קריית מאיר

באמצע שנות העשרים התמסר שלום פחטר לפעילות שיכון ציבורי בתל אביב והציע כמה הצעות לעיריית תל אביב, אך כולן נדחו. ב-1933 התייאש מהביורוקרטיה וניגש לממש בעצמו את תוכניתו שנדחתה על ידי העירייה: מפעל "השיכון העצמי". לשם כך השיג את תמיכתו של בנק קופת עם במתן משכנתאות נוחות למשתכנים^[1].

במשך שלוש שנים פעל שלום פחטר לרכישת השטח שהתחלק בין הטמפלרים שבשרונה והכפר הערבי סומייל. בראשית 1934 פרסם חוברת בשם "תוכנית מפעל השיכון העצמי ליד בנק קופת עם", ובתוך ימים אחדים נרשמו ליוזמה יותר מ-700 איש. כמה מהם הזדרזו ורכשו ביוזמה החדשנית דירה ב-900-700 לירות ארץ-ישראליות.

בתחילה התכוון שלום פחטר להקים במקום 500 דירות, אך מאחר שלא הצליח להרחיב את השטח נאלץ להסתפק לבסוף בכ-170 דירות.

שלום פחטר קיים תחרות תכנונים בין כמה אדריכלים ובמקום הראשון זכתה אחת האדריכליות המפורסמות של ראשית שנות השלושים, יהודית סגל שטולצר. סגל-שטולצר, ילידת רוסיה, למדה אדריכלות בדנציג, שם שימש אביה ראש הקהילה היהודית, ולאחר מכן השתקעה בברלין. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 החליטה לעלות לארץ, למרות היותה מקורבת לחוגי השמאל האנטי ציוני. בארץ זכתה סמוך להגעתה בתחרות לתכנון בית הכנסת הגדול בחדרה, דבר שהוביל אותה לאחר מכן, בזמן שכבר עבדה יחד עם בעלה האדריכל איגן שטולצר במשרדו של האדריכל המפורסם אוסקר קאופמן, לזכות גם בתכנון השכונה החדשה בתל אביב.

תוכניתה של סגל-סטולצר הייתה פשוטה: הקמת 12 בניינים תלת קומתיים בסגנון החדיש הבינלאומי. בנייני מגורים נבנו כבנייה טורית בניצב לרחובות דובנוב ומאנה. נבנו עשרה בנייני מגורים זהים, בניין ארוך (בתמונה) בצד מזרח של השכונה (היום ברח' דובנוב) ובית יחיד בצידה מערבי (היום ברח' אבן גבירול), בכל בניין 12 דירות, בכל דירה שניים - ארבעה חדרים, הרוב עם שלושה חדרים. כל הדירות בבתים הזהים היו זהות לחלוטין בנות 3 חדרים. כאשר כל הדיירים פתחו את החלונות והדלתות בחדריהם ניתן היה לראות מסלון הדירה המערבית ביותר דרך ארבעה בתים את הבית המזרחי ביותר. בעשרת מהבתים הזהים היו שתי כניסות, בבית הארוך 6 כניסות ובבית היחיד כניסה אחת. כך נבנו לבתי השכונה 27 כניסות זהות, שבילים הובילו מבית לבית ובמרכז יועד שטח של כ-11 דונם לגינה ססגונית. כל חדרי המדרגות בכל בית תוכננו כפתוחים ללא זכוכית, כל דירה פנתה מזרחה או מערבה, כל המטבחים שנבנו בדירות פנו מערבה, לעבר הים, וחדרי השינה פנו מזרחה. סגל-שטולצר תכננה את הדירות כך שחדרי השירות לא היו גדולים, ולעומת זאת הרחיבה את החדרים ואת מרפסת הבית. כיאה לסדרת מבנים שיועדו לבני המעמד הבינוני, דאגה האדריכלית, לראשונה בבתי דירות בתל אביב של אותם ימים, לתכנן את המטבחים בדירות עם נישות לבישול, חדר אוכל פתוח צמוד למטבח וארונות קיר במטבח, בפרוזדור ובאמבטיה - שיא הלוקסוס של אותם ימים. על הגג היה חדר כביסה.

תכנון הגינה הוטל על כוכב תכנון הגנים באותם ימים, אדריכל הנוף יחיאל סגל. סגל עלה לישראל מהנובר שבגרמניה, שם רכש את השכלתו בבית הספר היהודי לגננות באהלם ב-1919. לאחר תקופה קצרה של תכנון גנים בירושלים, בהם גן הוורדים, התקבל ב-1922 לעיריית תל אביב כגנן אדריכל. סגל נחשב למתכנן הגנים הראשון בעיר העברית. לאחר שלא הסתדר עם מנהלו, מנהל מחלקת הגנים אברהם קרוון, פרש מהעירייה במחצית שנות העשרים והקים משרד תכנון פרטי תוך התמחות בתכנון גינות פרטיות וגנים ציבוריים ברחבי תל אביב. סגל תכנן בין היתר את גינת ביתו של חיים נחמן ביאליק, את הגן הציבורי הראשון בעיר ברחוב נחלת בנימין פינת גרוזנברג, ואף התחרה בתחרות לתכנון גן מאיר בראשית שנות השלושים, תכנון שעליו קיבל ציון לשבח. בעת מאורעות 1939-1936 תכנן גן עירוני עבור יפו הערבית.

תכנון הגן של קריית מאיר היה שיא עבודתו של סגל באותם ימים, פתרון חדשני מובהק לטיפול בשטחים פתוחים. עם האמצעים שנקט מתכנן הנוף יחיאל סגל עוד ב-1935, נמנית שיטת ניקוז מי הגשמים. המראה הירוק של השכונה נשמר במשך יותר מ-60 קיצים כמעט בלי השקיה. השטח שהוקצה לשכונה סובל מנתוני פתיחה קשים: המגרש נמוך מהכביש ובכך נמנעת האפשרות לניקוז מי הגשמים מחוץ למגרש. אולם בתכנון נכון נהפך החסרון ליתרון: שביל שנמתח לאורך חזית הבניינים, ומשטח דשא מונמך מעבר לו, מהווים מערכת ניקוז חלופית שסופגת את מי הגשמים במקום להוליכם אל הים על ידי מערכת ניקוז מסובכת, מחדירה את המים לקרקע ו"משקה ללא השקיה" את הגן גם בקיץ.

קריית מאיר הייתה מעין שיכון משותף ראשון לבני המעמד הבינוני בארץ, שזכו לדירות זולות מחד ולשיכון מודרני ומפואר מאידך. השיכון העממי החדש בתל אביב, שנבנה בפועל על ידי "סולל בונה", זכה להצלחה רבה. רבים התחרו על 162 הדירות, ונערכה הגרלה לשיכון התושבים. רוב דיירי השכונה היו פועלים ופקידים. כל אחד מ-12 הבתים נרשם בנפרד כקואופרטיב וזכה לשם מיוחד, כמו "בית התומר", "בית השרון", "בית הגיא", "בית בצר", "בית עובד" ו-"בית רימון".

בתקופה המקבילה נבנו גם מעונות עובדים במספר מקומות בעיר.

אכלוס השיכון העצמי החל בשבוע הראשון של ספטמבר 1936. כעבור ימים אחדים, ב-23 בספטמבר, נפטר ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף. יום לאחר מכן התכנסו 12 נציגי הבתים לישיבה מיוחדת ראשונה של מועצת השכונה, ובה החליטו לשנות את שם השכונה ל-"קריית מאיר", על שמו של דיזנגוף (בנוסף לרחוב דיזנגוף, גן מאיר ולכיכר צינה דיזנגוף על שם רעייתו).

באותה תקופה אזור זה היה מוקף שדות וקריית מאיר הייתה למעשה השכונה המזרחית ביותר של תל אביב^[2] והיחידה שנבנתה ממזרח לדרך יפו-סומייל. דרך זו נקראה אז בקטע זה רחוב יהודה הלוי אשר החליף את שמו בחלקו הצפוני לאבן גבירול לאחר הקמת המדינה. למעט יהודה הלוי, לא נקבעו אז עוד שמות שאר הרחובות וכתובות הבתים נקראו "קריית מאיר 1" וכו'. כתובות אלה, על אף שעודכנו, מסומנות עדיין על חלק מן הבתים.

ממערב לשכונה, במקום בו מצויה כיום כיכר רבין עמד פרדס פורטליס שהשתייך לערביי סומייל. השדות שממזרח ומדרום לשכונה היו בבעלות הטמפלרים משרונה.

בסמוך לקריית מאיר, בשדה הפתוח, פעל מחנה קליטת המתגייסים הראשון של צה"ל החל מ-1948. המחנה הזמני הוקם בשדות הפתוחים הסמוכים לקריה ששוכנה זה לא מכבר על ידי כוחות ישראלים. המחנה הצבאי ערך אימוני שדה מזורזים בשדות עליהם בנויים כיום שכונות מגורים של צפון תל אביב ומתחם המבנים של שדרות שאול המלך משם מיהרו לצוות את החיילים אל היחידות השונות בעיצומה של מלחמת העצמאות. לאחר מכן הוקם בתל השומר בסיס קליטה ומיון.

עיריית תל אביב הציבה לוחית זיכרון למחנה קריית מאיר בפינת הרחובות דה וינצ'י וברקוביץ.

בשכונה התגוררו רופאים ועורכי דין רבים. גם לאחר התרחבות הבינוי מסביב בשנות ה-50 וה-60, לאורך רחוב דובנוב ושאר רחובות האזור, התמקמו בה הרבה מבעלי מקצוע אלו שנהנו מקרבה לבית החולים איכילוב ולאזור בתי המשפט. בין הדיירים המפורסמים של השכונה נמנים המשפטן והשר לשעבר דוד ליבאי, האמן אביגדור סטימצקי, ראש העיר חיים לבנון, רא"ל חיים לסקוב והמשורר שמשון מלצר.

בקרבת השכונה נמצא גם בית הספר צייטלין.

במגרש הפינתי הצפוני נבנה בשנת 1957 קולנוע גת, שלא כחלק מהשכונה.

• תמונות וסיפורים על השכונה באתר "תמונות לעתיד": [1](הקישור אינו פעיל), [2](הקישור אינו פעיל)
• אילן שחורי, זמן תל אביב, ליבאי וצמח מתגעגעים: מי מכיר את שכונת קריית מאיר?, באתר nrg‏, 18 באוגוסט 2010
• ד"ר ניר מן, מחנה קריית מאיר (מ"ק 57), באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
• נתונים סטטיסטיים על רבעים ושכונות בתל אביב-יפו (2012), באתר עיריית תל אביב-יפו תל אביב-יפו