לונה 2
לונה 2 (ברוסית: Луна-2) הייתה הגשושית הסובייטית השנייה בתוכנית לונה אשר נשלחה לעבר הירח, והעצם הראשון מעשה ידי אדם אשר פגע בגרם שמימי אחר.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוכנות חלל | ברית המועצות |
| מפעיל |
תאגיד הטילים והחלל אנרגיה  |
| יצרן | OKB-1 |
| תאריך שיגור |
12 בספטמבר 1959 |
| משגר | SS-6/R-7 |
| אתר שיגור |
כן שיגור גגארין |
| משימה | |
| סוג משימה | אימפקטור ירחי |
| משך המשימה הכולל |
12 בספטמבר 1959 – הווה (65 שנים) |
| משך המשימה | 33.5 שעות |
| מידע טכני | |
| משקל בשיגור | 390.2 ק"ג |
| משקל |
390.2 ק"ג |
| קישורים חיצוניים | |
| מספר קטלוג לוויינים | 00114 |
| מאגר המידע הלאומי | 1959-014A |
  | |
רקע ומאפיינים
עריכההגשושית לונה 1 ושלוש הגשושיות 1958B, 1958A ו-1958C שקדמו לה בתוכנית לונה וניסיון השיגור שלהן נכשל, היו חלק מסדרת ה-Ye-1 של גשושיות בעלות מסה של 156 קילוגרם.[1] משימות קודמות שנכשלו לא זכו להכרה פומבית, ונותרו ללא שם רשמי, כך שההתייחסות אליהן היא לפי שנת השיגור ולפי מספר ניסיון השיגור באותה השנה.[2][3] הגשושית הראשונה (1958A) התפוצצה בניסיון השיגור ב-23 בספטמבר 1958. שני שיגורים נוספים (1958B ו-1958C), ב-11 באוקטובר 1958 וב-4 בדצמבר 1958, כשלו גם הם.[4] ניסיון השיגור של לונה 1 היה הניסיון הרביעי לשיגור גשושית במסגרת התוכנית, וההצלחה החלקית הראשונה של התוכנית.[5] הניסיון התקיים ב-2 בינואר 1959 והגשושית החטיאה את הירח ב-5,965 קילומטרים.[6]
בין לונה 1 לבין לונה 2 הפרידה משימה אחת שניסיון השיגור שלה ב-18 ביוני 1959 נכשל.[7] השיגור של לונה 2 היה הניסיון השישי של ברית המועצות לשגר גשושית לירח.[8] לונה 2 הייתה דומה בעיצובה ללונה 1,[9] גשושית בעלת גוף כדורי עם אנטנות בולטות.[10] גם המכשור של הגשושית היה דומה גם ל-Luna 1,[9] וכלל מונה גייגר, מונה נצנוצים, מגנטומטר, מאתר מיקרו־מטאוריטים ומלכודת יונים. גוף הגשושית לא כלל מערכות הנעה.[11]
שיגורה ותוצאות משימתה
עריכההגשושית שוגרה ב־13 בספטמבר 1959 מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן. באותו יום שחרר רכב החלל ענן נתרן מתכתי כתום שסייע באיתור הגשושית, ופעל כניסיון לבדוק את התנהגות הגז בחלל. אחרי 33 וחצי שעות טיסה חדלה קבלת אותות הרדיו מלונה 2, עדות לפגיעתה בפני הירח. כחצי שעה לאחר מכן פגע בפני הירח גם חלק מהמרקיע. המשימה אישרה את ההשערה שלירח אין שדה מגנטי ממשי, ולא נמצאה עדות לחגורת קרינה סביבו.
טרם הפגיעה, היא שחררה שני מקבצים כדוריים של דסקיות־מתכת מחומשות עליהן נחרט תאריך השיגור באותיות קריליות, והם בתורם פיזרו אותן לכל עבר. הגשושית לא זיהתה קרינה או חגורות מגנטיות סביב הירח.
הגשושית פגעה בפני הירח בים הגשמים, בין המכתשים ארכימדס ואוטוליקוס, בקו רוחב של כ־30 מעלות צפון, ובקו אורך של 0 מעלות במורד מכתש אוטוליקוס, ממזרח לים הרוגע.[12]
קישורים חיצוניים
עריכה- איתי נבו, החללית הראשונה על הירח, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 14 בספטמבר 2018
- מהי החללית שהגיעה אל הירח ראשונה?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
1959: Luna 2 (USSR), סרטון בערוץ "International Astronautical Federation", באתר יוטיוב (אורך: 01:06)
הערות שוליים
עריכה- ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 22, 30, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
- ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 24, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
- ^ Tom Lund, Early Exploration of the Moon: Ranger to Apollo, Luna to Lunniy Korabl, Springer, 2018-12-26, עמ' 333, ISBN 978-3-030-02071-2. (באנגלית)
- ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 22-24, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
- ^ USSR launches the first artificial planet, www.russianspaceweb.com
- ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 25, 27, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
- ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 30-31, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
- ^ Russia's unmanned missions toward the Moon, www.russianspaceweb.com
- ^ 1 2 USSR - Luna 2, orbitalfocus.uk
- ^ Marina Koren, Why the Far Side of the Moon Matters So Much, The Atlantic, 2019-01-03 (באנגלית)
- ^ NASA - NSSDCA - Spacecraft - Details, nssdc.gsfc.nasa.gov
- ^ Luna 02, NASA Science