אריה גילאי

ד"ר גילאי היה דור חמישי לילידי ירושלים. בתחילת שנת 1956 התנדב לשרת בצנחנים והשתתף בצניחה במתלה במבצע קדש. בשנת 1962 השלים את לימודיו בלונדון אנגליה. את כל לימודיו האקדמיים סיים באוניברסיטה העברית בירושלים: ובהם לימודי תואר בוגר אוניברסיטה (B.Sc), תואר מוסמך אוניברסיטה (M.Sc) ותואר שלישי - דוקטורט (Ph.D) בביופיזיקה של תאי שריר. בשנים 1974 עד 1978 שימש עמית מחקר בביופיזיקה של תאי שריר באוניברסיטת פרדו^[2] באינדיאנה. והתמחה בנוירופיזיולוגיה קלינית במרכז הרפואי של אוניברסיטת "רש"^[3] בשיקגו ארצות הברית.

בין השנים 1988 – 1993 שימש כיו"ר האגודה הישראלית לנוירופיזיולוגיה קלינית. בשנת 1989 מונה כנשיא הכינוס הבינלאומי ה-9 לנוירופיזיולוגיה קלינית ובשנת 1993 מונה כנשיא החברה הבינלאומית לאלקטרומיוגרפיה (EMG) ממוחשבת^[4]. פרש לגמלאות והקים את "המרכז לאספנות" בירושלים. כתב, ערך ובנה אתרי אינטרנט רבים בנושאים מגוונים.

אריה גילאי הלך לעולמו בכ"ח באדר תשע"ג. היה נשוי לרות גילאי ואב לשני ילדים.

גילאי נודע בעיקר בזכות עבודתו לברור התכונות הביופיזיקליות של ממברנות בתוך תאי שריר והבנת המנגנון המביא להתכווצות השריר. כמו כן נודעה עבודתו על שיכלול השיטה החשמלית לאבחון מוקדם של מחלות ניוון שרירים וניוון עצבים בילדים ובבני נוער. גילאי הוא חתן פרס לנדאו למחקר ופרסם עשרות מאמרי מחקר. גילאי זכה במענקים מקרנות מחקר על הישגיו המדעיים ובהם: מענק האגודה לניוון שרירים של אמריקה^[5], קרן דיסאוטונומיה^[6], ואגודת "לב" בשיקגו^[7].

רשימת חלק מהפרסומים המדעיים בתחום הביופיזיקה והנוירופיזיולוגיה.