שיער (מחזמר)
שיער הוא מחזמר אמריקאי שנכתב על ידי ג'יימס רדו וג'רום ראגני (טקסט ומילות שירים) וגאלט מקדרמוט (מוזיקה). "שיער" החל את דרכו באוף ברודוויי ב-17 באוקטובר 1967, המשיך לברודוויי ב-1968, וב-1979 עובד לסרט המצליח "שיער" בבימויו של מילוש פורמן. החל משנת 2008 הועלתה בניו יורק גרסה חדשה של המחזמר, המוצג בברודוויי.
| הפוסטר המקורי של המחזה | |
| מילות השירים |
James Rado, Gerome Ragni  |
|---|---|
| ליברטיסט |
ג'יימס רדו ג'רום ראגני |
| מוזיקה | גאלט מקדרמוט |
| מקום ההתרחשות | ארצות הברית |
| תקופת ההתרחשות | תקופת מלחמת וייטנאם |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| סוגה | מחזמר |
| הצגת בכורה |
1967 (אוף ברודוויי, ניו יורק) 1968 (ברודוויי, ניו יורק) 1968 (וסט אנד, לונדון) |
| שפה | אנגלית |
| פרסים |
זוכה פרס טוני זוכה פרס גראמי |
|
www | |
  | |
המחזמר ביטא את תקופת ילדי הפרחים של שנות השישים, על שאיפתם לשלום, שוויון, אהבה, חופש ואחווה בין בני האדם.
המחזמר תורגם לשפות שונות והוצג במדינות רבות בעולם.
סיפור העלילה
עריכההמחזמר המקורי עוסק בתיאור אורח חייה של חבורת היפים בניו יורק, הפעילים נגד מדיניות הגיוס של הממשל האמריקאי למלחמת וייטנאם. השירים מוקדשים לנושאים כגון סמים, מין, מרד הנעורים, היחסים בין חברי הקבוצה וביקורת חברתית בכלל ועל מלחמת וייטנאם בפרט. המחזמר עצמו דל בעלילה. ברגר, אחד מחברי החבורה, מסולק מבית הספר, ואילו קלוד, חבר אחר בחבורה, מתקשה להחליט האם להתגייס לצבא כפי שדורשים הוריו או לשרוף את צו הגיוס שקיבל, כפי שעשו חבריו. המחזמר עוסק גם באהבות הנכזבות בין חברי החבורה. ג'יני, אחת הדמויות, מאוהבת בקלוד, אולם הוא מאוהב בשילה, שמאוהבת בברגר. שילה מביאה לברגר חולצה שקנתה עבורו ולאכזבתה הוא קורע אותה בחוסר עניין. ווף, חבר אחר בקבוצה, הוא הומוסקסואל מודחק המאוהב בזמר מיק ג'אגר.
המוזיקה במחזה
עריכהלאורך כל המחזה מבוצעים שירים וריקודים ברוח התקופה כגון:
- אקווריוס (עידן מזל דלי) – Aquarius
- מעשה סדום – Sodomy
- דונה – Donna
- עלה שחור – Colored Spade
- מנצ'סטר, אנגליה אנגליה – Manchester England England
- אוויר – Air
- יש לי חיים – I Got Life
- כמה קל ללעוג – Easy to be Hard
- שיער – Hair
- אין בליבי ספק – My Conviction
- הרה קרישנה – be–in
- אנה אפנה? – ?Where do I Go
- פרנק מילס – Frank Mills
- שחור זה גבר – Black Boys
- לבן זה גבר – White Boys
- אני שחור/אין לי כלום – I'm Black/Ain't Got No
- הליכה בחלל – Walking in Space
- שלוש-חמש-אפס-אפס – three-five-0-0
- האדם יצור מופלא – What a Piece of Work is Man
- כוכב בן שחר – Good Morning Starshine
- חרש חרש
- תנו לשמש יד – Let the Sunshine In[1]
הפקת המחזמר
עריכההצגת בכורה של המחזמר נערכה ב-17 באוקטובר 1967, ב"תיאטרון הציבורי" של המפיק היהודי ג'וזף פאפ (אנ'), שנהג להציג מחזות מקוריים וחדשניים. המפיק מייקל באטלר, שראה את המחזמר התלהב ממנו ויחד עם פאפ העלה הפקה חדשה במועדון הלילה "צ'יטה" מדצמבר 1967 עד ינואר 1968, שזכתה להצלחה.
מייקל באטלר ביקש להעלות הפקה גדולה יותר באחד מתיאטראות ברודוויי, אך בתחילה התקשה למצוא תיאטרון שיסכים להציג אותו. לאחר שלושה חודשים, בהם גם נערכו שינויים בעלילה, נוספו קטעי עירום ו-13 שירים חדשים, כולל "תנו לשמש יד", כדי להפוך את סיום המחזה לחיובי יותר. הוא עלה בברודוויי באפריל 1968. הוא זכה להצלחה מסחרית גדולה והכרטיסים נמכרו חודשים מראש[2]. הוא עלה 1,750 פעמים, עד יולי 1972.
בעקבות הצלחת המחזמר בברודוויי, החלו לעלות הפקות מקומיות שלו ברחבי העולם. תחילה בתיאטראות וסט אנד בלונדון. הצגת הבכורה נערכה ב"תיאטרון שאפטסברי" ב-27 בספטמבר 1968, בהובלת אותו צוות יצירתי כמו ההפקה בברודוויי. ליל הפתיחה התעכב עד לביטול הצנזורה על תיאטרון באנגליה, כך שההצגה תוכל לכלול עירום. ההפקה בוסט אנד הצליחה אף יותר מההפקה בברודוויי, ועלתה 1,997 פעמים, עד שנאלצה להיפסק בעקבות קריסת גג התיאטרון, שהתמוטט ביולי 1973[3]. אחרי לונדון, הוצג המחזמר גם בפריז[4], סטוקהולם, מינכן וערים נוספות[5].
המחזמר בישראל
עריכהבפברואר 1970 נסע יעקב אגמון ללונדון בכדי לנהל משא ומתן עם המפיקים המקומיים שלו, ז'אן לריס ומייקל הרסט, על העלאה משותפת שלו בישראל, יחד עם תיאטרון בימות שהיה בבעלותו[6]. לבסוף חתמו המפיקים על הסכם עם קבוצת משקיעים, בהם אורגד ורדימון, על הפקה שלו בישראל. צוות ההפקה הגיע מלונדון, כולל הבמאי, הכוריאוגרף, צוות טכני ומספר רקדנים ושחקנים[7][8]. לצורך הצגת המחזה בישראל היה צריך לקבל מראש את אישור הצנזורה על סרטים ומחזות, מאחר שהוא כלל קטעי עירום[9].
הצגת הבכורה התקיימה ב-1 ביוני 1970 בתיאטרון אואזיס ברמת גן[10]. התרגום היה של אהוד מנור, הבימוי: פיטר גרלנד. השתתפו בתפקידים הראשיים: צביקה פיק בתפקיד קלוד (שהזניק את הקריירה שלו), גבי שושן בתפקיד ברגר, מרגלית אנקורי, ואביבה פז בתפקיד שילה פרנקלין, מרגלית צנעני, צדי צרפתי ומייק סלע (לימים, מייק בראנט) שיחקו גם הם בתפקידים שוליים. המחזמר זכה להצלחה גדולה ועלה 100 פעמים עד ספטמבר[11][12]. אחר כך התחלף חלק מצוות השחקנים, והמחזמר עלה במקומות שונים ברחבי המדינה, בין היתר בקולנוע אדיסון בירושלים. עסקנים חרדים ניסו למנוע את הצגתו[13], ובעת שעלה הפגינו קבוצה של נטורי קרתא נגד המופע[14]. המחזה ירד ב-23 בפברואר 1971, לאחר שהוצג 294 פעמים (לעיתים פעמיים ביום) וצפו בו 250 אלף איש[15].
בקיץ 1991 המחזמר הועלו בשנית את המחזמר המפיקים יהודה טלית, חיים סלוצקי ורפי שאולי, באולם "הסינרמה" בתל אביב, בבימויו של צדי צרפתי, בתפקידים הראשיים שיחקו: חגית גולדברג, אייל בוחבוט ואילן ליבוביץ[16].
בינואר 2002 המחזמר הועלה בתיאטרון הספרייה. ביום: גדי ענבר. משתתפים: איתי טיראן בתפקיד ברגר, דניאל אפרת, קלייר בן דוד, רויטל זלצמן, גיל נתנזון ויונית טובי[17].
במאי 2002, העלה בית הספר הריאלי בחיפה גרסה של המחזמר, אך מספר הורים תבעו שלא תוצג מכיוון שהיא מעודדת סרבנות, ואף פנו לבית המשפט[18].
בינואר 2015 המחזמר הועלה בפעם השלישית בתיאטרון הקאמרי בבימויו של משה קפטן. על עיצוב התפאורה אחראי ערן עצמון. על הכוריאוגרפיה חתום אביחי חכם, ובתפקידים הראשיים: עוז זהבי (ברגר), דן שפירא (קלוד), מירב פלדמן (ג'יני), חן אמסלם (שילה), מיי פיינגולד/דניאל יפה (דיון) ועידו רוזנברג (ווף). ההפקה קיבלה ביקורת מעורבות[19], אך הצליחה מבחינה מסחרית והייתה ההצגה הנצפית ביותר בישראל בשנת 2015[20].
בשנת 2024 יצא גרסה של המחזמר על ידי תיאטרון גרביים.
המחזמר בקולנוע
עריכהערך מורחב – שיער (סרט)
בשנת 1979 יצא לאקרנים סרט הקולנוע "שיער" – עיבוד קולנועי מוזיקלי לגרסת המחזמר, בבימויו של מילוש פורמן ובכיכובם של ג'ון סבאג' כקלוד הופר בוקובסקי, טריט ויליאמס כג'ורג' ברגר ובוורלי ד'אנג'לו כשילה פרנקלין.
סרט הקולנוע משתמש באותם השירים והמוטיבים לבניית סיפור שונה. אחד השינויים המרכזיים – בסרט ברגר הוא זה שנשלח לווייטנאם ונהרג שם, ולא קלוד. עובדה זו עוררה חילוקי דעות רבים בין המבקרים, דבר שהעלה את השאלה האם הסרט מהווה שיפור של המחזמר, או גורע ממנו.
קישורים חיצוניים
עריכהאתר האינטרנט הרשמי של שיער (באנגלית)
- מילות שירי המחזמר
- יהודה סתיו, שיחה עם ארבעה משתתפי ההפקה של המחזמר "שיער", דבר, 29 ביוני 1970
- יורם קניוק, שיער: Revisited, דבר, 7 בספטמבר 1970 - ביקורת על הצגת המאה
- יעקב רוטבליט, הפלמה תהיה שיער - ריאיון עם מלחין המחזמר, מעריב, 8 באוקטובר 1970
- דניאל בוקס, עכבר העיר, עירום, צבא ואחווה: "שיער" חוזר לבמה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2014
נרי ליבנה, "שיער" המחזמר האנטי־ציוני, באתר הארץ, 31 בינואר 2015
- דנה קסלר, 50 שנה ל"שיער": האם לילדי הפרחים יש קשר לבחירת טראמפ?, באתר מעריב אונליין, 8 באוקטובר 2017
- ״1968: תחילתו של עידן הדלי״ - פרק על ״שיער״ ויצירות התרבות הגדולות של שנת 1968 בפודקאסט
- ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
- אורין ויינברג, ואז הגיעו ההיפים העירומים - ושינו הכול: 50 שנה ל"שיער", באתר ynet, 14 באוקטובר 2017
- עמי פרידמן, אומרים שהיה פה שיער: הצצה אל מאחורי הקלעים של אחד ממחזות הזמר הגדולים שידעה המדינה, באתר ישראל היום, 25 בספטמבר 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ השיר תורגם לעברית על ידי אהוד מנור בשם "תנו לשמש יד", ומוכר כך בציבוריות הישראלית. ראו גם מילות השיר, באתר שירונט
- ^ שרגא הר-גיל, יובל לשיער, מעריב, 27 במאי 1970
- ^ "שיער" חוזר ללונדון, מעריב, 17 ביולי 1974
- ^ אדית סורל, "הקירקס" זוכה להצלחה בפריס, מעריב, 13 באוגוסט 1969
- ^ יעקב העליון, מפיקי שיער דנים בהעלאת המחזמר בישראל, מעריב, 18 בדצמבר 1969
- ^ אגמון ללונדון לרכישת המחזמר "שיער", על המשמר, 4 בפברואר 1970
- ^ המחזמר "שיער" יוצג בארץ, על המשמר, 4 במאי 1970
- ^ שחקנים בריטיים יופיעו ב״שיער" בארץ, על המשמר, 13 במאי 1970
- ^ יעקב העליון, שיער יעלה במאי, מעריב, 26 במרץ 1970
- ^ הצגות בכורה, מעריב, 29 במאי 1970
- ^ המחזמר המצליח, דבר, 20 באוגוסט 1970
- ^ גיורא מנור, "שיער״ X 100, על המשמר, 11 בספטמבר 1970
- ^ אריה כנרתי, מרוץ העסקנים הדתיים נגד העירום, למרחב, 3 בדצמבר 1970
- ^ "געוואלד" מול "שיער", דבר, 3 בינואר 1971
- ^ יעקב העליון, רקוויאם ל"שיער", מעריב, 25 בפברואר 1971
- ^ עטרה אפק, בשבת האחרונה עלה על במת הסינרמה בתל־אביב המחזמר המדובר "שיער", חדשות, 10 ביולי 1991
יואב בירנברג, אמא, אנחנו צריכים להתפשט, חדשות, 29 באפריל 1991 - ^ בוגרי בית צבי יעלו בינואר את המחזמר "שיער", באתר הארץ, 29 בדצמבר 2001
- ^ דוד רטנר, הורים: לבטל הצגת בי"ס ש"קוראת לסרבנות", באתר הארץ, 10 במאי 2002
- ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "שיער" בתיאטרון הקאמרי: בין סימפטיה למבוכה, באתר הארץ, 23 בינואר 2015
- ^
| הקודם: 1968: פרד אב וג'ון קנדר - "קברט" |
פרס גראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר 1969: גאלט מקדרמוט, ג'רום ראגני וג'יימס ראדו - "שיער" |
הבא: 1970: ברט בכרך והאל דייוויד - "הבטחות הבטחות" |