ולדימיר בוקובסקי

ולדימיר בוקובסקי נולד בעיירה בבשקיריה למשפחת סופר ועיתונאי. בתקופה זו המשפחה פונתה ממוסקבה בעקבות התקרבות הנאצים לעיר. תוך מספר שנים המשפחה חזרה למוסקבה. בשנת 1959 בוקובסקי סולק מבית הספר בעקבות עריכת עיתון עצמאי. הוא המשיך את לימודיו בבית ספר ערב.

בשנת 1960 בוקובסקי ביחד עם יורי גלנסקוב, אדוארד קוזנצוב ואישים נוספים היה בין מארגני מפגשי נוער ליד פסל מאיאקובסקי במוסקבה. לאחר מעצר הפעילים בביתו של בוקובסקי בוצע שם חיפוש ונמצא מאמר על הצורך ברפורמה בקומסומול. באותה תקופה היה בוקובסקי סטודנט באוניברסיטת מוסקבה. הוא לא קיבל אישור לגשת לבחינות ובסוף 1961 סולק מלימודים.

בשנת 1963 בוקובסקי נעצר בפעם הראשונה. העילה למעצר הייתה ניסיון להפיץ ספר של הקומוניסט יוגוסלבי מילובן דג'ילאס שהיה אסור להפצה בברית המועצות. בוקובסקי נשלח לקורס טיפול לבית חולים הפסיכיאטרי המיוחד בלנינגרד. בהיותו בבית החולים הוא הכיר את פיוטר גריגורנקו שגם נשלח לטיפול פסיכיאטרי כפוי. בוקובסקי שוחרר בפברואר 1965.

בדצמבר 1965 בוקובסקי נעצר בפעם השנייה הפעם לאור ארגון הפגנות תמיכה באנדריי סיניאבסקי וביולי דניאל. הוא נשלח לבית חולים פסיכיאטרי בפעם השנייה ושוחרר כעבור חצי שנה.

בשנת 1967 בוקובסקי נעצר לאחר ארגון הפגנה נגד מעצר של אלכסנדר גינזבורג ויורי גלנסקוב. הפעם הוא הוכר ככשיר למשפט שהחל ב-30 באוגוסט 1967. במהלך המשפט כפר בוקובסקי באשמה ואף נשא נאום תקיף נגד השלטון. הוא נשפט ל-3 שנות מאסר בעוון השתתפות בהפרות סדר. לאחר ריצוי העונש במחנה פרם-36, חזר בוקובסקי למוסקבה ונהפך לאחד הדיסידנטים המובילים. במהלך שנת 1970 נתן בוקובסקי מספר ראיונות לכתבים מערביים על שימוש בפסיכיאטריה כפויה (אבחון של סכיזופרניה איטית) בברית המועצות. הוא קיבל אזהרה רשמית מהשלטונות שאם לא יפסיק בפעילותו הוא ייעצר. למרות זאת, בתחילת 1971 פרסם בוקובסקי מכתב גלוי לפסיכיאטרים מערביים בהקשר לשימוש בטיפול כפוי כלפי מתנגדי השלטון בברית המועצות.

במרץ 1971 בוקובסקי נעצר בפעם הרביעית. זמן קצר לפני מעצרו פורסם מאמר בעיתון פראבדה בו הוא תואר כמפר סדר שפועל נגד השלטון. המשפט החל במוסקבה ב-5 בינואר 1972 והנאשם נשפט ל-2 שנים מאסר בכלא ו-5 שנות גלות. במהלך ריצוי העונש, הוא הכיר פסיכיאטר בשם סמיון גלוזמן ויחד הם כתבו ספר הנקרא "מדריך בפסיכיאטריה למתנגדי השלטון" בו הוסבר איך לנהוג כדי שהשלטונות לא יוכלו להאשים את מתנגדי לשלטון באי-שפיות. במקביל מתנגדי השלטון ופעילי זכויות האדם במערב המשיכו בפעולות לשחרורו. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל הכיר בו כאסיר מצפון.

בשנת 1976 בוקובסקי הוחלף בקומוניסט צ'יליאני והוגלה לשווייץ. תוך זמן קצר הוא התקבל אצל ג'ימי קרטר ועבר להתגורר בבריטניה. בוקובסקי קיבל תואר בביולוגיה מאוניברסיטת קיימברידג', עסק בתחום חקר המוח וכתב מספר ספרים על פעילותו. בוקובסקי המשיך בפעילות פוליטית. הוא תמך באי-השתתפות מדינות באולימפיאדת מוסקבה ופעל בגנות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. בשנת 1983 ביחד עם אדוארד קוזנצוב וולדימיר מקסימוב הוא השתתף בארגון "אינטרנציונל ההתנגדות".

בשנת 1992 בוקובסקי ביקר במוסקבה לראשונה לאחר גירושו. בהזמנת השלטונות הוא היה עד-מומחה במשפט של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. במהלך ההכנה למשפט, בוקובסקי קיבל גישה לארכיונים סגורים; חלק מהמסמכים הוא סרק ופרסם בספרו. בשנת 1997 פג תוקף דרכונו הרוסי ובוקובסקי סירב לחדשו. לאור כך הוא לא היה יכול יותר להגיע לרוסיה. בוקובסקי חידש את דרכונו רק בשנת 2007.

בשנת 2002 הגיע לקיימברידג' לפגישה עם בוקובסקי בוריס נמצוב והם דנו בארגון אופוזיציה לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. בוקובסקי היה בדעה שאם פוטין יישאר בשלטון, אין סיכוי להמשך קיום דמוקרטיה ברוסיה. בשנת 2007 הוצע לבוקובסקי להיות מועמד לנשיא רוסיה והוא הסכים מייד. נאספו כל המסמכים הנדרשים ולוועדת הבחירות הוגשה בקשה רשמית. ועדת הבחירות סירבה לאשר את מועמדותו בטענה שבוקובסקי מתגורר מחוץ לגבולות המדינה.

בשנת 2010 בוקובסקי חתם על פנייה לאזרחי רוסיה "פוטין צריך ללכת".

ב-1977 הועלתה בלונדון ההצגה "מי דואג לילד" שכתב טום סטופארד והלחין אנדרה פרווין. ההצגה המתרחשת בבית חולים פסיכיאטרי בברית המועצות, מוקדשת לבוקובסקי ולוויקטור פיינברג.

  מדיה וקבצים בנושא ולדימיר בוקובסקי בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של ולדימיר בוקובסקי (באנגלית)

•   ולדימיר בוקובסקי, ברשת החברתית Goodreads
• על גיבורים ורשעים: ראיון מיוחד עם ולדימיר בוקובסקי, באתר מידה, 12 ביולי 2019
• נאום במשפט של שנת 1972
• מדריך בפסיכיאטריה למתנגדי השלטון
• ולדימיר בוקובסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)