ארגנטינאים

ארגנטינאים
Argentinos

ארגנטינה
דגל ארגנטינה
אוכלוסייה
כ-45 מיליון
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ארגנטינה ארגנטינה 43,000,000[1] ארצות הברית ארצות הברית 215,239[2] ספרד ספרד 89,029–256,071[3][4][6] צ'ילה צ'ילה 85,202[7] ברזיל ברזיל 72,963[8] פרגוואי פרגוואי 58,535[2] ישראל ישראל 48,312[9] בוליביה בוליביה 46,609[2] קנדה קנדה 23,500[10] אורוגוואי אורוגוואי 22,743[9] צרפת צרפת 17,999[9] גרמניה גרמניה 17,141[2] אוסטרליה אוסטרליה 14,190[9] מקסיקו מקסיקו 10,214[9] הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 10,200[9]
שפות
ספרדית
דת
נצרות (בעיקר קתולית)
קבוצות אתניות קשורות
אפרו-ארגנטינאים ארגנטינאים ולשים יהדות ארגנטינה

ארגנטינאים (בספרדית: Argentinos לגברים, או Argentinas לנשים) הם אנשים המזוהים עם רפובליקת ארגנטינה. קשר זה עשוי להיות קשר מגורים, משפטי, היסטורי או תרבותי. עבור רוב הארגנטינאים קיימים כמה קשרים אלה, והם ביחד המקור להיותם ארגנטינאים.

ארגנטינה היא חברה רב-אתנית, רב-תרבותית ורב-לשונית, ביתם של אנשים ממוצא אתני, דתי ולאומי שונים, כאשר רוב האוכלוסייה מורכבת ממהגרים מהעולם הישן וצאצאיהם.^[11][12][13] כתוצאה מכך הארגנטינאים אינם משווים את הלאום שלהם למוצא אתני, אלא לאזרחות ונאמנות לארגנטינה. מלבד האוכלוסייה הילידית, כמעט כל הארגנטינאים או אבותיהם היגרו בחמש מאות השנים האחרונות. מבין מדינות העולם שקלטו הכי הרבה מהגרים בהיסטוריה המודרנית, ארגנטינה, עם 6.6 מיליון, נמצאת במקום השני אחרי ארצות הברית (27 מיליון), ולפני מדינות שנחשבות ליעדי מהגרים כמו קנדה, ברזיל ואוסטרליה.^[14][15]

ארגנטינה היא חברה רב-אתנית, כלומר היא ביתם של אנשים מרקע אתני שונה. ארגנטינה היא כור היתוך של עמים שונים.

באמצע המאה ה-19 החל להגיע לארגנטינה גל הגירה גדול, עקב מדיניות חוקתית חדשה שעודדה הגירה ובעיות במדינות מהן הגיעו המהגרים, כגון מלחמות, עוני ורעב. מקורות ההגירה העיקריים היו מאירופה, מדינות המזרח הקרוב והמזרח התיכון, רוסיה ויפן. בסופו של דבר הפכה ארגנטינה למדינה עם מספר המהגרים השני בגודלו בתקופה, עם 6.6 מיליון, שנייה רק לארצות הברית עם 27 מיליון.^[16][17]

מסיבה זו, רוב הארגנטינאים הם בעלי מוצא אירופי מלא, והם צאצאים של מתיישבים מהתקופה הקולוניאלית או של מהגרים מאירופה מהמאה ה-19 וה-20.^[18]

הקבוצות האתניות הנפוצות ביותר הן ספרדים (כולל גליסיאנים ובסקים), איטלקים וילידים. ההערכה היא שלעד 30 מיליון ארגנטינאים, 62.5% מכלל האוכלוסייה, יש מוצא איטלקי, מלא או חלקי.^[19] במדינה כמה אוכלוסיות גרמאניות, סלאביות, איריות וצרפתיות.^[20] קהילות יהודיות, ערביות, אסייתיות, צועניות ואפריקניות תורמות לכור ההיתוך הארגנטינאי.

ההגירה של העשורים האחרונים לארגנטינה כוללת בעיקר פרגוואים, בוליביאנים, פרואנים ושאר עמים מאמריקה הלטינית, מזרח אירופה, אפריקה ואסיה.^[21][22]

עד כה נערכו מעט מאוד מחקרים מקיפים באזורים הרבים של ארגנטינה על מנת לאפיין את התערובת הגנטית של הארגנטינאים. מחקרים עם מדגם קטן נותנים את ההרכב הבא:

• הומבורגר, 2015, ב-PLOS One Genetics: ‏67% אירופים, 28% ילידים אמריקאים, 4% אפריקאים ו-1.4% אסייתים.^[23]
• אוונה, 2012, PLOS One Genetics: ‏65% אירופים, 31% ילידים אמריקאים ו-4% אפריקאים.^[24]
  • פרובינציית בואנוס איירס: 76% אירופים ו-24% אחרים.
  • אזור דרום (צ'ובוט): 54% אירופים ו-46% אחרים.
  • אזור צפון-מזרח (פרובינציות מיסיונס, קוריינטס, צ'אקו ופורמוסה): 54% אירופים ו-46% אחרים.
  • אזור צפון-מערב (סלטה): 33% אירופים ו-67% אחרים.
• אוליביירה, 2008, אוניברסיטת ברזיליה: 60% אירופאים, 31% ילידים אמריקאים ו-9% אפריקאים.^[25]
• נשיונל ג'יאוגרפיק: 52% אירופים, 27% ממוצא ילידי, 9% אפריקאים ו-9% אחרים.^[26]
• קוראץ', דניאל (2010): 78.5% מוצא אירופי, 17.3% אמריקאי ו-4.2% אפריקאי שחור.^[27]
• פרולין, (2019): PLOS One Genetics: ‏62.1% אירופים, 35.8% ילידים אמריקאים ו-2.1% אפריקאים.^[28]

צוות בראשות דניאל קוראץ' ערך מחקר בשנת 2009, וניתח 246 דגימות משמונה פרובינציות ושלושה אזורים שונים במדינה. התוצאות היו כדלקמן: ניתוח DNA של כרומוזום Y גילה 94.1% מהתרומה האירופית, ורק 4.9% ו-0.9% מהתרומה הילידית והאפריקאית השחורה, בהתאמה. ניתוח גנום מיטוכונדרי הראה שוב תרומה ילידית גדולה מהשושלת אימהית, 53.7%, עם 44.3% מהתרומה האירופית ו-2% תרומה אפריקאית. המחקר של 24 סמנים אוטוזומליים הוכיח גם תרומה אירופית גדולה של 78.5%, לעומת 17.3% מהתרומות הילידיות ו-4.2% מהאפריקאיות.^[27]

מספר מחקרים גילו שהמוצא האירופי בארגנטינה מגיע בעיקר מחצי האי האיברי ואיטליה, ותרומה נמוכה בהרבה ממרכז וצפון אירופה.^[29][30] המרכיב האיטלקי חזק יותר במזרח ובמרכז-מערב ארגנטינה, בעוד ההשפעה הספרדית שולטת בצפון-מזרח ובצפון-מערב.^[31]

ארגנטינאים ממוצא אירופי מלא מהווים את רוב אוכלוסיית ארגנטינה. האירופים האתניים כוללים את צאצאיהם הארגנטינאים של מתיישבים מספרד במהלך התקופה הקולוניאלית שלפני 1810,^[32] ובעיקר של מהגרים בגל ההגירה הגדול מאירופה, מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20.^[33] שום מפקד אוכלוסין בארגנטינה לא כלל שאלות מקיפות על מוצא אתני, אם כי מחקרים רבים קבעו שהארגנטינאים האירופיים הם הרוב במדינה מאז 1914.^[34] כמה מקורות בינלאומיים טוענים כי המרכיב האירופי באוכלוסייה הארגנטינאית עומד על כ-97%.^[35]

הקהילות האירופיות המהגרים הרבות ביותר הן: ספרדים (כולל בסקים, אסטורים וגליסיאנים), איטלקים (אנ') (62.5% מהאוכלוסייה הם בעלי מידה מסוימת של מוצא איטלקי),^[36] גרמנים, סקנדינבים (בעיקר דנים, פינים ושוודים), סלאבים (כולל רוסים, אוקראינים, פולנים, צ'כים, בולגרים, סלובנים, סרבים וקרואטים), צרפתים (כולל בסקים דוברי צרפתית), אירים, פורטוגזים, הולנדים ואחרים, במידה פחותה יותר.

בארגנטינה יש כ-300,000 צוענים.^[37]

הערכות האוכלוסייה המסטיסים (מעורבים) בתוך סך האוכלוסייה הארגנטינאית אינן מדויקות. באחד המחקרים הגנטיים המקיפים ביותר על אוכלוסיית ארגנטינה, שכלל 441 ארגנטינאים מרחבי המדינה (במיוחד הקונגלומרט העירוני של בואנוס איירס), נצפה כי אוכלוסיית המדגם כללה בממוצע 65% אירופאים, אחריהם 31% ילידים אמריקאים, ולבסוף 4% ממוצא אפריקאי. עם זאת, מחקר זה לא היה משוקלל ונועד להיות ייצוג של המגוון של ה-DNA הארגנטינאי ולא הדגמה של ההרכב האתני הממוצע של המדינה. כמו כן, נמצא שיש הבדלים גדולים במוצא בין ארגנטינאים ברחבי המדינה. מחקר של דניאל קוראץ' שניסה למצוא את המוצא הארגנטינאי הממוצע על ידי שקלול אוכלוסיית אזורים שונים נתן הערכה גבוהה משמעותית של מוצא אירופי, עם 78.5% מה-DNA האוטוזומלי של ארגנטינאי ממוצע.^[38]

בארגנטינה יש 35 קבוצות ילידים מוכרות רשמית.^[39] נכון למפקד האוכלוסין 2010, 955,032 ארגנטינאים (2.38% מאוכלוסיית המדינה) מזהים את עצמם כילידים או צאצאים מהדור הראשון של עמים ילידים.^[40]

הקבוצות הילידיות הגדולות ביותר היו הן אוניקנק, קולה, קום, ויצ'י, דיאגיטה, מוקובי, הוארפה, מפוצ'ה וגוארני.^[39] ארגנטינאים רבים מזדהים כבעלי אב קדמון יליד אחד לפחות. מחקר גנטי שנערך על ידי אוניברסיטת בואנוס איירס ב-2011 הראה שליותר מ-56% מתוך 320 הארגנטינאים שנדגמו הוכח שיש לפחות אב קדמון יליד אחד בשושלת הורית אחת, ולכ-11% היו אבות ילידים בשתי שושלת ההורים.^[41]

פרובינציית חוחוי בצפון-מערב ארגנטינה היא ביתם של האחוז הגבוה ביותר של משקי בית (15%) עם לפחות תושב יליד אחד או צאצא ישיר של יליד. לפרובינציות צ'ובוט ונאוקן בפטגוניה יש למעלה מ-12%.

ערך מורחב – אפרו-ארגנטינאים

על פי מפקד האוכלוסין הארגנטינאי מ-2010, 149,493^[42][43] (0.37% מכלל אוכלוסיית המדינה) זוהו כאפרו-ארגנטינאים, אם כי לפי מחקרי מאגר גנים, האוכלוסייה הארגנטינאית עם מידה מסוימת של מוצא מאפריקה שמדרום לסהרה הוא בסביבות 7.5%.^[18] הערכות הבנק העולמי וממשלת ארגנטינה העלו כי אוכלוסיית הארגנטינאים עם מוצא אפריקאי משמעותי עשויה למנות יותר מ-2 מיליון איש.^[44][45]

אף על פי שבשנות ה-60 נמצא שארגנטינה הייתה חייבת שני שלישים מנפח אוכלוסייתה להגירה אירופית,^[46] למעלה מ-5% מהארגנטינאים מצהירים שיש להם לפחות אב קדמון שחור אחד, ו-20% נוספים מצהירים שהם לא יודעים אם יש להם אבות שחורים או לא.^[47][48] מחקרים גנטיים שבוצעו בשנת 2005 הראו כי הרמה הממוצעת של תרומה גנטית אפריקאית באוכלוסיית בואנוס איירס היא 2.2%, אך מרכיב זה מרוכז ב-10% מהאוכלוסייה שמציגה רמות גבוהות יותר של מוצא אפריקאי באופן ניכר.^[49] ישנה קהילה אפרו-ארגנטינאית בולטת ברבעים סן טלמו ולה בוקה בבואנוס איירס, ולא מעט ארגנטינאים ממוצא אפריקני במרלו ובסיודד אוויטה, באזור המטרופולין של בואנוס איירס.

ההגירה מכף ורדה הייתה אחד מזרמי ההגירה האפריקאים המוקדמים ביותר בעידן הפוסט-קולוניאלי, החל כבר בסוף המאה ה-19 ועד למאה ה-20.^[50] כיום ילידי כף ורדה מהווים אחת מקהילות המהגרים האפריקאיות הגדולות ביותר, המונה למעלה מ-15,000. הם חיים בעיקר בערי נמל בפרובינציית בואנוס איירס.^[51] ההגירה מסנגל, ניגריה, סיירה לאון, אנגולה ומדינות אחרות באפריקה גרמה לעלייה באוכלוסיית השחורים במדינה.^[52]

ארגנטינאים ממוצא אסייתי הם אלו שנולדו בתוך ארגנטינה או נולדו במקום אחר ומאוחר יותר התאזרחו או הפכו לתושבי ארגנטינה. ארגנטינאים אסייתים התיישבו בארגנטינה במספרים גדולים במהלך כמה גלי הגירה במאות ה-19 וה-20. במאה ה-19 הגיעו מהגרים ממערב אסיה, בעיקר מלבנון וסוריה, כתוצאה ממרד הר הלבנון ב-1860.^[53] בתחילת המאה ה-20 הגיע למדינה גל קטן של מהגרים ממזרח אסיה, במיוחד מיפן.

הארגנטינאים הראשונים ממוצא מזרח אסייתי היו קבוצה קטנה של מהגרים יפנים, בעיקר ממחוז אוקינאווה, שהגיעו בתקופה שבין תחילת לאמצע המאה ה-20. בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלו להגיע למדינה קוריאנים, ובשנות ה-80 הגיעו גם מהגרים טאיוואנים. שנות ה-90 הביאו את גל ההגירה האסייתי הגדול ביותר שהגיע לארגנטינה וכלל מהגרים סינים, שהפכו בסופו של דבר לקהילת המהגרים הרביעית בגודלה ב-2013, אחרי פרגוואיים, בוליביאנים ופרואנים.^[21] האוכלוסייה המזרח אסייתית הקטנה בארגנטינה שמרה לרוב על פרופיל נמוך, והתקבלה בחברה הארגנטינאית הגדולה. רבים מהאסייתים, שגרים בעיקר בשכונות משלהם בבואנוס איירס, מחזיקים עסקים משלהם בגדלים שונים – בעיקר טקסטיל, חנויות מכולת ומסעדות.

ערבים וארגנטינאים בעלי מוצא ערבי חלקי הם כ-3.2 מיליון בני אדם שמוצאם בכל אחד מגלי ההגירה השונים, בעיקר מאזור הלבנט של מערב אסיה, אזורים שהם כיום סוריה ולבנון, וקיליקיה וארץ ישראל במידה פחותה.^[54] בשל העובדה שמדינות ערביות רבות היו בשליטת האימפריה העות'מאנית בזמן גל ההגירה הגדול, רוב הערבים נכנסו למדינה עם דרכונים טורקיים, ולכן הם מכונים בשפת העם "לוס טורקוס" (Los turcos, הטורקים). רוב הארגנטינאים הערבים הם נוצרים, אם כי ארגנטינה היא המדינה עם האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית, ומכילה את המסגד הגדול ביותר באזור (מרכז התרבות האסלאמי המלך פהד (אנ') בבואנוס איירס). ישנה גם קהילה יהודית סורית-לבנונית גדולה במדינה, שמרכזה בעיקר בבואנוס איירס, רוסאריו וטוקומאן.

אף על פי שספרדית היא השפה הדומיננטית, בהיותה השפה הרשמית המדוברת בפי כמעט על ידי כל הארגנטינאים,^[55] מדוברות בארגנטינה לפחות 40 שפות. שפות המדוברות על ידי לפחות 100,000 ארגנטינאים כוללות שפות ילידי אמריקה כמו קצ'ואה, גוארני ומפודונגון, ושפות מהגרים כמו גרמנית, איטלקית או ערבית לבנטינית.^[56]

שתי שפות ילידים נכחדו (אביפון וצ'אנה), בעוד שאחרות נמצאות בסכנת הכחדה מאחר שהן מדוברות על ידי קשישים שצאצאיהם אינם דוברים את השפות (כגון ויללה, פואלצ'ה, טהואלצ'ה וסלקנאם).^[57]

ישנן גם קהילות אחרות של מהגרים הדוברות את שפות האם שלהן, כמו השפה הסינית המדוברת על ידי לפחות מחצית מ-60,000 המהגרים הסינים (בעיקר בבואנוס איירס) וקהילה דוברת אוקסיטנית בפיגווה, פרובינציית בואנוס איירס. ולשית מדוברת על ידי יותר מ-35,000 אנשים בפרובינציית צ'ובוט. זה כולל ניב בשם ולשית פטגונית, שהתפתח מאז תחילת ההתיישבות הוולשית בארגנטינה ב-1865.^[58]

אחוז גבוה מהארגנטינאים בקיאים בשפה האנגלית, שכן הוראתה מתחילה כבר בגן הילדים.

רוב אוכלוסיית ארגנטינה היא נוצרית. לפי סקר CONICET על אמונות, כ-76.5% מהארגנטינאים הם רומים-קתולים, 11.3% אדישים מבחינה דתית, 9% פרוטסטנטים (עם 7.9% בזרמים הפנטקוסטליים), 1.2% עדי יהוה ו-0.9% מורמונים.^[59]

בארגנטינה נמצא המיעוט המוסלמי הגדול ביותר באמריקה הלטינית.

ערך מורחב – יהדות ארגנטינה

אף על פי שהיהודים מהווים פחות מאחוז מאוכלוסיית ארגנטינה, בבואנוס איירס נמצאת האוכלוסייה השנייה בגודלה של יהודים ביבשת אמריקה, שנייה רק לקהילה היהודית בניו יורק, והגדולה ביותר באמריקה הדרומית.

לפי הערכות רשמיות יש 600,000 ארגנטינאים ברחבי העולם, ולפי הערכות של ארגון ההגירה הבין-לאומי היו כ-806,369 מאז 2001. ההערכה היא שצאצאיהם יהיו בסביבות 1,900,000. גל ההגירה הראשון התרחש במהלך המשטר הצבאי בין 1976 ל-1983, בעיקר לספרד, ארצות הברית, ונצואלה ומקסיקו. במהלך שנות ה-90, עקב ביטול הוויזות בין ארגנטינה לארצות הברית, היגרו אלפי ארגנטינאים לאמריקה הצפונית. גל ההגירה הגדול האחרון התרחש במהלך המשבר הכלכלי שפקד את המדינה ב-2001, בעיקר לאירופה (ובה במיוחד לספרד), אם כי חלה עלייה גם בהגירה למדינות שכנות, במיוחד ברזיל, צ'ילה ופרגוואי.

קצב ההגירה של ארגנטינה לאירופה (בעיקר לספרד ואיטליה) הגיע לשיאו בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80.^[60] בספרד ובאיטליה נמצאות הקהילות הארגנטינאיות הגדולות באירופה. עם זאת, ישנן קהילות חשובות גם בצרפת, הממלכה המאוחדת וגרמניה.

יעדי ההגירה הפופולריים ביותר ביבשת אמריקה הם: ארצות הברית וברזיל, ובמידה פחותה: אורוגוואי, קנדה, צ'ילה, פרגוואי ובוליביה. קהילות קטנות אחרות התיישבו בפרו, ונצואלה, קולומביה, אקוודור וקוסטה ריקה.

בישראל נמצאת הפזורה הארגנטינאית הגדולה ביותר במזרח התיכון, של יהודים שעלו לישראל.^[61]

באוקיאניה, הקהילה הארגנטינאית הגדולה ביותר נמצאת באוסטרליה, ואחריה ניו זילנד.

• ארגנטינה
• יהדות ארגנטינה
• אפרו-ארגנטינאים
• ההתיישבות הוולשית בארגנטינה

• מידע על אוכלוסיית ארגנטינה, באתר Argentina.gov.ar (באנגלית)