ג'ון קרי

קרי נולד באורורה שבקולורדו שבארצוות הברית, לריצ'רד קרי ורוזמרי לבית פורבס, וגדל במשפחה קתולית. רק כשהגיע לגיל 60 נודע לו לראשונה על יהדותה של משפחת אביו.^[1][2] יש לו שתי אחיות ואח אחד, שהתגייר לאחר נישואיו ליהודייה. סבו וסבתו מצד אביו, פריץ ואידה כהן, היו יהודים ילידי העיירה בניש שבצ'כיה (אז חלק מאוסטרו-הונגריה). ב-1896 עברו בני הזוג לווינה, ובשנת 1900 החליטו לשנות את שמם לפרדריק ואידה קרי על-מנת להסתיר את שורשיהם היהודיים. בשנת 1901 המירו רשמית סביו את דתם לנצרות קתולית.^[3] אביו של קרי נולד כעשור לאחר מכן וכך גדל כנוצרי. ב-1905 סביו היגרו לארצות הברית. הסב שם קץ לחייו בשנת 1921 עקב הסתבכות עסקית.

לידתו התרחשה בבית חולים צבאי בדנוור בירת קולורדו, שם שהה אביו ריצ'רד באותה עת ששירת כטייס ניסוי בחיל האוויר האמריקני, לשם החלמה מדלקת ריאות, אך עד מהרה המשפחה חזרה למסצ'וסטס. מאוחר יותר, אביו הפך לעורך דין, ואחרי המלחמה לדיפלומט, והמשפחה נדדה רבות. אמו רוזמרי הייתה בת למשפחת פורבס המיוחסת, לה היסטוריה ענפה במדינת מסצ'וסטס.

קרי החל להתעניין בפוליטיקה עוד בפנימייה היוקרתית בה למד בתיכון, וכשסיים את לימודיו בשנת 1962 התנדב למסע הבחירות הראשון לסנאט של אדוארד קנדי – שהיה מתומכיו הגדולים. באותה שנה הוא גם פגש בנשיא ג'ון קנדי, בזכות היכרותו עם אחותה־למחצה של ג'קלין קנדי. בהמשך אותה שנה החל ללמוד באוניברסיטת ייל, שם הצטיין בעימותים ובנאומים. כבר בכמה מנאומים אלה הביע התנגדות למלחמה בווייטנאם.

עם סיום לימודיו, התגייס בפברואר 1966 לחיל העתודה של הצי האמריקאי,^[4] הוסמך כקצין בדרגת סגן ונשלח לווייטנאם בסוף 1967, שם שירת לסירוגין עד 1969, כמפקד ספינת סיור. קרי פיקד על סיורי נהרות באזורים שהיו בשליטת הווייטקונג.^[5] במהלך שירותו בצבא עוטר קרי על אומץ ליבו בעיטור כוכב הכסף וכוכב הארד, וכן עוטר בלב הארגמן שלוש פעמים על פציעה בעת קרב.^[6][7] על פי הרישום הצבאי, קרי זכה באות על מעשיו במהלך קרב אינטנסיבי ב-28 בפברואר 1969, במהלכו ירה והרג לוחם וייטקונג שהיה חמוש במשגר רקטות. חברי אגודת 'ותיקי ספינות הסיור עבור האמת' (Swift Boat Veterans for Truth) האשימו את קרי על פעולתו בטענה כי לוחם הווייטקונג היה נער שהיה לבדו, שלא היה חלק מכוח רב מספרית, ושכבר נפצע וברח כשקרי ירה בו.^[8]

עם זאת, ניצנים להתנגדותו למלחמה, שהחלו עוד בתחילתה, לא השתנו – כפי שניכר ממכתבים ששלח למקורביו בארצות הברית. לאחר פציעתו השלישית במלחמה, הוחזר קרי להמשך השירות בארצות הברית, אך מוין מחדש בתפקיד עורפי. בחירתו המועדפת הייתה לשרת בצבא כעוזר לדרג הצבאי הבכיר בבסיס חיל הים בברוקלין.^[9]

מיד לאחר נישואיו ב-1971 החל את פעילותו הציבורית נגד המלחמה, והיה מראשי ארגון חיילים משוחררים נגד המלחמה.^[10] הוא התפרסם בעדות שנתן בפני ועדה של הסנאט בה תיאר עדויות שהארגון אסף מווטרנים על זוועות מלחמה אותם ביצעו. הוא היה ממארגני ההפגנה בה וטרנים השליכו את המדליות שבהן עוטרו מול בניין הקפיטול בוושינגטון די. סי..^[11] במהלך פעילותו זו זכה לתשומת לב של התקשורת, ובריאיון בתוכנית "60 דקות" אף נשאל האם הוא חושב אי פעם להיות נשיא ארצות הברית. על פעילותו של קרי נגד מלחמת וייטנאם נמתחה גם ביקורת קשה. נטען^{[דרוש מקור]} כי הביא עדויות לא מוכחות וכי השמיץ שלא בצדק את צבא ארצות הברית, וכן ספג ביקורת מבוגרי מלחמה.

 

ב-1972 התמודד קרי על מקום בבית הנבחרים האמריקאי אך הפסיד למועמד הרפובליקני. בין השנים 1973 ו-1976 למד משפטים, ואחרי סיום לימודיו היה עוזר תובע, ואחר כך פתח משרד עצמאי. בשנת 1982 נבחר כסגן המושל (תחת מייקל דוקאקיס), ובשנת 1984 נבחר לסנאט האמריקני מטעם מסצ'וסטס, ומאז נבחר מחדש שוב ב־1990, 1996, 2002 ו-2008.

החל מתחילת כהונתו בסנאט שירת בוועדה לקשרי חוץ, אשר נחשבת ליוקרתית - דבר חריג לסנאטור חדש. קרי בלט בשימועים בעניין פרשת איראן־קונטראס שנערכו בוועדה, ואף פרסם דו"ח משלו בעניין. הוא עמד גם יחד עם הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין בראש ועדה לבדיקת סוגיית הנעדרים והשבויים ממלחמת וייטנאם, ואחרי סיום עבודתה תמכו השניים בנירמול הקשרים בין ארצות הברית לווייטנאם.

במהלך כהונתו הארוכה קרי לא בלט ביוזמות חקיקה. רקורד ההצבעות שלו נחשב שמאלי ("ליברלי" בעגה אמריקנית). בין השאר הצביע נגד היציאה למלחמת המפרץ.

בשיאו של המירוץ הדיפלומטי של קרי כמזכיר המדינה, במהלכו ביקר לעיתים תכופות בישראל ובאירופה וטיפול בנושא תוכנית הגרעין האיראנית, התיישב האחרון לראיון שנערך בראשית 2014 עם הרשת CNN, והבהיר באופן חד משמעי כי אין בכוונתו לרוץ פעם נוספת לנשיאות ארצות הברית, והזכיר באותה נשימה כי הוא נשלח למלא את תפקידו על ידי הנשיא ברק אובמה למען שירות האומה האמריקאית, וכך הוא מתכוון לעשות ולשמש כמזכיר המדינה עד סיום הקדנציה. באותה עת גם הזכיר כי מחלקת המדינה היא תחנתו האחרונה בחייו הפוליטיים, ושבכוונתו לפרוש מהם בעת סיום כהונתו.^[12]

  ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004

 

בשנת 2003 הכריז על מועמדותו לנשיאות ארצות הברית. בתחילה היה המועמד המוביל לקראת הבחירות המקדימות. הוא הדגיש את ניסיונו הצבאי הקרבי, בייחוד לאור חוסר הניסיון הצבאי הן של המועמדים הדמוקרטיים האחרים (למעט הגנרל וסלי קלארק) והן של בוש. עם התחזקותו של הווארד דין החלה מועמדותו להיחלש. בתקופה זו, בה המלחמה בעיראק הגיעה לשפל בפופולריות שלה, פגעו בו העובדה שהצביע בסנאט בעד הענקת יד חופשית לג'ורג' בוש (הבן) לצאת למלחמה, והתפתלויותיו בניסיון להסביר את הצבעתו זו.

אולם בימים האחרונים לפני הבחירות הראשונות באיווה הוא שב במפתיע להוביל את המירוץ, בין השאר בזכות ותיק מלחמה שאת חייו הציל קרי בווייטנאם, ושנרתם עתה למען מסע הבחירות שלו. קרי זכה באיווה ב-38% מהקולות, כשאחריו ג'ון אדוארדס עם 32% והווארד דין עם 18%. ניצחון זה נתן תנופה אדירה למסע הבחירות שלו, שכבר נראה אבוד ימים ספורים לפני כן.^[13] בעזרת התנופה מאיווה זכה בבחירות המקדימות בניו המפשייר עם 39% מהקולות, לפני דין עם 26%. מאז ניצח בבחירות המוקדמות בכל המדינות למעט קרוליינה הדרומית, בה ניצח ג'ון אדוארדס, אוקלהומה בה ניצח וסלי קלארק, וורמונט בה זכה הווארד דין. ב"סופר טיוסדיי" ב־2 במרץ זכה למעשה במועמדות המפלגה הדמוקרטית, אחרי שניצח בתשע מתוך עשר המדינות בהן נערכו בחירות ביום זה, דבר שגרם לג'ון אדוארדס לפרוש מהמירוץ.

קרי בחר את אדוארדס כמועמד למשרת סגן הנשיא, ויחד הם התמודדו מול ג'ורג' בוש ודיק צ'ייני. הסתבכותו של בוש בעיראק עמדה לו לרועץ, ונראה היה שגם דעותיו השמרניות בנושאים שונים, בהם מחקר בתאי גזע עובריים, יפגעו בו בקלפי. מערכת הבחירות כללה השמצות אישיות, ועלה נושא מלחמת וייטנאם בה שירת קרי, וממנה בוש התחמק (לדבריהם של מבקריו). כנגד קרי נטען^{[דרוש מקור]} כי אף על פי שהשתתף במלחמת וייטנאם, הרי בפעילותו אחריה השמיץ את הלוחמים האמריקאים בפשעי מלחמה, ובכך מכר את חבריו לנשק בעבור רווח פוליטי. במסגרת המסע שניהלו נגדו, הפיצו מתנגדיו תמונה מזויפת שבה נראה קרי יחד עם שחקנית ההוליוודית ופעילת השלום ג'יין פונדה, בעצרת מחאה נגד מלחמת וייטנאם. קרי הפסיד במערכה, על אף שזכה למספר קולות רב מאוד, מספר שתיים עד אותה עת בהיסטוריה של מערכות בחירות לנשיאות ארצות הברית. בוש, עם כ-62 מיליון קולות, בהפרש של 3 מיליון קולות מקרי, נבחר לכהונה שנייה בבית הלבן.

קרי המשיך לכהן בסנאט האמריקני, וב-2008 נבחר לכהונה נוספת. אחרי הבחירות ירש את הסנאטור הדמוקרט מדלאוור, ג'ו ביידן, שנבחר לסגן הנשיא, כיושב ראש ועדת יחסי החוץ של הסנאט של ארצות הברית.

 

ב-21 בדצמבר 2012 הודיע נשיא ארצות הברית ברק אובמה כי בכוונתו להביא למינויו של קרי למזכיר המדינה של ארצות הברית.^[14] וב-29 בינואר 2013 אישר הסנאט האמריקני את מינויו של קרי.^[15] קרי נכנס לתפקיד ב-1 בפברואר 2013. החל מתחילת כהונתו בתפקיד זה, קרי דאג לקדם בראש ובראשונה את המשא ומתן בין ישראל לבין פלסטינים. קרי אף ביקר באיזוור המזרח התיכון פעמים רבות, והפעיל לחץ פוליטי כלפי ירושלים וכנגד רמאללה, על מנת להחזירם לשולחן המשא ומתן. בתחילה היה נראה שהלחץ מניב תוצאות, ואף ב-19 ביולי 2013 הכריז על חידוש המשא ומתן בין הצדדים לאחר כשלוש שנות "קיפאון מדיני", אך לבסוף המשא ומתן לא הצליח ונפסק באפריל 2014.^[16]

במהלך המתקפה הכימית בע'וטה שבסוריה, באוגוסט 2013, קידם קרי מהלך צבאי נגד משטרו של בשאר אל-אסד, נוכח "שימוש אכזרי ובוטה בנשק כימי" בלתי-קונבנציונלי שנעשה על-ידי כוחות הביטחון הסורים נגד אזרחיה שלה, עקב מרד כנגד אל-אסד וממשלתו.^[17] במסיבת עיתונאים שנערכה ב-26 באוגוסט 2013, ציין קרי כי אין בכלל ספק שמתקפה כימית בלתי-נסלחת התרחשה ב-21 באוגוסט וכי הממשל האמריקאי סבור שמשטר אסד הוא זה שביצע את המתקפה.^[18] בהמשך הוביל יחד עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב את פירוק הנשק הכימי בסוריה.

בספטמבר 2013 נפגש קרי עם שר החוץ האיראני מוחמד זריף בעת כינוס מעצמות ה-P5+1 (חמשת החברות הקבועות במועצת הביטחון יחד עם גרמניה), זו הייתה הפגישה הישירה בין הדרגים הגבוהים ביותר של שתי המדינות זה שש שנים, והיא הפכה אותו למזכיר המדינה הראשון שנפגש עם עמיתו האיראני מאז המהפכה האיראנית.^[19][20] קרי נכח והשתתף בהסכם הביניים בז'נבה והסכמות לוזאן, ושימש מרכיב מרכזי בהשגת הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית ביולי 2015.

באפריל 2015 נפגש קרי עם שר החוץ הקובני בוועידה שנערה במדינת פנמה, וזוהי הפגישה הראשונה בין שרי החוץ של המדינות האמריקני והקובאני, מאז הטלת האמברגו של ארצות הברית על קובה ב-1958.^[21] ב-5 במאי 2015 היה למזכיר המדינה האמריקני הראשון שביקר בסומליה.^[22]

עם חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית לקובה לאחר נתק של כ-54 שנה, שהוכרזו לראשונה על ידי הנשיא ברק אובמה בדצמבר 2014,^[23] השתתף ב-14 באוגוסט 2015 בטקס רשמי לפתיחת השגרירות האמריקאית בהוואנה, בירת קובה.^[24] ביקורו במדינה היה הראשון של מזכיר מדינה מאז הטלת האמברגו האמריקאית על קובה בשנת 1945.^[25]

במרץ 2021, התפרסמה ב"ניו יורק טיימס" הקלטה בה נשמע שר החוץ האיראני, מוחמד זריף, חושף כי קרי הדליף לו מידע על כ-200 התקפות ישראליות נגד יעדים איראניים.^[26] קרי הכחיש את הדברים.^[27][28] מייק פומפאו ובכירים רפובליקנים נוספים בקונגרס האמריקני דרשו חקירה רשמית כנגד ג'ון קרי בעקבות הגילוי.^[29]

ב-1 באפריל 2010 ביקר קרי בסוריה, ונועד במשך שלוש שעות עם הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. בסיום הישיבה הצהיר שסוריה מחויבת לשלום, שארצות הברית תסייע לסוריה ולטורקיה, במאבקן כנגד ארגון הטרור חזבאללה בלבנון, וכנגד משטר האייתוללות באיראן.^[30]

 

בשנת 2011, כמו מרבית המועמדים לתפקידים בכירים בארצות הברית, הכריז גם קרי על תמיכתו בישראל ובתהליך השלום במזרח התיכון. הוא תמך במפת הדרכים של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, אך מתח ביקורת על חוסר פעילותו של הממשל כדי לקדם אותה.

קרי מתח ביקורת גם על התבטאותו של הדמוקרט האמריקני הווארד דין שאמר בתורו כי "ארצות הברית אינה צריכה לקחת צד בסכסוך הפלסטיני–ישראלי". ערב הבחירות המקדימות במדינת ניו המפשייר שארצות הברית, אמר באספת בחירות כי לעמדתו, הרחבת ההתנחלויות תהיה שגיאה, וכי יש לחזק את הרשות הפלסטינית כדי שתוכל לעמוד מול ארגון החמאס ברצועת עזה. כמו כן, לדבריו של קרי - אין בצד הפלסטיני "מי שיספק את הסחורה" בכל הנוגע למשא ומתן עם המדיני - מול מדינת ישראל. בהמשך, קרי צידד בעמדת ישראל בקשר לגדר ההפרדה ולאי־סמכות בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לדון בנושא זה.^[31]

ב-16 ביולי 2013 יצא קרי למסע למזרח התיכון, שבעקבותיו הכריז על מתווה לתוכנית שלום שארצות הברית תתמוך בה, המבטיחה שלום עם 22 מדינות ערב ועוד 32 מדינות מוסלמיות, עם יישום פתרון שתי המדינות על בסיס גבולות 1967 תוך חילופי שטחים הדדיים.^[32] בעקבות ההודעה בכירים ברשות הפלסטינית הסכימו לפתוח בתהליך שלום בתנאים אלו, ונטען כי בממשלת ישראל יש הסכמה עקרונית לכך.^[33] הדברים הוכחשו, אך בכירים בימין הישראלי הודיעו שהם יפרשו מהממשלה אם ישראל תיכנס למשא ומתן על בסיס זה.^[34] המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים החל רשמית ביולי באותה שנה, וקרי פעל באינטנסיביות לקידומו, עד שנפסק באפריל 2014.

במהלך כהונתו של קרי התקיים מבצע צוק איתן. ב-31 ביולי הגיעו מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ומזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי להסכמה עם ישראל וחמאס על הפסקת אש הומניטרית ל-72 שעות שתיכנס לתוקף ב-1 באוגוסט ב-8:00 בבוקר. בעוד שישראל נצרה את האש, חמאס הפר את הפסקת האש תוך זמן קצר על ידי ירי תלול מסלול לעבר ישראל ותקיפה בדרום רצועת עזה שבה נהרגו שלושה חיילים. בעקבות התקרית הפסקת האש קרסה וצה"ל שב לתקוף ברצועה. האו"ם והממשל האמריקאי גינו את חמאס בחריפות על הפרת הפסקת האש.^[35]

ב-28 בדצמבר 2016 נאם קרי, בבניין מחלקת המדינה בוושינגטון, בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זה היה גם נאום סיום כהונתו של קרי. בנאום זה הציג את עקרונות הממשל לפתרון הסכסוך, ולפיהם, על הסכם הקבע לכלול את היסודות הבאים: גבולות על בסיס קווי 1967, ירושלים כבירת שתי המדינות, פתרון מציאותי לסוגיית הפליטים, שמירה על ביטחון ישראל, וסיום הכיבוש.

הנאום של קרי נישא 23 ימים לפני שיסיים את תפקידו כמזכיר המדינה של ארצות הברית, ובו סיכם שלוש שנים של ניסיונות כושלים להשגת פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במהלך כהונתו עסק קרי לא מעט בעניין זה וביקר מספר פעמים בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית על מנת לקדם את תהליך השלום. בין מאמציו נשא התבטאויות נגד הבנייה בהתנחלויות ותמך בפתרון שתי המדינות על בסיס גבולות 1967.

הנאום של קרי הגיע ימים מעטים לאחר שארצות הברית, בצעד יוצא דופן, בחרה להימנע ולא להטיל וטו על החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, צעד שגרם לבכירים בממשל נתניהו לבקר בפומבי את אובמה ואת קרי, ולהאשים אותם במסע נקמה בנתניהו רגע לפני שהם מפנים את מקומם לממשל דונלד טראמפ.

ב-6 בינואר 2017 בריאיון ל-CBS טען כי העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים עלולה להביא להסלמה באזור.^[36]

במאי 2024, קיבל את מדליית החירות הנשיאותית מידי הנשיא הדמוקרטי ג'ו ביידן.

בנובמבר 2020 הוכרז כי קרי ימונה לשליח מיוחד לענייני האקלים בממשלו של נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, וכך היה.^[37][38]

ביוני 2023, לאחר שהתארח בחתונת יורש העצר הירדני, הנסיך חוסיין,^[39][40][41] קרי ביקר גם בישראל ונפגש עם שר האנרגיה והתשתיות ישראל כ"ץ, והם דנו על קיום שיתוף פעולה בין ישראל, איחוד האמירויות, ירדן וארצות הברית תחת פרויקט פרוספריטי המחולק להסכמים "גרין" (Green) – שלפיו ישראל תמכור מים מותפלים לירדן, ו"בלו" (Blue) – תרכוש ממנה בתמורה חשמל ירוק שיופק באמצעות לוחות סולאריים שיוקמו בחסות אמירותית.^[42][43][44] כמו כן, נפגש עם השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן והם התדיינו על קידום חוק אקלים ישראלי שיעמיד אותה בקו-אחד עם מרבית שאר המדינות 38 החברות המפותחות בפורום ה-OECD, תיאום עם ארצות הברית וקידום פרויקטים משותפים בנושא.^[42][45]

ב-13 בינואר 2024 דווח כי בכוונתו של קרי לעזוב את תפקידו כשליח הנשיאותי המיוחד לענייני אקלים באביב הקרוב. הוא התפטר רשמית מתפקידו ב-6 במרץ אותה שנה, וג'ון פודסטה החליף אותו בתפקיד.

 

ב-1971 נישא לראשונה לג'וליה ת'ורן, לאחר כשש שנות זוגיות עמה, ונולדו להם שתי בנות. אולם, דווח שבני הזוג נפרדו ב-1982, והתגרשו סופית ב-1988.

בשנת 1992, בעת השתתפותו בפסגת כדור הארץ (Earth Summit) בריו דה ז'ניירו שבברזיל, פגש את תרזה היינץ - בתם של קולוניאליסטים פורטוגלים ילידת מוזמביק ואלמנתו של ג'ון היינץ, שהיה סנאטור רפובליקני והבעלים של תאגיד הענק היינץ לרטבים. קרי נישא בשנית לתרזה היינץ בשנת 1995.

בעת כהונתו בסנאט האמריקאי, היה קרי לסנאטור העשיר ביותר, ומימן חלק גדול מהוצאות קמפיין הבחירות שלו מכיסו הפרטי. באוקטובר 2004, טרם הבחירות לנשיאות ארצות הברית, העריך המגזין האמריקאי "פורבס" כי אם ייבחר קרי לנשיאות, הוא יהיה לנשיא השלישי העשיר ביותר שעשוי להתגורר בבית הלבן, בהתאמה לאינפלציה באותה עת.^[46] לפי הצהרתו מ-2011, שווי נכסיו נעים בקנה מידה של 230 ל-320 מיליון דולר.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ון קרי

• אתרו הרשמי
• מזכיר המדינה ג'ון קרי
• הישגיו הצבאיים של ג'ון קרי, מאורכב
• חמי שלו, ג'ון קרי: אוהד ישראל, מתנגד למדיניותה, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2012
• ג'ון קרי, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'ון קרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

•   ג'ון קרי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)