רגנסבורג

רגנסבורג
**Regensburg**
סמל רגנסבורג סמל רגנסבורג	דגל רגנסבורג
	רגנסבורג
	רגנסבורג
מדינה	גרמניה
מדינה	בוואריה
ראש העיר	Gertrud Maltz-Schwarzfischer
על שם	Regen
שטח	80.76 קמ"ר
גובה	346 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	471
‑ הנקודה הנמוכה	326
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	159,465 (31 בדצמבר 2023)
קואורדינטות	49°01′00″N 12°05′00″E / 49.016666666667°N 12.083333333333°E
אזור זמן	UTC+1
	www.regensburg.de
אתר מורשת עולמית
	העיר העתיקה של רגנסבורג ושטאדטמהוף
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2006, לפי קריטריונים 1, 3, 4
שטח האתר	1.83 קמ"ר
שטח אזור החיץ	7.76 קמ"ר
חלק מתוך	Stimmkreis Regensburg-Stadt
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני רגנסבורג

רגנסבורג (בגרמנית: ‏Regensburg^ⓘ‏^Ⓘ‏, בבווארית: Rengschburg, בלטינית: Ratisbona) היא עיר במדינת בוואריה שבגרמניה, על מפגש שבין נהר הדנובה לנהר הרגן. ברגנסבורג חיים מעל 152,000 תושבים (נכון לשנת 2019).

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קיימים שרידים ארכאולוגיים להתיישבות במקום כבר מתקופת האבן, ובתקופת האימפריה הרומית, היה במקום יישוב מבוסס. משנת 530 לספירה, ועד לאמצע המאה ה־13, הייתה רגנסבורג בירת מדינת בוואריה. מתחילת ימי הביניים המוקדמים הייתה העיר מרכז מסחר ותרבות חשוב בשטחי דרום גרמניה.

בתחילת המאה ה־16 אימצו חלק מתושבי העיר את הדת הפרוטסטנטית, דבר שהביא למלחמות דת. בקרב נורדלינגן שנערך בשנת 1634, כבשו הכוחות הקיסריים־קתוליים של האימפריה הרומית הקדושה את רגנסבורג, ובמשך כ־150 שנים נותרה מעוז קתולי חשוב.

משנת 1663 ועד 1806 הייתה רגנסבורג מקום מושבו הקבוע של הרייכסטאג של האימפריה הרומית הקדושה.

העיר, שהייתה מקום חשוב מבחינה אסטרטגית ותרבותית כאחד, נכבשה בשנת 1809 על ידי צבאו של נפוליאון ונחרבה בחלקה. בהמשך נערכו בה קרבות נוספים, היא נכבשה על ידי צבאות האימפריה האוסטרית והוחזרה לשליטה גרמנית-בווארית.

בתקופת השלטון הנאצי הוחרבה הקהילה היהודית (ראו פירוט למטה). בתקופת מלחמת העולם השנייה היה בעיר מפעל מטוסים, שייצר את המסרשמיט Bf 109, ובית זיקוק לנפט. אלה הופצצו על ידי חיל האוויר השמיני של ארצות הברית באוגוסט 1943 ובפברואר 1945. פרט להפצצות אלה, ובניגוד לערים אחרות בגרמניה, לא הופצצה רגנסבורג בתקופת מלחמת העולם השנייה על ידי בעלות הברית, ולא נגרם לה כמעט נזק. לכן נשמרה העיר העתיקה כמעט במלואה, על בנייניה העצומים והמפוארים, המונומנטים ההיסטוריים ויצירות אומנות ארכיטקטוניות.

הקהילה היהודית

הקהילה היהודית בעיר נוסדה בראשית המאה ה־11 והיא אחת הקהילות העתיקות בגרמניה. בתקופת מסע הצלב הראשון (פרעות תתנ"ו) סבלה הקהילה וחלק מהיהודים הוטבלו בכוח בנהר הדנובה וחלק נרצחו על ידי הצלבנים.^[1] הקיסר היינריך הרביעי החליט לאפשר לאנוסים לחזור ליהדותם, צעד שהיה שנוי במחלוקת בקרב הכנסייה.^[2] במאה ה־12 קיבלו יהודי העיר זכות לסחור וכן זכויות בתחום השיפוט הפנימי. בין האנשים עליהם ידוע בתקופה זו הוא רבי יהודה החסיד (בן רבי שמואל החסיד, נכדו של רבי קלונימוס הזקן), ממייסדי חוג חסידי אשכנז ודמות המרכזית בה. הוא עבר לרגנסבורג ב־1195 והיה ראש הישיבה שם.

באמצע המאה ה־13 הורע מצב הקהילה והסוחרים ובעלי המלאכה היהודיים הוגבלו ונאלצו לעבור לעסוק כמלווים בריבית. בצד החיצוני של קתדרלת רגנסבורג הוצב פסל "חזירת היהודים" המתאר חזירה ושלושה יהודים הנצמדים לפטמותיה. הוא פונה לכיוון הרובע היהודי. אות קלון אותו חויבו היהודים לענוד הונהג במאה ה־15 ונאסר על יהודים נוספים להתיישב ברגנסבורג. באותה תקופה ניסו נזירים להמיר את יהודי העיר לנצרות ואחרים דרשו לגרשם. הקיסר מקסימיליאן הראשון מנע את הגירוש. לאחר מותו ב־1519 גורשו מהעיר 500 יהודיה וכן 80 תלמידי ישיבה. בית הכנסת נחרב ובמקומו הוקמה כנסייה. במצבות בית הקברות נעשה שימוש בניית בתים וריצוף הרחובות.

במחצית השנייה של המאה ה־17 הורשו יהודים להתיישב ברגנסבורג אך הם הוכרחו לענוד את אות הקלון. כמו קודם נאסר עליהם לעסוק במסחר ובמלאכה, ולא אפשרו להם להקים בית כנסת.

בתקופת עליית הנאצים לשלטון ב־1933 היו ברגנסבורג 427 יהודים מתוך 81,106 תושבים. לקהילה היו בית כנסת, בית ספר יסודי וספרייה ציבורית. אגודות יהודיות רבות היו פעילות בקהילה, חלקן ציוניות. ב־1934 נעצר סוחר יהודי בחשד שווא לרצח נער נוצרי ועיתון נאצי ברגנסבורג האשים את היהודים, אך העצור שוחרר כשהוברר שהרוצחים נוצריים. החל חרם כלכלי על היהודים ויהודים בשוק הותקפו. ב־1934 סולקו התלמידים היהודיים מבתי הספר התיכוניים בעיר.^[3]

בתגובה לפעילות האנטישמית הצטרפו יהודים רבים לתנועה הציונית בעיר, והקהילה החלה לסייע ליהודים שביקשו להגר. ב־1936 נפתח ברגנסבורג "בית חלוץ" להכשרת נוער לעלייה לארץ ישראל ובדצמבר 1938 סגר אותו הגסטפו.

בגירוש זבונשין, באוקטובר 1938, נכללו 13 יהודים מרגנסבורג, אך בינואר 1939 הושג הסכם בין פולין לגרמניה והמגורשים מרגנסבורג הוחזרו לעיר. בליל הבדולח החריבו נאצים בני רגנסבורג את בית הכנסת ובית הקהילה. דירות וחנויות של יהודים רבים נהרסו. כ־220 יהודים, בהם נשים וילדים, נעצרו ונאסרו בתחנת המשטרה המקומית וחלקם נשלחו למחנה הריכוז דכאו. עד ינואר 1939 הועבר כל רכוש הסוחרים ובעלי העסקים היהודים לידי נוצרים.

גורלם של היהודים שנותרו בעיר היה מר. הם גורשו לגטאות בפולין ולגטו טרזיינשטט, ורובם נספו. בשנת 1939 היו ברגנסבורג 225 יהודים. עד קיץ 1942 הצליחו 76 מהם לעזוב את גרמניה. הנשארים אולצו להתגורר בשני בניינים ברגנסבורג שהיו מיועדים ליהודים בלבד בהם מושב הזקנים. הם נותרו עד לתחילת הגירושים למזרח. כיתה של 12 תלמידים פעלה בבית הספר היהודי ב־1941. ב־2 באפריל 1942 הועברו 103 יהודים מרגנסבורג למינכן ולמחרת גורשו משם לפולין והגיעו לפיאסקי. ביולי 1942 גורשו שמונה יהודים לטרזיינשטט, ובספטמבר 1942 גורשו לשם 117 יהודים נוספים, קשישים ברובם. ב־14 בפברואר 1945 גורשו 14 היהודים האחרונים מרגנסבורג לטרזיינשטט. היו אלה יהודים שהגיעו לרגנסבורג רק משנת 1939 ואילך, ולא נכללו ברשימת יהודי העיר שהוכנה בשנה זו. הם היו מוגנים עד אז מפני גירוש מכיוון שהיו נשואים לנוצרים.^[4]

באמצע מרץ 1944 נפתח ברגנסבורג מחנה עבודה, שהיה שלוחה של מחנה הריכוז פלוסנבירג, ונכלאו בו 400 עובדי כפייה בהם כ־150 יהודים שגורשו לשם ממקומות שונים. המחנה נסגר ב־22 באפריל 1945 ואסיריו פונו למחנה הריכוז לאנדסהוט.

כיום יש ברגנסבורג כאלף יהודים, רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר.

הקתדרלה

ערך מורחב – קתדרלת רגנסבורג

הקתדרלה בעיר היא עתיקה ומפוארת. בנייתה החלה בשנת 1275 בסגנון גותי והסתיימה בשנת 1634, כשהמגדלים המיוחדים עם הצריחים המחודדים נוספו בשנת 1869. בעיר מוזיאונים רבים וכנסיות מרהיבות.