[go: up one dir, main page]
ויקיפדיה

יצירתיות

כינוי לתכונה והיכולת האנושית ליצירה מקורית

יצירתיות היא תהליך ההפקה של רעיונות מקוריים ורלוונטיים למצב נתון[1]. חשיבה יצירתית מורכבת ממקוריות, גמישות ושימושיות[2]. היצירתיות נחשבת למרכיב חיוני ביכולת התפקוד של האדם[3].

יצירתיות

היצירתיות מונחת בבסיס המצאות רבות במדע, בטכנולוגיה ובאמנות, כמו גם בבסיס פתרונות חדשים לבעיות נפוצות מחיי היום יום של האדם[4]. תוצר של חשיבה יצירתית יכול להיות אינטלקטואלי (כתבה, שיר, מאמר), מוחשי (כמו פטנט, מוצר) או תהליך (שינוי ארגוני או תהליכי).

הגדרת היצירתיות כוללת היבטים נוירולוגיים, פילוסופיים ופסיכולוגיים[2]. בהתאם לכך, חקר היצירתיות מתפרס על פני תחומי דעת רבים, כגון פסיכולוגיה, חינוך, סוציולוגיה, כלכלה וניהול.

תחומי הביטוי של היצירתיות

עריכה

היצירתיות יכולה לבוא לידי ביטוי בכל אחד מתחומי העשייה של האדם. התוצרים של רוב סוגי העבודה היצירתית הם פתרון לבעיה וחשיבה[5]. בהתאם לכך, התוצר של היצירתיות יכול להיות, רעיון, המשגה, צורה אמנותית, תאוריה וכו'.

אחד מביטויי היצירתיות הוא יכולת האלתור[6]. האלתור המוזיקלי נחשב לפעולה יצירתית, משום שהוא מחייב את הנגן ליצור ללא הנחיה של יעד מוגדר עבור תוצר הנגינה שלו[7]. יש הקושרים את ההומור עם יצירתיות משום שהוא דרך בלתי שגרתית ומקורית לראות דברים[8]. ביסוציאציה היא הגורם המשותף ליצירתיות ולהומור. זוהי היכולת לראות דבר כלשהו ממספר זוויות שונות בו-זמנית וליצור הבנה חדשה המתבססת עליהן[9].

גורמים המשפיעים על יצירתיות

עריכה

היצירתיות מושפעת ממגוון משתנים, כגון: מצב רוח[10], אינטליגנציה, תרבות, מסורת, אופי, מוסכמות חברתיות ועוד. למשל, מצב רוח טוב יכול להגביר את היצירתיות[10]. בנוסף, התמודדות מול בעיה יכולה להיות הגורם המעורר לחשיבה ופעולה יצירתיים[5]. מכאן שחלק מההשפעות על היצירתיות הן בעלות אופי סביבתי.

קשב סלקטיבי וויסות קשב

עריכה

המונח קשב מתייחס לאוסף של יכולות קוגניטיביות המאפשרות ליצורים חיים להתמודד עם כמויות המידע העצומות המציפות את המערכת החושית ולהשתמש בו לצורך התנהגות הסתגלותית ומכוונת מטרה[11]. משום שלחשיבה המודעת יש קיבולת מוגבלת, ההתמקדות בחוט מחשבה או גירוי מסוים, באה על חשבון העיבוד של חוטי מחשבה או גירויים אחרים[12]. בהתאם לכך מוסחות פוגעת ביכולת של האדם לחשוב ולפעול בצורה יצירתית[3].

הקשב הסלקטיבי מאפשר למידע רלוונטי להנחות את ההתנהגות של האדם, תוך כדי צמצום ההשפעה של מידע מסיח או לא רלוונטי[13]. פעולה זו של הפניית הקשב לגירויים המתאימים בלבד מכונה "סינון" (Filtering)[14]. אחד המנגנונים הקוגניטיביים המעורבים ביכולת הסינון של הקשב הסלקטיבי היא העכבה הסמויה. זוהי היכולת להוציא מהמחשבה המודעת גירויים שנחוו בעבר כלא רלוונטיים[15], או היכולת של המוח לסנן גירויים לא רלוונטיים[2]. עם זאת, "דליפות קשב" יכולות לסייע לאנשים לשים לב למידע שנמצא מחוץ למוקד הקשב שלהם ולשלב אותו בתהליכי עיבוד המידע הנוכחיים שלהם, דבר היכול להוביל לחשיבה יצירתית[4]. בהתאם לכך, אנשים יצירתיים מראים קשיים בעכבה סמויה[16]. כמו כן, אנשים יצירתיים מאופיינים בין היתר ביכולת לתפוס ולתאר דברים החבויים מעיניהם של אנשים אחרים[15].

בנוסף, הקשב הסלקטיבי משפיע על אופן התפיסה של גירויים שונים. דברים שאליהם מופנה הקשב נתפסים באופן חד וברור. בנוסף, קל לשלוף אותם מהזיכרון במועד מאוחר יותר. לעומת זאת, שאר הדברים פחות מובחנים וקשה לזכור אותם[14]. בנוסף לברירת הגירויים מהעולם החיצוני, ניתן להפנות את מוקד תשומת הלב גם למחשבות ותהליכי עיבוד מידע פנימיים[12]. דוגמה לכך היא הנטייה לנדידת מחשבות. בהקשר זה נדידת מחשבות יכולה לתרום ליצירתיות בפתרון בעיות, על ידי הגברת התועלת היצירתית של מרווחי האינקובציה[17].

ידע, מיומנות ומשכל

עריכה

לרוב היצירתיות מתבטאת בתחומים ספציפיים אשר בהם האדם היצירתי בקיא ומומחה, לכן היא אינה כושר כללי המצוי בכל התחומים. היצירתיות תלויה בידע ומיומנויות ספציפיים מתחום התוכן הרלוונטי[5]. השילוב של הנמכה בעכבה סמויה עם מנת משכל גבוהה קשור להגברת ההישגים בתחום היצירתיות[15]. עם זאת, מנת משכל גבוהה אינה תנאי הכרחי ליצירתיות[18]. אדם צריך להיות מספיק אינטליגנטי כדי ללמוד את הידע והמיומנות הדרושים לפעילות יצירתית מסוימת וזהו הסף הנדרש עבור היצירתיות[5].

מאפייני אישיות והעדפות אישיות

עריכה

תווי האישיות המאפיינים אנשים יצירתיים יכולים לסייע בהסברת חוסר הקשר שבין רמת היצירתיות של האדם להשיגו במבחני מנת משכל רשמיים[19].

אנשים יצירתיים נוטים לחפש חידושים[5]. רבים מהם מדווחים שהסף הנמוך שלהם לשעמום הוא זה שדוחף אותם להיות מעורבים רגשית ומחשבתית בפעילויות יצירתיות[20]. בהתאם לכך, האדם היצירתי הוא בעל גישה פעילה ויוזמת. הוא פתוח כל הזמן למידע חדש, יש לו סקרנות רבה והוא שואף להיחשף לאתגרים והזדמנויות חדשים שהחיים מזמנים לו. הוא נהנה לחקור ולארגן מחדש אפשרויות שונות ללא חשש מכישלון ולהשתמש בפתרונות לא צפויים. לאנשים עם יצירתיות יוצאת דופן יש בדרך כלל מוטיבציה גבוהה, הם נוטים ליטול סיכונים ולהשקיע בתהליך ההכנה[21].

האנשים היצירתיים הבולטים ביותר מאופיינים ברצון לקרוא תיגר על המוסכמות. האדם היצירתי יגדיר בעיות בדרכים השונות מהמקובל. הוא יאסוף ויארגן מידע תוך שבירת מוסכמות ויגלה יחסים חדשים ומורכבים בין נתונים. הוא יראה יכולת גבוהה בבדיקת היתכנות של חלופות לפתרון לצורך שינוי יעיל של התוכנית המקורית והתאמתה למציאות המשתנה[22]. ההעזה לפרק דפוסי חשיבה מקובלים ולבחון דברים בדרכים חדשות היא זו אשר זירזה את קידומו של המדע[23].

חשיבה מסתעפת ומתכנסת – גמישות והתמדה

עריכה

אחד ממאפייני הליבה של עבודה יצירתית הוא החדשנות שלה[5], אך יצירה חופשית של שונות טומנת בחובה סיכון ליצירתיות כוזבת[24]. זאת משום שהיצירתיות מוגדרת כיכולת ההפקה של תגובות חדשות תואמות הקשר[25][2] ולכן לא כל הפקה של תוצר חדש או מקורי נחשבת לפעולה יצירתית. כלומר, היצירתיות אינה מתייחסת להפקה של תוצרים חדשים או מקוריים באופן כללי, אלא רק להפקה של תוצרים חדשים או מקוריים שיש להם ערך או משמעות במציאות. מכאן שהחדשנות היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק ליצירתיות.

אם כן, ההפקה של תוצרים חדשים שאין להם ערך במציאות היא אומנם פעולה של חידוש, אך אינה פעולה יצירתית. בהתאם לכך, חשיבה יצירתית מערבת שני תהליכים מחשבתיים שונים. התהליך הראשון הוא יצירה של דברים חדשים באמצעות חשיבה מסתעפת והשני הוא הערכה של הדברים שנוצרו על ידי חשיבה מתכנסת[24]. החשיבה היצירתית מתאפשרת באמצעות שקלול התמורות Trade-off בין החשיבה הגמישה והמסתעפת, לבין החשיבה המתמידה והמתכנסת[26]. זאת משום ששני סוגי החשיבה מובילים ליצירה של רעיונות, אך עושים זאת בדרכים שונות ומאזנים אחד את השני[24].

במילים אחרות, היצירתיות מצריכה איזון בין גמישות להתמדה של תהליכי עיבוד המידע[3][26]. נוקשות חשיבתית פוגעת ביכולת של האדם לחשוב ולפעול בצורה יצירתית[3], משום שהיצירתיות נשענת על גמישות מחשבתית, שמאפשרת חשיבה רב-ממדית ורב-כיוונית[22]. הגמישות Flexibility, מאפשרת לאדם לשקול מגוון גישות לבעיה מסוימת ולבחון את המצב, גם מנקודות מבט לא קונבנציונליות[3]. בהקשר זה, הנמכה בעכבה הסמויה יכולה לשפר את היכולת היצירתית, משום שהיא מגבירה את החשיבה המסתעפת על ידי הרחבה והגמשה של הרשת האסוציאטיבית[2]. במקביל, ההתמדה Persistence מאפשרת לאדם לעבוד על בעיות יצירתיות, בתשומת לב וביסודיות לאורך זמן[3]. בהתאם לכך מוסחות פוגעת ביכולת של האדם לחשוב ולפעול בצורה יצירתית[3]. תהליכים יצירתיים של התמדה כוללים חשיבה מתכנסת יותר, חשיבה ממוקדת ושיטתית, כמו גם תהליכי חיפוש ממושכים[3].

מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים

עריכה
 
רשת נרחבת של אזורים במוח פועלים יחדיו בעת ביצוע מטלה הדורשת חשיבה מסתעפת, אחד התפקודים הקוגניטיביים המעורבים בחשיבה יצירתית.

אומנם המושג יצירתיות הוא בעל אופי אבסטרקטי, אך נמצא כי רשת נרחבת של אזורים, המתפרשת על פני כל המוח, פועלים יחדיו בעת ביצוע מטלה הדורשת יצירתיות[27]. כמו כן, לכמות המוליך העצבי דופמין באזורי המוח השונים נמצאה השפעה על היצירתיות האנושית[4].

רשתות מוחיות המעורבות בחשיבה יצירתית

עריכה

פעילות קוגניטיבית מורכבת לרוב נתמכת על ידי מספר אזורים הפועלים יחדיו ומכוננים רשת עצבית, רשתות אלו לרוב נחשבות כבסיס העצבי התומך ביכולת קוגניטיבית בסיסית.

מחקרים אשר השתמשו בדימות מוחי מצאו כי מספר רשתות פעילות במקביל בביצוע מטלה הדורשת חשיבה מסתעפת, ומתקשרות ביניהם בדפוסם שונים לאורך המטלה. נמצא כי רשת ברירת המחדל, רשת המופעלת לרוב כאשר אין מטלה חיצונית הנידרשת להיעשות[28] ומזוהה עם פעולות כמו חלימה בהקיץ[29], חשיבה על אירועים בעתיד[30] ויצירת סימולציות במחשבה[31]; רשת השליטה הניהולית (executive control network), רשת הפועלת כאשר נדרש קשב למקור חיצוני, ומזוהה עם פעילות כמו זיכרון עבודה[32] ועיכוב תגובות[33] וגם רשת הבולטות (salience network), רשת המזוהה עם סינון וזיהוי של גירויים בולטים ורלוונטיים[34], על הסטת הקשב לעבר אירועים בולטים בסביבה[35], ועל הפעלה והחלשה של רשתות אחרות במוח[36], נמצאו פעילות לאורך המטלה[27].

פעילות רשתות אלה לאורך חשיבה מסתעפת אינה אחידה ומערבת תקשורת בין רשתות שונות. בתחילת ביצוע המטלה קיימת קישוריות חזקה בין רשת ברירת המחדל לרשת הבולטות, דבר המעיד על פעולה משותפת של שתי הרשתות. ככל שמתקדם הזמן שבו הנבדק מתמיד במטלה, מתחזקת הקישוריות של רשת ברירת המחדל עם אזורים המזוהים עם רשת השליטה הניהולית[27], ונחלשת הקישוריות עם רשת הבולטות. קישור בין רשתות שונות מעיד על כך שהרשתות אינן פועלות בנפרד זו לזו במהלך החשבה המסתעפת אלא מתחברות יחדיו על מנת לתמוך בפעולה.

  • בתמונה רואים את הקישוריות המוחית בין פיתול החגורה הימני האחורי (right PCC), אזור מרכזי ברשת ברירת המחדל, לבין שאר המוח לאורך ביצוע מטלה המערבת חשיבה מסתעפת. ניתן להבחין כי הקישוריות לאזורים המזוהים עם רשת הבולטות (האינסולה שמסומנת ב-1) נעלמים לקראת סוף הרישום, ואילו באמצע הרישום מתווספים אזורים המזוהים עם רשת הניהול והבקרה (כגון ה-dlPFC שמסומן ב-5). 
    בתמונה רואים את הקישוריות המוחית בין פיתול החגורה הימני האחורי (right PCC), אזור מרכזי ברשת ברירת המחדל, לבין שאר המוח לאורך ביצוע מטלה המערבת חשיבה מסתעפת. ניתן להבחין כי הקישוריות לאזורים המזוהים עם רשת הבולטות (האינסולה שמסומנת ב-1) נעלמים לקראת סוף הרישום, ואילו באמצע הרישום מתווספים אזורים המזוהים עם רשת הניהול והבקרה (כגון ה-dlPFC שמסומן ב-5).


לפי הפסיכולוג רוג'ר ביטי, בתהליכים יצירתיים רשת ברירת המחדל משפיעה בעיקר על ייצור רעיונות, מלמטה למעלה, ורשת הבקרה מגבילה ומכווינה את ייצור הרעיונות אל עבר מטרה ספציפית באמצעות תהליכי ניהול ובקרה מלמעלה למטה[37]. חיזוק לתיאוריה זו נמצא גם בהתבטאויות אחרות של יצירתיות כמו יצירה של שירה[38] ויצירת אמנות חזותית[39]. בשלב בו הנבדקים התבקשו להעריך את תוצרי החשיבה שלהם נצפתה עלייה בקישוריות הרשתות. עם זאת בצורות ביטוי אלו בשלב העלאת הרעיונות פעילות הרשתות לא הייתה מקושרת או אפילו הייתה הפוכה לפעילות רשת הבקרה[37], דבר המעלה הבדלים דקים ביכולות הנדרשות לצורות ביטוי שונות של יצירתיות. נקודה נוספת שמעלה ביטי היא כי הפעולה היצירתית מורכבת מתתי פעילויות קוגניטיביות הדומות לפיעלויות קוגניטיביות אחרות כמו העלאת זכרונות, או פעילות מונחית מטרה[37].

השפעת הדופמין על קליפת המוח הקדם מצחית והסטריאטום

עריכה
 
לרמות הדופמין בקליפת המוח הקדם-מצחית ובסטריאטום יש השפעה מרכזית על היצירתיות

נראה שהתהליך היצירתי מתחיל בקליפת המוח הקדם-מצחית, כאשר דיכוי קל של יכולת האינהיביציה והעכבה הסמויה מאפשר זרימה חופשית של רעיונות[5]. קליפת המוח הקדם-מצחית מקבלת מידע של מטה-מעלה “bottom-up” מהמערכות החושיות של המוח ומספקת ויסות של מעלה-מטה “top-down” על הקורטקס החושי, כדי לשלוף מידע שמאוכסן בזיכרון וכדי להנחות את העיבוד של המידע החושי[40]. קליפת המוח הקדם-מצחית מסוגלת לייצג מידע גם בהיעדר נוכחותו בסביבה הפיזית, באמצעות רשתות עצביות שמשפעלות אחת את השנייה באופן המאפשר את שמירת המידע במודעות[41]. בהתאם לכך, קליפת המוח הקדם-מצחית היא המערכת שאחראית על התפקודים הגבוהים של החשיבה, כמו חשיבה מופשטת[42] ויש לה חשיבות רבה ליכולת היצירתית של האדם[3][5].

באופן כללי ישנם מוליכים עצביים המשפיעים על פעילות קליפת המוח הקדם-מצחית. למשל, רמת השחרור של קטכולאמינים בקליפת המוח הקדם-מצחית יכולה לשנות במהירות את חוזק הקשרים ברשתות קדם מצחיות, כדי לתאם בין מצבים קוגניטיביים ותודעתיים לבין הדרישות הפיזיולוגיות המתעוררות בעקבות גירויים ואירועים שונים בסביבה[41]. בהתאם לכך, רמות נמוכות של המוליך העצבי נוראדרנלין המאפיינות מצבי רוגע מקושרות ליצירתיות, בעוד שרמות גבוהות של נוראדרנלין המאפיינות מצבי מתח מקושרות לירידה ביצירתיות[5]. מנגנון זה הוא ביטוי ליחסי גומלין בין רגש וקוגניציה. כמו כן, יכולת ההתמדה של התהליכים היצירתיים בקליפת המוח הקדם-מצחית מווסתת על ידי המוליך העצבי דופמין[3]. זמינות הדומפין בקליפת המוח הקדם מצחית מושפעת מהאנזים Catechol-O-methyltransferase או COMT[4], שמפרק תרכובות אורגניות מסוג קטכולאמין בנוזל החוץ-תאי[43]

קליפת המוח הקדם-מצחית מתפקדת באופן מיטבי כאשר הכמויות של המוליכים העצביים נוראדרנלין ודופמין מיטביות[43]. מוליכים עצביים אלו משפיעים בצורת U הפוכה, כך שעודף או חוסר שלהם יכולים להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד שלה[41]. בהתאם לכך, נראה יחס של צורת U הפוכה גם בין היכולת היצירתית לרמת הדופמין בקליפת המוח הקדם-מצחית[3]. מסיבה זו, התוצאות של שינוי רמת הדופמין על היצירתיות של האדם, תלויות ברמת הבסיס שלו[3]. למשל, תוספת של דופמין לאדם עם רמת דופמין גבוהה, תעלה את רמת המוסחות ותפגע ביכולת ההתמדה של התהליך היצירתי[3]. לעומת זאת, הוספת כמות זהה של דופמין לאדם שרמת הבסיס שלו נמוכה, תוביל לשיפור של הביצועים היצירתיים שלו[3].

הסטריאטום מעורב בהנחיית ההתנהגות לעבר הגשמת מטרות רצויות על ידי בחירה וארגון של סדר הפעולות הנדרש[44]. במערכת העצבים האנושית, הסטריאטום מופעל בעקבות גירוי הקשור לתגמול, בעקבות גירוי אברסיבי (לא נעים), מפתיע או עוצמתי, או על ידי רמזים הקשורים לתגמול. הוא מבסס את פעולתו על מידע שמתקבל מקליפת המוח הקדם-מצחית[44]. המוליך העצבי דופמין חיוני לצורך הפעלה סינפטית בתוך הסטריאטום ובינו לבין אזורים אחרים, כמו קליפת המוח הקדם-מצחית[44]. בהתאם לכך, בנוסף לקליפת המוח הקדם-מצחית, גם לפעילות הדופמינרגית של הסטריאטום יש השפעה משמעותית על היכולת היצירתית[3][26]. בעוד שהתפקוד הדופמינרגי של קליפת המוח הקדם מצחית אחראי על היציבות וההתמדה של התהליך היצירתי, התפקוד הדופמינרגי של הסטריאטום מאפשר את הגמישות החיונית לא פחות לתהליך זה[3][26]. גם בסטריאטום הקשר בין דופמין ליצירתיות הוא בעל צורת U הפוכה, כאשר רמות מתונות של דופמין מסייעות לגמישות המחשבתית ותורמות ליצירתיות, בעוד שרמות גבוהות או נמוכות של דופמין פוגעות בגמישות המחשבתית וביצירתיות[3]. מבחינה גנטית, וריאציות גנטיות של הגן DAT מקושרות לשונות בין אישית בזמינות של נשא הדופמין ושל זמינות הדופמין בסטריאטום[4]. כמו כן, נשא הדופמין DAT מקושר לזמינות הדופמין בסטריאטום ולגמישות מחשבתית[4].

קולטני דופמין D2 (המכונים גם DRD2) הם קולטנים נפוצים יחסית. הם נמצאים באזור גרעיני הבסיס, כמו הגרעין הזנבי והפוטמן (Putamen), גרעין האקומבנס, ב-Olfactory Tubercle ובסטריאטום[42]. בנוסף למוליך העצבי דופמין, גם קולטני דופמין מסוג D2 מקושרים ליצירתיות[3]. למעשה, ההשפעה החזקה של קולטני D2 על הסטריאטום מקושרת ליצירתיות באמצעות ההשפעה שלו על גמישות החשיבה, שהיא חלק חיוני מתהליך זה[3].

הקשר בין התפקוד הדופמינרגי לרמת היצירתיות לא מסתכם רק בהשפעה הנפרדת שלו על קליפת המוח הקדם-מצחית והסטריאטום, אלא גם מהיחס של רמות הדופמין בין שני האזורים המוחיים האלו ובאיזון של המערכת הפרונטו-סטראיטלית Frontostriatal circuit ככלל[4][3][26]. למשל, שפעול יתר של הסטריאטום בהשוואה לקליפת המוח הקדם מצחית יגרום לרמות גבוהות מידי של מוסחות שתפגע ביצירתיות[3]. לעומת זאת, תת-שפעול של ההסטריאטום בהשוואה לקליפת המוח הקדם מצחית יגרום לנוקשות מחשבתית שתפגע ביצירתיות גם כן[3]. כלומר, האפנון העצבי של המערכת הפרונטו-סטריאטלית, עליו אחראי המוליך העצבי דופמין – הוא זה שמאפשר הן את הגמישות והן את ההתמדה הדרושות לתהליך היצירתי[3][26]. כמו כן, הקשר בין רמת הדופמין במערכת הפרונטו-סטריאטלית לבין היצירתיות אינו יחס ישר, אלא בצורה של U הפוכה[3][4]. כתוצאה מכך, ההשפעות של ירידה או עליה ברמות הדופמין על היצירתיות של אדם מסוים, תלויות ברמת הבסיס שלו[3].

דופמין וחיפוש חידושים

עריכה

מנגנון נוסף אשר יכול להסביר את הקשר בין דופמין ליצירתיות הוא הנטייה להתנהגות של חיפוש חידושים (באנגלית: Novelty seeking)[2]. זאת משום שמנגנונים הקשורים למוליך העצבי דופמין מעורבים גם בנטייה של אנשים יצירתיים לחפש חידושים[5]. הנטייה לחיפוש חידושים מקושרת לאזורים מוחיים אשר מכילים תאי עצב דופמינרגיים או מקושרים לתאי עצב דופמינרגיים מאזורים אחרים של המוח, כמו: הסטריאטום הגחוני Ventral striatum, החומר השחור, הטגמנטום הגחוני והיפוקמפוס[2].

ההשפעה של ליקויים כרוניים בתפקוד הדופמינרגי על היצירתיות

עריכה

המוליך העצבי דופמין מקושר ליכולת היצירתית[4]. משום שיש לו תפקיד משמעותית בוויסות התהליכים הקוגניטיביים המעורבים בחשיבה יצירתית, יש לצפות שמצבים הכרוכים בליקויים כרוניים בתפקוד הדופמינרגי יובילו להנמכה או שיפור של היכולת היצירתית[3]. למשל, אנשים עם סימנים עדינים של סכיזופרניה (שאינם עונים על הקריטריונים לאבחנה), יש ליקויים קלים בתפקוד הדופמינרגי והם מפגנים רמות גבוהות יותר של גמישות בחשיבה היצירתית, בהשוואה לאנשים בריאים ללא סכיזופרניה[3].

כמו כן, לדופמין יש תפקיד חשוב בהפרעות מצב רוח[21] בהתאם לכך, קשר מסוג עקומת U הפוכה בין זמינות הדופמין לבין היכולת היצירתית נראה גם אצל אנשים עם הפרעה דו-קוטבית, המאופיינת בתפקוד דופמינרגי לקוי[3].

מחקר ענק משנת 2011 בדק את רישומי הרשויות השוודיות, שכללו יותר ממיליון אנשים, וניתח את הרישומים ביחס לעיסוק במקצועות יצירתיים. במחקר אופיין עיסוקם של אנשים אשר סבלו מפסיכופתלוגיות ועיסוקם של בני משפחותיהם ביחס לקבוצת ביקורת של אנשים אשר לא אובחנו כסובלים מהפרעה פסיכאטרית. נמצא כי הוריהם ואחיהם של אנשים אשר סבלו מסכיזופרניה הועסקו יותר במשרות הנחשבות כיצירתיות כדוגמת מדענים ואומנים. אנשים אשר סבלו מהפרעה דו-קוטבית עסקו גם הם וגם בני משפחותיהם במשלח יד יצירתי מאשר קבוצת הביקורת. מנגד אנשים אשר סבלו מדיכאון קליני חד־קוטבי לא הראו דפוס עקבי בקשר להעסקה במקצוע יצירתי[45].

מחלת פרקינסון נגרמת מהתנוונות של תאי העצב המייצרים את רוב הדופמין במוח[21]. ללא טיפול תרופתי, אנשים עם מחלת פרקינסון מראים ירידה ביכולת הגמישות המחשבתית, בהשוואה לאנשים בריאים ללא מחלת פרקינסון[3]. עם זאת, אנשים עם מחלת הפרקינטון שמקבלים טיפול להגברת הפעילות הדופמינרגית Dopaminergic agents, מראים עלייה משמעותית ביצירתיות אמנותית[2]. לא רק זאת, אלא שהם מפגנים גם יצירתיות מילולית וויזואלית גבוהה יותר גם בהשוואה לאנשים בריאים ללא בעיות נוירולוגיות[2].

תובנה (insight) ויצירתיות

עריכה
  ערכים מורחבים – תובנה

תּוֹבָנָה היא תופעה קוגניטיבית המתארת גיחה פתאומית למודעות של רעיון מקורי, נקודת מבט חדשה, מימוש או פתרון של בעיה מסוימת. גיחה זו מתרחשת באופן בדיד, בפעם אחת ובהקשרים מסוימים התחושה של גיחה זו מכונה "חוויית "אהא!"", ומתוארת בביטוי "נפל האסימון". חשיבה יצירתית מלווה לעיתים קרובות בהתרחשות תובנה, ולכן שוער כי לתובנה חלק בתהליך החשיבה היצירתית. בזכות היות רגע התובנה מאורע בדיד, לעיתים קרובות חקר חשיבה יצירתית מתמקד באירוע התובנה ובאיתור הבסיס העצבי שלו, כחלק מהרשת העצבית אשר בבסיס החשיבה היצירתית.

מלבד התכונות הקוגניטיביות לתובנה גם מאפיינים רגשיים. לרגע התובנה מתלווה תחושה מהנה[46][47], שיכולה להיות חלק ממנגנון תגמול אשר מחזק התנהגות של חשיבה יצירתית[48]. בכוחו של מנגנון מבוסס תגמול להסביר מדוע אנשים רבים אוהבים לשחק משחקים אשר מעורבים בעירור תובנה כמו חידות, סודוקו וכדומה, כמו גם מדוע אנשים רבים נמשכים למשלחי יד המערבים חשיבה יצירתית המערבים למידה של תכנים מורכבים ופתרון בעיות כמו אומנות הנדסה עיצוב ומחקר מדעי[49].

פיתוח יצירתיות

עריכה

מרכיב משמעותי של החשיבה היצירתית הוא בחינה חופשית של אפשרויות חדשות ללא חשש מכישלון. האדם היצירתי נשען על היסטוריה אישית שבה כבר פתר מספר בעיות בצורה יצירתית, באופן שגיבש אצלו ערך עצמי גבוה, מקור שליטה פנימי ותחושת מסוגלות גבוהה בתחום היצירתיות.

היצירתיות ניתנת ללמידה ולשכלול כאשר היא מוגדרת כמטרה מרכזית של תוכנית לימודים. אפשר לפתח את היצירתיות על ידי הפחתת המתחים והלחצים להצלחה מיידית, הכוונה ועידוד להעלאת רעיונות תוך הגברת הלגיטימיות עבור הצגת תשובות שטותיות או שגויות כחלק מתהליך של ניסוי וטעייה. האדם היצירתי פועל במציאות מורכבת היוצרת צורך ליצור ולאלתר. אך אם הסביבה תדרוש אתגרים ופתרונות, לא תהיה יצירתיות. לכן ללומד יצירתי צריכה להיות בעיה קשה לפתרון, אשר נתפסת בעיניו כאתגר אפשרי, כך שיהיה מודע ומתכוון לנסות לפתור אותה בדרך יצירתית.

כאמור, ניתן לפתח מיומנויות של חשיבה יצירתית באמצעות מתודולוגיות הוראה שונות. לדוגמה, מורים יכולים לפתח את היכולת היצירתית במסגרת למידת חקר. חלק מהשיטות לפיתוח יצירתיות אצל ילדים הן הרפתקאות למידה – פעילויות חווייתיות מתוכננות שמטרתן לכבוש את דמיונו של הילד (למשל עידוד חיפוש ומציאת פתרונות שונים ממספר זוויות התבוננות), להעמידו לפני אתגרים במגוון רמות, ללמדו נושאים חדשים ולהרחיב את הבנתו ואת מודעותו לעצמו ולסביבתו[50]. על אף שחשיבה יצירתית ודמיון נתפסים כשייכים לתחומי האומנות, ניתן לפתח את אלו גם בהוראת המדעים. אסטרטגיות הוראה מתאימות כוללות למשל: הצגת רעיונות על ידי פרדוקסים, תעלומות ומצבי קיצון, שימוש באומנות בהוראת המדעים ושימוש במדע בדיוני[51].

האימון חשוב לפיתוח היצירתיות משום שככל שמרבים לחשוב בצורה יצירתית כך היא הופכת להיות קלה ושופעת יותר[8].

כאמור, ההומור והיצירתיות מתבססים על חשיבה מקורית וקשורים זה לזה. בנוסף, מבחינה פסיכולוגית ההומור מסייע לאדם להתמודד עם מתחים בצורה נעימה ויעילה. באופן זה ההומור יכול להקנות לאדם את הביטחון הנחוץ לבחינת רעיונותיו באופן חופשי ויצירתי ללא חשש מכישלון. בהתאם לכך, נמצא ששמיעת הומור מגבירה את היכולת לחשיבה יצירתית[9].

דרך אחרת לפיתוח יצירתיות נקראת חשיבה המצאתית שיטתית (Systematic inventive thinking). בשיטה זו, בניגוד לשיטות אחרות, השאיפה היא לחשוב בתוך הקופסה, ולא מחוצה לה. השיטה מפעילה כללי חשיבה כמו הכפלה, החסרה, איחוד כדי לקחת מוצר קיים ולשנות אותו בדרכים שיטתיות. לאחר עריכת השינויים, נבחנים התוצרים שהתקבלו ומפתחים את התוצרים בעלי הפוטנציאל[52].

מדידת יצירתיות

עריכה

היצירתיות באה לידי ביטוי במקוריות של האדם וביכולת שלו למצוא הקשרים חדשים ומפתיעים. משום שהמושג יצירתיות הוא רחב למדי וניתן להתייחס אליו בקשרים תאורטיים שונים, נוצרו עבורו כלי מדידה מגוונים[22] עבור גילים שונים. בהתאם לכך, ישנם מספרים סוגים של יצירתיות, אשר ניתנים למדידה בדרכים שונות[4].

מטרת מבחני אבחון היצירתיות היא בדרך כלל לצורכי סינון וסיווג בקבלה לעבודות שונות או קבלה לפקולטות (בעיקר בתחומי העיצוב). הכשרים הרלוונטיים ביותר לחשיבה היצירתית הניתנים למדידה הם כושרי היצירה הרב כיוונית, הנוגעים בהעלאת רעיונות כשיש חשיבות לגיוון (כמו בפתירת בעיות)[53].

כלים להערכת החשיבה המסתעפת

עריכה

אחת הדרכים להעריך יצירתיות היא למדוד את יכולת החשיבה המסתעפת, המערבת הפקה של תגובות מרובות, חדשניות ומשמעותיות לשאלות פתוחות[25][21]. דוגמה לסדרת מבחנים המתמקדים בעיקר באיתור חשיבה מסתעפת לכל הגילאים לפי גילפורט (Joy Paul Guilford): מתן שמות לסיפורים, חשיבה על שימושים שונים לחפצים, בניית חפצים ועוד. כל אחת מהמטלות הללו מוגבלת בזמן ומוערכת על שטף ויחודיות.

מטלה של חשיבה מסתעפת דורשת מהמשתתפים לספק פתרונות מרובים לבעיה נתונה[25]. נהוג לנתח את תוצאות המבדק של חשיבה מסתעפת על פי מספר היבטים: שטף – מספר הרעיונות, מקוריות – רמת החידוש הסטטיסטית של התגובות, וגמישת – מספר הקטגוריות[4].

ההפקה של פתרונות חדשים ותשובות מקוריות עבור מבדק של חשיבה מסתעפת, מצריכה מהנבדקים להסתייע בהדרכה של עיבוד מלמעלה-למטה top-down ולהפעיל גמישות מחשבה[4].

אחד המבחנים הנפוצים ביותר המשמשים לשם אמידת יכולת יצירתית הוא מבחן טוראנס לחשיבה יצירתית (באנגלית: Torrance Tests of Creative Thinking) או בקיצור TTCT.

הערכת ההישגים היצירתיים בעולם האמיתי

עריכה

דרך נוספת למדידת יצירתיות היא קיטלוג של ההישיגים היצירתיים של אנשים בעולם האמיתי[4]. ישנם הבדלים בין אנשים שמגיעים לביצועים גבוהים במבדקים של חשיבה מסתעפת, לבין אנשים שמגיעים להישגים יצירתיים בעולם האמיתי[4]. בין היתר, יש לקחת בחשבון שההישג היצירתי הוא תוצר ולא תהליך[4].

היסטוריה והתפתחות תאורטית

עריכה

הגישה הקלאסית

עריכה
 
אאורקה – שלב ההארה של התהליך היצירתי

המנגנון בו נוצר רעיון יצירתי היה נשוא מחקר כבר בסוף המאה ה-19. בבסיס רבות מן התאוריות המוקדמות עומד הרעיון כי פתרון יצירתי אינו נבנה אינטגרטיבית, אלא ישנו שלב בו צץ הרעיון היצירתי בפעם אחת בדידה[54]. לרוב רעיון זה מלווה בחוויית "אהא!", חוויה אנושית שבה האדם מבין לפתע דבר אשר קודם לכן היווה עבורו בעיה או מושג בלתי-נתפס. בהקשר זה מפורסמת האמרה אאורקה ("מצאתי") של ארכימדס – בעת שארכימדס רחץ בבית מרחץ ציבורי הוא הבין שגופו השקוע באמבט דוחה כמות מים השווה לנפח גופו. בדרך זו הוא למד כיצד למדוד נפח של גוף כלשהו. מרוב התלהבות יצא בריצה לרחוב כשהוא עירום וצועק "אאורקה!".

בסיס זה עלה יפה עם תאוריות בנות אותו הזמן כמו תאוריית הגשטלט אשר ראו בחוויה האנושית מכלול אשר לא ניתן לפרקו למרכיבים רציפים. לפי גישה זו ודומיה, כצעד הכרחי לפתרון בעיה באופן יצירתי נדרש מהפותר להבין את השאלה באופן עמוק. עליו להכיר את החלקים הבדידים המרכיבים את הבעיה, ולראות כיצד הם שזורים זה בזה לכדי אובייקט שלם. בעקבות הבנה שכזו לעיתים החלקים המרכיבים את השאלה ישזרו זה בזה, בפעם אחת ובפתאומיות, בדרך שונה מההבנה המקורית. תהליך זה אשר כונה "הבנייה מחדש ספונטנית" (spontaneous restructing) מוביל להבנה שונה של השאלה, ובהתאם לכך ליצירת פתרון מקורי ורלוונטי[54].

הגישה הרב שלבית של וואלאס

עריכה

בצד תאוריית הגשטלט הסוציולוג גרהאם וואלאס (אנ') פרסם בשנת 1929 ארבעה שלבים אשר לדידו מהווים את הדרך ליצירת רעיון יצירתי[55][56],

  • הכנה: הבהרת המצב כולל ניסוח הבעיה, מחשבה על דרישות לפתרון טוב, איסוף וסקירת נתונים רלוונטיים.
  • דגירה: תקופת פעילות מנטלית תת-הכרתית המתרחשת בזמן שהחושב עסוק בפעילות אחרת כלשהי העוסקת בפתרון השאלה.
  • הארה: גילוי פתאומי, שינוי פתאומי בתפישה, שילוב של רעיון חדש או "העברה" המייצרת רעיון חדש המתאים לדרישות הבעיה.
  • אימות: בחירת ואימות הפתרון (בדיקת היתכנות).

למרות הפשטנות הרעיונית והפופולריות בזמנו לה זכו התאוריות הקלסיות, במרוצת השנים הן נתקלו בביקורת רבה. ביקורת זו נבעה הן בעקבות ניסויים אשר לא הבחינו ברצף השלבים שתיאר גרהאם וואלאס ודומיו[57], והן משום הבעייתיות בהיסמכות על אינטרוספקציה של נבדקים, אשר נראתה גם בהקשר זה כבלתי אמינה[58]. בנוסף לכך נטען שהתאוריה אינה מספקת הבנה של המנגנון אלא רק תיאור של הרגשת הנבדק החווה הארה[54]. עם זאת מטא אנליזה של רגע התובנה אשר פורסמה בשנת 2018 בכתב העת Biological Psychology (אנ') מצאה דפוס אשר תואם לארבעת השלבים במדידות פיזיולוגיות הכוללות בעיקר מחקרים מבוססי fMRI[59].

גישות מודרניות

עריכה

בעקבות הבעייתיות בגישה הקלאסית התפתחו מספר תאוריות אשר חלקן השתמשו בגישה הרב שלבית כבסיס לחקר היצירתיות, וחלקן ראו ביצירתיות תופעה הזהה לפתרון בעיות נורמטיבי. גישות אלו מנתחות את תופעת היצירתיות ולרוב הן ישלימו אחת את השנייה, כאשר כל אחת מן הגישות מתייחסת לזווית הסתכלות שונה ומאירה אספקט אחר[54].

ניתוח קוגניטיבי של המודל הרב שלבי

עריכה

הפסיכולוג סטיבן סמית' בחן את שלב הדגירה בכלים קוגניטיביים, והראה כי שלב הדגירה אכן עוזר לפתרון בעיות. עם זאת לדידו האפקט של שלב הדגירה נוצר כיוון שעזיבת פתרון השאלה נותנת לנבדק לשכוח מדרך פתרון שגויה שהוא התביית עליה במהלך התרגיל, בניגוד לגישה הקלאסית הרואה בעיבוד לא מודע של השאלה את המקור לאפקט[60].

יצירתיות כפתרון בעיות מתמשך

עריכה
 
השיר קובלא חאן בכתב ידו של המשורר. השיר נחשב כיצירת מופת, וליצירתו קדמו רישומים וטיוטות.

החוקר רוברט וייסברג טוען בספרו "יצירתיות: גאונות ומיתוסים אחרים" כי יש להסתכל על היצירתיות כעל תהליך פתרון בעיות המורכב משלבים רבים. במהלך הפתרון האדם נתקל במכשולים ומתגבר עליהם תוך שיפור וחידוד הפתרון עליו הוא התביית. לבסוף ניצבת יצירה מקורית ורלוונטית אשר בזכות ההתגברות על המכשולים הרבים היא מקבלת את אופייה הייחודי. בין היתר מראה וייסברג כי היצירה קובלא חאן (פואמה), אשר נחשבת לטקסט יצירתי יוצא דופן, הייתה מבוססת על רישומים קודמים של הסופר סמואל טיילור קולרידג'. כמו כן, היא לא נהגתה בפרץ יצירתיות חד פעמי, אלא תהליך כתיבתה היה מתמשך וכלל טיוטות אשר השתפרו עד הצגתו של התוצר המוגמר[57]. באופן דומה הוכיחו אחרים כי התפתחה המחט לתפירה המוכרת בזמננו יחד עם יצירות רבות נוספות[61]. זווית הסתכלות זו של היצירתיות מדגישה את הצורך בידע קודם על מנת להגיע לתוצר איכותי הנדרש לאורך פיתוח הרעיון[54].

יצירתיות כמציאת בעיה

עריכה

זווית הסתכלות נוספת כמנגנון לתהליכם יצירתיים הוא הסתכלות מחדש על הבעיה, כך שהבעיה הופכת להיות שונה, והפתרון נראה בבירור. כמו כן, בדרך כלל שיטות לפיתוח יצירתיות חותרות להבנה מחודשת של הבעיה, ושימוש באנלוגיות הוא כלי נפוץ בלימוד זה[62]. בהתאמה לכך הגדרת הבעיה עצמה לה ניגשים מלכתחילה תשפיע על מידת המקוריות של היצירה[54]. תימוכין לדבר נמצא במחקר אשר דרש מאומנים לבחור כמה פריטים מתוך קבוצת חפצים שהונחו ל שולחן, על מנת לצייר אותם. האומנים שציוריהם נאמדו כמקוריים יותר, נטו להשקיע יותר בבחירת החומרים. חלקם אף נשכו את החפצים כחלק מתהליך הבחירה[63]. גישה דומה נהגתה על ידי זוכה פרס נובל הרברט סיימון בהקשר של פתרון בעיות באופן כללי[64]. כאשר הודגש כי על מנת לפתור בעיה מסוימת מרכיב חשוב ביותר הוא הניסוח, כאשר לרוב פתרון בעיה אחת יכול להיות מומר בפתרון של כמה בעיות אחרות קלות יותר[65].

יצירתיות וחשיבה חישובית

עריכה

שנים רבות, יצירתיות וחשיבה חישובית נחקרו בהקשרים שונים, אך בנפרד זו מזו. מחקר על יצירתיות נערך בתחומי האמנות, בעוד שהמחקר על חשיבה חישובית היה בעיקר בתחומי המדעים, הטכנולוגיה וההנדסה. אולם כבר לפני 40 שנה, סימון פפרט הדגיש את החשיבות של השימוש במחשבים לפיתוח יצירתיות. כיום, גוברת ההסכמה כי יש קשר דו כיווני בין יצירתיות וחשיבה חישובית[66]. יצירתיות מגבירה את העניין במדעי המחשב ותומכת ברכישת חשיבה חישובית וכי יסודות חשיבה חישובית הם כלי חשיבה חיוניים המעורבים ביצירתיות. מיומנויות אלו חיוניות לפתרון בעיות מורכבות ולכן יש להנחילן כבר מגיל צעיר. בעקבות רעיון זה, יוזמות חינוכיות רבות ברחבי העולם החלו לשלב פלטפורמות ופעילויות המקדמות יצירתיות וחשיבה חישובית. אנשי חינוך שרוצים לקדם טוב יותר רכישה של חשיבה חישובית צריכים לעודד את היצירתיות של התלמידים, בין אם באמצעות סביבות למידה ייעודיות ובין אם על ידי טיפוח מיומנות זו בפעילויות בכיתה.

המודל של אדרוארד דה בונו

עריכה

על פי אדוארד דה-בונו, חשיבה יצירתית מוגדרת כהיכולת להגיע לכמה שיותר פתרונות אפשריים, עבור כל בעיה נתונה. לכן בשלב הראשון החשיבה היצירתית לא בוחנת את טיב הפתרונות – אלא את היכולת להגיע לכמות פתרונות גדולה ככל האפשר, ורק אחר-כך לבחור מביניהם. בהתאם לתפיסה זאת, ככל שיהיו יותר אפשרויות – כך היכולת להגיע לפתרון הטוב ביותר, תהיה גדולה יותר[67].

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Isen, A. M., Daubman, K. A., & Nowicki, G. P. (1987). "Positive affect facilitates creative problem solving". Journal of Personality and Social Psychology, 52, 1122-1131.
  • Amabile, Teresa M; Barsade, Sigal G; Mueller, Jennifer S; Staw, Barry M. "Affect and creativity at work". Administrative Science Quarterly. 2005. v. 50, p. 367-403.
  • Egan, K. (1997). The educated mind: How cognitive tools shape our understanding. Chicago: University of Chicago Press.
  • Fredrickson, B. L. (2001). "The role of positive emotions in positive psychology: The broaden-and-build theory of positive emotions". American Psychologist, 56, 218-226.
  • Israel-Fishelson, R., Hershkovitz, A., Eguíluz, A., Garaizar, P., & Guenaga, M. (2021). The associations between computational thinking and creativity: The role of personal characteristics. Journal of Educational Computing Research, 58(8), 1415-1447.

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון  ערך מילוני בוויקימילון: חשב מחוץ לקפסה
ויקימילון  ערך מילוני בוויקימילון: יצירתי
ויקימילון  ערך מילוני בוויקימילון: יצירתיות
ויקיציטוט  ציטוטים בוויקיציטוט: יצירתיות
ויקישיתוף  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצירתיות

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Schmajuk, N., Aziz, D. R., & Bates, M. B. (2009). Attentional-Associative Interactions in Creativity. Creativity Research Journal, 21(1), 92-103
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Faust‐Socher, A., Kenett, Y. N., Cohen, O. S., Hassin‐Baer, S., & Inzelberg, R. (2014). Enhanced creative thinking under dopaminergic therapy in Parkinson disease. Annals of neurology, 75(6), 935-942.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 Boot, N., Baas, M., van Gaal, S., Cools, R., & De Dreu, C. K. (2017). Creative cognition and dopaminergic modulation of fronto-striatal networks: Integrative review and research agenda. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 78, 13-23.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Zabelina, D. L., Colzato, L., Beeman, M., & Hommel, B. (2016). Dopamine and the creative mind: Individual differences in creativity are predicted by interactions between dopamine genes DAT and COMT. PloS one, 11(1).
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Chakravarty, A. (2010). The creative brain–Revisiting concepts. Medical hypotheses, 74(3), 606-612.
  6. ^ Lewis, C., & Lovatt, P. J. (2013). Breaking away from set patterns of thinking: Improvisation and divergent thinking. Thinking Skills and Creativity, 9, 46-58.
  7. ^ Eisenberg, J., & Thompson, W. (2011). The Effects of Competition on Improvisers' Motivation, Stress, and Creative Performance. Creativity Research Journal, 23(2), 129-136.
  8. ^ 1 2 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
  9. ^ 1 2 דוד חן (1995). החינוך לקראת המאה העשרים ואחת: ספר יובל העשרים של בית-הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. רעננה: רמות.
  10. ^ 1 2 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  11. ^ Binder, M. D., Hirokawa, N., Windhorst, U., & Hirsch, M. C. (2009). Encyclopedia of Neuroscience. Springer.
  12. ^ 1 2 Smallwood, J., Brown, K., Baird, B., & Schooler, J. W. (2012). Cooperation between the default mode network and the frontal–parietal network in the production of an internal train of thought. Brain research, 1428, 60-70.
  13. ^ Bavelier, D., Achtman, R. L., Mani, M., & Föcker, J. (2012). Neural bases of selective attention in action video game players. Vision research, 61, 132-143.
  14. ^ 1 2 Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  15. ^ 1 2 3 Carson, S. H., Peterson, J. B., & Higgins, D. M. (2003). Decreased latent inhibition is associated with increased creative achievement in high-functioning individuals. Journal of personality and social psychology, 85(3), 499.
  16. ^ Schmajuk, N., Aziz, D. R., & Bates, M. B. (2009). Attentional-Associative Interactions in Creativity. Creativity Research Journal, 21(1), 92-103.
  17. ^ Schooler, J. W., Smallwood, J., Christoff, K., Handy, T. C., Reichle, E. D., & Sayette, M. A. (2011). Meta-awareness, perceptual decoupling and the wandering mind. Trends in cognitive sciences, 15(7), 319-326.
  18. ^ Healey, D., & Rucklidge, J. J. (2006). An Investigation into the Relationship Among ADHD Symptomatology, Creativity, and Neuropsychological Functioning in Children. Child Neuropsychology, 12(6), 421-438.
  19. ^ הוארד גארדנר (1995). מוח חשיבה ויצירתיות. רעננה: ספרית פועלים.
  20. ^ By Csikszentmihalyi, Mihaly - BOREDOM. Kazdin, Alan E. (Ed), (2000). Encyclopedia of psychology, Vol. 1., (pp. 442-444). Washington, DC, US: American Psychological Association; New York, NY, US: Oxford University Press, xiv, 495 pp
  21. ^ 1 2 3 4 גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
  22. ^ 1 2 3 שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
  23. ^ צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
  24. ^ 1 2 3 Cropley, A. (2006). In Praise of Convergent Thinking. Creativity Research Journal, 18(3), 391-404.
  25. ^ 1 2 3 Mayseless, N., Uzefovsky, F., Shalev, I., Ebstein, R. P., & Shamay-Tsoory, S. G. (2013). The association between creativity and 7R polymorphism in the dopamine receptor D4 gene (DRD4). Frontiers in human neuroscience, 7.
  26. ^ 1 2 3 4 5 6 Zhang, W., Sjoerds, Z., & Hommel, B. (2020). Metacontrol of human creativity: The neurocognitive mechanisms of convergent and divergent thinking. NeuroImage, 116572.
  27. ^ 1 2 3 Beaty, R. E., Benedek, M., Kaufman, S. B., & Silvia, P. J. (2015). Default and executive network coupling supports creative idea production. Scientific reports, 5, 10964.
  28. ^ Gusnard, D. A., & Raichle, M. E. (2001). Searching for a baseline: functional imaging and the resting human brain. Nature reviews neuroscience, 2(10), 685-694.
  29. ^ Kucyi, A., & Davis, K. D. (2014). Dynamic functional connectivity of the default mode network tracks daydreaming. Neuroimage, 100, 471-480.
  30. ^ Schacter, D. L., Addis, D. R., Hassabis, D., Martin, V. C., Spreng, R. N., & Szpunar, K. K. (2012). The future of memory: remembering, imagining, and the brain. Neuron, 76(4), 677-694.
  31. ^ Hassabis, D., & Maguire, E. A. (2007). Deconstructing episodic memory with construction. Trends in cognitive sciences, 11(7), 299-306.
  32. ^ Curtis, C. E., & D'Esposito, M. (2003). Persistent activity in the prefrontal cortex during working memory. Trends in cognitive sciences, 7(9), 415-423.
  33. ^ Aron, A. R. (2007). The neural basis of inhibition in cognitive control. The neuroscientist, 13(3), 214-228.
  34. ^ Peters, SK; Dunlop, K; Downar, J (2016). "Cortico-Striatal-Thalamic Loop Circuits of the Salience Network: A Central Pathway in Psychiatric Disease and Treatment". Frontiers in Systems Neuroscience. 10: 104.
  35. ^ Bressler, S. L., & Menon, V. (2010). Large-scale brain networks in cognition: emerging methods and principles. Trends in cognitive sciences, 14(6), 277-290.
  36. ^ Andrews-Hanna, J. R., Smallwood, J., & Spreng, R. N. (2014). The default network and self-generated thought: component processes, dynamic control, and clinical relevance. Annals of the New York Academy of Sciences, 1316(1), 29.
  37. ^ 1 2 3 Beaty, R. E., Benedek, M., Silvia, P. J., & Schacter, D. L. (2016). Creative cognition and brain network dynamics. Trends in cognitive sciences, 20(2), 87-95.
  38. ^ Liu, S., Erkkinen, M. G., Healey, M. L., Xu, Y., Swett, K. E., Chow, H. M., & Braun, A. R. (2015). Brain activity and connectivity during poetry composition: Toward a multidimensional model of the creative process. Human brain mapping, 36(9), 3351-3372.
  39. ^ Ellamil, M., Dobson, C., Beeman, M., & Christoff, K. (2012). Evaluative and generative modes of thought during the creative process. Neuroimage, 59(2), 1783-1794.
  40. ^ Arnsten, A. F., Wang, M. J., & Paspalas, C. D. (2012). Neuromodulation of thought: flexibilities and vulnerabilities in prefrontal cortical network synapses. Neuron, 76(1), 223-239.
  41. ^ 1 2 3 Arnsten, A. F. (2011). Catecholamine influences on dorsolateral prefrontal cortical networks. Biological psychiatry, 69(12), e89-e99.
  42. ^ 1 2 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  43. ^ 1 2 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  44. ^ 1 2 3 Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
  45. ^ Kyaga, S., Lichtenstein, P., Boman, M., Hultman, C., Långström, N., & Landen, M. (2011). Creativity and mental disorder: family study of 300 000 people with severe mental disorder. The British Journal of Psychiatry, 199(5), 373-379.
  46. ^ Gick, M. L., & Lockhart, R. S. (1995). Cognitive and affective components of insight. In R. J. Sternberg & J. E. Davidson (Eds.), The nature of insight (p. 197–228). The MIT Press.
  47. ^ Danek, A. H., Fraps, T., von Müller, A., Grothe, B., & Öllinger, M. (2014). It's a kind of magic—what self-reports can reveal about the phenomenology of insight problem solving. Frontiers in psychology, 5, 1408.
  48. ^ Kizilirmak, J. M., Schott, B. H., Thuerich, H., Sweeney-Reed, C. M., Richter, A., Folta-Schoofs, K., & Richardson-Klavehn, A. (2019). Learning of novel semantic relationships via sudden comprehension is associated with a hippocampus-independent network. Consciousness and cognition, 69, 113-132.
  49. ^ Oh, Y., Chesebrough, C., Erickson, B., Zhang, F., & Kounios, J. (2020). An insight-related neural reward signal. NeuroImage, 116757.
  50. ^ סוידובסקי-וייניש, ע' 2005
  51. ^ Hadzigeorgiou, Y. & Fotinos, N., Imaginative Thinking and the Learning of Science, The Science Education Review 6(1), 2007, עמ' 15-23
  52. ^ Moshe Barak, David Albert, Fostering Systematic Inventive Thinking (SIT) and Self-Regulated Learning (SRL) in Problem-Solving and Troubleshooting Processes among Engineering Experts in Industry, Australasian Journal of Technology Education 4, 2017-08-18 doi: 10.15663/ajte.v4i1.45
  53. ^ פורת, נ' (2000) דרכים לטיפוח יצירתיות בתוך: הלכה למעשה בתכנון למודים, משרד החינוך, האגף לתוכניות למודים, כרך 15, עמודים 32–50.
  54. ^ 1 2 3 4 5 6 Medin, D. L., Ross, B. H., & Markman, A. B. (2005). Cognitive Psychology. (4th ed.) New York: wiley. pages 421-449
  55. ^ Wallas, G. (1926). The art of thought.
  56. ^ אברום תומר, ‏"יצירתיות בחלל חינוכי", השילוח, גיליון 14, אפריל 2019
  57. ^ 1 2 Weisberg, R. (1986). Creativity: Genius and other myths. WH Freeman/Times Books/Henry Holt & Co.
  58. ^ Metcalfe, J., & Wiebe, D. (1987). Intuition in insight and noninsight problem solving. Memory & cognition, 15(3), 238-246.
  59. ^ Shen, W., Tong, Y., Li, F., Yuan, Y., Hommel, B., Liu, C., & Luo, J. (2018). Tracking the neurodynamics of insight: A meta-analysis of neuroimaging studies. Biological psychology, 138, 189-198.
  60. ^ Smith, S. M., & Blankenship, S. E. (1991). Incubation and the persistence of fixation in problem solving. The American journal of psychology, 61-87.
  61. ^ Weber, R. J., & Dixon, S. (1989). Invention and gain analysis. Cognitive Psychology, 21(3), 283-302.
  62. ^ Holyoak, K. J., Holyoak, K. J., & Thagard, P. (1996). Mental leaps: Analogy in creative thought. MIT press.
  63. ^ Getzels, J. W., & Csikszentmihalyi, M. (1976). Concern for discovery in the creative process. The creativity question, 161-165.
  64. ^ Newell, A., Shaw, J. C., & Simon, H. A. (1962). The processes of creative thinking. In Contemporary Approaches to Creative Thinking, 1958, University of Colorado, CO, US; This paper was presented at the aforementioned symposium.. Atherton Press.
  65. ^ Simon, H. A. (1989). The scientist as problem solver. Complex information processing: The impact of Herbert A. Simon, 375-398.
  66. ^ Rotem Israel-Fishelson, Arnon Hershkovitz, Andoni Eguíluz, Pablo Garaizar, A Log-Based Analysis of the Associations Between Creativity and Computational Thinking, Journal of Educational Computing Research 59, 2021-09, עמ' 926–959 doi: 10.1177/0735633120973429
  67. ^ מדריך לחשיבה יוצרת / אדוארד דה-בונו, כנרת זמורה ביתן, 1988


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יצירתיות&oldid=39896127"