קן נורטון

נורטון החל להתאגרף כחובבן בעת שירותו בחיל הנחתים של צבא ארצות הברית, ומאזנו בין 1963-1967 עמד על 24 ניצחונות ושני הפסדים; הוא הוכתר כאלוף המשקל הכבד של חיל הנחתים, ולאחר מכן זכה בכפפות הזהב של צפון קרוליינה. ב-1967 החל להתאגרף כמקצוען.

נורטון החל את דרכו בסדרה של ניצחונות, תחילה על מתאגרפים שוליים ומאוחר יותר על מתמודדים רציניים יותר. הוא למד והשתפר, ומגזין האגרוף הזירה הכריז עליו ב-1970 כעל כוכב עולה, אולם דווקא אז נחל תבוסה מפתיעה מידי חוזה לואי גארסיה, מתאגרף מוונצואלה. זה היה שיא הקריירה של גארסיה; בקרב הגומלין שלהם, חמש שנים מאוחר יותר, כששניהם כבר מדורגים כטוענים לכתר, ניצח נורטון בנוק-אאוט בסיבוב החמישי.

בתחילת הקריירה שלו לא גבר נורטון על יריבים בעלי שם; אולם לאחר בניצח ב-1972 את הטוען לכתר הנרי קלארק, זכה להכרה עולמית, ונקבע קרב בינו לבין אלוף העולם לשעבר מוחמד עלי. ג'ו פרייז'ר, ששימש כיריב אימונים לנורטון, אמר כי לעלי נכון "קרב לא קל". אף ששניהם היו מתאגרפים מן הצמרת העולמית בשנות השבעים המוקדמות, פרייזר ונורטון מעולם לא התמודדו זה מול זה, הן בשל חברותם והן כיוון שחלקו את אותו מאמן, אדי פוץ'. לקרב הראשון, שנערך ב-31 במרס 1973, נכנס עלי כפייבוריט ביחס של 5:1 על נורטון, שהיה מדורג אז שישי בעולם. נורטון זכה בהחלטת רוב השופטים לאחר שנים-עשר סיבובים, במהלכם שבר את לסתו של עלי (לדבריו, בסיבוב ה-11; מאמנו של עלי, אנג'לו דנדי, סבור כי הדבר קרה מוקדם יותר במהלך הקרב). שישה חודשים מאוחר יותר גבר עלי על נורטון בקרב הגומלין, גם הוא בהחלטת רוב השופטים. נורטון הופיע לקרב במשקל נמוך במיוחד (93 ק"ג), ורבים סברו כי הוא התאמן יתר על המידה ולא הגיע לקרב בכושר אידיאלי. במהלך הקרב החליפו השניים מהלומות רבות; סגנון ההגנה יוצא הדופן של נורטון הקשה על עלי, ונורטון היה התוקפן במהלך רוב הקרב. הפסד בקרב זה עלול היה לערער מאוד את מעמדו של עלי כ"גדול מכולם" (תואר שהעניק לעצמו). הקרב שודר על ידי רשת ABC בצמוד לדברי פרשן האגרוף הווארד קוסל, חברו הקרוב של עלי, שטען לאורך הקרב כולו באוזני הצופים כי עלי שולט בקרב, דבר שעמד בסתירה להחלטת השופטים, הצמודה מאוד והשנויה במחלוקת.

ב-1974 התמודד נורטון על אליפות העולם מול אלוף העולם הבלתי מעורער ג'ורג' פורמן, בקרב שנערך בקראקס, ונצואלה. לאחר סיבוב ראשון שקול, שלח פורמן את נורטון אל החבלים במכה תחתית בסיבוב השני. נורטון לא נפל לקרשים, אך איבד את יציבותו, ולאחר שהופל פעמיים נוספות במהלך אותו סיבוב, הפסיק השופט את הקרב. ב-1975 גבר נורטון על ג'רי קווארי בנוק-אאוט טכני בסיבוב החמישי, וזכה שוב בתואר הפחות בחשיבותו של ה-NABF, קרן האגרוף הצפון אמריקנית, אותו הפסיד לעלי שנתיים קודם לכן.

ב-28 בספטמבר 1976 נפגשו נורטון ועלי, שהיה כעת אלוף העולם הבלתי מעורער לאחר שגבר על פורמן ב-1974, בפעם השלישית והאחרונה. קרב זה סימל, בעיני רבים, את ראשית דעיכתו של עלי כאלוף; גם בקרב זה הייתה החלטת השופטים, שהתקבלה פה-אחד לטובת עלי, שנויה במחלוקת; צופים ופרשנים רבים סברו כי נורטון ניצח בקרב. גם עלי, נורטון ואנשי צוותם סברו כך; בסוף הסיבוב החמישה-עשר הניף נורטון את ידיו לאות ניצחון, בעוד עלי השתרך חפוי ראש לפינתו. אנשי שני המחנות נראו מופתעים מהחלטת השופטים. נורטון טען כי קרב זה היה האחרון שבו השקיע את כל-כולו, שכן חש אכזבה נוכח החלטת השופטים כי הפסיד בקרב בו ברור לו שניצח. עלי אמר לאחר הקרב כי "חשתי שאני מובס. אולם השופטים העניקו לי את הניצחון, ואני אסיר תודה להם על כך."

1977 הייתה שנה מוצלחת עבור נורטון. הוא גבר על דוויין בוביק, כישרון עולה שהיה בלתי מנוצח עד אז, בנוק-אאוט בסיבוב הראשון; מאוחר יותר באותה שנה ניצח את אלוף אירופה, לורנצו זנון. בדרכו להתמודדות נוספת על אליפות העולם מול עלי עמד ג'ימי יאנג, שהיה מדורג שני בעולם לאחר ניצחונותיו על רון לייל ועל אלוף העולם לשעבר ג'ורג' פורמן. נורטון גבר על יאנג בהחלטת רוב השופטים לאחר קרב בן חמישה-עשר סיבובים; המנצח הוועד על ידי מועצת האגרוף העולמית להתמודד מול מוחמד עלי, אלוף העולם, אם כי מחנהו של עלי הודיעו למועצה כי הם אינם מעוניינים בקרב רביעי מול נורטון. כך או כך, התוכניות השתנו בעקבות ההפסד של עלי לליאון ספינקס ב-15 בפברואר 1978. כעת היה על ספינקס להתמודד מול נורטון, שדורג על ידי המועצה ראשון בעולם, אולם הוא העדיף להגן על תוארו בקרב גומלין מול עלי. המועצה הגיבה בהחלת מעמד של קרב אליפות בדיעבד על הקרב בין נורטון ליאנג בשנה הקודמת, כשהיא מכריזה על נורטון כאלוף העולם מטעמה.

בקרב הראשון להגנת התואר התייצב נורטון לקרב בן חמישה-עשר סיבובים מול הטוען החדש לכתר, המדורג ראשון בעולם, לארי הולמס. הקרב נערך ב-9 ביוני 1978, ובסופו הוענק התואר להולמס בהחלטת שופטים צמודה במיוחד (שני שופטים ניקדו 143-142 לטובת הולמס, ושופט אחד 143-142 לטובת נורטון). הקרב, ובמיוחד הסיבוב האחרון בו, נחשב לאחד מקרבות המשקל הכבד הטובים ביותר בכל הזמנים. הולמס החזיק בתואר במשך שנים רבות, אך דירג את הקרב מול נורטון כקשה ביותר מבין 75 הקרבות שהשתתף בהם. לאחר ההפסד להולמס, ניצח נורטון את רנדי סטפנס, שהיה מדורג שישי בעולם, בנוק-אאוט, לפני שפגש בארני שייוורס בקרב שהמנצח בו עתיד היה להתמודד על התואר מול הולמס. נורטון הוכרע על ידי שייוורס בסיבוב הראשון, ונראה היה שהקריירה שלו בדעיכה; אחרים גרסו שנורטון לוקה בחוסר ביטחון עצמי נגד מתאגרפים בעלי עצמת אגרוף גדולה, כפורמן, ארני שייוורס וכן, מאוחר יותר, גרי קוני. נורטון עצמו כפר בטענה זו, מה גם שהיה מעבר לשיאו כשפגש בשייוורס ובקוני. בקרבותיו הבאים השיג נורטון תיקו מול סקוט לדוקס וניצחון דחוק על רנדל קוב, שניהם רחוקים מצמרת המשקל הכבד באותה תקופה. אף על פי כן העניק הניצחון על קוב לנורטון הזדמנות אחרונה לחזור לצמרת, וב-11 במאי 1981 הוא פגש בזירה בגרי קוני, טוען לכתר מהשורה הראשונה (שהיה עתיד להתמודד מול הולמס). בשלב מוקדם מאוד בקרב התברר כי נורטון אינו עוד המתאגרף שהיה; אגרוף לכליה ששלח קוני הצמיד את נורטון לחבלים, שם המשיך לספוג חבטות במשך כדקה בטרם החליט שופט הזירה, טוני פרז, להפסיק את הקרב. לאחר ההפסד לקוני פרש נורטון מאגרוף.

נורטון היה נשוי שלוש פעמים, והוא אב לבן מאשתו הראשונה ולשלושה ילדים נוספים מאשתו השנייה. בשנותיו המאוחרות סבל נורטון ממספר התקפי לב, והוא נפטר בלאס וגאס ב-18 בספטמבר 2013. בין הסופדים לו היו ג'ורג' פורמן, שאמר עליו שהיה "ההגון שבכולם", ולארי הולמס, שאמר כי נורטון "יחסר לרבים בעולם האגרוף ומחוצה לו."

  מדיה וקבצים בנושא קן נורטון בוויקישיתוף

• קן נורטון, באתר BoxRec
• אבל בעולם האיגרוף: קן נורטון הלך לעולמו, באתר ynet, 19 בספטמבר 2013
• קן נורטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)