אולפני הרצליה

האולפנים נוסדו על ידי מרגוט קלאוזנר, אחת מחלוצות התיאטרון והקולנוע העברי והישראלי. קלאוזנר חזתה את הפוטנציאל הטמון בעולם התקשורת כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20^[2]. בשנת 1933 היא הקימה יחד עם בעלה יהושע ברנדשטטר את חברת ההפקות "אורים", זאת לאחר שהאמינה כי סרטי הקולנוע הם האמצעי הטוב ביותר להפצת רעיונות הציונות והחלוציות, הן בארץ ישראל והן ברחבי העולם^[2]. הסרט הראשון שהופק במסגרת חברת ההפקות, "לחיים חדשים" צולם בארץ ישראל, אולם בהיעדר הטכנולוגיה והכלים הדרושים לפיתוחו הוא נשלח למעבדות חיצוניות. כתוצאה מכך קלאוזנר שמה לה למטרה להקים אולפני הפקות בארץ ישראל, שיענו בדיוק על צרכים אלו ויעזרו להצמיח תעשיית קולנוע עצמאית ומשגשגת, וב-1947 החלה בחיפושים אחר הדרך שתעזור לה להגשים את החזון^[3].

לאחר הקמת המדינה קלאוזנר ובעלה חכרו מגרש בגודל 72 דונם בהרצליה, שהיה בבעלות הקרן הקיימת לישראל^[4]. טקס הנחת אבן הפינה לאולפנים נערך ב-3 ביולי 1949^[5]. מגילת היסוד של הבניין הונחה על היסודות על ידי ברנדשטטר וראש המועצה בן ציון מיכאלי וחתומים עליה, בין היתר, אלוף יצחק שדה והשחקנית חנה רובינא^[3]. מברקי ברכה נשלחו מהבמאי האיטלקי רוברטו רוסליני ממנהלי אולפני "מטרו גולדווין מאייר" ו"פרמאונט" בהוליווד ומהסופר תומאס מאן, שהודיע שישמח אם האולפנים יפיקו סרט על פי ספרו "יוסף ואחיו"^[6]. בעזרת השקעת כספי הירושה של אביה שהיוו הון התחלתי של 5,000 דולר בלבד יחד עם כספים שגייסו ממספר משקיעים, הם בנו את התשתיות הנדרשות באמצעות ציוד ומכשירים יקרים שיובאו לישראל^[2].

בתוך תהליך הקמת האולפנים קלאוזנר צברה חובות כבדים, והיא לימים התוודתה שהייתה מוכנה לוותר על הפרויקט לו צפתה מראש את הסיבוכים^{[דרוש מקור]}. בנוסף, שותפיה ויתרו בשלב מסוים על האמונה שהאולפנים יצליחו והפצירו בה לקנות את חלקם או לפרק את השותפות. היא החליטה לקנות את חלקם של שותפיה ולהעמיד את האולפנים על הרגליים^[2].

האולפנים פעלו תחילה בשם "אולפני הסרטה בישראל בע"מ". הקמת שלב א' של האולפנים הסתיימה בסוף 1951 בעלות של מאה אלף ל"י עבור הבנייה ו-150 אלף דולר עבור קניית הציוד בחו"ל^[7]. עוד בטרם השלמת המבנים הופקו שני סרטים תיעודיים: "החלוצים הראשונים" שהוצג בפסטיבל קאן ו"עיר האוהלים" שהוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה^[8]. שני הסרטים גם הוצגו בבתי קולנוע באירופה וארצות הברית^[7]. בנוסף החלו לעבוד על הסרט העלילתי הראשון שלהם "אלפיים שנה ועוד שלוש" שכתב וביים ברוך דינר^[7]. יהושע ברנדשטטר ניהל רומן עם עובדת משרד החוץ, אותה הכיר באמסטרדם. ברנדשטטר החליט לעזוב ולוותר על כל זכויותיו באולפנים ונישא לאהובתו. קלאוזנר נותרה כמנהלת ובעלת המניות העיקרית^[9].

בשנת 1952 הופקו שני סרטים קצרים, סרט מוזיקלי בשם "קציר בגליל", שהופק עבור המגבית היהודית המאוחדת^[10], וסרט עלילתי קצר - "ירח מלא"^[11].

בשנת 1954 הופקו לראשונה שני סרטים עלילתיים באורך מלא, "אבן על כל מיל שביים אריה להולה^[12], ו"גבעה 24 אינה עונה" בבימויו של הבמאי הבריטי תורולד דיקנסון^[13].

בשנת 1957 הוקמה שותפות "כרמל-הרצליה" שהפיקה יומני קולנוע, היא הוקמה כתוצאה ממיזוג פעילות "יומני כרמל" לתוך "אולפני הסרטה בישראל". "יומני כרמל" הופקו על ידי "נתן אקסלרוד" אך פעלו בהפסד באותה עת, כאשר עלות כל יומן הייתה כ-3,000 ל"י וההכנסות רק כ-1,000 ל"י ואקסלרוד החליט להכניס שותף להוזלת עלויות ההפקה^[14].

בשנת 1963 הופק ב"אולפני הרצליה" הסרט "סאלח שבתי"^[15], לצורך הצילומים, הוקם סט צילום בחורשת אקליפטוסים בהרצליה, בה הוקם שחזור של מעברה^[16]. "אולפני הרצליה" גם סיפקו מימון חלקי לסרט, באמצעות אשראי של שלושת רבעי מעלות ההפקה^[15].

בשנת 1967 מונה איציק קול על ידי קלאוזנר למנכ"ל האולפנים. זאת בעקבת הפקת הצגת "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בתיאטרון הקאמרי, בו שימש קול מנהל האדמיניסטרטיבי. קלאוזנר החזיקה בזכויות למחזה והתרשמה לטובה מיכולתו. קול שכנע את קלאוזנר להשקיע בציוד לשידורי טלוויזיה, ובתקופת מלחמת יום הכיפורים היו האולפנים בניהולו מוקד לשידורי הלוויין של רשתות טלוויזיה מכל העולם^[9].

בשנת 1971 הפיקו אולפני הרצליה את סרטו של הזמר ג'וני קאש, "דרך הבשורה: סיפורו של ישו", שצולם בישראל^[17].

בשנות ה-70 האולפנים עברו לעסוק יותר בהפקת תוכניות טלוויזיה אם כי במקביל נמשכה גם הפקת סרטי קולנוע^[18].

בשנת 1978 הוביל קול מהלך לאיחוד אולפני הרצליה עם אולפני גבע, ובשנים שלאחר מכן כיהן כמנכ"ל "האולפנים המאוחדים". תחת ניהלו הפכה חברת "האולפנים המאוחדים" לחברת ההפקות הגדולה בישראל לתוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע^[19].

במחצית השנייה של שנות ה-80, סבלו "האולפנים המאוחדים" מקשיים כספיים עקב השקעה בציוד עבור ערוץ 2 שהשקתו התעכבה ומאבק בין בעלי המניות^[20]. הם נמכרו לקבוצת משקיעים ואחר כך חתם מנחם גולן על חוזה לרכישתם, אך הוא בוטל ברגע האחרון^[21].

בשנת 1994 הוקם חדר השידור המרכזי של זכיינית ערוץ 2 "רשת" בבניין האולפנים. בתחילת 2006 עזבה "רשת" את המתחם^[22].

בשנת 2002 הקימה חברת "האולפנים המאוחדים הרצליה" אולפן נוסף ושטחים נילווים (משרדים, חדרי איפור, הלבשה) במרכז תיא ברעננה. האולפן ברעננה פעל כעשר שנים ונסגר אחר כך^[23].

בשנת 2007 החליטו בעלי האולפנים למכור את המתחם לטובת הקמת שכונת מגורים^[24]. לצורך כך ערכו מכרז לעסקת קומבינציה עם יזמים שיבנו את המתחם בתמורה לבעלות על חלק מהדירות שייבנו במקום^[24]. במכרז זכתה, בפברואר 2008, חברת "אפריקה ישראל מגורים" שהציעה לשלם 43.5% ממחיר המכירה של הדירות במתחם^[25]. בהמשך הצטרפו לעסקה חברת "תדהר" ואיש העסקים עמוס לוזון. אולם מימוש המכרז התעכב במשך שנים רבות, עקב עיכובים באישור תוכנית הבנייה ומציאת אתר חלופי לאולפנים.

בשנת 2016, רכשו "אולפני הרצליה", במסגרת מכרז שפרסמה עיריית בכפר סבא, שטח של 8.5 דונם בסמוך לכביש 4 ושכונת כפר סבא הירוקה. בינואר 2019 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז מרכז, תוכנית להקמת קריית התקשורת חדשה עבור "אולפני הרצליה" בשטח שרכשה^[26]. בנובמבר 2019 אושרה התוכנית סופית, לאחר שנדחו מספר התנגדויות שהוגשו^[27]. הקריה תכלול שטח בנוי של 25 אלף מ"ר לאולפני טלוויזיה ומשרדי הפקות, בהשקעה כוללת של כ–150 מיליון שקל ובית-ספר למקצועות התקשורת^[28].

ביולי 2020 נחתמה העסקה להקמת שכונת מגורים במתחם "אולפני הרצליה", בה 326 יחידות דיור, לאחר שהתקבל אישור מרשות מקרקעי ישראל^[29]. ובאוגוסט 2020 ניתן היתר חפירה ודיפון לקריית התקשורת ועבודות הבנייה החלו^[30].

האולפנים ממוקמים במרכז העיר הרצליה, ומשתרעים על שטח של כ-47 דונם. הם מאופיינים בבניה נמוכה ומרווחת. במתחם 9 אולפני צילום, ובנוסף חדרי עריכה, חדרי סאונד ועוד. בשטח האולפנים נמצא ביתה של מרגוט קלאוזנר ששימש בעבר את שידורי קשת וכיום משמש כאטרקציה לכל המשפחה בשם ״אולפן הקסם״.

בשנת 1973 עברו האולפנים שדרוג והחלו לצלם ולשדר בצבע. ב-1983 עברו האולפנים לשיטת שידור PAL עקב כך שחלק מהרכש של האולפנים היה ציוד משומש מקנדה שם שיטת השידור היא NTSC. ב-1995 עברו שדרוג נוסף שצייד את כל האולפנים במערך מצלמות וניתוב דיגיטלי חדיש מתוצרת סוני. בשנת 2000 השיקו האולפנים את ניידת השידור הדיגיטלית הראשונה בישראל וכעבור עשור שודרגה ל-HD.

האולפנים, בהם מצולמות חלק מההפקות של קשת 12, רשת 13 וכאן 11, נערכו לשדרוג פורמט התמונה בשידורים ורכשו מבעוד מועד במהלך העשור השני של המאה ה-21 ציוד שידור ב-HD שגם התאים להפקות זרות שצולמו בארץ באותה תקופה.

מלבד זאת, מתפעלת אולפני הרצליה את מערך האולפנים של מי שהייתה המתחרה הגדולה שלה ג.ג. אולפני ישראל בנווה אילן^[1], לאחר שזו חוותה קשיים ונמכרה^[31]. אולפני הרצליה מתפעלת 3 אולפנים עבור שידורי קשת ואלה זמינים לרשותה בהפקות השונות.

• מחלקת פיתוח תוכן - המחלקה יוזמת, מפתחת ומייצרת תכנים בפורמטים שונים, כדוגמת תוכניות אירוח, אקטואליה, בישול, מציאות, לילדים ונוער, סדרות דרמה, שעשועונים, אנימציה, נוסף לתשדירי פרסומות.
• האולפנים - מתחם האולפנים יושב על קרקע של 44,000 מ"ר והוא מאכלס 9 אולפני טלוויזיה המשמשים הן להקלטות והן לשידור עם קהל חי. בנוסף נמצאים במקום משרדי הפקה, תפאורות ואביזרים לצורכי צילום. עד שנות ה-70 האולפנים שימשו את תעשיית הקולנוע בלבד, ומבין הסרטים שצולמו בתקופה זו ניתן למנות את "תעלת בלאומילך", "קונילמל", "חור בלבנה", "השוטר אזולאי", "אני אוהב אותך רוזה", "גבעה 24 אינה עונה", "מציצים", "הלהקה" ועוד.
• פוסט פרודקשן - מרכז השידור והפוסט פרודקשן כולל 30 חדרי עריכה דיגיטליים מתקדמים בפורמט טלוויזיה בהפרדה תקנית או טלוויזיה בהפרדה גבוהה, חדרי סאונד, שירותי סאונד, ניידות שידור ואנשי צוות.
• ניו מדיה - המחלקה שהוקמה ב-2006 יוזמת, מפתחת ומפיקה תכנים לשידור באינטרנט ובסלולר.
• המחלקה הבינלאומית - המחלקה עוסקת בפרסום האולפנים והרחבת פעילותם בזירה העולמית באמצעות, בין היתר, הפצה ומכירה של הפקות מקוריות והשכרת ציוד ומתן שירותים לחברות גלובליות. המחלקה בנוסף מתמקדת בקידום יוזמות פיתוח והשקעות חוץ, שיתופי פעולה ואימוץ פורמטים זרים לכדי הפקת גרסאות מקומיות.
• ארכיון טלוויזיה - באולפני הרצליה קיים ארכיון הקלטות מהעשורים הראשונים של מדינת ישראל.
• בעבר סיפקו האולפנים גם שירותי תרגום (כתוביות) לתוכניות טלוויזיה.

• מרדכי נאור, סיפורי הרצליה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2013, עמ' 158–160.
• אלי אשד, בעלת האוב: מרגוט קלאוזנר האם הגדולה של עולם התקשורת והניו איג' בישראל, בבלוג "היקום של אלי אשד"

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אולפני הרצליה

•   אתר האינטרנט הרשמי של אולפני הרצליה
• מידע על אולפני הרצליה בקטלוג הספרייה הלאומית
• <<הוליבוד>> שבהרצליה, הצופה, 11 ביולי 1949
• איימי קורניש, מרגוט קלאוזנר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• דוד שליט, ‏אני מזמינה אתכם לחגיגות יום מותי, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2000
• אוסף יומני החדשות של אולפני הרצליה כולל את יומני כרמל הרצליה ואת יומני גבע, באתר סינמטק ירושלים
•   הקמת מעבדה לפיתוח פילם צבעוני ב"אולפני הרצליה", באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1970