בני קטורה

פרשת בני קטורה
	א וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. ; ב וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ. ; ג וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים. ; ד וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה. ; ה וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. ; ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.

בְּנֵי קְטוּרָה הם ששת בניו של אברהם שנולדו לו מאשתו השלישית קטורה. דבר לידתם מופיע בספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים א'–ד' (סוף פרשת חיי שרה).

בני קטורה וצאצאיהם

בספר בראשית (וכן בספר דברי הימים א', פרק א', פסוקים ל"ב–ל"ג) נמנים ששת בניו של אברהם מאשתו קטורה:

זמרן.
יקשן – שילד את שבא ודדן, המוזכרים במקרא כמה פעמים^[1]. עם זאת, ייתכן שהכוונה לזוג אחים אחר הנקרא שבא ודדן: בני רעמא, נכדו של חם בן נֹח^[2]. בני דדן היו אשורים, לטושים ולאומים^[א].
מדן – ייתכן שהוא אבי המדנים, הנזכרים גם הם במספר מקומות^[ב].
מדין, אבי האומה המדינית – מוזכרים חמשת בניו: עיפה, עפר, חנוך, אבידע ואלדעה.
ישבק.
שוח – גם העם השוחי מוזכר עוד בתנ"ך^[ג].

שילוח בני קטורה

פרשית בני קטורה מסתיימת: ”וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם”^[3] – כלומר מזרחית לארץ כנען.

הדברים מוזכרים גם בדברי יוסף בן מתתיהו: ”לכל בניו אלה יעץ אברהם ללכת וליסד מושבות והם חפשו את טְרוֹגְלוֹדִיטִיָה ואת החלק המערבי של עֲרָב המאושרת המשתרעת על שפת הים האדום”^[4]. אברהם, ככל הנראה, ניסה להרחיקם מבני יצחק כדי להימנע מסכסוך^[5] תוך כדי מילוי משימת ה' שהיא להתפשט ברחבי העולם^[6]^[^{דרוש מקור: המקור המצוטט לא תומך בטענה]}. וכן על מנת שירשו את חלקו ונחלותיו בארץ אביו^[7].

מעמדם ההלכתי

בגמרא נאמר שבני קטורה, שנולדו לאברהם לאחר שנצטווה בברית המילה, חייבים בברית מילה^[8]. לדעת הרמב"ם, חיוב המצווה חל גם על בני קטורה ולכן כל צאצאי בני קטורה חייבים למול את ילדיהם ביום השמיני. הרמב"ם הוסיף שאמנם צאצאי ישמעאל אינם מחויבים במילה מעיקר הדין, אך מאחר שבני ישמעאל התערבו בבני קטורה, בפועל אף בני ישמעאל חייבים למול ביום השמיני^[9]. לעומת זאת, רש"י בפירושו לתלמוד סבר שהכוונה היא רק לחייב את ששת בני קטורה עצמם במילה, אך כל צאצאיהם פטורים. בתוספות הרא"ש שם נאמר שאמנם התחייבו בני קטורה וכל צאצאיהם במילה, ככל צאצאי אברהם, אך חיוב זה נהג רק עד מתן תורה, שאז פקע החיוב מכל צאצאי אברהם ונמסר לעם ישראל בלבד^[10].

קישורים חיצוניים

הערך "בני קטורה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
לדמותם של בני קטורה ונס הולדתם, מתוך כתב העת "לימודים" באתר דעת.
הרב אריאב עוזר, שיעור בעניין מילת בני קטורה, באתר בינינו
בני קטורה, באתר "מחלקי המים"

ביאורים

^ לא ברור האם מדובר בשמות צאצאי דדן או העמים שיצאו מהם, או בתיאור שלהם.
^ למשל בסיפור מכירת יוסף
^ למשל אחד מרעיו של איוב הוא בלדד השוחי

הערות שוליים

^ למשל בספר יחזקאל, פרק כ"ז
^ ספר בראשית, פרק י', פסוק ז'
^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים ה'–ו'
^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 1.15.1 (מובא כאן בתרגום אלכסנדר שור, מתוך פרויקט בן-יהודה)
^ מדרש "שכל טוב", ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'.
^ Josephus, Flavius, The Antiquities of the Jews, 1.4.1-3
^ רבי יוסף בכור שור ורשב"ם, ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'.
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט, עמוד ב'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י', הלכה ח'.
^ תוספות הרא"ש על מסכת סנהדרין, דף נ"ט עמוד ה', ד"ה אלא, באתר אוצר החכמה.

[3] לא ברור האם מדובר בשמות צאצאי דדן או העמים שיצאו מהם, או בתיאור שלהם.

[4] למשל בסיפור מכירת יוסף

[5] למשל אחד מרעיו של איוב הוא בלדד השוחי

[1] למשל בספר יחזקאל, פרק כ"ז

[2] ספר בראשית, פרק י', פסוק ז'

[6] ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים ה'–ו'

[7] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 1.15.1 (מובא כאן בתרגום אלכסנדר שור, מתוך פרויקט בן-יהודה)

[8] מדרש "שכל טוב", ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'.

[9] Josephus, Flavius, The Antiquities of the Jews, 1.4.1-3

[10] רבי יוסף בכור שור ורשב"ם, ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'.

[11] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט, עמוד ב'

[12] משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י', הלכה ח'.

[13] תוספות הרא"ש על מסכת סנהדרין, דף נ"ט עמוד ה', ד"ה אלא, באתר אוצר החכמה.

[1]

[2]

[א]

[ב]

[ג]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]