דוד בן-יוסף

נולד בשכונת מאה שערים בירושלים ליוסף ולמרים שפיצר. כשהיה בן שלוש נפטרה אימו ממחלת השחפת, ודוד נשאר לגור אצל סבו וסבתו בשכונת שערי חסד, בעוד אביו עבר לנתניה להתפרנס מליטוש יהלומים ולאחר מכן כמורה לעברית באולפן "עקיבא" בנתניה וכחקלאי במושב אביחיל. כאשר אביו התחתן בשנית, עבר דוד לגור עם אביו במושב אביחיל.

למד בתלמוד תורה עץ חיים ובישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה – שם שהה בזמן מלחמת העצמאות. שינה את שם משפחתו ל"בן יוסף" בהשראת סיפור גבורתו של שלמה בן-יוסף ששמע בתנועת הנוער.

בצה"ל שירת בגרעין נח"ל של בני עקיבא בקיבוץ סעד ושם גם התחתן עם אשתו הראשונה ונולדו להם בן ובת. כעבור מספר שנים הם התגרשו ובן יוסף עבר לכפר בתיה ולאחר מכן לעין צורים, שם עבד בלול.

הוא החל להתעניין בחינוך, נמשך להגותו של קארל רוג'רס ולספרו "חופש ללמוד" שדיבר על שיטת חינוך אחרת: אמונה באנשים, פתיחות, שוויון וחינוך בגובה העיניים. הוא גם החל לעסוק בלימוד אנגלית באופן עצמאי.

במלחמת ששת הימים שימש כחובש קרבי בחטיבה 7 שעברה את מסלול הלחימה בסיני: מרפיח ועד תעלת סואץ. במהלך המלחמה ניצל ממוות לאחר שהותקף בידי טנק מצרי. בעקבות הצלתו התייעץ עם הרב חיים דרוקמן, שהיה המדריך שלו בבני עקיבא והוא עודד אותו לעסוק בחינוך.

בן יוסף החל ללמד בישיבת נחלים, אך בעקבות חילוקי דעות עם הרב יוסף בא גד על דרכו החינוכית עזב כעבור שנתיים. אז החל לשמש כמדריך במדרשית נעם. על עבודתו במדרשייה סיפר בנו של דוד, שי בן יוסף: "הוא כמובן לא היה מדריך קונבנציונלי. בעצם ראה את עצמו כמחנך, ועשה עם התלמידים כל מיני עבודות חינוכיות שמבוססות על אמון. הוא לימד אותם שירים עבריים ותרבות ישראלית, וכמובן גם דיבר איתם על אמון, עצמאות, פתיחות. ועל רקע זה שוב היו לו הרבה התנגשויות עם המערכת, שהאמינה במשמעת בשעה שהוא האמין במשמעות".

במלחמת יום הכיפורים שימש כחובש קרבי בקרב החווה הסינית ובתעלת סואץ.

אחרי המלחמה החל להתעניין ולעסוק ביוגה ומדיטציה. בעקבות עיסוקו בתחומים אלו פוטר ממדרשית נעם, והוא עבר ללמד בישיבה תיכונית "קול מבשר" במבשרת ציון. הוא פוטר גם משם והחל לעסוק בכתיבה וניסה להתפרנס מעבודות שונות: הוא עבד כסוכן למכירת אנציקלופדיות, ניהל מרכז קליטה בירושלים, ניהל את סניף קופת חולים מאוחדת בקריית ארבע. בתקופה זו הכיר את השחקנית בתיה לנצט, והחל בחלופת מכתבים עימה. על כך סיפר בנו שי בראיון: "אבא העריץ אותה כשחקנית, הרבה לפני שפגש אותה, ופתאום הם נפגשו אצל חברה משותפת, ובתיה מאוד רצתה לדעת איך זה שאבא קם בבוקר כל כך מאושר. היא סיפרה לו שלמרות שחזרה בתשובה, היא עדיין לא מאושרת. אבא ניסה להסביר לה במכתב מה סוד האושר שלו, ומזה התחילה תכתובת שלמה". תכתובת הזו יצאה לאור כספרו הראשון: "האם יש סיכוי לאהבה". הספר הפך לרב מכר, נמכר ביותר מ־200 אלף עותקים, ותורגם לאנגלית, צרפתית, ספרדית ורוסית. בספר הזה העלה בן־יוסף על הכתב את עיקרי תפיסת העולם שלו: חופש, ביטחון העצמי וחיבור האדם לעצמו ולכוחותיו כמוקד האושר והשמחה, זאת לעומת היעדר ביטחון עצמי וכניעה להשפעות אחרים כמוקד העצב והדיכאון.

בספריו הבאים החל לפתח גם תיאוריה של ריפוי טבעי לסרטן. לשיטתו, תאי הסרטן הם תאים "חסרי זהות", משום שהנפש מרגישה שאינה ממלאת את ייעודה הטבעי אלא נכנעת ללחצים חיצוניים. התחברות מחודשת של האדם לעצמו, לכישוריו, לדברים שהוא אוהב לעשות, הם, לדבריו, התרופה לסרטן.

החל משנות התשעים חלה 4 פעמים בסרטן וריפא את עצמו. לדברי בנו, שי, באופן רשמי הוא אובחן רק בפעם הראשונה, ואחר כך סירב לראות רופאים.

ב-25 שנותיו האחרונות התקיים מתזונה של סימילאק צמחי, צימוקים ותמרים בלבד.

הוא היה מראשוני הדוגלים בחינוך הפתוח בארץ ופיתח שיטות הוראה ייחודיות תוך שימת דגש על חדוות היצירה של התלמידים.

בספריו^[1] מותח בן יוסף בקורת רבה על מערכת החינוך, אך למרות כל זאת הוא אינו מאשים אותה במצבה. לפי תפיסתו יש לעודד את התלמיד לחשוב וליצור ולהתקדם בקצב שלו (״חנוך לנער, ולא חנוק לנער״).

מטרת החינוך לפי בן יוסף היא ״לחיים״ ראשי תבות לחוות חדוות יצירה יחודית משמעותית. בספרו ״משחק הצלילים״ הוא מעיד שהצליח ללמד חומר של שלוש שנות לימוד באנגלית לתלמידי תיכון בשנה אחת, בעזרת שיטת הלימוד המיוחדת שלו.

1. האם יש סיכוי לאהבה?, ירושלים: י. מרכוס, ה'תשמ"ד 1984, 295 עמ'. תורגם לאנגלית, צרפתית, ספרדית ורוסית
2. קריאה למרד נגד המחלות, ירושלים: מכון היל"ה (הפצת ידע לבריאות האדם) ה'תשמ"ו 1986, ציורים: צבי זלבסקי, 150 עמ'
3. דוד בן-יוסף וד"ר דניאל אגמון, משחק הצלילים, קריית ארבע: ד' בן יוסף, ה'תשמ"ט 1989, 215 עמ'
4. זרימה שוטפת, בית אל: ספריית בית אל, ה'תש"ן, 1990, 152 עמ'
5. יש חיים אחרי יאוש, בית אל: דוד בן יוסף, ה'תשנ"ב, 303 עמ'
6. משחק האהבה, בית אל: ד. בן יוסף, ה'תשנ"ג 1993, 151 עמ'
7. דוד בן-יוסף ומשה חסדאי, לחיים!!! (לצד משה חסדאי), בית אל, ה'תשנ"ו 1996. רובו צילום מכתב יד. כולל מכתבים שנשלחו על ידי דוד בן יוסף – ברובם אל משה חסדאי, בעיקר בנושאי יחסי אישות בין בני זוג שומרי מצוות. בספר שלובים קטעים מספרים אחרים. 200 עמ'
8. עיגולי השמחה של דסי מבריאים את דוד בן יוסף, בית אל: סמר – ספרים מקור ראשון, ה'תשנ"ז 1997. נכתב בהשארת מאבקה של דסי רבינוביץ' בסרטן. 300 עמ'
9. חלום השלום, בית אל: סמר – ספרים מקור ראשון, ה'תשנ"ט 1999, 207 עמ'
10. מיטב אוהבת שוקולד, ה'תשס"ז 2007
11. נולדנו בשביל להתעלס עם החיים, תל אביב: יישוב הדעת, ה'תשע"א, 2011, 100 עמ'
12. עם דויד בן ישי קשת

ספריו של בן יוסף מעוצבים בצורה ייחודית: לעיתים ללא מספרי עמודים, חלקם ערוכים כמכתבים ולא ככתיבה רציפה, חלק מהספרים כתובים בכתב דפוס וחלקם בכתב יד, לעיתים צבעי האותיות והגופנים משתנים לאורך הספר, ולעיתים יש קטעים מנוקדים. כמו כן בספרים באה לידי ביטוי חיבתו של בן־יוסף למשחקי לשון וראשי תיבות מתחכמים.

בן יוסף אינו שומר לעצמו זכויות יוצרים על ספריו וכך הוא כותב:

"כל הזכויות שמורות לכל אחד מיצורי האנוש שרואה את עצמו תמיד בכיוון תיקון ומאמין שאין גבול לשכלול טיב הנגו"ן: נפש גוף ונשמה..."

— יש חיים אחרי יאוש, עמוד שני

ספרו הראשון יצא לאור בהוצאת י. מרכוס על ידי המוציא לאור שמשון עילם. לאחר שעילם נפטר בגיל צעיר, דוד בן יוסף אישר לאלמנתו של עילם להמשיך למכור את הספרים, והיא העבירה את הזכויות לחברת "המפיצים בע"מ" שהפיצו את הספר מבלי לשלם לדוד בן יוסף. בעקבות כך בן יוסף הוציא את הספר בהצאה עצמית וחברת "המפיצים בע"מ" תבעה אותו על כך. במשפט אמר בן יוסף שמבחינתו אין לו בעיה עם כך שעוד אנשים מדפיסים את ספרו ומוכרים אותו, רק הוא מבקש שלא יהיה פסק דין שהוא גנב. השופט קיבל זאת פסק ששני הצדדים יכולים להדפיס ולשווק את הספר.^[2][3]

דוד היה נשוי ארבע פעמים ונולדו לו חמישה ילדים.

במהלך שירותו בגרעין נח"ל בקיבוץ סעד הכיר את אשתו הראשונה לילי, התחתן איתה וממנה נולדו לו בן ובת – שי בן יוסף^[4] ועינת מעוז.^[5] לאחר מספר שנות נישואין הם התגרשו.

כשגר בעין צורים הכיר והתחתן עם אשתו השנייה חנה, גרושה עם שתי בנות שהגיעה ממשפחה של חסידות גור. נולדו להם שלוש בנות: שירי נתן, עטרה מלכינסון ואביבית (אשתו של הרב תמיר גרנות). חנה נפטרה מסרטן בשנת 2005.

בגיל 74 התחתן בפעם השלישית עם שני. כעבור זמן היא חלתה ואושפזה בבית אבות בירושלים, וכאשר דוד ביקש להתגרש ממנה, היא סירבה.

בחמש שנותיו האחרונות התגורר בקשת, והיה נשוי לגאולה טבוך.

במהלך חייו נדד בין יותר משלושים מקומות מגורים (בין השאר סעד, כפר בתיה, עין צורים, סנסנה, גניגר, עמק חפר, קריית ארבע, ירושלים, בית אל, שילה, קשת ועוד) ועסק במקצועות רבים ושונים.

נפטר בכ"ו אלול התשע"ז, 17 בספטמבר 2017 לאחר שחלה בסרטן.^[6]

• רשימת הפרסומים של דוד בן-יוסף, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של דוד בן-יוסף, באתר "סימניה"

•   דוד בן-יוסף, ברשת החברתית פייסבוק
• דוד בן-יוסף, דף שער בספרייה הלאומית

• דוד בן יוסף, לגדל את התינוק, באתר ערוץ 7, 6 בינואר 2015

• יהודי מבקש שמחה - כתבה על דוד בן יוסף במקור ראשון, 2007
• דוד בן יוסף בריאיון לאמני וידאו ארט מגרמניה לתערוכת צחוק מרץ 2006 בעין כרם- צחוק וסרטן-חלק 2, בתיאום אלכס סטרניק
• דוד בן יוסף בריאיון לאמני וידאו ארט מגרמניה לתערוכת צחוק מרץ 2006 בעין כרם- יהודים וערבים יצחקו ביחד חזון אחרית הימים-חלק 3, בתיאום אלכס סטרניק
• רן שריד, ‏ראיון עם דוד בן יוסף ז"ל: "יש אנשים שמאמינים באלוקים אבל אני מאמין לאלוקים", באתר כיפה, 17 בספטמבר, 2017 17:52
• הרב שלמה אבינר, ‏דוד בן יוסף זצ"ל: האיש המוזר שאהב את כולם, באתר כיפה, 18 בספטמבר, 2017
• נתנאל אלישיב, האיש שעשה את המוות למלאך המוות, עולם קטן (עלון שבת), כ"ט אלול ה'תשע"ז, 20 בספטמבר 2017
• הדר תאנה, לוחם חירות, באתר ערוץ 7, ח' בתשרי תשע"ח, 28 בספטמבר 2017
• ספי גלדצהלר, האיש שידע למות, כ"ט תשרי התשע"ח, 19 באוקטובר 2017
•   יאיר שלג, ‏עיגולי השמחה של דוד, בעיתון מקור ראשון, 11 באוקטובר 2018