אייל ברקוביץ'

אייל ברקוביץ'

ברקוביץ' כמנחה באולפן התוכנית "אופירה וברקוביץ'", 2020
מידע אישי
לידה	2 באפריל 1972 (בן 52) רגבה שבישראל
גובה	1.70 מטר
עמדה	קשר התקפי ("פליימייקר")
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1989–1996 1996–1997 1997–1999 1999–2001 2001 2001–2004 2004–2005 2005–2006 מכבי חיפה ← סאות'המפטון וסטהאם יונייטד סלטיק ← בלקברן רוברס מנצ'סטר סיטי פורטסמות' מכבי תל אביב 237 (44) 28 (4) 65 (10) 32 (9) 11 (2) 56 (7) 24 (2) 25 (2)
נבחרת לאומית כשחקן
1992–2004 ישראל 78 (9)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אייל ברקוביץ' (נולד ב-2 באפריל 1972 ברגבה) הוא כדורגלן עבר ישראלי, וכיום פרשן כדורגל, ומגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה.

ברקוביץ' שיחק בעמדת הקשר ההתקפי וה"פליימייקר", הן בליגה הישראלית והן בליגות הבכירות באנגליה ובסקוטלנד. את מרבית הקריירה שלו בישראל העביר במכבי חיפה עמה זכה בתואר כדורגלן העונה, בשתי אליפויות ושלושה גביעים, ולאחר קריירה ארוכת שנים בבריטניה, בה נחל הצלחה, חזר לעונה אחת בישראל, במדי מכבי תל אביב. בנבחרת ישראל היה ברקוביץ' שחקן משמעותי, שיחק ב-78 משחקים, כבש תשעה שערים ובישל שערים רבים.

ברקוביץ' נחשב לאחד מטובי שחקני הכדורגל הישראלי בכל הזמנים והוא נכלל בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי. בשנת 2009 אף נבחר על ידי עיתון "הטיימס" הבריטי למקום העשירי ברשימת הקשרים הגדולים בתולדות הפרמייר ליג האנגלית^[1].

ברקוביץ' נולד במושב רגבה וגדל בנהריה. בנם הבכור של זאב ונורית. סבתו עלתה מהונגריה^[2]. אביו היה דומיננטי בקידום קריירת הכדורגל של בנו והעניק לו תמיכה רבה.

ברקוביץ' החל לשחק כדורגל במחלקת הנוער של מכבי חיפה. בעונת 1989/1990 שיחק לראשונה בקבוצה הבוגרת של המועדון, תחת הדרכתו של המאמן אמציה לבקוביץ', ובמקביל המשיך עד תום עונה זו לשחק בקבוצת הנוער. בעונת 1990/1991 צורף באופן רשמי לסגל הקבוצה הבוגרת, תחת הדרכתו של המאמן שלמה שרף, שבתחילה מיעט לתת לו דקות משחק, אך ככל שהתקדמה העונה, העלה את מספרן בהדרגה. התנהגות זו של שרף גרמה למספר מריבות בינו לבין ברקוביץ' הצעיר, אך מאוחר יותר הודה הקשר לשרף על גישה זו, אחרי שהבין שהיא הייתה לטובתו. בעונה זו כבש ברקוביץ' שישה שערי ליגה, ובסופה זכתה מכבי חיפה בדאבל (זכייה באליפות ובגביע המדינה), כאשר לברקוביץ' חלק חשוב ומשמעותי בזכייה.

עונתו המוצלחת ביותר הייתה עונת 1993/1994. באותה עונה זכתה מכבי חיפה באליפות המדינה ללא אף הפסד, תוך כיבוש 97 שערים, וגם הגיעה לשמינית גמר גביע המחזיקות, הודחה על ידי פארמה האיטלקית בבעיטות הכרעה לאחר הפסד 0–1 בישראל וניצחון 1–0 באיטליה. בסיום אותה עונה זכה ברקוביץ' בתואר "מלך הבישולים" של הליגה עם 16 בישולים^[3] (שיא בישולים לשחקן במכבי חיפה אותו הוא מחזיק ביחד עם יוסי בניון). כן כבש ברקוביץ' עשרה שערים באותה עונה ונבחר לכדורגלן העונה בישראל.

ברקוביץ' שיחק בקבוצה גם בעונת 1994/1995,בה הצטרף לקבוצה כוכב הכדורגל חיים רביבו. בעונה זאת הקבוצה זכתה בגביע המדינה, אך איבדה את האליפות למכבי תל אביב. עונת 1995/1996 הייתה אכזבה למועדון, חיפה הפסידה את שני התארים למכבי תל אביב, והחלו הדיבורים על "עונה פיננסית" בה חיפה תמכור את רוב כוכביה שאכזבו, ותנסה לאזן את תקציבה הכלכלי. בסיום אותה עונה, מכרה חיפה את רביבו לקבוצה הספרדית סלטה ויגו. ברקוביץ' רצה גם הוא לצאת לאירופה, אך עדיין לא קיבל הצעה. הוא נשאר לשחק במכבי חיפה גם בתחילת עונת 1996/1997, ולאחר שני משחקים בודדים, הגיעה הצעה מסאות'המפטון מהפרמייר ליג האנגלית, אליה הושאל ברקוביץ'.

את עונת 1996/1997 בסאות'המפטון פתח בניצחון מרהיב 6–3 על מנצ'סטר יונייטד, בו כבש ברקוביץ' צמד שערים, הוסיף שלושה בישולים ונבחר "איש המשחק" (על אף שאגיל אוסטנסטאד הבקיע שלושער). במשאל האוהדים על השחקן המצטיין של הקבוצה, נבחר ברקוביץ' במקום הראשון גם לפי חוות דעתו של הקפטן הוותיק מת'יו לה תיסיה.

בשנת 1998 נבחר ברקוביץ' ברוב הקולות לכדורגלן היובל של חיפה.

בסיום אותה עונה עבר לקבוצת וסטהאם יונייטד מהפרמייר ליג, ששילמה תמורתו 1.5 מיליון דולר למכבי חיפה. ברקוביץ' שיחק שם שנתיים בהצלחה מרובה, תוך כיבוש ובישול שערים רבים. יחד איתו שיחקו, בין השאר, ג'ון הרטסון, איאן רייט, פרנק למפארד וריו פרדיננד. ברקוביץ' היה אחד המצטיינים של הקבוצה, ובעקבות יכולתו הגבוהה, ציפה לעבור למועדון גדול יותר.

במשך קיץ 1999 ניסה ברקוביץ' לעבור למועדון גדול באנגליה או בספרד, אך בסופו של דבר קיבל את הצעתו של המועדון הסקוטי מגלאזגו, סלטיק, אחד משני המועדונים הבכירים ביותר בליגת העל הסקוטית, ששילמה עבורו כ-7.92 מיליון ליש"ט (כ-12 מיליון יורו)^[4], סכום אשר היה בזמנו הגבוה ביותר ששולם עבור שחקן בליגה הסקוטית מעולם, והסכום הגבוה ביותר באותה עת עבור כדורגלן ישראלי^[5].

בעונת 1999/2000 כבש ברקוביץ' 11 שערים, אך סלטיק הפסידה את האליפות ליריבתה העירונית, גלאזגו ריינג'רס. על אף שברקוביץ' כבש צמד בדרבי, הוא הצליח להסתבך עם האוהדים, כאשר הודה בראיון שהריינג'רס היו טובים יותר במהלך כל העונה, ולכן מגיעה להם הזכייה באליפות.

בעונתו השנייה, הוחלף המנג'ר ג'ון בארנס במנג'ר מרטין אוניל. אוניל שיחק בסגנון הגנתי ועד מהרה ברקוביץ' החל למצוא את מקומו יותר ויותר על הספסל.

במהלך עונת 2000/2001 עבר ברקוביץ' לקבוצת בלקברן רוברס מליגת המשנה באנגליה, ובסיום אותה עונה עלתה הקבוצה לפרמייר ליג. למרות ההצלחה הרבה, בחר ברקוביץ' דווקא להישאר בליגת המשנה עוד עונה, וחתם בקבוצת מנצ'סטר סיטי, אותה אימן קווין קיגן. גם במנצ'סטר סיטי השידוך עם ברקוביץ' הסתיים בעלייה לפרמייר ליג, רק שהפעם הוא נשאר בקבוצה. במהלך עונותיו בסיטי הוא נחשב לאחד מהשחקנים המועילים ביותר בתולדות הקבוצה^[6].

באמצע העונה האחרונה, עונת 2003/2004 בחר לעזוב את מנצ'סטר סיטי מכיוון שלא מצא את מקומו בהרכב הפותח. הוא חתם בקבוצת פורטסמות', שם הוא שיחק לצדם של יעקובו איגביני, טדי שרינגהאם ופטריק ברגר. אף שהביע רצונו לסיים את הקריירה בפורטסמות', עזב בראשית 2005 את הקבוצה, בעקבות מחסור בדקות משחק וחיכוך עם מילאן מנדריץ', שהגיע לתפקיד ניהולי מפנאתינאיקוס, וחזר לישראל.

ברקוביץ' רצה לחזור למכבי חיפה, אך יעקב שחר, בעצה של המאמן רוני לוי, סירב להחתימו, עקב חשש לפגיעה במרקם הקבוצה המצליח, שזכה באותה עונה באליפות שנייה ברציפות, וברקוביץ' ראה זאת כעוול שנעשה לו. במרץ 2005 חתם במכבי תל אביב לעונת 2005/2006 תמורת 100,000 דולר בלבד, לצד כוכבים כמו אבי נמני וג'ובאני רוסו, כחלק מפרויקט "הגלאקטיקוס" השאפתני של לוני הרציקוביץ'. לאחר עונה מאכזבת (בה כבש רק שני שערים) ומלאת עימותים במכבי תל אביב, הודיע ברקוביץ' ב-7 במאי 2006 על פרישה ממשחק פעיל בגיל 34.

לזכותו של ברקוביץ' 11 הופעות במדי הנבחרת הצעירה של ישראל, בהן כבש שער אחד. ב-12 בפברואר 1992 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של ישראל, במשחק ידידות מול נבחרת חבר המדינות שנערך באצטדיון טדי. ב-3 במרץ 1992 כבש את שער הבכורה שלו בנבחרת, במשחק ידידות מול נבחרת קפריסין שנערך באצטדיון בבת ים.

ב-28 באוקטובר 1992 שותף ברקוביץ' במשחקה הראשון של הנבחרת בבית אירופי, כשנכנס כמחליף בהפסד 2–5 לנבחרת אוסטריה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994. במהלך טורניר המוקדמות שותף ברקוביץ' בחמישה משחקים בסך הכל, וכבש שער בניצחון 3–2 על נבחרת צרפת שנערך ב-13 באוקטובר 1993 בפארק דה פראנס.

במשחקי מוקדמות יורו 1996 כבר היה ברקוביץ' שחקן הרכב קבוע בנבחרת ישראל, וכבש שער אחד בהפסד 1–2 לנבחרת רומניה ב-7 ביוני 1995. במשחקי מוקדמות מונדיאל 1998 המשיך להיות שחקן הרכב מוביל, אך לא כבש שערים לזכות הנבחרת. לשיאו הגיע ברקוביץ' כשכבש צמד ובישל שער נוסף בניצחון 5–0 על נבחרת אוסטריה במסגרת מוקדמות יורו 2000. לאחר המשחק, שנערך באצטדיון רמת גן והוביל את הנבחרת למשחקי הפלייאוף, זכה ברקוביץ' לציון 10 בעיתוני הספורט.

במשחקי מוקדמות מונדיאל 2002 כבש ברקוביץ' שער אחד בניצחון 3–1 על נבחרת בוסניה, ובמשחקי מוקדמות יורו 2004 שותף בשלושה משחקים בלבד, לאחר שמאמן הנבחרת אברהם גרנט ניפה אותו מהסגל. את הופעתו האחרונה במדי הנבחרת ערך ברקוביץ' ב-28 באפריל 2004, במשחק ידידות מול נבחרת מולדובה שנערך באצטדיון רמת גן והסתיים בתיקו 1–1.

בסך הכל ערך ברקוביץ' 78 הופעות במדי נבחרת ישראל, בהן כבש תשעה שערים, והוא מדורג במקום התשיעי בטבלת שיאני ההופעות של הנבחרת בכל הזמנים.

ברקוביץ' שיחק בעמדת הפליימייקר, כלומר קשר המנהל את משחק הקישור ומשחק ההתקפה של קבוצתו. בישראל ברקוביץ' היה מקבל כדור מההגנה או מהקישור האחורי, והיה מעביר אותו לשחקני הקישור הקדמי ולחלוצים, לצורך הבקעת שערים. ברקוביץ' היה ידוע כ"מבשל" שערים מצטיין, עם מסירות מדויקות ויעילות, לעיתים מפתיעות, שבאמצעותן הובקעו שערים רבים. בנוסף לבישוליו הרבים, תרם ברקוביץ' גם בהבקעת שערים, כשהצטרף להתקפה מעמדת הקישור.

בתור קשר תוקף ברקוביץ' כמעט שלא נטל חלק במשחק ההגנתי, כגון תיקולים, שמירות ולחץ על השחקן המחזיק בכדור. כאשר עבר לשחק באנגליה, הוא הוצב בחלק קדמי יותר של המגרש, ולכן הבקיע יותר שערים בנוסף לבישולים. גם באנגליה מיעט ברקוביץ' להשתתף במשחק ההגנה, ואף סיגל לעצמו סגנון משחק המתחמק מתיקולים ומשמירות אישיות.

שניים משעריו הזכורים של ברקוביץ' באנגליה היו השער השני שלו במשחק בו ניצחה סאות'המפטון 6–3 את מנצ'סטר יונייטד – שער בבעיטת יעף ממרחק 20 מטר היישר אל החיבורים, ושער במדי מנצ'סטר סיטי בו ברקוביץ' לקח את הכדור בחצי המגרש של קבוצתו, פרץ לאורך הקו, עבר מספר שחקנים והבקיע.

בשל סגנון משחקו הווירטואוזי, ובעיקר בשל בישוליו הרבים והמסירות המוצלחות שלו הוא נודע בכינוי "הקוסם".

בשנת 2009 הוכנס ברקוביץ' להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי מטעם ערוץ הספורט. ב-10 באוגוסט 2009 בחר עיתון הטיימס האנגלי את ברקוביץ' במקום העשירי ברשימת הקשרים הטובים ביותר בתולדות הפרמייר ליג האנגלית (מ-1992 עד 2009)^[1]. מנתונים שפורסמו ב"ידיעות אחרונות" בדצמבר 2015 עולה כי ברקוביץ' ניצב במקום השביעי ברשימת המבשלים ביחס לדקות המשחק בפרמייר ליג האנגלית^[7].

בעונה שלאחר פרישתו ממשחק פעיל, מונה ברקוביץ' למנג'ר מכבי נתניה תחת חסותו של הבעלים דניאל יאמר. ב-25 ביולי 2006, הגיע ויכוח בין יאמר לבינו לטונים רמים, וכתוצאה מכך פוטר ממשרתו^[8].

החל מ-2008 ניהל ברקוביץ' בית ספר לכדורגל לילדים ולנוער בעיר נשר שליד חיפה. ברקוביץ' הרבה להראות נוכחות באימוני הנערים, ולדבריו זוהי תרומתו לקהילה^[9].

בשנת 2010 החל ברקוביץ' בקורס מאמני פרו, אחרי שהשלים קורס מאמני כדורגל בסיסי.

ב-26 במאי 2014 סוכם על מינויו של ברקוביץ' למנג'ר הפועל תל אביב^[10]. ב-20 בינואר 2015 התפטר ברקוביץ' מתפקידו^[11].

ב-11 במאי 2015 רכש ברקוביץ' את מועדון הפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית^[12]. ב-2019 מכר את המועדון לקבוצת אנשי עסקים.

ב-7 בינואר 2021 נכנס ברקוביץ' כשותף בהפועל פתח תקווה ובתוך כך מונה גם למנהל המקצועי של המועדון^[13]. ב-30 ביוני 2021 עזב את המועדון לאחר ירידת הקבוצה לליגה א'^[14].

החל משנת 2007, שימש ברקוביץ', יחד עם אופירה אסייג, כמגיש תוכנית רדיו יומית בתחום הספורט. תחילה שודרה התוכנית ברדיו 99, ולאחר כשנתיים עברה התוכנית לרדיו ללא הפסקה. באוגוסט 2011 עברה התוכנית לרדיו תל אביב.

הוא שימש כבעל טור ברשת מקומוני "שוקן", באתר הספורט הישראלי "ONE", וכחבר בפאנל תוכנית ערוץ הספורט, "יציע העיתונות"^[15].

בעונת 2008/2009 שימש ברקוביץ' כפרשן "המשחק המרכזי" של ליגת העל בכדורגל בערוץ 10, לצדו של השדר יורם ארבל.

בשנת 2013, הנחה את תוכנית הריאליטי "רויאל שף" ב-yes.

בנובמבר 2017 החל להגיש בקשת 12, יחד עם אופירה אסייג, תוכנית אירוח ששודרה מדי שישי, ונשאה את השם "אופירה וברקוביץ'"^[16]. התוכנית זכתה להצלחה ורייטינג גבוה, אך גם עוררה מחלוקת וספגה ביקורת על אופייה המתלהם^[17][18]. במהלך משחקי מונדיאל 2018 הגישו השניים גם תוכנית לילית באותו ערוץ בימים ראשון עד חמישי. בדצמבר 2023, בעקבות ריב מתוקשר עם אופירה אסייג, הפסיק ברקוביץ' להגיע לתוכנית. לאחר כשבועיים, הודיעה "קשת 12" כי התוכנית תרד מהמסך. במקביל, הודיע ברקוביץ' כי הוא מפסיק את התקשורת שלו עם אתר One בגלל אסייג^[19][20]. באותו החודש חתם ברקוביץ' על "חוזה טאלנט" ב"רשת"^[21].

במהלך הקריירה שלו, התעמת עם מאמניו ושחקנים רבים נוספים, מקבוצתו ומקבוצות יריבות. בין תקריותיו המפורסמות זכורות תפיסת האשכים של איציק זוהר, במהלך משחק גביע בין מכבי חיפה למכבי תל אביב, וכן בעיטה שספג בראשו מג'ון הרטסון במהלך משחק אימון של קבוצתם, וסטהאם יונייטד. מזגו הסוער של ברקוביץ' היה אחד הגורמים למעברי הקבוצות הרבים שלו, מכיוון שעל כישורי המשחק שלו לא הייתה מחלוקת.

ברקוביץ' הוציא ספר אוטוביוגרפי בשם "הקוסם", שבו הוא בא חשבון עם שחקנים ומאמנים רבים. זכור לרבים העימות המתוקשר בינו לבין אלי אוחנה, עליו כתב ברקוביץ' בספר "עבד כי ימלוך".

בעקבות הכישלון של מאמן נבחרת ישראל הדני, ריצ'רד נילסן, להוביל את הנבחרת למונדיאל 2002, מונה במקומו המאמן הישראלי, אברם גרנט. גרנט, החליט להצעיר את הסגל ולא הזמין את ברקוביץ' לנבחרת לקראת הקמפיין של מונדיאל 2006, ועל כך יצא קצפו של ברקוביץ' בתקשורת, ויחסיו עם גרנט התערערו.

ב-22 באוקטובר 2005 התראיין ברקוביץ' לתוכנית "פגוש את העיתונות" ותקף בה בחריפות את גרנט, ואף מתח ביקורת על ניר קלינגר ובניית הסגל של מכבי תל אביב. בין השאר, הציע להתמנות למאמן נבחרת ישראל ולספסל את אבי נמני או ג'ובאני רוסו. באותו יום, שיחקה מכבי תל אביב מול הפועל פתח תקווה, וברקוביץ' פתח על הספסל. כתוצאה מכך, הוא החרים את אימוני הקבוצה ושקל לעזוב אותה, תוך שמקורביו רומזים שלא יסכים להיות המסופסל היחידי, אך מאוחר יותר הוא התעשת והתנצל על דבריו בפני קלינגר. באותה עונה, הורחק ברקוביץ' ל-6 משחקים בפועל ו-4 על תנאי, אחרי שקילל בחריפות את השופט מאיר לוי, בעת משחק של קבוצתו.

ב-25 ביולי 2006, ויכוח בין דניאל יאמר לבין אייל ברקוביץ' עלה לטונים רמים, וברקוביץ' פוטר ממשרתו כמנג'ר מכבי נתניה.

בשנת 2007 התעמת עם דני עציוני, מאמן קבוצת הילדים של מכבי הרצליה, בה שיחק אז בנו, ותקף אותו בקללות באוטובוס הקבוצה, לעיני הילדים ההמומים. עקב כך הוגשה נגדו תלונה במשטרה על ידי הקבוצה. ב-4 במרץ 2009 הורשע ברקוביץ' בגין מקרה זה בעבירות של תקיפה ואיומים, ונגזר עליו עונש של קנס בסך 2,000 ש"ח ו-100 שעות עבודות שירות^[22]. ב-2010 הסתיים הליך גישור בין השניים בו ברקוביץ' שלח מכתב התנצלות למאמן ופיצה אותו ב-55,000 ש"ח^[23].

ב-13 באוקטובר 2010 הרחיק אותו בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל ממשחקים עד 1 במאי 2011 (חצי שנה), והטיל עליו קנס בסך 5,000 שקל, לאחר שהרשיע אותו בביזוי המוסדות השיפוטיים, משום שכינה את הדיינים, שקנסו אותו שבוע לפני כן, "חבורה של אפסים". בעקבות אותה החלטה הורחק ברקוביץ' מקורס מאמני הפרו של ההתאחדות לכדורגל, אך לאחר מספר שבועות הורה בית המשפט המחוזי להחזירו לקורס ממנו הורחק.

בתביעת דיבה שהוגשה נגדו ונגד אופירה אסייג נפסק שעל השניים לפצות בעשרות אלפי ש"ח שני שופטי כדורגל בליגת הנוער עקב ביזוים בשידור חי ברדיו^[24].

ב-26 במאי 2014 הצטרף ברקוביץ' להפועל תל אביב בתור מנג'ר. לאחר כ-8 חודשים בלבד התפטר מתפקידו, בין היתר היה מסוכסך עם מספר חברי הנהלה במועדון עקב חוסר ההצלחה של הקבוצה בליגה. לטענת אנשי ההנהלה חרג ברקוביץ' מסמכותו בהחתמת שחקנים, הסתכסך עם חיים רמון ועידו חג'ג' שהיו בין הבעלים של המועדון, בנוסף הסתכסך ברקוביץ' עם האוהדים לאחר שהצהיר, בתור עובד המועדון: "צריך לנעול את הליגה, אני מתבייש" בהתכוונו להתנהגות הקהל בדרבי התל אביבי שפוצץ ב-3 בנובמבר 2014 בעקבות התפרעות הקהל^[25].

ב-17 באוגוסט 2018 הודיע ברקוביץ' כי לא יראיין חברי כנסת ערבים מהרשימה המשותפת וכינה אותם "מרגלים" ו"מחבלים", דבריו עוררו מחאות^[26]. בעקבות דבריו הושעתה התוכנית לשבוע^[27].

את אחיו הצעיר, ניר ברקוביץ', אשר שיחק בקבוצת הנוער של מכבי חיפה ובמשך תקופה קצרה במכבי נתניה, מינה אייל למאמן בבית הספר לכדורגל שניהל בעיר נשר, ולאחר רכישת הפועל ראשון לציון הוא מונה למאמן הקבוצה.

ב-1994 נישא לטלי^[28], חברתו מימי התיכון, ולהם בת אחת ושני בנים ביניהם השחקן ליאור ברקוביץ, המשחקים גם הם כדורגל. התגורר עם משפחתו בשכונת דניה שבחיפה עד שב-2015 בני הזוג התגרשו. החל מ-2018 הוא בזוגיות עם שרון כהן-ניר^[2].

מכבי חיפה

• אליפות ישראל: 1990/1991, 1993/1994
• גביע המדינה: 1990/1991, 1992/1993, 1994/1995
• גביע הטוטו: 1993/1994

תארים אישיים

• כדורגלן העונה בישראל: 1993/1994
• חבר היכל התהילה של הכדורגל הישראלי: 2009

• אייל ברקוביץ' ואלי קמיר, הקוסם – אייל ברקוביץ, הוצאת לוני כהן, 1999

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אייל ברקוביץ'
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אייל ברקוביץ'

• אייל ברקוביץ', באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
• אייל ברקוביץ', באתר Transfermarkt
• אייל ברקוביץ', באתר Soccerway
• אייל ברקוביץ', באתר BDFutbol
• אייל ברקוביץ', באתר WorldFootball.net
• אייל ברקוביץ', באתר National Football Teams
• אייל ברקוביץ', באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
• אייל ברקוביץ', במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אייל ברקוביץ', באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• עמוד השחקן, באתר הרשמי של מכבי חיפה
• אייל ברקוביץ' בריאיון מ-97: "שם פס על כולם", ערוץ היוטיוב של הטלוויזיה החינוכית
• אייל לוי, מצעד הגאווה: אייל ברקוביץ' עשירי באנגליה, באתר nrg‏, 11 באוגוסט 2009
• עמית גולדשטיין‏, ברוך הבא לעולם המבוגרים, באתר וואלה, 15 באוגוסט 2014
• איל ברקוביץ': הסקנדלים הגדולים, באתר ynet, 21 בפברואר 2016
• רז שכניק, מכונת ירייה, באתר "ידיעות אחרונות", 2 בינואר 2019

כדורגלן העונה בישראל

1960: לבקוביץ' • 1961: לבקוביץ' • 1962: מתניה • 1963: טיש & חודורוב • 1964: שפיגלר • 1965: ח. לוין • 1966: רוזנטל & שפיגלר • 1968: נומה • 1969: רוזנטל • 1970: שפיגלר • 1971: שפיגלר • 1972: גינדין • 1973: רוזן • 1974: עות'מאן • 1975: בנימין • 1976: מלמיליאן • 1977: טופולנסקי • 1978: מכנס • 1979: אבי כהן • 1980: ויסוקר • 1981: סיני • 1982: מכנס • 1983: מכנס • 1984: אוחנה • 1985: סלקטר • 1986: רן • 1987: מלמיליאן • 1988: אלי כהן • 1989: קלינגר • 1990: סיני • 1991: נ. לוין & בנין • 1992: אבי כהן (הירושלמי) • 1993: חרזי • 1994: ברקוביץ' • 1995: רביבו • 1996: רביבו • 1997: אוחנה • 1998: אבוקסיס • 1999: רוסו • 2000: אלימלך • 2001: בניון • 2002: רוסו • 2003: דגו • 2004: דוידוביץ' • 2005: טל • 2006: בוקולי • 2007: זנדברג • 2008: אלברמן • 2009: אניימה • 2010: ורמוט • 2011: רפאלוב • 2012: סבע • 2013: עטר • 2014: זהבי • 2015: זהבי • 2016: ברדה • 2017: ויטור • 2018: ממן • 2019: מיכה • 2020: גלזר • 2021: ג'וש כהן • 2022: אצילי • 2023: אצילי • 2024: זהבי