נדבנות

תאגידים רבים למטרות רווח מקיימים פעילות נדבנית מסוימת.

במקרים מסוימים מבצעים תאגידים תרומות במטרה להשיג מטרה עקיפה, למשל, השגת השפעה פוליטית או השפעה על השיח הציבורי^[2], תוך ניצול העובדה שתרומות אלו פטורות ממס ולכן מעשית מסובסדות על ידי משלמי המיסים^[3]. מחקר שפורסם בכתב העת "Science" באוגוסט 2020 בחן את הקשר בין נדבנות לפוליטיקה האמריקאית, והעריך שכ-7% מסך הצדקה בארצות הברית, כ-1.2 מיליארד דולר בשנה, מקורה בשיקולים פוליטיים. המחקר השתמש בנתונים ציבוריים כדי להדגים תופעה רווחת, בה תרומות מקרנות במימון תאגידי מגבירות העברה של כספים - לארגוני צדקה במחוז של נציג קונגרס מסוים, או לארגונים שנציג הקונגרס הוא חבר בדירקטוריון שלהם - כאשר אותו נציג קונגרס חבר בוועדה הרלוונטית לפעילות התאגיד^[3].

מחקר נוסף מיולי 2021, שגם הוא פורסם ב"Science", מצא שתרומה לארגון ללא מטרות רווח מעלה את הסיכוי שהארגון יפרסם את עמדתו בנושאים רלוונטיים לפעילות התאגיד, ומעלה את הסיכוי שהעמדת הארגון תהייה דומה לעמדת התאגיד^[2].

  ערכים מורחבים – זולתנות, צדקה

זולתנות (בלעז: אלטרואיזם) היא אינטרס לא-אנוכי בעזרה לזולת, המתבטא בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה. המונח המקביל לזולתנות ביהדות הוא חסד. גישה זו באה לידי ביטוי בתנ"ך במצוות רבות; כמו: מצוות מתנות עניים, ציוויי התורה ביחס לגרים, וציוויים דומים מסוג ”וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא י"ט, יח). צדקה היא עזרה חומרית לאדם הזקוק לה. הצדקה היא ערך חברתי הקיים בכל דת ובכל צורה של התאגדות חברתית. היא מונעת מרגשות החמלה הבסיסיים של האדם כלפי הזולת המצוי במחסור, או ממניעים דתיים. ככלל, אפשר לומר שזולתנות היא המניע למעשי צדקה או נדבנות. צדקה נבדלת מנדבנות בהיקף המעשה: שצדקה מיועדת בדרך כלל לאדם כלשהו, בעוד שנדבנות היא למטרה כלשהי.

בעיקרון לפי היהדות יש לתת מעשר כספים על-פי ערוך השולחן יורה דעה רנא, אך אם המעשר ניתן על ידי החברה עצמה, כלומר מקור הרווח, אין צורך בתרומה כפולה. אין חובה להעביר את התרומה למישהו שאיננו משתייך לדת היהודית אלא ניתן, ואף עדיף, לתת מעשר זה לילדים של התורם עצמו במקרה והם זקוקים לזה, שכן עניי ביתך קודמים לעניי עירך, קודמים לעניי מדינתך וכו'. אין לגרום לאדם לתרום בכפייה, במיוחד אם הוא לא מרוויח יותר מדי. הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות, בהסברו על שביל הזהב טען כי נדבנות שהיא הנתינה לזולת במידה, היא המידה הממוצעת שבין קמצנות לפזרנות, ושפזרנות מוגזמת נחשבת לסוג של חוסר שפיות, ועל-מנת לגרום לאדם לחזור לשפיותו עליו להתנהג כקמצן לתקופה מסוימת עד שיחזור לדרך האמצע.^[4]

הנדבן היהודי המפורסם מכולם היה הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, שבימי חייו השקיע יותר מחמישה מיליון לירות שטרלינג של אותה עת, בפיתוח היישובים הראשונים בארץ ישראל כמו כן הוא רכש כ-500,000 דונם של אדמה, שבשטחה נבנו כמעט שלושים יישובים והוקמו מפעלים, יקבים ובתי חרושת, אשר בהמשך הועברו למדינת ישראל. קיימות גם מלגות רוטשילד.^[5]

נדבן יהודי ידוע נוסף היה סר משה מונטיפיורי, מנהיג יהודי מאנגליה, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות ובמיוחד בארץ ישראל, במאה ה-19. בתקופה זו שררו בארץ ישראל מחלות ועוני, וביקוריו של מונטיפיורי תרמו רבות לקיומן של הקהילות בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון.

 

קרן גדולה נוספת היא קרן אריסון, שאותה הקים תד אריסון ב-1981. בבעלות הקרן נכסים והשקעות בסכומים של מאות מיליוני דולרים, ואת התשואה של הקרן תורמת משפחת אריסון למוסדות בישראל, בעיקר בתחומי הבריאות, התרבות, המחקר והחינוך. שרי אריסון מונתה ליושבת ראש הקרן על ידי אביה, ומכהנת מאז בתפקיד זה.^[6] בישראל פועלות קרנות נדבנות רבות ומגוונות אך גם נדבנים הפועלים כאינדיבידואלים, כדוגמת אדמונד ספרא, משה מונטיפיורי ועוד.

לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה אדם שתרם סכום העולה על 180 ש"ח בשנה לגוף ציבורי או מוסד המוכר למדינה, זכאי לפטור ממס דרך החזר בשיעור של 35% מגובה התרומה. זאת בתנאי ששיעור התרומה אינה עולה על 30% מגובה ההכנסה של אותו תורם באותה השנה או על 9,000,000 ש"ח (לפי הנמוך מבין השניים). במקרה של חריגה מעל לתקרת התרומה השנתית המותרת, ההפרשים יתקבלו בשנת המס העוקבת. ניתן לאסוף את קבלות התרומות ולהגיש אותן אחת לשלוש שנים.^[7]

חברות ישראליות נוטות לתרום פחות מהנורמה המקובלת במדינות מפותחות, העומדת על תרומה של 1% מהרווח לפני מס. כך למשל, בשנת 2013 רק חברת ביטוח אחת מתוך שבע תרמה 1% ומעלה מהרווח. לעומתן, מרבית חברות הקמעונות והצריכה כן תרמו.^[8]

יחד עם עליית ההיי-טק הישראלי וצמחיתן של חברות ישראליות גדולות, גדלה גם התרומה של חברות מסוג זה, בין היתר באמצעות ייעוד מראש של אופציות או מניות למטרה זו. כך למשל, בשנת 2020 תרמו חברות ההיי-טק 1.9 מיליון דולר כתוצאה מאקזיטים או הנפקות, ובשנת 2021 הסכום עלה ל-3.2 מיליון דולר.^[9]

יכולים להיות מניעים שונים לקיום פעילות אלטרואיסטית, ביניהם מניעים חברתיים, כלכליים ופסיכולוגים. בין מניעים אלו נכללים: רגישות לנורמה חברתית המעודדת פילנתרופיה; דאגה אמיתית לזולת שמעודדת פילנתרופיה; אתיקה הזדהותית, מחילה על האחר מתוך אהבת העצמי; תחושת שייכות המעודדת נתינה ומעורבות; תחושת קהילתיות המעודדת "להחזיר לחברה" שהטיבה עמו; פנייה ישירה בבקשה לביצוע התרומה; תרומה לצורך סיפוק הצרכים הנפשיים והרגשיים; תרומה לצורך יצירת שם חיובי ויוקרה חברתית, תוך התמנות לקבוצת עילית; תרומה לצורך השגת עוצמה פוליטית וקשרים עסקיים ופוליטיים.

חוקרים מצאו כי מאפיינים אישיים כמו: גיל, מין, מצב משפחתי, מורשת משפחתית, משפיעים על היקף תרומת התורם. נוסף לרמת ההכנסה ואזור המגורים.^[10] לפילנתרופיה השלכות חיוביות על החברה, שכן המגזר השלישי בחלק מהתחומים יכול לקדם פעולות באופן יותר מקצועי, ממוקד ואפקטיבי מאשר המדינה, כמו גם פועל בתחומים שנראה כי המדינה אינה מפנה אליהם תשומת לב מספקת. עם זאת לפילנתרופיה גם השלכות שליליות כמו פגיעה בייצוגיות הממשלה וריבונותה, בכך שמשקיעים, ביניהם בעלי הון או זרים, יחליטו על המטרות הראויות לקידום לפי האינטרסים שלהם. כמו גם החשש הוא כי הלכי הרוח של המשקיעים ישפיעו על מקבלי ההחלטות ועל סדר היום הציבורי.^[11]

קיים פער משמעותי בנתוני הפילנתרופיה הקיימים בידינו לאור זאת שרבים מהתורמים אינם מדווחים על תרומותיהם לרשויות לצורך קבלת החזר המס, ומכאן אין דרך לאמוד את היקף התרמות האמיתי, שסביר שהוא הרבה יותר רחב. שכן עד היום אין גוף אפקטיבי המרכז את כלל נתוני פעילויות ותרומות הפילנתרופיה המתקיימים בישראל.^[12]

לפי תוצאות מחקרים, נמצאו מספר סיבות אפשריות לפעולת התרומה בישראל, ביניהם:

(1) פילנתרופיה רציונלית של השקעה מבחינת מיסוי, מיתוג, יוקרה ומיצוב עסקי.^[13]

(2) פילנתרופיה פטריוטית של תרומה לחברה אליה אני משתייך.^[13]

(3) שליחות, מחויבות ומצווה דתית. בנוסף לרמת הדתיות המשפיעה לחיוב על גובה התרומה.^[13]

(4) מסורת משפחתית של תרומות.^[14]

(5) מניעים אישיים ובהם; להחזיר למדינה ולחברה, הזדהות עם החברה או החברה המוחלשת, יוקרה, מוניטין, לחץ חברתי של הסביבה - אופנה, נורמה חברתית, חיפוש אחר משמעות.^[14]

(6) רצון לקדם נושאים מסוימים שנראים כאילו אינם מקבלים את תשומת לבה המספקת של הממשלה, או שהוזנחו על ידיה.^[14]

(7) שינוי בנסיבות החיים או אירוע מכונן אישי או לאומי.^[15]

• בנתונים שנאספו לגבי דת יש רק קטגוריות של: יהודי, מוסלמי, נוצרי ערבי, נוצרי אחר, דרוזי, לבנוני וסיווג דת אחר. בלאום יש רק קטגוריות בתחום של: יהודי, ערבי ואחר. יש להרחיב את העניין בנושא הלאום והדת ולהוסיף נתונים אודות הקטגוריות: חרדי, חרדי לייט, דתי, אורתודוקסי, דתי לייט, דתי-לאומי, מסורתי, רפורמי, דתל"ש, חילוני, אתאיסט, ספרדי, פרסי, אשכנזי, רוסי, קתולי, פרוטסטנטי, יווני, כת יוחנן המטביל, אנגליקני, אורתודוקסי, קופטי, ארמני, נוצרים משיחים, שיעי, סוני, אלווי, סופי, בהאי, זוראסטרי, בדואי, אורתודוקסי רוסי וכו'.
• רוב האוכלוסייה אינה מודעת לאפשרות לקבל החזר מס ולכן למדינה אין גישה לנתוני התרומות הנ"ל. אם לא ביקשו החזר מס, אין מידע.
• היקף הנתונים והמחקרים, גם בטווח הזמן מצומצם.
• יש תורמים המסייעים באמצעים אחרים כמו חינוך, השכלה, חברה טובה, טובה, ואף לעיתים בסיוע נפשי או משפטי, ולאו דווקא בסיוע כספי - ואת זה קשה לאמוד.

• תרומה

• מוסד ללא כוונת רווח
• המגזר השלישי
• שבע המידות הטובות
• מצנט
• תיקון עולם

  מדיה וקבצים בנושא נדבנות בוויקישיתוף

• המכון לחקר הפילנתרופיה בישראל
• עדי שרצר, פולה קבלו וענבר לבנת, Philanthropy and Religion, Judaism, בתוך: International Encyclopedia of Civil Society.
• מתיה קם, פיליפ טריה, צדקה, באתר "תרבות•il"
• ישראל היא בין היבואניות הגדולות ביותר של "כספים פילנתרופיים", אתר האוניברסיטה העברית, 10 בדצמבר 2009
•   רן לוי, מימון המונים, מיקרו-מימון ופילנטרופיה, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
• פילנתרופיה ופילנתרופים בישראל, ביטחון סוציאלי 83, יוני 2010
• לא כולם יכולים לנצח, שני כהן, פיגומים
• נדבנות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)