ג'ון אוקיף

נולד בעיר ניו יורק להורים מהגרים אירים, אוקיף למד בתיכון רג'יס (מנהטן) וקיבל תואר BA מהקולג' סיטי בניו יורק.^[1] הוא המשיך ללמוד באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קוויבק, קנדה, שם קיבל תואר שני בשנת 1964, ותואר דוקטור בפסיכולוגיה בשנת 1967, בהנחיית רונלד מלזק.

אוקיף עבד אוניברסיטת קולג' בלונדון בשנת 1967 כעמית מחקר פוסט-דוקטורט בארצות הברית. הוא המשיך לעבוד שם וקודם לפרופסור בשנת 1987. בהוראת משתפי הפעולה שלו אדוורד מוסר ומיי-בריט מוסר הוא מונה ליו"ר פרופסור במשרה חלקית באוניברסיטה הנורווגית למדע וטכנולוגיה בשנת 2014.

אוקיף ותלמידו ג'ונתן דוסטרובסקי גילו תאי מקום על ידי ניתוח שיטתי של הגורמים הסביבתיים המשפיעים על תכונות הירי של נוירונים בהיפוקמפוס בודדים. פרסומיו הרבים על תאי מקום צוטטו מאוד. בנוסף פרסם ספר משפיע עם לין נדל, והציע את התפקיד הפונקציונלי של ההיפוקמפוס כמפה קוגניטיבית לתפקוד הזיכרון המרחבי. בהרחבות עבודתו נותחו תאי מקום בניסוי או הודמו במודלים במאות מאמרים.

במחקר נוסף על תאי מקום, אוקיף מצא עדויות לשינוי מובחן של קידוד זמני של מידע על ידי תזמון פוטנציאל הפעולה בתאים במקום, יחסית למחזור EEG תנודתי המכונה קצב התטא, בניגוד לתזמון ספייק בתוך תא בודד. במאמר משנת 1993, הוא ומייקל רצ'ה הוכיחו כי תאי מקום מתרחבים בשלבים שונים ביחס לתנודות בקצב התטא בפוטנציאל השדה המקומי של ההיפוקמפוס. כשחולדה נכנסת לשדה הירי של תא מקום, הדוקרן מתחיל בשלבים מאוחרים של קצב התטא, וכשהחולדה עוברת דרך שדה הירי, הדוקרנים עוברים לשלבים מוקדמים יותר של מחזור התטא. השפעה זו שוחזרה במספר עיתונים שלאחר מכן, ומספקת ראיות לקידוד קלט חושי על ידי תזמון הקוצים. מודלים רבים התייחסו למנגנונים הפיזיולוגיים הפוטנציאליים של התקדמות שלב התטא.

במאמר שנכתב בשנת 1996 הציגו אוקיף וניל ברג'ס נתונים המראים שינויים במיקומם ובגודלם של שדות הירי של תאי מקום כאשר הוסרו המחסומים המגדירים את הסביבה. במאמר זה ובמאמרים הבאים הם הציגו מודל של תופעה זו המנבאת קיומם של תאי וקטור גבול שיגיבו במרחק ספציפי ממחסומים בסביבה. מספר שנים מאוחר יותר, חיזוי תאורטי מפורש זה נתמך על ידי נתונים ניסיוניים נרחבים המדגימים תאי גבול עם התכונות החזויות בתת-התוכנית ובקליפת המוח התוך-המדיאלית (שם הם מכונים לעיתים תאי גבול).

 

אוקיף נבחר לעמית האגודה המלכותית (FRS) בשנת 1992 ולעמית האקדמיה למדעי הרפואה (FMedSci) בשנת 1998. בנוסף, הוא קיבל את פרס קרן פלדברג בשנת 2001 ואת פרס גרוומאייר בפסיכולוגיה בשנת 2006. (עם לין נדל). בשנת 2007 הוא קיבל את פרס האגודה הבריטית למדעי המוח על תרומה יוצאת דופן למדעי המוח הבריטיים ובשנת 2008 הוא קיבל את פרס האיגוד האירופי למדעי המוח האירופיים של איגודי מדעי המוח האירופיים. מאוחר יותר בשנת 2008 הוענק לאוקיף פרס גרובר למדעי המוח. הוא מונה למנהל הפתיחה של מרכז סינסברי וולקום למעגלים והתנהגות עצביים. בשנת 2013 הוא קיבל את פרס לואיזה גרוס הורביץ (עם אדוארד מוסר ומאי-בריט מוסר). ב-2014 הוא היה שותף לחתן פרס קוולי למדעי המוח יחד עם ברנדה מילנר ומרקוס רייכל. בשנת 2016 הוא נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים.^[2]

לאוקיף הוענק פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2014, עם מיי-בריט מוסר ואדוורד מוסר.

אוקיף קיבל תואר דוקטור לשם כבוד למדעים מטעם אוניברסיטת קולג' קורק ב־15 בדצמבר 2014. במאי 2015 הוא קיבל אחד מהסיטי קולג' של ניו יורק, וביוני אותה שנה הוענק לו אחד מאוניברסיטת מקגיל.

  מדיה וקבצים בנושא ג'ון אוקיף בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של ג'ון אוקיף
•   אתר האינטרנט הרשמי של ג'ון אוקיף
• ג'ון אוקיף, באתר פרס נובל (באנגלית)
• ג'ון אוקיף, באתר dblp
• ג'ון אוקיף, באתר Semantic Scholar
• ג'ון אוקיף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)