "אני בת 89, ומאוד זקנה" היא הוסיפה, "והייתי מועמדת מזה שנים לפרס נובל ולא קיבלתי. כנראה שהם החליטו שזמני למות קרב, והחליטו להעניק לי אותו" אמרה לקול צחוקם של העיתונאים[5].
כשנשאלה איזה מספריה היא מעריכה כחשובים ביותר, בחרה בסדרת "קנופוס מארגוס". ספרים שמבוססים בחלקם על רעיון ה"סופיות", שלסינג למדה מ"חברי ומורי" אידריס שאה[6]. מיצירותיה המוקדמת יותר, הספרים "תדריך ליורד שאול" ו"זיכרונותיו של ניצול" מבוססים אף הם על אותו נושא.
לסינג פרסמה שני רומנים בשם העט ג'יין סומרס: "The Diary of a Good Neighbour" ו-"If the Old Could". המבקרים הספרותיים התעלמו מהם עד שלסינג חשפה שהיא המחברת[7]. בנוסף כתבה גם מספר סיפורים קצרים על בעלי החיים החביבים עליה - חתולים.
פרסים וכיבודים
עריכה- פרס סומרסט מוהם (1954)
- פרס מדיסיס זר (1976)
- פרס אוסטריה לספרות אירופית (1981)
- פרס WH סמית' לספרות (1986)
- פרס טרבי (1987)
- פרס גרינצנה קאבור (1989)
- Årets budeie (1994)
- פרס לזכר ג'יימס טייט בלק (1995)
- פרס קטלוניה הבינלאומי (1999)
- פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2001)
- פרס דוד כהן (2001)[8]
- פרס נובל לספרות (2007)
- מסדר הזהב של מפונגובווה (2008)
- עמיתת החברה המלכותית לספרות
מספריה
עריכה- העשב פוזם (1949) הופיע בעברית בהוצאת זב"מ 1984, תרגמה נורית פלד
- מחזור של חמישה רומנים ילדי האלימות (1951 - 1959)
- מרתה קווסט הופיע בעברית בהוצאת זב"מ, 1987, תרגמה מרים יחיל-וקס[9]
- נישואים כהלכה הופיע בעברית בהוצאת זב"מ, 1986, תרגמה ניצה בן-ארי
- ארבעה שערים לעיר, הופיע בעברית בהוצאת זב"מ, 1993, תרגם רפאל צ'צ'יק-אלגד
- אדווה מן הסערה הופיע בעברית בהוצאת זב"מ, 1988, תרגם רפאל אלגד
- מוקף יבשה הופיע בעברית בהוצאת זב"מ 1994, תרגם רפאל צ'צ'יק-אלגד
- קיץ בטרם חשכה הופיע בעברית בהוצאת זב"מ 1980, תרגמה רונית לנטין[10]
- חמש (1953)
- בעקבות האנגלים (1960) הופיע בעברית בהוצאת כנרת 1987, תרגמה כרמית גיא
- גבר ושתי נשים (1963)
- מחברת הזהב (1962) הופיע בעברית בהוצאת עם עובד, 1962, תרגמה ג. אריוך[11]
- הפיתוי של ג'ק אורקני
- תדריך ליורד שאול (1971)
- זיכרונותיה של ניצולה (1974)
- סדרת "קאנופוס בארגוס" (1979 - 1983)
- הטרוריסטית הטובה (1985) הופיע בעברית בהוצאת מעריב 1987, תרגמה נעמי כרמל[12]
- הילד החמישי (1988), הופיע בעברית בהוצאת 1994 תרגמה דורית לנדס
- שוב, אהבה (1996), הופיע בעברית בהוצאת זמורה-ביתן, 2001, תרגמה מרים יחיל-וקס[13]
- בן, בעולם (2000), הופיע בעברית בהוצאת עם עובד, 2000, תרגמה דורית לנדס
- האישה האחרת הופיע בעברית בהוצאת כנרת, 1984, תרגמה עמשי לוין
- חשבון פשוט
- החלום המתוק (The Sweetest Dream)[14]
קישורים חיצוניים
עריכהאתר האינטרנט הרשמי של דוריס לסינג (באנגלית)
- דוריס לסינג, באתר פרס נובל (באנגלית)
- הספרים של דוריס לסינג, באתר "סימניה"
- דוריס לסינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דוריס לסינג: עם הפמיניזם התפתחה תרבות של האשמת גברים, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2001
- צפי סער, 50 שנה לספר שנחשב לאבן יסוד בחשיבה הפמיניסטית, באתר הארץ, 16 באפריל 2012
בעקבות זכייתה בפרס נובל
- שירי לב-ארי, קץ האוטופיה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2007
- עלית קרפ, נשים רבות שינו בזכותה את חייהן, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2007
- מירב קריסטל, הקשר האפריקאי, באתר ynet, 13 באוקטובר 2007
לסינג בטקס קבלת פרס נובל, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 11 באוקטובר 2007
- ניו יורק טיימס, דוריס לסינג בנאום פרס נובל: האינטרנט הוא איוולת ריקנית, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2007
- אריאנה מלמד, אל תסתכלו בעטיפה, באתר ynet, 27 באפריל 2008
- סוכנויות הידיעות, דוריס לסינג: הזכייה בפרס נובל היתה "אסון אמיתי", באתר הארץ, 12 במאי 2008
לאחר מותה
- צפי סער, מתה הסופרת דוריס לסינג, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2013
- אריאנה מלמד, דוריס לסינג: האישה הגדולה מהחלומות, באתר ynet, 18 בנובמבר 2013
- יואב שי, פרידה מדוריס לסינג שהלכה לעולמה אתמול, באתר וואלה, 18 בנובמבר 2013
מרגרט אטווד, הסופרת מרגרט אטווד מספידה את זוכת פרס נובל דוריס לסינג, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2013
- אבנר שפירא, המודיעין הבריטי עקב אחרי הסופרת דוריס לסינג במשך 20 שנה, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2015
- דוריס לסינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דוריס לסינג (1919-2013), דף שער בספרייה הלאומית
דוריס לסינג, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
עריכה- ^ שירי לב-ארי, דוריס לסינג - כלת פרס נובל לספרות, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2007
- ^ מיה סלע, הסופרת זוכת־הנובל דוריס לסינג הורישה את ספרייתה לזימבבואה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2014
- ^ 1 2 ליאורה שגב, תמונת־עולם דרך מסננת של אשה, עמדה, 1 בנובמבר 1978
המשך המאמר, עמדה, 1 בנובמבר 1978 - ^ מתוך הודעת הזכייה בפרס נובל, 11 באוקטובר 2007.
- ^
- ^ Lessing, Doris, "On the Death of Idries Shah (excerpt from Shah's obituary in the London The Daily Telegraph)", Retrieved 3 October 2008 (באנגלית)
- ^ מה קורא - מלכודת למבקרים, כותרת ראשית, 24 באוקטובר 1984
- ^ Winners, David Cohen Prize for Literature (באנגלית)
- ^ פנינה בסכס, קריאות - בתוליה של מרתה - ״מדתה קווסט״, דוריס לסינג, מאנגלית: מרים יחיל־וקס; זמורה־ בית, כל העיר, 6 במרץ 1987
- ^ דן עומר, דעיכת אישה, "העולם הזה", גיליון 2226 מ-30 באפריל 1980, עמוד 68
- ^ לאה דובב, איך כמעט לא קראתי את "מחברת הזהב" עד הסוף, דבר, 6 באוקטובר 1978
- ^ ביקורות: אמנון אחי נעמי, ספר מפחיד, כותרת ראשית, 22 בספטמבר 1987
נטע נאמן, מרחק דור ממעמד הפועלים, מעריב, 14 באוגוסט 1987 - ^ גליה בנזימן, מה זאת אהבה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
- ^ שרה ליאל, בת חורין, באתר הארץ, 31 במרץ 2002