איילין ברנן

ברנן נולדה בלוס אנג'לס למשפחה קתולית. בתם של שחקנית הראינוע רג'ינה מנהאן ושל ד"ר ג'ון ג'רלד ברנן. בתחילת דרכה הופיעה במחזות שבמסגרת אוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם עבדה ברנן.

התפרסמה לראשונה בשנת 1959 במחזמר "מרי סאנשיין הקטנה" בתפקיד שזיכה אותה בפרס התיאטרון העולמי. שיחקה בסרט הקולנוע הראשון שלה ב-1967 "גירושין בנוסח אמריקה", מאז אותו תפקיד הפכה ברנן לאחת משחקניות המשנה המבוקשות ביותר בתעשייה עם הופעות רבות בסדרות טלוויזיה. פיטר בוגדנוביץ' שהתלהב מכישרונה לקח אותה לסרטו המפורסם ביותר "הצגת הקולנוע האחרונה" לתפקיד מלצרית בית הקפה ז'נבה אשר יורשת את בית הקולנוע לאחר מותו של הבעלים סם האריה (בן ג'ונסון), על הופעתה בסרט הייתה מועמדת לפרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר. שיחקה גם בסרט ההמשך של בוגדנוביץ' "טקססוויל" שיצאה כ-20 שנה לאחר מכן. הופיעה בתור הגברת ווקר גם בדרמה הספרותית "דייזי מילר" בבימויו ב-1974.

בשנת 1973 השתתפה בקומדיית הפשע הקלאסית "העוקץ" וקיבלה ביקורות אוהדות על תפקידה בתור ביילי העלמה האלימה ואשת סודו של הפושע הארי גונדורף (פול ניומן), באותה שנה שיחקה בתפקיד גדול יותר לצידם של אל פצ'ינו וג'ין הקמן בדרמת הפשע "הדחליל". ב-1976 זכתה לתפקיד ראשי ראשון בקומדיית המסתורין מבית היוצר של המחזאי ניל סיימון "חמישה בלשים לקינוח" בתור טס סקפינגטון. בשנת 1979 השתתפה בסדרה הקומית שדרות קווינס 13. תפקידה המפורסם ביותר היה בתור סרן דורין לואיס, קצינתה המרשעת של הטוראית ג'ודי בנג'מין (גולדי הון), בקומדיה הצבאית המצליחה "טוראית בנג'מין", על הופעת בסרט הועמדה ברנן לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, הפסידה את הפרס למרי סטינבורגן. ברנן הופיעה באותו התפקיד גם בסדרת הטלוויזיה המבוססת על הסרט וזכתה על הופעתה בשלוש עונות הסדרה בפרס גלובוס הזהב ובפרס אמי. ב-1985 שיחקה במותחן המסתורין "רמז מסתורי" בתור גברת פקוק המסייעת לבעלה הסנטור המושחת.

בשנת 1990 שיחקה את ג'ודי אחותה של נורה בייקר (סוזן סרנדון) בדרמה האירוטית "כשגבר אוהב אשה". ב-1991 התארחה ל-3 פרקים בסיטקום "בלוסום" של NBC. בשנת 1996 שיחקה בסרט הטלוויזיה של HBO, "אם הקירות האלה היו יכולים לדבר", לצידן של דמי מור, אן הייש וסיסי ספייסק.

בשנת 2001 התפרסמה באחת הסצינות הזכורות ביותר מסרט האימה בהפקתו של פרנסיס פורד קופולה "ג'יפרס קריפרס" בתור בעלת הבית המבודד מלא החתולים. ב-2004 קיבלה מועמדות לפרס אמי על תפקיד אורח שעשתה בסדרה "ויל וגרייס". ב-2005 השתתפה בתפקיד קטן בקומדיה המשטרתית המצליחה "איזו מין שוטרת 2".

הייתה נשואה במשך שש שנים לדייוויד ג'ון למפסון. לברנן שני ילדים: פטריק כדורסלן לשעבר ושחקן טלוויזיה בהווה וסם, זמר. ברנן חלתה בסרטן השד. נפטרה ב-28 ביולי 2013 ממחלת סרטן שלפוחית השתן.

  מדיה וקבצים בנושא איילין ברנן בוויקישיתוף

•   איילין ברנן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   איילין ברנן, באתר AllMovie (באנגלית)
•   איילין ברנן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
•   איילין ברנן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
•   איילין ברנן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
•   איילין ברנן, באתר Discogs (באנגלית)
• איילין ברנן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)