בנדיקטוס השישה עשר

בנדיקטוס השישה עשר נולד בשנת 1927 בשם יוזף רצינגר בכפר מַרְקְטְל שעל האִין (Marktl am Inn) שבבוואריה, חלק מרפובליקת ויימאר דאז, לאב קצין משטרה. בשנת 1941 כשהיה בן 14 נעשה חבר לזמן קצר בהיטלר יוגנד כפי שחייב החוק. משפחתו, ובייחוד אביו, סלדה מהנאציזם, ואחיו של יוזף העיד עליו שהיה חבר לא נלהב בתנועה ונטה להיעדר מאסיפות שלה באופן קבוע. בגיל 16 שירת עם אחיו בחוליית נ"מ של הוורמאכט, שהגנה על מפעל ב.מ.וו לייצור מנועי מטוסים בו הועבדו אסירים מדכאו. בהמשך נשלח להונגריה, שם הניח מלכודות לטנקים. בעת שירותו הצבאי ראה עובדי כפייה סלבים ויהודים בעת שהם נשלחים למחנות השמדה. לקראת סוף המלחמה, באפריל 1945, ערק מהצבא הגרמני חזרה אל ביתו, פעולה שסיכנה אותו בעונש מוות, ומאוחר יותר שהה שבועות אחדים כשבוי במחנה מעצר אמריקני. על פי עדותו, כחייל הוא מעולם לא ירה בנשקו שאף לא היה טעון, ומגיוסו לא הייתה לו דרך להתחמק, אך אף על פי כן הוזכר שירותו בוורמאכט לשלילה כאשר הועלתה מועמדותו כאפיפיור. הוא ואחיו טענו שלא יכלו להתנגד לנאצים, ולדבריו, הברוטליות של המשטר הנאצי סייעה לו להגיע להחלטה להפוך לכומר.

בין השנים 1946 ו-1951 למד תאולוגיה ופילוסופיה בסמינר תאולוגי בעיר טראונשטיין שבבוואריה. בשנת 1951 הושבעו הוא ואחיו גאורג רצינגר לכמורה. בשנת 1953 הוענק לו תואר דוקטור לתאולוגיה, ובשנת 1957 עבר את בחינת ה-Habilitation מאוניברסיטת מינכן בתחום התאולוגיה הפונדמנטלית (תחום בתאולוגיה הקתולית העוסק במתן תשובות לשאלות אמונה לאור התפתחות המדע והמחשבה הרציונלית). בשנה שלאחר מכן מונה לפרופסור לדוֹגמה ולתאולוגיה פונדמנטלית בבית הספר הפילוסופי-תאולוגי של העיר פרייזיג ושימש גם כמרצה באוניברסיטאות גרמניות שונות (מינכן, מינסטר, טיבינגן ורגנסבורג). לרוחות הליברליות של שנות ה-60 ולמהומות הסטודנטים הייתה השפעה חזקה עליו בכיוון ההפוך. הוא גיבש עמדות שמרניות נוקשות, שעתידות היו ללוות אותו בהמשך תפקידיו בכנסייה.

בהוראה התמיד עד שנת 1977, אם כי כבר במהלך ועידת הוותיקן השנייה שימש כיועצו של הארכיבישוף של קלן, החשמן יוזף פרינגס. יכולותיו האינטלקטואליות יוצאות הדופן והשם שקנה לעצמו כתאולוג מהמעלה הראשונה משכו את תשומת הלב. מבלי שכיהן קודם לכן כבישוף מינה אותו האפיפיור פאולוס השישי במרץ 1977 לארכיבישוף של מינכן ופרייזינג, ולאחר שלושה חודשים הפך אותו לחשמן. בתפקידו זה קיבל במינכן את פני משלחת החשמנים הפולנית, ובתוכה קרול וויטילה, שמונה מעט לאחר מכן לאפיפיור יוחנן פאולוס השני לאחר כהונתו הקצרה של יוחנן פאולוס הראשון. רצינגר השתתף בבחירת שניהם.

בתחילת דצמבר 1981 מונה בידי יוחנן פאולוס השני לראש "הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה". הקו השמרני שהוביל במשרתו זו תאם את זה של האפיפיור. בשנת 1998 מונה לתת-דיקן של חבר החשמנים ובשנת 2002 מונה לדיקן חבר החשמנים וקיבל את תואר הכבוד של הבישוף של אוסטיה.

בנוסף לשפת האם שלו, גרמנית, הוא דיבר איטלקית, צרפתית, אנגלית ולטינית. כמו כן הוא היה מסוגל לקרוא יוונית עתיקה ועברית מקראית.

 

החל מחודש ינואר 2005 הוזכר שמו בעיתונות כיורש אפשרי לאפיפיור החולה יוחנן פאולוס השני. באופן פרדוקסלי, דווקא היותו המועמד הבולט הפכה אותו למועמד קטן סיכוי, לאור המסורת שהשתרשה בבחירות קודמות של אפיפיורים, לפיה "מי שנכנס לקונקלווה אפיפיור, יוצא ממנה כשעודנו חשמן". הדעה הרווחת הייתה כי לכנסייה הקתולית דרוש אפיפיור איטלקי או לחלופין אפיפיור מן העולם השלישי. רצינגר עצמו הרבה לדבר על תשוקתו לשוב בערוב ימיו לעיר הולדתו בבוואריה, אם כי בסוף תקופתו של יוחנן פאולוס כבר אמר כי "יקבל כל תפקיד שאלוהים יטיל עליו".

בבוקר 8 באפריל 2005 ניהל ברומא את טקסי ההלוויה של יוחנן פאולוס השני. הוא התרגש מאוד בטקס והספיד את האפיפיור בגרון חנוק. בתוקף תפקידו כדיקן החשמנים כינס את הקונקלווה וניהל את בחירת האפיפיור החדש.

בערב 19 באפריל, בתום יום ההצבעות השני, נבחר לאפיפיור ה-265 בהיסטוריה של הכנסייה, ובחר לעצמו את השם בנדיקטוס השישה עשר.

 

כראש "קהילת דוקטרינת האמונה" היה בין המתנגדים הבולטים לנישואי כמרים ולהפלות מלאכותיות. בין השאר, אסר על כמרים להזכיר אופציה של הפלה באוזני קטינות הרות הפונות אליהם, אף בהריון כתוצאה מאונס או גילוי עריות. הוא התנגד לכל סוג של זוגיות הומוסקסואלית. כן הביע התנגדות נחרצת לשימוש באמצעי מניעה, וטען שקונדומים לא מונעים איידס. בדרשה שנשא לפני תחילת כינוס החשמנים שבסופו נבחר הפתיע כשלא ניסה להפגין מתינות, אלא חזר בתקיפות על עמדתו כי אל לכנסייה להתאים עצמה לרוחות הזמן והזהיר מפני "הדיקטטורה של היחסיות", שאינה מוכנה לתת לשום רעיון תוקף על פני האינדיבידואליזם וה"אני". בשל דעותיו סברו פרשנים כי בחירתו לאפיפיור תסכן את הכנסייה הקתולית בפילוג אפשרי ועל כן אינה סבירה. עמדותיו הקשוחות וגישתו הנוקשה, זיכו אותו לעיתים בכינויים מזלזלים, כ"הביריון", "הקרדינל הטנק", ו"הרוטוויילר של אלוהים".

 

על אף עמדות שליליות שהשמיע כלפי הדתות המזרחיות, הבודהיזם וההינדואיזם, והתנגדות לקבלתה של טורקיה, בעלת הרוב המוסלמי לאיחוד האירופי, הוא נחשב לבעל עמדה אוהדת ליהדות. בכך המשיך בדרכו של קודמו בתפקיד, יוחנן פאולוס השני. כאשר ניסח את התקציר הרשמי הפופולרי של ההשקפה הקתולית, נענה לבקשות יהודיות והכליל בתוכו את עמדותיה החיוביות והמעודכנות של הכנסייה כלפי היהודים.

עם זאת, כאפיפיור הוא החזיר מיסה לטינית עתיקה שכוללת תפילה להמרת דתם של היהודים "מחשיכה לקתוליות", ובהמשך התיר להרחיב את השימוש בתפילת "יום שישי הטוב" בנוסחה הישן, הכוללת את הבקשה מהאל "שיסיר את המסווה מעל ליבות היהודים". מעשים שגרמו לביקורת.^[1]

גם המהלכים שנקט בנדיקטוס ה-16 (שהחלו עוד בימי קודמו יוחנן פאולוס השני), לקראת הפיכת פיוס ה-12 לקדוש, והתבטאויותיו להגנתו, נותרו שנויים במחלוקת.^[2] גם לאחר שהשהה את מהלך הפיכתו לקדוש, סירב בנדיקטוס לבקר בישראל, עד שלא יוסר ביד ושם כיתוב המאשים את פיוס ה-12 בשתיקה נוכח השמדת יהודי אירופה.^[3] הוא גם סירב לבקשת ארגונים יהודיים לפתוח את ארכיוני הוותיקן, שיכולים לשפוך אור על התנהלות פיוס ה-12 בשואה, מ"נימוקים לוגיסטיים".^[4]

בחלק השני של ספרו "ישוע מנצרת", קבע שהנהגת בית המקדש, יחד עם קומץ תומכים, הייתה אחראית למותו של ישו - ולא היהודים כעם. "דמו של ישוע לא קורא לנקמה וענישה, הוא מביא פיוס". וכי אף שיוחנן בן זבדי האשים את "היהודים" במות ישוע, "אבל השימוש של יוחנן בביטוי הזה לא מצביע בשום צורה - כפי שהקורא המודרני עלול לחשוב - שמדובר בעם בישראל בכללותו, או שמדובר בדמות 'גזענית'. אחרי הכל, יוחנן עצמו היה יהודי מבחינה אתנית, כמו ישוע וכל מי שהלך אחריו. כל הקהילה הנוצרית המוקדמת הייתה מורכבת מיהודים".^[5]

ב-24 בינואר 2009 הסיר את החרם נגד ארבעה בישופים, החברים בזרם השמרני-הקיצוני "אגודת הקדוש פיוס העשירי" שהונהג על ידי הארכיבישוף מרסל לפבר, לרבות הבישוף מכחיש השואה ריצ'רד ויליאמסון. לפבר וסיעתו הוקעו ונודו על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-1988. החנינה עוררה כנגד האפיפיור בנדיקטוס ביקורת רבה, חיצונית ופנימית, בין היתר על ידי אלי ויזל, בגלל ויליאמסון.^[6] גם לאחר שצפו התבטאויות אנטישמיות חריפות והכחשת השואה של ויליאמסון, נמנע האפיפיור תחילה מלהגיב להם ולא חזר בו מביטול הנידוי. ויליאמסון עצמו הביע התנצלות חלקית על "אי הנוחות והבעיות" שגרם לאפיפיור,^[7] והאפיפיור ניסה להסביר את מעשיו,^[8] ובהמשך הודה שנעשו שגיאות, ושלא היה מודע להכחשת השואה של ויליאמסון,^[9] והוותיקן התנער ממנו. בפרשה התערבה גם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שדרשה מהאפיפיור הבהרות וטענה שהחלטת הוותיקן "יוצרת רושם שהכחשת השואה אפשרית", ולבסוף דובר האפיפיור סיפק את ההבהרות.^[10]

בדרשה ביולי 2005 גינה את הפיגועים בלונדון ואת הפיגועים בשארם א-שייח, אך נמנע מלגנות את הפיגועים בישראל. משרד החוץ הישראלי הגיש מחאה. דברים אלו עוררו מחלוקת חריפה אחרי תקופה שבה היחסים בין ישראל לוותיקן היו תקינים. המחלוקת יושבה אחר זמן קצר וראש הממשלה שרון שלח לאפיפיור מכתב שבו כינה אותו "ידיד ישראל". בכיר בוותיקן צוטט כאומר כי "שני הצדדים עשו טעויות".^[11] בינתיים עורר רושם ביקורו של בנדיקטוס בבית כנסת בגרמניה.

ב-12 בספטמבר 2006, בהרצאה שנשא האפיפיור באוניברסיטת רגנסבורג, הוא התייחס לאלימות בשם הדת והביא דוגמה מההשלכות שהיו להמרת הדת בכוח של העמים שנכבשו על ידי האסלאם. הוא אמר שלא הכח והאלימות הם אלה שיפתחו את לבו של מאמין אלא מילים משכנעות. כדי להסביר את עמדותיו, האפיפיור ציטט מדברי הקיסר הביזנטי בן המאה ה-14 מנואל השני: "הראו לי מה החידושים שהביא מוחמד. אתם תמצאו רק דברים רעים ובלתי אנושיים, כמו הציווי שלו להפיץ את האסלאם בחרב על פי האמונה". עוד ציין האפיפיור, כי האלימות "עומדת בסתירה לרצון האל" וקרא ל"דיאלוג אמיתי ודחוף בין התרבויות". דבריו זכו לגינויים מצד מנהיגים מוסלמיים, ועוררו הפגנות ואף התקפות אלימות על כנסיות באזורים מוסלמיים. כעבור יום אחד פרסם הוותיקן הודעה מטעם האפיפיור שבה הוא מביע צער על כך שדבריו הובנו כפגיעה במוסלמים, ומבהיר כי הוא רוחש כבוד לדת האסלאם ומקווה שתובן "הרוח האמיתית" של דבריו.

האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ביקר באושוויץ ב-2006. ביקורו הראשון כאפיפיור, והשלישי שלו במקום. בנאומו אמר: "לדבר במקום זה של אימה, מקום בו התבצעו פשעים חסרי תקדים נגד אלוהים ואדם, כמעט בלתי אפשרי, וזה קשה במיוחד לנוצרי, לאפיפיור מגרמניה". "במקום כזה המילים נעתקות, בסופו של דבר נשאר רק שקט מאיים. שקט שהוא בעצם בכי אמיתי לאלוהים - אלוהים, למה שתקת? איך אפשרת לזוועות האלו להתרחש? איפה היה אלוהים באותם ימים? איך הוא הרשה לטבח כזה להתרחש?". "השקט שלנו מעורר תחינה למחילה ולהתפייסות. תפילה לאלוהים שדבר כזה לא יתרחש שוב".^[12]

בנדיקטוס ביקר בישראל וברשות הפלסטינית בין 11 במאי ל-15 במאי 2009, בביקור זה נמתחה עליו ביקורת.^[13]

ב-17 בינואר 2010 ביקר לראשונה בנדיקטוס השישה עשר בבית הכנסת הראשי של רומא, ביקור שעורר מחלוקת רבה בקרב רבני הקהילה ברומא. זוהי הפעם השנייה שבה חוצה אפיפיור את נהר הטיבר ומבקר בבית הכנסת ברומא. הביקור הראשון בבית הכנסת ברומא, נערך בשנת 1983, אז התקבל האפיפיור יוחנן פאולוס השני בחמימות רבה על ידי הרב אליהו טואף רבה הראשי של רומא.

ב-11 בפברואר 2013 הודיע הוותיקן כי עקב גילו המבוגר ומצבו הבריאותי של בנדיקטוס השישה עשר הוא יפרוש מתפקידו ב-28 בפברואר 2013.^[14] זוהי פרישה ראשונה של אפיפיור כלשהו זה 600 שנה, מאז התפטרותו של האפיפיור גרגוריוס השנים עשר ב-1415.

ב-28 בפברואר 2013 נכנסה התפטרותו של בנדיקטוס השישה עשר לתוקף והוא הפך ל"אפיפיור אמריטוס".^[15] לאחר הפרישה הוא עבר להתגורר במנזר מאטר אקלסייה, הנמצא בתחום קריית הוותיקן. ב-13 במרץ 2013 נבחר חורחה מריו ברגוליו כמחליפו של בנדיקטוס השישה עשר.

בנדיקטוס השישה עשר נפטר ב-31 בדצמבר 2022, בגיל 95. גופתו הוצבה בקתדרלת פטרוס הקדוש ברומא וקהל רב עבר על פניה. ב-5 בינואר 2023 התקיימה הלווייתו בקתדרלה.

בנדיקטוס השישה עשר חיבר ספרים רבים שעוסקים בתאולוגיה ובהיסטוריה של הדת הנוצרית. רבים מספרים אלה תורגמו לאנגלית.^[16] במיוחד התפרסמה עבודתו בת שלושת הכרכים על ישו שפורסמה תחת הכותרת Jesus of Nazareth ("ישו מנצרת"^[17]), ושכולם ראו אור בין השנים 2007–2012.

ככל אפיפיור, גם בנדיקטוס השישה עשר החזיק בסמל, שהיה מבוסס על סמלו כקרדינל.^[18] הסמל עוצב על ידי קרדינל אנדראה קורדרו לנצה די מונטצמולו שהיה כומר ראשי בבזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומות בשנים 2005–2009. שלא כמקובל, הושמט הכתר האפיפיורי מהסמל ובמקומו נמצאת בראש הסמל מצנפת אפיפיורית שהיא פשוטה יותר. המצנפת מעוטרת בשלושה פסי זהב המדמים את הכתר האפיפיורי, ומשתלשלים ממנה שתי רצועות אדומות המסתיימות בציצת זהב. המגן מחולק לשלושה חלקים כדוגמת מעטה: החלק הימני הוא שדה זהב שבו מוטען ראש מורי עם כתר וצווארון אדומים. החלק השמאלי גם הוא שדה זהב שבו מוטען דב צועד ועל גבו משא אדום קשור בחוטים שחורים. ראש המורי והדב הם סמלים הרלדיים שקשורים לעיר פרייזינג, שם שימש ארכיבישוף. החלק האמצעי הוא שדה אדום ובו צדפה בזהב. הצדפה היא סמלו של אוגוסטינוס, עליו כתב בנדיקטוס את עבודת הדוקטורט שלו. מאחורי המגן מוצגים שני המפתחות המופיעים בסמל קריית הוותיקן המייצגים את המפתחות לגן עדן. תחת המגן מוצב פליום לבן ועליו שלושה צלבים אדומים.

• ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בישראל

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: בנדיקטוס השישה עשר
דיווחים בוויקיחדשות: בנדיקטוס השישה עשר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בנדיקטוס השישה עשר

•   אתר האינטרנט הרשמי של בנדיקטוס השישה עשר (באנגלית)
• ביוגרפיה, באתר הוותיקן
• נוסח ההכרזה על בחירתו של האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר באתר הוותיקן
• סרטון דיווח ההכרזה על בחירתו של האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר ב-TG1
• עקיבא אלדר, ביקורו הקרוב של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 לא ייגמר בתפילות למען השלום, באתר הארץ, 1 בינואר 2009
• אסף יחזקאלי, ‏הווידאופדיה: האפיפיור בנדיקטוס ה-16, באתר ‏מאקו‏, 11 במאי 2009
• ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ביד ושם, 11 במאי 2009, באתר יד ושם
• הודעת יד ושם בעקבות ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ביד ושם, 11 במאי 2009, באתר יד ושם
• סוכנויות הידיעות, האפיפיור: היהודים לא אחראים למותו של ישו, באתר nrg‏, 2 במרץ 2011
• ynet והסוכנויות, האפיפיור שפרש שובר שתיקה: "לא סחטו אותי", באתר ynet, 8 בספטמבר 2016
• כרמה בן-יוחנן, "פוליטיקת המחוות של האפיפיור פרנציסקוס", 'הזמן הזה' - מגזין למחשבה פוליטית, תרבות ומדע מבית מכון ון ליר בירושלים, אוגוסט 2018
•   כרמה בן יוחנן, הוא לא היה רק עוד אפיפיור, אלא דמות צבעונית ובלתי־צפויה לחלוטין, באתר הארץ, 11 בינואר 2023
• יסכה הרני, מילות פרידה מיוסף רצינגר.
• בנדיקטוס השישה עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בנדיקטוס השישה עשר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
•   בנדיקטוס ה-16, אפיפיור, דף שער בספרייה הלאומית

•   בנדיקטוס השישה עשר, ברשת החברתית Goodreads

• כרמה בן יוחנן, דיוקן המבקר כאיש כנסייה: יוזף רצינגר והקתוליזציה של הפרויקט המודרני, תיאוריה וביקורת 52, הוצאת מכון ון ליר.