מרסל רייך-רניצקי

נולד בוולוצלאווק שבפולין, בשם מרסלי רייך, לדוד והלנה רייך. כשהיה בן 9 התיישבה משפחתו בברלין, ובבית-הספר סבל מלעג על מבטאו הפולני הכבד וחוסר שליטתו בשפה הגרמנית. בהשתדלותה של אמו, שדרשה ממנו לקרוא בקול יום-יום בפניה, רניצקי גמר אומר לשלוט בלשון ותוך מספר שנים היה המצטיין בכיתתו בספרות ובדקדוק. סיים את בית הספר התיכון בשנת 1937. בקשתו להירשם באוניברסיטת פרידריך וילהלם בעיר (כיום אוניברסיטת הומבולדט) נדחתה בגלל מוצאו היהודי. לימים העניקה לו האוניברסיטה תואר דוקטור לשם כבוד, כהכרה בעוול שנעשה לו. משפחתו גורשה לפולין בשנת 1938 בגירוש זבונשין.^[1] רייך הצליח להימלט ביחד עם אשתו תאופילה מגטו ורשה בשנת 1942, שם עבד כמתרגם בעבור היודנראט המקומי ואף פרסם ביקורות-קונצרטים תחת שם העט ויקטור הרט בעיתון הגטו שיצא לאור פעמיים בשבוע, "גזטה ז'ידובסקה" ("העיתון היהודי"). לאחר הבריחה מהגטו הסתתר הזוג בביתו של פולני נוצרי. לאחר המלחמה היה קצין במודיעין הפולני באגף שעסק בריגול נגד בריטניה. בתפקיד זה נשלח בשנת 1948 ללונדון, בכיסוי של סגן קונסול בשגרירות הפולנית בעיר, בשם הבדוי מרסלי רניצקי. בסוף 1949 הוחזר לפולין ושוחרר מהשירות החשאי בתחילת 1950. אחר כך פנה לעיתונות אך נאסר עליו לזמן מה לפרסם בשמו בפולין והוא עבר לעבוד ברדיו.

בביקור לימודים בגרמניה בשנת 1958 החליט להשתקע בפרנקפורט עם משפחתו. חברי קבוצת הסופרים "קבוצה 47", ביניהם וולפגנג קפן וזיגפריד לנץ, עזרו לו בכך. בשנים 1960–1973 היה מבקר הספרות של השבועון "די צייט", ובשנים 1973–1988 ערך את החלק הספרותי של "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג". שם התבלט בעיקר בעריכת ה"אנתולוגיה הפרנקפורטית" שייסד, שבה כונסו כ-1,500 שירים של משוררים גרמניים בליווי הערות.

בין מרץ 1988 לדצמבר 2001 הגיש את התוכנית "הקוורטט הספרותי" (Das literarische Quartett) בטלוויזיה הגרמנית. התוכנית שהתאפיינה בביקורת חדות לשון ובשחייה נגד הזרם הביאה לפרסומו הנרחב בכל שכבות האוכלוסייה בגרמניה. בחוגי המקצוע נודע עוד קודם לכן בתור "אפיפיור הספרות". באוקטובר 2008 היה אמור לקבל פרס מפעל חיים עבור התוכנית, אולם רייך-רניצקי דחה את הפרס בהצהרה ספונטנית מול מיליוני הצופים והקהל שהתאסף לכבודו בטקס: "אני לא חושב שאני שייך לכאן, עם כל הטיפשות שבה צפיתי הערב. אינני מקבל את הפרס".^[2]

רייך-רניצקי הוזמן ללמד באוניברסיטאות רבות בגרמניה ומחוצה לה, בהן טיבינגן, דיסלדורף, קרלסרוהה, סטוקהולם, אופסלה וכן בארצות הברית. הוא פרסם עשרות ספרים בנושאי ספרות, וערך סדרה מצליחה בשם "הקנון", שניסתה לכנס את הקנון הקלאסי של הספרות הגרמנית. האוטוביוגרפיה שלו, "החיים והספרות", זכתה להצלחה רבה, ותורגמה אף לעברית.

ביזמת אגודת ידידי אוניברסיטת תל אביב הוקמה בשנת 2006 קתדרה על שמו לספרות גרמנית, ובמקביל הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד על ידי האוניברסיטה.

רייך-רניצקי נפטר בפרנקפורט בשנת 2013. אשתו תאופילה ((גר'), 1920–2011) הייתה אמנית יהודית ממוצא פולני-גרמני. בנו אנדרו (אנ') היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אדינבורו.

• מרסל רייך-רניצקי, החיים והספרות, תרגום: רחל בר-חיים, הוצאת דביר, 2004

  מדיה וקבצים בנושא מרסל רייך-רניצקי בוויקישיתוף

• מרסל רייך-רניצקי והספרות הגרמנית באתר הספרייה הלאומית
• דן לחמן, על האוטוביוגרפיה של רייך-רניצקי באתר אי-מאגו
• אבנר שפירא, עכבר העיר אונליין, בגטו ורשה נזכרתי בדוסטויבסקי, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2008
• עופר אדרת, עכבר העיר אונליין, הזבל הזה שאתם משדרים, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2008
• לא תאמינו מי מפרסם את הטלוויזיה הגרמנית, עופר אדרת
• גל אורן, בן עם הספר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בספטמבר 2010
• עופר אדרת, מת מרסל רייך-רניצקי, "אפיפיור הספרות" של גרמניה, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2013
• עופר אדרת, אחרי מות - מותו של התליין הספרותי, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2013
•   שרה אוסצקי-לזר, הזהות המורכבת של מרסל רייך רניצקי, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2013
•   עמית קרביץ, סוד קסמו של "התליין הספרותי של גרמניה", באתר הארץ, 6 באוקטובר 2013
•   גלילי שחר, אחרי מותו של רייך־רניצקי, האם אפשר עוד לדבר על ביקורת ספרות במובנה ההומניסטי, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2018
• מרסל רייך-רניצקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מרסל רייך-רניצקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   מרסל רייך-רניצקי, דף שער בספרייה הלאומית
•   מרסל רייך-רניצקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   מרסל רייך-רניצקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
•   מרסל רייך-רניצקי, באתר Discogs (באנגלית)