איג מסן-ויקטור

איג מסן-ויקטור
Hugues de Saint-Victor

לידה	1096 דוכסות סקסוניה
פטירה	1141 (בגיל 45 בערך) פריז, ממלכת צרפת
מדינה	צרפת
שפות היצירה	לטינית

איג מסן-ויקטור (בצרפתית: Hugues de Saint-Victor;‏ 1096–1141) היה חבר בקומונה של כמרים (Canons Regular) בגרמניה של המאה ה-12, ותאולוג חשוב. כתביו החשובים עוסקים במיסטיקה. בשלב מאוחר בחייו יצא מהקומונה והתמקם במנזר סן-ויקטור בפריז, ולימים הפך שם לראש המנזר.

חרף נטייתו אל המיסטיקה, החשיב איג את המדעים ואת הפילוסופיה הרציונלית, וראה בהם נתיב אפשרי חשוב בדרך אל הפעילות הדתית.

איג כתב יצירות רבות משנות ה-20 של המאה ה-12 ועד מותו (Migne, Patrologia Latina מכיל 46 יצירות מאת איג, וזה לא אוסף מלא), כולל יצירות תאולוגיה (הן מסות והן אמרות), פרשנויות (בעיקר על ביבליה אך גם כוללות אחת על "ההיררכיות השמיימיות" של פסבדו-דיוניסיוס האראופגיטי), מיסטיקה, פילוסופיה ואמנויות, ומספר מכתבים ודרשות.

איג הושפע מאנשים רבים, אך בעיקר מאוגוסטינוס, במיוחד בטענה שהאמנויות והפילוסופיה יכולות לשרת את התאולוגיה.

העבודות המשמעותיות ביותר של איג כוללות:

• De sacramentis christianae fidei (על מסתורי האמונה הנוצרית/על הסקרמנטים של האמונה הנוצרית) זוהי יצירת המופת המהוללת ביותר של איג ומציגה את עיקר מחשבותיו של איג על רעיונות תאולוגיים ומיסטיים, החל מאלוהים ומלאכים ועד לחוקי טבע.
• Didascalicon de studio legendi (דידאסקליקון, או, על חקר הקריאה). כותרת המשנה מבהירה את מטרת המסה של איג. העבודה נכתבה עבור תלמידי בית הספר של סן-ויקטור, והיא מהווה מבוא מקדים ללימודי התאולוגיה והפרשנות הנלמדים בבתי הספר הפריזאיים, מרכזי הלמידה המתקדמים ביותר באירופה במאה ה-12. תוך ציטוט של מגוון רחב של מקורות קלאסיים ומימי הביניים, ועם אוגוסטינוס כסמכותו העיקרית, איג מציג סינתזה מקיפה של רטוריקה, פילוסופיה ופרשנות, שנועדה לשמש בסיס ללימוד תאולוגי מתקדם. הדידאסקליקון הוא בעיקרו פדגוגי, ולא ספקולטיבי, באופיו. הוא מספק לקורא המודרני תחושה ברורה של הכישורים האינטלקטואליים המצופים מתאולוגים משלהי ימי הביניים.
• בשנים 1125–1130, איג כתב שלוש מסות שנבנו סביב תיבת נח: De arca Noe morali (תיבה המוסרית של נח/על הפירוש המוסרי של תיבת נח), De arca Noe mystica (התיבה המיסטית של נח/על הפרשנות המיסטית של התיבה של נח), ו-De vanitate mundi (הבל העולם). De arca Noe morali ו-De arca Noe mystica משקפים את המשיכה של איג הן למיסטיקה והן לספר בראשית.
• ב-Hierarchiam celestem commentaria (פירוש על ההיררכיה השמיימית), פרשנות ליצירתו של פסבדו-דיוניסיוס האראופגיטי, שנכתבה אולי בסביבות 1125. לאחר תרגומו של ג'ון סקוטוס אריגנה לדיוניסיוס במאה התשיעית, אין כמעט עניין בדיוניסיוס עד לפרשנותו של איג. ייתכן שאיג החליט לכתוב את הפרשנות (שמקורה אולי בהרצאות לסטודנטים) בגלל האמונה המתמשכת (השגויה) שהקדוש הפטרון של מנזר סן-דני, דיוניסיוס הקדוש, אמור להיות מזוהה עם פסבדו-דיוניסיוס. ההגות של פסבדו-דיוניסיוס לא יצרה השפעה חשובה על שאר יצירתו של איג. הפרשנות של איג, לעומת זאת, הפכה לחלק עיקרי בזינוק בהתעניינות בדיוניסיוס של המאות השתים עשרה והשלוש עשרה; הפירושים שלו ושל אריגנה צורפו לעיתים קרובות לקורפוס כתבי יד של פסבדו-דיוניסיוס, כך שלהגותו הייתה השפעה רבה על הפרשנות המאוחרת של דיוניסיוס על ידי רישאר מסן-ויקטור, תומא גאלו (אנ'), איג מבאלמה (אנ'), בונוונטורה הקדוש ואחרים.

יצירות אחרות של איג מסן-ויקטור כוללות:

• In Salomonis Ecclesiasten (פירוש על קהלת).
• De tribus diebus (בשלושת הימים).
• De sapientia animae Christi.
• De unione corporis et spiritus (איחוד הגוף והרוח).
• Epitome Dindimi in philosophiam (התגלמות דינדימוס על הפילוסופיה).
• Practica Geometriae (תרגול הגאומטריה).
• De Grammatica (על הדקדוק).
• Soliloquium de Arrha Animae (השיח על הכסף הרציני של הנשמה).
• De contemplatione et ejus speciebus (על ההתבוננות וצורותיה). זוהי אחת העבודות השיטתיות המוקדמות ביותר שהוקדשו להתבוננות. נראה שהיא לא נכתבה על ידי איג עצמו, אלא חוברה על ידי אחד מתלמידיו, אולי מתוך הערות כיתתיות מהרצאותיו.
• "על כתבי הקודש ומחבריהם".
• קיימות מסות שונים אחרות שחיבורם על ידי איג אינו ודאי. שישה מהם נדפסו מחדש, בלטינית ב-Roger Baron, ed, Hugues de Saint-Victor: Six Opuscules Spirituels, Sources chrétiennes 155, (פריז, 1969). הם: De meditatione‏, De verbo Dei‏, De substantia dilectionis‏, Quid vere diligendus est‏, De quinque septenis ו-De septem donis Spiritus sancti.
• De anima היא מסה על הנשמה.

יצירות שונות אחרות יוחסו לאיג בטעות במחשבה מאוחרת יותר. עבודה אחת כזו משפיעה במיוחד הייתה "אקספוזיציה של תקנון אוגוסטינוס הקדוש", שהתקבלה כיום שמקורה באסכולת סן-ויקטור אך לא על ידי איג מסן-ויקטור.

בקומדיה האלוהית מאת דנטה אליגיירי מזכיר אותו הדובר בקנטו 12 של "העדן", בונוונטורה הקדוש, כשרוי בגן העדן של התאולוגים והפילוסופים יחד עם מלומדי דורו פדרו הספרדי, פטרוס קומסטור, אנסלם מקנטרברי, יוחנן כריסוסטומוס, יואכים מפיורה ותומאס אקווינס.

מדיה וקבצים בנושא איג מסן-ויקטור בוויקישיתוף

• איג מסן-ויקטור באנציקלופדיה הקתולית
• איג מסן-ויקטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)