חוש הריח
 | |
| שיוך |
five wits  |
|---|---|
| תיאור ב |
המילון האנציקלופדי החדש |
| מזהים | |
| קוד MeSH |
F02.830.816.643 |
| מזהה MeSH |
D012903 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0037361 |
  | |
חוש הריח הוא היכולת להבחין בכימיקלים נדיפים באוויר. ברקמת האף של האדם קיימים תאים קולטי ריח ודרך גירוי עצבי עובר המידע למוח. חוש הריח מתקיים בצורות שונות גם בקרב בעלי חיים.
פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוש הריח וחוש הטעם בנויים על כימורצפטורים. שני החושים תלויים בריכוזים של חומרים שמומסים בדרך כלל בנוזל. שניהם פועלים בדרך כלל בשילוב זה עם זה, ומסייעים לזהות את טיב המזון, ולהימנע, לדוגמה, מאכילת מזון רעיל או מקולקל. כ־80% מטעמו של האוכל נקבע על ידי חוש הריח.
ברקמת האף קיימים תאים קולטי ריח (Olfactory cells), שחשים בשינויים בריכוזי חומרים שונים, ומעבירים מידע זה בצורת דחף עצבי. הדחף עובר דרך מעברים מיוחדים בגולגולת אל פקעת ההרחה (Olfactory Bulb), שמעבירה את המידע דרך עצב הריח אל מרכז ההרחה במוח.
מבחינה אנטומית, שונים חוש הריח וחוש הטעם משאר החושים בהיותם איפסילטרליים – כלומר, הם מעובדים בהמיספרת המוח שנמצאת באותו צד ממנו הגיע הגירוי; כך, גירוי שנקלט בנחיר השמאלי באף יעובד בהמיספרת המוח השמאלית, ולהפך. ריצ'רד אקסל ולינדה באק זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בגין מחקרם על הדרך בה עובד חוש הריח במוח.
באף האנושי קיימים כ-6 מיליון קולטנים, המתחלקים לכ-400 סוגי טיפוסים שונים. משך החיים של רצפטור הוא כ-60 יום.
בעבר העריכו את מספר הריחות שאדם יכול להבחין ביניהם ב-10,000 אך מחקר חדש מעריך שהמספר גדול בהרבה. ההערכה עבור בעלי חוש ריח לא מפותח מתחילה ב-70 מיליון ריחות ועבור בעלי חוש ריח מפותח ביותר מעריכים כי יש יכולת הבחנה בין 10 בחזקת 31 ריחות, וההערכה עבור אדם ממוצע היא של 10 בחזקת 12 (טריליון).[1]
בדומה לחושים אחרים, הרגישות לריח דועכת עם הגיל.
חוש הריח משפיע לא מעט על החלטות שמקבלים בני אדם כמו בחירת מאכלים, ואף בחירת בני זוג. על פי מחקר של ד"ר לביא סקונדו וד"ר קובי סניץ מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן, לכל אדם יש תפיסת ריח ייחודית, שניתן להבדילה מזו של אדם אחר. אנשים בעלי תפיסת ריח דומה יכולים להיות מועמדים טובים להשתלות אחד לשני.[2]
מחקרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאמור, פקעת ההרחה היא האזור במוח שמאפשר לנו לקלוט ולעבד ריחות מהסביבה. בנובמבר 2019 פורסם על ידי חוקרים ממכון ויצמן למדע ומאוניברסיטת מלבורן מחקר[3] שבמהלכו התגלה כי נשים שנולדו ללא פקעת הרחה כלל בכל זאת הצליחו לקלוט ולעבד ריחות. החוקרים העלו מספר השערות שביניהן בעקבות מום מולד פקעת ההרחה נדדה מאזור המוח לאזור אחר בגוף, או שהתפתחו פקעיות אחרות במוח שכן תמכו בחוש הריח, אך שום השערה לא אוששה מחקרית עדיין, והתופעה נותרה תעלומה.[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוש הריח, באתר סנונית
- הפיזיולוגיה של חוש הריח, האנטומיה של חוש הריח ומערכת חוש הריח באתר ליקויי למידה, בתוך אתר האוניברסיטה העברית בירושלים
- ארז גרטי, חוש הטעם והריח, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 9 בספטמבר 2009
- גלי וינרב, איך משפיע מתח נפשי על חוש הריח שלנו?, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2013
נטע אלכסנדר, חוש הריח מצטרף סוף סוף למהפכה הטכנולוגית, באתר הארץ, 30 באפריל 2015
- How do dogs "see" with their noses? - סרטון הסבר על חוש הריח של כלבים (באנגלית)
- חוש הריח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ריח, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Nose Knows, באתר the-scientist, 25 במרץ 2014
Humans Can Discriminate More than 1 Trillion Olfactory Stimuli, באתר מגזין Science
אסף גולן, מחקר: לאדם יש יכולת להריח למעלה מטריליון סוגי ריח, באתר nrg מעריב, 23 במרץ 2014 - ^
- ^ Tali Weiss, Timna Soroka, Lior Gorodisky et al, Human Olfaction without Apparent Olfactory Bulbs, Neuron, 2019
- ^ דניאל זרחין, חושבים מחדש על חוש הריח, באתר מדע גדול, בקטנה, 25 בנובמבר 2019
| חמשת החושים | |
|---|---|
|
|
| המערכת הלימבית | ||
|---|---|---|
| אזורים מוחיים | קליפת המוח הלימבית: פיתול החגורה (פיתול החגורה הקדמי, פיתול החגורה הקדמי העליון), הפיתול הפארהיפוקמפאלי (אנ') • קליפת המוח הארובתית-מצחית • היפוקמפוס • פורניקס • אמיגדלה • גרעין האקומבנס • היפותלמוס • הגופים הדדיים • תלמוס | |
| תפקודים | רגשות • מוטיבציה • זיכרון • למידה • הרחה • תגובת הילחם או ברח • ויסות של מערכת העצבים האוטונומית | |