ג'נט דוויסון ראולי
ג'נט דוויסון ראולי (באנגלית: Janet Davison Rowley; 5 באפריל 1925 – 17 בדצמבר 2013) הייתה גנטיקאית אמריקאית והייתה למדענית הראשונה שגילתה כי טרנסלוקציה כרומוזומלית גורמת ללוקמיה וסוגי סרטן אחרים. זכתה בפרסים רבים, שהחשוב בהם הוא פרס לסקר בו זכתה ב-2013.
| ג'נט דוויסון ראולי, 2009 | |
| לידה |
5 באפריל 1925 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 2013 (בגיל 88) הייד פארק, ארצות הברית |
| ענף מדעי | גנטיקה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת שיקגו |
| פרסים והוקרה | פרסים |
| צאצאים |
David B. Rowley |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי טרנסלוקציה כרמוזומלית כגורם ללוקמיה וסוגי סרטן אחרים | |
  | |
קורות חיים והשכלה
עריכההוריה וחייה האישיים
עריכהג'נט דוויסון נולדה בניו יורק בשנת 1925, הבת היחידה להורפורד ואת'ל בלנטין דוויסון. אביה היה בעל תואר למנהל עסקים מאוניברסיטת הרווארד. אמה הייתה בעלת תואר שני בחינוך מאוניברסיטת קולומביה. כאשר הייתה בת שנתיים עברו הוריה לשיקגו ואביה החל להרצות מנהל עסקים בקולג' ואילו אמה לימדה אנגלית בתיכונים ציבוריים, אך לאחר זמן מה החליטה לפרוש מלימוד והפכה לספרנית בית ספר. יום אחרי סיום בית הספר לרפואה, התחתנה ג'נט עם דונלד אדמס ראולי, שגם הוא היה רופא. הם סיימו את ההתמחות שלהם ביחד בבית חולים מרין לשירות בריאות הציבור בשיקגו ב-1951. נולדו להם 4 ילדים וג'נט עבדה במשרה חלקית 3 ימים בשבוע באתרים שונים הכוללים את מרפאת שיקגו לילדים בעלי תסמונת דאון, עד שהצעיר מבין ילדיהם היה בן 12.[1]
השכלה
עריכהתחילה למדה ג'נט שנתיים בתיכון לבנות קתוליות, ולאחר מכן למדה ג'נט בחטיבת ביניים אקדמאית והחלה להתעניין במדעים. ב-1940, בגיל 15 קיבלה מלגה לתוכנית השמה מתקדמת במעבדות הלימוד של אוניברסיטת שיקגו שם גם סיימה את לימודי התיכון שלה והשנתיים הראשונות בקולג'. לאחר מכן בשנת 1944 השלימה תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת שיקגו, תואר ראשון במדעים ב-1946, ובגיל 23 בשנת 1948 השלימה דוקטורט ברפואה.[2]
התעניינותה בכרומוזומים וסרטן גברה ב-1962, והיא עברה לאנגליה לשנה לאוניברסיטת אוקספורד, שם למדה טכניקות חדישות של אנליזת כרומוזומים.[1]
קריירה
עריכהאחרי שקיבלה את הרישיון הרפואי שלה ב-1951, ד"ר ראולי עבדה כרופאה אחראית במרפאת טרום לידה ולידה במרכז לבריאות הציבור במונטגומרי במרילנד. ב-1955 היא קיבלה מחקר במרכז ע"ש ד"ר ג'וליאן לוינסון בשיקגו, מרפאה של ילדים בעלי נכות מתפתחת, שם נשארה עד 1961. באותו הזמן גם לימדה נוירולוגיה באוניברסיטת אילינוי. לאחר זמן מה עבר דוויסון ראולי אל אנגליה בעקבות מחקר וכשחזרה, לאון ג'קבסון, ראש המעבדה שלה הציע לה שתוסיף את הטכניקות שלמדה באנגליה למחקר הכרומוזומים אצל חולי לוקמיה. הוא הציע לה תנאי מעבדה, מיקרוסקופ ושכר של 5000 דולר לשנה. בעשור הבא עבדה דוויסון ראולי על חיפוש כרומוזומים חריגים בתוך החומר הגנטי של תאי הלוקמיה. ומאז אותו מחקר ב-1962 עם לאון ג'קבסון הפכה מעוזרת פרופסור לחברת פרופסור ב-1969, ב-1977 הפכה עצמה לפרופסור, וכבר ב-1984 הפכה פרופסורית בכירה.[3]
אחרי שנה באנגליה, בתור מתלמדת במכונים הלאומים לבריאות, היכן שלמדה וחקרה את טכניקת שכפול דפוס הדי אן איי בכרומוזומים אצל אנשים בריאים ואצל אנשים חולים, חזרה ד"ר ראולי לאוניברסיטת שיקגו כחברת מחקר בפקולטה להמטולוגיה ושם בתחילת שנות השבעים פיתחה את השימוש בשיטות לזיהוי כרומוזומים- קרינת קוינקריין וצביעת גימנזה. באמצעות השיטות יכלה להדגים כי כרומוזום פילדלפיה השפיע בסוגים מסוימים של לוקמיה והיה מעורב בטרנסלוקציה עם כרומוזום 9 במקרים שונים. טרנסקולציה היא תהליך בו חלק כלשהו של כרומוזום מתפרק ומצטרף לכרומוזום אחר, או כאשר שני כרומוזומים מחליפים חומרים כאשר הם מתפרקים. ראולי גם גילתה טרנסקולציה בין כרומוזומים 8 ו21 בלוקמיה מיאלואידית חריפה ובין 15 ו-17 בלוקמיה פרומיאלוציטית חריפה.[3]
כאשר ד"ר ראולי פרסמה את תוצאות מחקרה, היא טענה כי טרנסלוקציות ספציפיות גורמות למחלות ספציפיות מה שנגד להשקפה על הגורמים לסרטן באותה התקופה, שנתנה חשיבות מועטה לעיוותים בכרומוזומים. אף על פי שתחילה הייתה התנגדות לממצאיה, עבודתה הוכחה כאשר עד 1990 זיהו יותר מ-70 טרנסלוקציות בסוגי סרטן שונים.[1]
פרסים
עריכהבשנת 1984 הפכה לפרופסורית בכירה בקתדרה על שם בלום-ריז באוניברסיטת שיקגו. בנוסף הייתה סגן דיקן לענייני מדע, וב-1998 הייתה אחת מבין שלושה מדענים שזכו בפרס לסקר היוקרתי על מחקרם על טרנסקולציה, ובאותה שנה הוענקה לה המדליה הלאומית למדעים. ב-2003 קיבלה ראולי את המדליה על שם בנג'מין פרנקלין על הישג ראוי לשבח במדעי החברה הפילוסופית אמריקאית. ב-2009 הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה ביותר בארצות הברית. באותה שנה זכתה בפרס גרובר לגנטיקה. ב-2012 נבחרה ראולי לפרס קרן התקווה לחקר הסרטן על מצוינות בתחום מחקר בסיסי, ונבחרה לקרן התקווה המדעית המייעצת. מאוחר יותר באותה שנה זכתה ראולי בפרס יפן עם עוד שני מדענים על יצירת אימטיניב (גליבק). היא פרסמה יותר מ-500 מאמרים והמשיכה במחקרה באוניברסיטת שיקגו ימים ספורים לפני מותה.[1][2][3]
- מדליית החירות הנשיאותית (12 באוגוסט 2009)
- מדליית מנדל (2003)
- מדליית ג'סי סטיבנסון קובלנקו (2010)
- פרס יפן (2012)
- פרס צ'ארלס מוט (1989)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (2008)
- היכל התהילה הלאומי לנשים (2017)
- מדליית בנג'מין פרנקלין (2003)
- AACR Award for Lifetime Achievement in Cancer Research (2010)
- Marion Spencer Fay Award (2006)
- פרס ויליאם אלן (1991)
- פרס פרל מייסטר גרינגרד (2010)
- פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (1996)
- פרס ויליאם פרוקטר להישג מדעי (1989)
- פרס לסקר-דיבייקי למחקר קליני (1998)
- פרס המלך פייסל הבינלאומי לרפואה (1988)
- פרס המרכז הרפואי אלבני (2013)
- המדליה הלאומית למדעים (1998)
- פרס גרובר בגנטיקה (2009)
- AACR-G.H.A. Clowes Award for Outstanding Basic Cancer Research (1989)
מותה
עריכהבתחילת שנות ה-2000, אובחנה ד"ר דוויסון ראולי בסרטן השחלה. וב-17 בדצמבר 2013, נפטרה.[1]
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 "Janet Rowley, cancer genetics pioneer, 1925-2013". UChicago News. 2013-12-17. נבדק ב-2016-11-18.
- ^ 1 2 Janet Rowley awarded Presidential Medal of Freedom - The University of Chicago Medicine, www.uchospitals.edu
- ^ 1 2 3 Janet Rowley awarded Gruber Genetics Prize for chromosome studies - The University of Chicago Medicine, www.uchospitals.edu