פזמונאי

הפזמונאות הישראלית החלה בשאיפה ליצור בארץ ישראל תרבות חדשה של שירי זמר היונקת מן התרבות היהודית העתיקה, אך מאז שנות ה-70 ניכרת בה השפעה של תרבות ארצות הברית.

שירי הזמר שנכתבו עד שנות ה-70 ביטאו תפיסה הרואה בפזמונאות שירה עממית, שיש בה מסר רעיוני. תופעה זו קשורה בעובדה שהפזמונאות הישראלית גובשה ברובה על ידי הלהקות הצבאיות. השירים נקראו שירים עבריים או ארץ-ישראליים, והם ביטאו ערכים ציוניים ופטריוטיים כגון בניית הארץ וההגנה עליה.

שינוי ממשי בפזמונאות הישראלית התרחש עם חדירתה של פזמונאות הרוקנרול האנגלו-אמריקנית. לשון שירי הזמר החדשים הייתה קשובה לעברית המדוברת, ותכניה נלקחו מחיי היום-יום. אחד הסממנים הבולטים של הפזמונאות החדשה היה השימוש בכלי נגינה חשמליים, שהחליפו את האקורדיון. עם זאת, גורם מרכזי וייחודי בפזמונאות העברית הוא יחסה אל השירה הלירית, המתבטא בהשפעה שיש לשירי משוררים על כתיבתם של תמלילנים פופולריים.