ספי ריבלין

ריבלין נולד בתל אביב וגדל והתחנך במושב העובדים נחלת יהודה (מ-1988 שכונה בראשון לציון). אביו ליפא, בן למשפחת ריבלין, היה חבר ברית הציונים הרוויזיוניסטים ברוסיה, ומפקד האצ"ל בראשון לציון. אמו שרה לבית ליבין הייתה מורה, וסבו יוסף לייב ליבין, על שמו הוא נקרא, כיהן כמוכתר של נחלת יהודה, ונמנה עם מייסדי קבוצת העמלנים שהקימה את הסתדרות העובדים הלאומית. על שם יוסף ורעייתו הספרנית ריסיה, נקרא כיום רחוב בנחלת יהודה. אחיו הבכור של ספי, אפרים, הפך לימים לפרופסור ליהדות באוניברסיטת פריז.^[1]

ריבלין העיד כי כשהיה בן ארבע נשרף כמעט בכל גופו, כשנפל לחבית בוערת במושב בו גדל.

ריבלין שיחק בקבוצות הכדורגל לילדים, נוער ובוגרים של הפועל ראשון לציון בין השנים 1964–1970.^[2]

את שירותו הצבאי עשה במערך ההגנה האווירית.

ריבלין למד משחק ב"בית צבי" והיה מראשוני שחקני תיאטרון החאן עם הקמתו מחדש בתחילת 1973. ההצגה הראשונה בכיכובו הייתה "משרתם של שני אדונים" של "החאן", בבימוי מייקל אלפרדס, עליה היה מועמד לפרס כינור דוד, ובהצגה "ערוגות החשק" בתיאטרון בימות, לצד טוביה צפיר ורבקה מיכאלי. בשנת 1976 שיחק לצד אברהם מור במחזמר "מסעות בנימין השלישי". המחזמר עצמו לא הצליח מבחינה מסחרית, אולם שירי נעמי שמר ששובצו בו ("שלג על עירי", "שירת העשבים", "סימן שעוד לא הגענו" ועוד) זכו לפרסום רחב.^[3] לאורך השנים המשיך לשחק בהצגות תיאטרון, רובן קומדיות. בשנת 2007 שיחק בהצגה "כלוב העליזים" לצדו של ישראל פוליאקוב. בספטמבר 2010 חזר להופיע בתיאטרון, בהצגה "גיבורים" בהבימה, עם יוסי פולק ואהרון אלמוג.

ריבלין העלה את מופע הקומדיה "אגדות האחים גרימברג" מאת דני רווה ואת המופע רב-המכר "אשתי ברירת קנס".^[4] בשנת 1997 העלה מופע יחיד בשם "זיכרונות מפפריקה" בשיתוף עם התיאטרון העממי אברהם דשא (פשנל) ויוכלמן-אשר הפקות.^[5] בשנת 2001 ובשנת 2002 שיחק במחזמר "שלגיה".^[4] בנוסף, הנחה שני פסטיגלים – ב-1989, לצד ציפי שביט וחנה לסלאו, וב-1993, לצד חני נחמיאס.

ריבלין החל בקריירה בטלוויזיה לאחר שמוטי קירשנבאום צירף אותו לתוכנית הסאטירה "ניקוי ראש" בהמלצתו של טוביה צפיר. משנת 1975 עד 1981 שיחק עם שלמה ניצן וציפי מור בתוכנית הילדים של הטלוויזיה החינוכית "רגע עם דודלי", שם גילם את דמותו הפרועה של "פיסטוק". לאחר שצילומי התוכנית הסתיימו, הופיע יחד עם ציפי מור בתוכנית "בבית של פיסטוק", שבה גילם את הדמות הראשית. השתתף בתפקיד "סולו" בתוכנית "סולו" שעסקה בכלי המוזיקה השונים. בתוכנית "זהו זה!" הגיש סדרה של פינות חידה קבועות, שברובן שיחק לצד שולה חן. המפורסמות שבפינות אלה הן הפינה הלשונית שבה גילמו ריבלין ותיקי דיין שני שכנים המתווכחים על המרפסת, "נח רב-מוח" - בלש הלבוש כמו שרלוק הולמס ו-"מוקש" – בהשראת תוכנית הראיונות "מוקד"^[6] – בה גילם תפקיד כפול: ספי גאון ויוסף עילוי. ריבלין הנחה גם שעשועון ילדים טלוויזיוני בשם "שניים בראש אחד" לצדו של הפנטומימאי חנוך רוזן (שהופיע כדמות בשם "פנטו").

בשנת 1985 שיחק ריבלין תפקיד מרכזי, לצד ג'וליאן שגרן במיני-סדרה הקומית "התזמורת". שגרן שיחק את מנצח התזמורת וריבלין את עוזרו האישי. למיני-סדרה היו עשרה פרקים והשתתפו בה שחקנים מובילים כמו ישראל גוריון, מיקי קם, רולנדה שגרן, מוני מושונוב, מוסקו אלקלעי, גידי גוב שהסכימו להופיע בה כניצבים. התוכנית זכתה בפרס "ורד הזהב" בתחרות במונטרה שבשווייץ.^[4]

בשנים 1987–1988 השתתף בתוכנית הילדים המצליחה "הופה היי", שבה גילם תפקידים שונים (כגון: טרזן הישראלי, ספי לוקס רופא העיניים, כבאי ראשון שמשון ועוד), ובנוסף הופיע יחד אתם ועם עירית ענבי במופע של הופה היי. בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים הגיש לצד אבי אתגר את "מוצ"ש", שבה גילם את המלצר הארגנטינאי עמנואל ודמויות נוספות שהמפורסמת בהן היא יוסהההף – בעל שאשתו (השחקנית יעל עמית) עושה בו כרצונה ומאמללת את חייו.

 

 

בשנת 1990 השתתף בתוכנית הילדים "ציפי בלי הפסקה" לצדה של ציפי שביט, וגילם בה את שבתאי השרת ואת אדריאן המוכר של הקיוסק.

עם עליית ערוץ 2 לאוויר, כיכב ריבלין בתוכניות הטלוויזיה "איצ'ה" (1994–1997), שזכתה להצלחה רבה, ו"ספי" (1998–1999), שלמעשה היו דומות לסדרות אחרות בעולם – "הכל נשאר במשפחה" ו"מיסטר בין" בהתאמה.

בשלהי שנות התשעים השתתף בשתי תוכניות של ערוץ הספורט על כדורגל אנגלי: "מסע הקסם המסתורי" עם אבי מלר ו"אימפריית הדשא" עם מודי בר און. בנוסף, היה חבר בפאנל "הדקה ה-91", תוכנית הכדורגל עם יורם ארבל ששודרה בערוץ 2.

מסוף שנות השמונים ובאמצע שנות התשעים השתתף ריבלין בפרסומות של הגרלת הלוטו של מפעל הפיס.

בשנת 2002 השתתף בתוכנית "אופסייד" בערוץ הספורט, בה הופיע בחיקויים של דמויות מעולם הכדורגל.

ב-2005–2006 הנחה את תוכנית האירוח "בא רגוע" בערוץ 1, השתתף כשחקן אורח בתוכנית הבידור "הרצועה". ב-2006 הופיע בסדרה "אלביס".

בשנת 2010 השתתף בתוכנית הטלוויזיה לילדים "גינת הפלאים של רינת" בערוץ הופ! בתפקיד סבא ספי.

ריבלין הופיע בסרטים: "רק היום" של זאב רווח (1976), "סרט וארוחת בוקר" (1977), "השועל בלול התרנגולות" של אפרים קישון (1978), "חסמבה ושודדי הסוסים" (1985) (בתפקיד אלימלך זורקין) ,"השגעון הגדול" (1986) (תפקיד ראשי), "אחד באפריל" (1989) (לצד ציפי שביט) ו"הסודות" (2007) בבימויו של אבי נשר.

ריבלין השתתף בתשדירי הליכוד במסגרת תעמולת הבחירות לכנסת. בפעם הראשונה במערכת הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977, ולאחר מכן במערכת הבחירות לכנסת העשירית ב-1981, בה השתתף בתפקיד קומי במספר מערכונים שאת חלקם אף כתב. יש הטוענים שתרם רבות להצלחת המפלגה בבחירות. בבחירות 1984 השתתף בתשדירי הליכוד אל מול שלישיית הגשש החיוור, אשר ייצגו את המערך. מתשדירים אלו זכורים במיוחד המונולוגים "כן ולא", שלעגו למועמד המערך, שמעון פרס.

ריבלין התמודד בשנת 1998 במקום השני ברשימת "ראשון 2000" למועצת העיר ראשון לציון, בה גר. הסיעה זכתה במנדט אחד בלבד, אך הוא נכנס למועצה בינואר 2003, עם היבחרו של מספר 1 ברשימה, חמי דורון, לכנסת השש עשרה, וכיהן כחבר במועצת העיר באופוזיציה במשך פחות משנה.

בבחירות למועצת העיר בשנת 2008 התמודד בשנית, במסגרת סיעת "פז" בראשות אסף דעבול, כמספר 2 ברשימה. הרשימה קיבלה 4 מנדטים במועצת העיר, וריבלין נבחר לכהן בה. במשך כשנתיים היה חבר במועצת העיר והחזיק בתיק קשרי הקהילה העירוני, עד שמונה על ידי דב צור, ראש עיריית ראשון לציון לתפקיד יועץ העירייה לתרבות הממונה על עריכת חגיגות ה-130 להיווסדה של העיר, ולצורך קבלת התפקיד התפטר ממועצת העיר.

ב-2008 התמודד ריבלין בפריימריס לקביעת רשימת הליכוד לכנסת השמונה עשרה,^[7] אך שובץ במקום לא ריאלי ברשימה.

ב-2013 הוענק לו תואר יקיר העיר ראשון לציון.^[8]

ב-1993 החל ריבלין, שהיה מעשן, לחוש בבעיות במיתרי הקול והחליט להופיע רק בטלוויזיה עד שירגיש טוב יותר. הוא נעדר מבימת התיאטרון למשך שבע שנים.^[4] סדרת הטלוויזיה בכיכובו "ספי", תוכננה כך שהוא יוכל להימנע מדיבור גם במהלך המשחק בה.

בספטמבר 2006 נבדק בבית החולים שיבא, ואז התגלתה מחלת הסרטן בגרונו והומלץ לו על כריתה מלאה של מיתרי הקול. ריבלין איתר רופא בבוסטון שהמציא טיפול חדשני, וכעבור שבועיים עבר בבוסטון את הניתוח הראשון מתוך סדרה ארוכה של ניתוחים, בניסיון להימנע מכריתת מיתרי הקול.

במאי 2007 הצטלם לתוכנית הטלוויזיה "עובדה", שם חשף שחלה בסרטן הגרון, וסיפר שהוא עובר ניתוחים רבים ואינו מסוגל לעבוד כשחקן. ב-2008 התייחס ריבלין למחלה בראיון שנתן ליואב גינאי בתוכנית הטלוויזיה "לגעת ברוח".^[9] ב-2010 לאחר שנה של טיפולים כימותרפיים, הצהיר ריבלין שהחלים מהסרטן, ובריאיון לחדשות 10 סיפר על תהליך ההחלמה הקשה ועל השאיפה שלו שהסיפור האישי יהווה השראה לאחרים הסובלים ממחלת הסרטן.^[10]

לאחר שמחלת הסרטן חזרה אליו, בספטמבר 2012 עבר ניתוח להסרת מיתרי הקול.

את הריאיון האחרון שלו ששודר בפברואר 2013 העניק ריבלין לחדשות 2 בעזרת פתקים.

בתקופה האחרונה לחייו היה מאושפז במחלקת ההוספיס של בית החולים שיבא בתל השומר, שם נפטר ב-3 בדצמבר 2013 מסרטן הגרון כשהוא בן 66.^[11] לפני הלווייתו הוצב ארונו בתיאטרון הבימה בתל אביב, ונערך לו טקס פרידה בו הספיד אותו ידידו ומקורבו הפוליטי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ולאחר מכן ריבלין הובא למנוחות בבית העלמין הישן בשכונת "גני אסתר" בראשון לציון.

 

ריבלין התגורר עד יומו האחרון בנחלת יהודה, מושב עובדים שהפך ב-1988 לשכונה בראשון לציון. הותיר אחריו את אשתו רינה (לבית נתן) ושלוש בנות ובן.

לאחר מותו של ריבלין, טענה עדי זינו,^[12] בתה של השחקנית אפי בן ישראל, שריבלין הוא אביה.^[13][14]

ריבלין אהד את קבוצות הכדורגל מכבי תל אביב ומנצ'סטר יונייטד ואת קבוצת הכדורסל שיקגו בולס. הוא הרבה להתארח בתוכניות ספורט, לספר על אהבתו לתחום זה ואף לשמש כפרשן.

• בדצמבר 2013 נקראו מרכז קהילתי בקריית השרון והיכל התרבות של קריית השרון בנתניה על שמו של ריבלין.^[15]
• החל משנת 2015 מקיימת עיריית ראשון לציון את פסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין. הפסטיבל מתקיים לרוב בימי חג הפורים.
• בתאריך 8 בדצמבר 2015 הנפיק דואר ישראל בול דאר לזכרו של ריבלין שנושא את דיוקנו. הבול עוצב על ידי האמן צביקה רויטמן.^[16]

• בעונה התשיעית של קומדיית המצבים "הפיג'מות" הוקדש לו פרק מספר שבע בעונה, שם הודו לו במשפט "תודה על המון דמעות של צחוק ואושר".
• בנובמבר 2020 האגודה למלחמה בסרטן צילמה תשדיר שבו ריבלין מדבר מ"גן העדן" עם ציפי שביט; את דמותו של ריבלין גילם איציק סיידוף.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ספי ריבלין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספי ריבלין

• ספי ריבלין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
•   ספי ריבלין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ספי ריבלין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• ספי ריבלין, דף שער בספרייה הלאומית
• ספי ריבלין, בארכיון הבימה
• ספי ריבלין, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• ספי ריבלין - "בבית של פיסטוק", הפרקים המלאים, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• ספי ריבלין - "רגע עם דודלי" - הפרקים המלאים, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• הגר רם, ‏ספי ריבלין: "המחלה האירה את עיניי", באתר ‏מאקו‏, 12 בינואר 2009
• עודד מרום, יוסף בעל החלומות: הצדעה לספי רבלין, באתר nrg‏, 10 ביוני 2009
• יונתן בינרט, גדולי הדור וחבורתם: ריאיון עם שלמה בראבא, ציפי שביט וספי ריבלין, באתר nrg‏, 23 במאי 2011
• רגע עם ספי, ב"ציפורי לילה מתגעגעות", גלי צה"ל, 27 במאי 2012
•   יואב גינאי משוחח עם ספי ריבלין בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
•   רינו צרור מראיין את ספי ריבלין, בתוכנית "חוצה ישראל" של הטלוויזיה החינוכית, באתר YouTube‏
•   יגאל רביד משוחח עם ספי ריבלין בתכנית "כך היה" של רשות השידור, סרטון באתר יוטיוב

עם מותו

• רעות וילף, "לא היה מוכן להשאיר אותך לא צוחק", באתר nrg‏, 3 בדצמבר 2013
• עידן יוסף, הקומיקאי ספי ריבלין נפטר בגיל 66, באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בדצמבר 2013
• nrg מעריב, צפו: הרגעים הגדולים בקריירה של ספי ריבלין, באתר nrg‏, 3 בדצמבר 2013
• אריאנה מלמד, הצחיק עד הסוף המר: פרידה מספי ריבלין, באתר ynet, 3 בדצמבר 2013
• חדשות 2, ‏הריאיון האחרון עם ספי ריבלין: "לא פוחד מהמוות", באתר ‏מאקו‏, 3 בדצמבר 2013
•   מורן שריר, פרידה מספי ריבלין: הבדרן שמעולם לא התנער מפיסטוק, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2013
• ליטל אבזון, ‏אופטימיות נצחית: כולנו הילדים של פיסטוק, באתר ‏מאקו‏, 4 בדצמבר 2013
• חייו של ספי ריבלין: מהשריפה כילד ועד לפוליטיקה המקומית, באתר וואלה, 4 בדצמבר 2013
• ציפי שביט: "ספי הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי", באתר ‏מאקו‏, 4 בדצמבר 2013
• נפרדים מספי ריבלין, באתר nana10‏, 4 בדצמבר 2013
• רועי מנדל, חבט בפרס, הפך את האינפלציה, סחף את המצביעים: ספי ריבלין, חיה פוליטית, באתר ynet, 5 בדצמבר 2013
•   רוגל אלפר, לא סתם פיסטוק, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2013
• יהודה ברקן סופד לספי ריבלין:   "היה חבר של כל המדינה", סרטון באתר יוטיוב