וולט בלאמי

בלאמי בחר ללמוד באוניברסיטת אינדיאנה, בין היתר בזכות היותה "המכללה הדרומית ביותר בארצות הברית המקבלת אפרו-אמריקאים", כפי שצוטט בשנת 2007. הוא שיחק בקבוצת הכדורסל של המכללה במשך ארבע שנים, אותן סיים כריבאונדר המוביל בתולדות הקבוצה עם 1,087 בסך הכול, ועם ממוצעים של 15.5 ריבאונדים ו-20.6 נקודות למשחק. בלאמי מחזיק גם בשיא הריבאונדים (649) והדאבל דאבל (59) של המכללה לעונה אחת. במשחקו האחרון באוניברסיטה הוא קבע שיא ריבאונדים למשחק במחוז כולו (ה-Big Ten Conference) עם 33, בניצחון קבוצתו על אוניברסיטת מישיגן.^[1]

ב-1960, לפני שנתו האחרונה באוניברסיטה, לקח חלק במשחקי נבחרת ארצות הברית בכדורסל באולימפיאדת רומא. בתקופה זו הורכבה נבחרת ארצות הברית משחקני כדורסל חובבים ושחקני מכללות, בין היתר בעקבות איסור של פיב"א על שיתוף של שחקני הליגות המקצועניות בארצות הברית. באולימפיאדת רומא תפקד בלאמי כסנטר הפותח של הקבוצה, בה שיתף פעולה עם שלושה שחקני מכללות נוספים שהוצגו בהיכל התהילה לאחר פרישתם – ג'רי וסט, אוסקר רוברטסון וג'רי לוקאס.

בלאמי נבחר על ידי השיקגו פקרס בבחירה הראשונה בדראפט 1961.^[2] בסיום עונתו הראשונה זכה בפרס רוקי השנה ב-NBA, לאחר שסיפק את אחת מעונות הרוקי הטובות בתולדות ה-NBA. הוא קלע את ממוצע הנקודות השני בטיבו לרוקי אי פעם, עם 31.6 למשחק (וילט צ'מברלין קלע 37.6 כרוקי), ואת ממוצע הריבאונדים השלישי בטיבו, עם 19.0 למשחק (צ'מברלין מחזיק בשיא עם 27.0, ואחריו ביל ראסל עם 19.6). באותה עונה הוביל בלאמי את ה-NBA באחוזים מהשדה (51.9%), ובמשחק האולסטאר בו השתתף קלע 23 נקודות והוריד 17 ריבאונדים.^[3][4] בלאמי נבחר להשתתף במשחק האולסטאר בכל ארבע עונותיו הראשונות בליגה, אך ירידה קלה ביכולת בהמשך הקריירה מנעה ממנו לקבל זימונים נוספים למשחק, והוא מעולם לא נבחר לאחת מחמישיות העונה.

בתחילת עונת 1965/1966 נשלח בלאמי בטרייד לניו יורק ניקס, שהעמידה חמישייה מבטיחה שכללה גם את ויליס ריד, וולט פרייזר, ביל בראדלי ודיק בארנט. עם זאת, הגעתו של בלאמי הסיטה את ריד לעמדת הפאוור פורוורד שפחות התאימה לו, והקבוצה לא עמדה בציפיות הגבוהות שיצר הטרייד.^[5] במהלך עונת 1968/1969 הועבר בלאמי לדטרויט פיסטונס בתמורה לדייב דבושר, שעזר לניקס לזכות באליפות ה-NBA ב-1970 וב-1973. בעקבות חוסר איזון בלוחות הזמנים של משחקי הקבוצות, שיחק בלאמי בעונה זו שיא NBA של 88 משחקים בעונה הסדירה (35 עם הניקס ו-53 עם הפיסטונס). בעונת 1969/1970 נשלח בטרייד לאטלנטה הוקס, בה שיחק ארבע וחצי עונות, ובעונת 1974/1975 שיחק משחק אחד במדי ניו אורלינס ג'אז בטרם נחתך מהקבוצה ופרש ממשחק פעיל.

בעת פרישתו, דורג בלאמי במקום השישי ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, עם 20,941 נקודות בקריירה, ושלישי ברשימת הריבאונדים, עם 14,241 (אחרי וילט צ'מברלין וביל ראסל).^[6][7] ממוצעי הקריירה של בלאמי הם 21.3 נקודות ו-13.7 ריבאונדים למשחק.^[3]

ב-2 בנובמבר 2013 מת בלאמי בגיל 74.^[8]

  מדיה וקבצים בנושא וולט בלאמי בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
• פרופיל, באתר פיב"א
• פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
• וולט בלאמי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)